בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 26/08/19 19:32
708697
מהזווית האישית אני יכול לענות לשאלה שלך בחיוב רבתי (במקרה הזה לא ריטלין אלא קונצרטה, אבל זה אותה משפחה).
708706
והיית אומר כך גם אילו בתי הספר היו מכילים היטב את ה"חריג"? זה הועיל (במקרה הפרטי שלך) גם בלי קשר לבית הספר?
708714
במקרה הספציפי שלי ביה"ס העממי, כמוסד, לא הכיל אלא אנשים ספציפיים רגישים (מורה, מנהל) ידעו איך לגשת ולהתייחס. בחטה"ב/תיכון ביה"ס לא היה מעורב, אלא מיודע בלבד. התרופה אירגנה את החיים בצורה הרבה יותר טובה ויצרה מרחב "רגוע". זה גם איפשר ללמוד טכניקות אישיות (עם עזרה קטנה של מומחה) שבמוצת הזמן אפשר היה להפסיק להישתמש בתרופה ומאוחר יותר לקיים חיים בוגרים רגילים. אני חייב לציין שגם לאורך כל התקופה תנועת הנוער עזרה בצורה יוצאת מגדר הרגיל. זאת לא היתה עזרה מכוונת או ממוסדת אלא עצם הרוח החברית והשיתופית שלה תרמו לדעתי בצורה קריטית ליכולת "להישתפר".
708722
תודה!

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים