בתשובה לhot potatoes, 28/06/19 11:28
Road to nowhere 707800
אובמה לא היה אחד שתומך בפלסטינים; טראמפ הוא אחד שתומך בביבי.
Road to nowhere 707804
כמה תזכורות על ה"נייטרליות" של אובמה:

Road to nowhere 707835
על פי מה שאתה כותב, אובמה לא היה ניטרלי אלא צפרו פלסטיני. טרמפ הוא ניטרלי. אורוול במיטבו. ניטרליות אינה לייחס שוויון בין הסוס לרוכבו. גדם להציע משעל עם בין אזרחי ישראל על השלטון בשטחים איננו דמוקרטיה. עדיין אובמה אישר לישראל-אובמה אישר!-את הסיוע הצבאי הענק שהיא מקבלת ולטווח ארוך. סיוע שיוסיף לקיבוע של העליונות הצבאית שלנו שמאפשרת את המשך הכיבוש. עדיין חוץ מפעם אחר שבו ארה"ב בראשותו לא הטילה וטו על החלטה נגד ההתנחלויות, הממשל שלו הקפיד להטיל וטו. אובמה לא היה ניטרלי; אובמה היה בעד ישראל רק קצת פחות.
Road to nowhere 707838
ניקסון שהיה אנטישמי מוכח החזיק ביהודי קיסינגר ותמך בישראל. מילת המפתח לפתרון החידה היא אינטרסים. מדינת ישראל היא המדינה היציבה היחידה במזרח התיכון שתומכת בארצות הברית, והוא כנראה לא שכח שהוא נשיא ארצות הברית.
אובאמה היה צורר ושונא ישראל. הוא המשיך את התמיכה הצבאית בה. זה נכון. והסיבה - אותה סיבה.
Road to nowhere 707839
הפיסקה הראשונה שלך נכונה. השנייה מטופשת.
Road to nowhere 707844
אובמה לא הגדיל את הסיוע. הוא שינה את הסיוע, ובאופן שלא ממש היטיב עם ישראל. הוא זה שהעלים לראשונה את מרכיב ה OFFSET, שאיפשר לתעשיות הביטחוניות הישראליות לממש חלק מכספי הסיוע אצלנו בבית. הדרך היחידה שלו לעשות את זה בקונגרס שרובו רפובליקני, היה ע"י הגדלה חד פעמית של הסיוע.

פרט לכך, הוא לא פספס שום הזדמנות להציף את הנושא הפלסטיני והזכויות הפלסטיניות. בכל מקום בו היה מעורב במו"מ עם גורמים מוסלמיים (שהבולט ביותר הוא כמובן הסכם הגרעין האירני הכושל), ניכרת היתה חולשה משמעותית, ואמפתיית יתר לצד האחר.
Road to nowhere 707863
כל מי שאמפתי ומתייחס לפלסטינים ולבעיותיהם כחלק מפתרון שלום הוא צורר ישראל? כתבת "הסכם הגרעין האירני הכושל" כקביעת אמת-קביעה מוטעית יותר משההסכם כושל. ההסכם היה הסכם טוב. מי שלא עמד בו הוא השושבין הראשי-ארה"ב.
Road to nowhere 707866
לא "כל מי ש..." אלא רק כל מי שמייצר אצל הפלסטינים רמת ציפיות גבוהה מאוד לקראת ההסכם (גם על חשבון אינטרסים בסיסיים של מדינת ישראל), ולכן מטרפד כל סיכוי להסכם מראש.

לגבי טיב ההסכם עם אירן: תתאר לך שצ'רצ'יל היה נבחר בבריטניה לא מאוחר מדי, אלא ב 1930, נניח. הוא היה מייד אומר (מה שהוא ואחרים אמרו מאז הסכם ורסאי ב 1918), שההסכם גרוע, וכל מה שעשה זה לייצר הפסקת אש לעשרים שנה, בדרך למצב נוראי הרבה יותר מהלחמה שהיתה קודם. ואפשרי שהיה גם פועל בנושא, למנוע את עצם עליית המפלגה, הסיפוחים וההתחמשות הנאצית שנותרו ללא מענה מצד המערב "שנתן הזדמנות להסכם שלום".
עכשיו תשנה את השמות כרצונך ל"אפיזמנט" של המערב מול הגרעין האירני בעידן נוויל אובמה. כל מה שהוא עשה היה להפעיל בדיוק את אותו שעון חול. אירן כבר עכשיו מראה כמה קל לה לעבור את המכסה (ללא תגובה אמיתית של אירופה), ובדרך לגרען את המזרח התיכון, אם הכיוון של טראמפ לא יעצור אותה.
Road to nowhere 708262
האנלוגיות פשוט אינן במקומן. איראן אינה היטלר כמו שסדאם חוסיין לא היה היטלר וגם לא קרוב רחוק. אולי להזכירך: כשהגעתי לארץ כילד עולה חדש, נתקלתי בביטוי בתקשורת "היטלר על הנילוס"-עבד אל נאצר. דמגוגיה ללא שום קשר למציאות.
Road to nowhere 708360
האנלוגיות אינן במקומן כי איראן אינה היטלר כמו שסדאם חוסיין לא היה היטלר? זה שפלש לכוויית, ורק אז נזכרו שצריך לעצור אותו?
חוץ מזה לא הישוויתי את האיראנים להיטלר. השוויתי חלק מההתנהלות המערבית לאיפיזמנט של צ'מברליין, שבשם הסיכוי לשלום מאפשר לתוקפנות לחמש את עצמה, ואז כשכבר מישהו סוף סוף רואה שצריך לעשות משהו לעצור את התוקפנות, המחיר גבוה מאוד לכולם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים