בתשובה לעומר, 16/10/19 6:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו לא בעיה שדורשת פתרון ברמת המדינה, או היקום. זו בעיה ברמת ההחלטה שפרטים מסוימים צריכים לקבל. נניח שאני מנהל בחברה קטנה, וצריך עובד/ת חדש/ה לתפקיד בכיר למדי, שיחייב עבודה צמודה איתי, נסיעות וכו'. ואני גם זה שמקבל לבחור את העובד/ת. רצה הגורל ואני סטרייט. אתה לא מסכים שיש לי סיבה לחשוש מראש מהעניין הרומנטי/מיני שיכול להתעורר, וממה שהוא יכול להוביל אליו? אתה לא מסכים שמהבחינה הזו יותר נוח לי ובטוח לי יותר לבחור גבר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהשאלה הזו רלוונטית לדיון כאן. מדובר כבר במיקרו-שיקולים אישיים ובסיטואציות מאד מסויימות. אם, סציפית, באמת מדובר בהרבה זמן אחד-על-אחד מחוץ למשרד + אתה יודע שמדובר במישהי שאתה מאד נמשך אליה + אתה לא מאמין ביכולת שלך להציב לעצמך ולסיטואציה גבולות + יש לך אלטרנטיבות שקולות מכל בחינה אחרת שאינן מעוררות בך את החשש הזה - אז... קבל החלטה בהתאם. אבל זו דילמה אנקדוטלית, פרסונלית, ולא מעניינת מבחינה חברתית (ומה אם מדובר במישהי שאתה לא נמשך אליה? או גבר עם דיעה פוליטית שונה משלך, ומעצבנת? אולי אתה צפוי להיות איתו ברכב בנסיעות ממושכות, ויש לו ריח גוף לא נעים? או שאתה מעשן, והוא לא? ואולי הוא טבעוני, ואתה חושש שתתקשו להסכים על מקום לאכול בו צהריים? או שאתה מנסה לשמור על דיאטה בזמן שהוא גרגרן, ואתה פוחד מהפיתויים שהוא יציע? אולי שניכם אוהדים שרופים, ואתה מוטרד שכל הזמן תתווכחו על כדורגל במקום לדון בלקוח אותו אתם נוסעים לפגוש?). אני לא רואה איך זה קשור למצב שוק העבודה באופן כללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה יודע שמדובר במישהי שאתה מאד נמשך אליה" - אני לא יודע עדיין, אני צריך לקבל מישהו לעבודה, ובמידה רבה קבלה של מישהו לעבודה (בתפקיד חשוב כזה) הוא תהליך של ניהול סיכונים. זה נכון שגם עם מועמד גבר יש סיכונים, כולל במישור האישי. אבל נראה לי אפשרי - אם כי אני לא לחלוטין בטוח - שהסיכון המיני/רומנטי הוא קשה יותר לניהול. אם הרבה מנהלים גברים מרגישים כמוני, זה כבר משליך על מצב שוק העבודה באופן כללי. זאת אחת האפשרויות שראיתי לפרש את הסקר המצוטט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה בוחר מישהו לתפקיד בעבודה יש עוד הבדלים בין המינים שצריך להתחשב בהם. אלה אמנם סטראוטיפים אבל לדעתי הם הגיעו מהרבה דורות של אבולוציה: גברים טובים יותר בשיתוף פעולה בקבוצה במאמץ מתפרץ להשגת יעד מוגדר- קבוצת כדורגל לדוגמה. בעבודה זה יכול להיות מאמץ משותף לעמידה בדד ליין של פרויקט. נשים טובות יותר בשיתוף פעולה בשגרה - לדוגמה: אנחנו נסיע את הילדים בהלוך ואתם בחזור. בעבודה מדובר על עבודת צוות יומיומית מתמשכת. גברים יותר מתמקדים בדבר אחד, נשים יותר מולטי-טאסקינג1. לגברים יש יותר אגו- הם זקוקים ליותר מחמאות, עומדים יותר על שלהם, פחות מכירים בטעויות. לנשים יש יותר סטאמינה - גם נפשית וגם פיזית. מתאימות יותר לעבודות שוחקות. _______ 1 לכן כל כך מעט גברים יכולים להחזיק בתפקיד מזכירה, התפקיד שדורש יותר מולטי טאסקינג מכל תפקיד אחר. פעם2 ראיתי חברה שלי מקלידה מסמך, מדברת עם לקוח בטלפון וצועקת לבוס הנחיות מבעד לדלת בו זמנית. 2 כאן יא מה כאן, פי קדים אל זמאן, אבל החוויה נחרטה בי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(יש כל מיני מוקשים בתגובה שלך שלא שייכים לנושא הפתיל, ואני מתעלם מהם). בכל מה שנוגע לכישורים, במידה מסוימת אפשר לשער את מידתם אצל מועמד נתון בראיון, או לפחות אחרי זמן קצר בתפקיד. כך שהמגייס יכול יותר לוותר על ההיוריסטיקה לפי מגדר, והמחוקק יכול יותר לאסור עליו להפעיל היוריסטיקה כזו. הפוטנציאל לקשר, או אישיו, רומנטי-מיני - אהם, אולי גם אפשר, אבל לפעול לפי ההתרשמות הזו נשמע לי כמו תיבת פנדורה עוד יותר מסוכנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השנים שמעתי שמועמדים חתיכים מקבלים בונוס תת הכרתי בראיונות עבודה, עכשיו אולי סוף סוף המאזניים ייטו לצד השני - הבוס יגיד לעצמו: גם יש לה את הכישורים וגם אף אחד לא יטריד את הכונפה הזאת. אבל צחוק בצד, מה המחוקק שייך לפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפליה מגדרית בקבלה לעבודה היא אסורה לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הטרדה מינית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מתפרץ. אני חושב שצריך להבדיל בין הדיון התאורטי למעשי. ברמה התאורטית- אם אתה חושש מעצמך שתעשה מעשים לא ראויים בגלל חוסר היכולת שלך לשלוט בליבידו שלך, אז כדאי שתנקוט זהירות ולא תעסיק נקבות שמושכות אותך. ברמה המעשית- מזכירות, פקידות קבלה וכו', הן הפנים של הארגון. יש רוב מוחץ לנשים במקצועות האלה, והנטיה המובהקת היא להעסיק כאלה שנראות טוב. יש לזה אפילו מילת קוד במשרדי כח אדם- "ייצוגית". בתל אביב במיוחד, מעולם לא קיבלה את פני מזכירה שלא היתה "ייצוגית". אני לא מעודכן בעניין זה, ויתכן ש Me Too משנה דברים. אבל יותר מכך: בערוץ בלומברג, שפתוח אצלי בעבודה כל היום, המגישות והכתבות (ויש להן רוב גדול מול הזכרים) כולן נראות ממש טוב. לעומת זאת הקול של רובן ככולן ממש לא רדיופוני. כלומר- גם ברשת של חדשות כלכליות, שאמורה לבחור את המגישות לפי איכות ההגשה שלהן, עדיין המראה החיצוני חשוב יותר מהכ(ק)ול. ועוד ברמה המעשית- אני חושב שדווקא מי שצריך להזהר לא יזהר, ולהיפך. האם לדעתך מי שיש לו נטיה להשמנה וחיבה למתוק יימנע מלעבוד בקונדיטוריה? אני חושב שבדרך כלל דווקא ישמח לעבוד שם. באותו אופן אני חושב שגברים בעלי ליבידו גבוה בדרך כלל יעדיפו להקיף את עצמם בנשים נאות אם יוכלו. לכן אני חושב שהאברסיה המתפתחת מחיכוך עם נשים בעבודה היא דווקא נחלתם של מי שבכל מקרה היו שומרים נגיעה, והתמנונים האנושיים דווקא לא יזהרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שאתם מתעלמים מפן אחר של הבעיה (או שפספסתי משהו): גם אם הגבר בטוח לגמרי בעצמו ולא חושש שיתפתה, הוא חשוף לבעיות שעלולות להיווצר ע"י עובדים אחרים בחברה שלגביהם הוא פחות בטוח, וזאת עוד לפני שמזכירים את החשש מטענות שווא על הטרדות כביכול. החשש הזה מאד סביר בעיני כשאנחנו בעיצומו של מסע אגרסיבי של metoo#, מה עוד שאחרי שינוי הכללים פעם אחת אתה לא יכול לצפות אם לא יחול בהם בהמשך שינוי נוסף שיהפוך אותך רטרואקטיבית למטרידן או גרוע מזה בגלל משהו שעשית כשזה עוד היה מקובל. הבעיה חמורה עוד יותר בגלל התופעה הבעייתית מאד של "זכרון משוחזר" (ע"ע Elizabeth Loftus); מישהו כאן מעוניין לחשוף את עצמו לאפשרות שעוד 15 שנה מישהי "תיזכר" פתאום שהיו חוותה משהו נורא? בסיכומו של דבר אני מסכים שהשינוי היה נחוץ והכרחי, אבל הבעייתיות קיימת, והטאטוא שלה מתחת לשטיח לא יעזור (מה עוד שמזמן כבר אין שם מקום לגרגיר אבק נוסף). הצעד הראשון שיש לנקוט, לדעתי, הוא שההחלה של הכללים לאחור תיעשה ברוח הרבה פחות דורסנית ממש שאנחנו רואים בעיקר בארה"ב. מי היה מאמין שאמצע נקודה בה אני מסכים עם אורית קמיר. ____________ אישית לא הייתי חוזר היום על פלירטוטים שלי שנעשו ברוח טובה ונראה שגם התקבלו כך בשעתם ע"י הסביבה (מלבד פעם אחת שבה גברת אחת שהייתי מיודד איתה קפצה אחורה בבהלה כשבשיחה בה היא סיפרה לי על מצוקה אישית ניסיתי להעניק לה חיבוק תומך, או אולי הייתה זאת נשיקה על הלחי. זה באמת היה מביך מאד עבור שני הצדדים ומובן שלא חזרתי על זה. אני מניח שהייתי גם צריך להתנצל אבל פשוט עברנו הלאה. מעניין אם בדומה לי גם היא עוד זוכרת את האירוע שהתרחש לפני כ-15 שנה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמצא, אמצא! אני חושב ש"אמצע" ו"נקודה" יושבים קרוב מאד ברשת הנוירונים שלי (במלים אחרות: ובכן, נראה שהגעתי לשלב של שגיאות כתיב. הללויה!). ואם אני שוב כאן, גילוי נאות לגבי החלק האישי בהודעה הקודמת: אף פעם לא הייתי בעמדת כוח של ממש כך שלא היה בפני פיתוי אמיתי למין תמורת קידום או משהו דומה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |