 |
אני חושב שזה בסדר גמור. לא צריך לעשות מעוז קדוש חילוני. הייתה לו איזה טינה סמוייה לרביזיוניסטים. כנראה מורשת משפחתית ממשפחתו אוהדת הימין, משפחת קלאוזנר. סיפור מוצלח יותר יש בסיפור על אהבה וחושך, שם מספר עוז על מנחם בגין שנסחף בנאומו וקורא "לו אני הייתי ראש הממשלה כעת – כולם, כולם היו מזיינים אותנו! כולם!". למשל פה https://books.google.co.il/books?id=bn128v_3UGsC&...נים+את+ישראל+עמוס+עוז&source=bl&ots=YcpxhOkXr3&sig=PGOJjJVjnVq4FE2bf1QVMyYmuIE&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwiisqHC4cffAhXOposKHXtPDuMQ6AEwBHoECAkQAQ#v=onepage&q=%D7%9E%D7%96%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D%20%D7%90%D7%AA%20%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%20%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A1%20%D7%A2%D7%95%D7%96&f=false
תמיד היתה לי הרגשה שדבר כזה לא קרה מעולם, אלא היה יציר דמיונו המרושע של עוז או מישהו אחר.
עוז היה אדם מורכב שפחד מקנאות ובכך אולי יסוד דעותיו וספרותו. ספרו מיכאל שלי הוא יצירת ספרות קנונית של הספרות העברית בדור לאחר עגנון. עוז הוא אולי הגשר שעליו עברה הספרות העברית מעגנון וברנר אל הספרות הישראלית המקומית.
הסיפור של ארז מזכיר לנו כי על אף ההספדים של נתניהו ורגב, עוז היה אדם בעל עמדה פוליטית ברורה ולא מחמיאה לקונצנסוס הישראלי הנוכחי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות