בתשובה לשמואל, 20/07/00 18:38
מלחמה ושלום 7111
טוב, אחת ולתמיד בא ננסה קצת לנתח מה אמרת ונראה אם זה באמת מה שאתה חושב:

א. הרוב המכריע של הפלשתינאים לאומני:

כמה פלשתינאים אתה באמת מכיר? כמה חברים פלשתינאים יש לך? האם ערכת סקר בקרב ידידיך הפלשתינאים המרובים ועל פיו אתה מסיק את הדעה הנ"ל, או שכתמיד, אתה מפיק זאת מהתקשורת (אבל היא עויינת, לא?)

ב. הילדים ברשות הפלשתינית מקבלים חינוך למלחמה:

אם הילדים ברשות הפלשתינאית מקבלים חינוך למלחמה ולא חינוך לשלום אזי ניתן להסיק שתי מסקנות:
1. הנטייה הטבעית של הפלשתינאים אינה למלחמה אלא לשלום - אחרת לא צריך להשקיע כל כך הרבה בחינוך למלחמה אלא מספיק להבזיק את הזיק הנכון בזמן הנכון וכבר כולם פושטים על מג'דל, סליחה, אשקלון.
2. יש צורך לחנך למלחמה כיוון שההורים (שהם כמובן פלשתינאים) לא דואגים לזה - מעניין למה? אולי הם דווקא אנשים פרקטיים שמבינים ששלום הוא מצב של win-win וכדי לשמור על חיי ילדיהם עדיף לתמוך בשלום?

ג. צריך לירות בהם על המקום באש חיה וגו':

האם באותה מידה יש גם להמית חיילי צה"ל, מתנחלים, או סתם אזרחים שהרגו פלשתינאים ללא סיבה מספקת או לאסור לשנים רבות חיילים שהתעללו בערבים במחסומים, מחנות מעצר, או סתם-בשביל-הכיף-כי-יכלו?

ד. הערבים מבינים בעיקר כח:

אני מבין כי כבודו הוא סוציולוג ופסיכולוג. אני מציע לכבודו להתחיל להתייחס לאנשים *כפרטים* ולהימנע מהכללות. הרי לא תרצה כמובן שאצעק בראש חוצות כי "יש לגרש את כל המתנחלים הגולדשטיינים (שיודעים לבצע דיאגנוזות מופלאות!) כי הם רק יובילו אותנו למלחמה בקיצוניות וברצח הנוטף מעיניהם. רק, סליחה, בעיקר כוח הם מבינים" לפי אותה לוגיקה שאתה מציע...
מלחמה ושלום 7317
ערן ידידי
אני לא יכול שלא להסכים איתך. לכולם ידוע שרוב הציבור הפלסטנאי הוא ציבור נאור משוחרר מבעיות כלכליות עם זיקה חלשה לדת וללאום ולכן ברוב זמנו הפנוי הוא פועל להקניית חינוך לילדיו תוך תשומת לב על
המקצועות הטכנולוגיים (הפעלת נשק).
חומר הלימוד של ילדי הרשות שמבוסס בין ביתר על הזיקה לאדמות הכפרים הערביים שפותחו ע"י ישראל ב 50 השנים האחרונות לערים כמו מג'דל נועד למעשה להדגיש את טוב ליבם של הישראלים שעסוקים בפיתוח אזורי.
הילדים שנטיתם הטבעית לשלום כה חזקה במיוחד אחרי הקשר העז שנקשר בינם לבין חילי ומפקדי צה"ל בזמן האינתיפאדה אינם צריכים את דיעת הוריהם כדי להבין שכל החומר הנלמד הוא תיאורטי.

אני מניח שאתה וחבריך הפליסטינאים הרבים הגעתם למסקנות אמיתיות אלו רק לאחר עריכת סקרים מייצגים בקרב האוכלוסייה.
תודה לך על האבחנה המדויקת.
הצד השני של ההר 7797
הפוך על הפוך יקר, יופי, אתה מתחיל להבין, אי-אפשר להכליל - זה לא מתמטיקה - ההסקה לכאורה מהפרט אל הכלל לא עובדת כאן. אתה מצד שני יכול להבחין במגמה המילטריסטית של הרשות במתכונת הנוכחית - כן, כן, אותם אימוני נשק. מישהו (מתחיל ביאסר...) רוצה ש ''בדם ואש פלשתין תקום''. לעומתו, יש אחרים ברשות שמעדיפים שישראלים יבואו לבידיה, לרמאללה וליריחו, ולא בתור ''צאן לטבח'' אלא בתור קונים לספות, מהמרים בקזינו, ואפילו אורחים בפסטיבל הג'אז של רמאללה.

מי שחושב, בצורה דוגמאטית, שכולם נגדנו, לא חשב על כך עד הסוף. יש גבול גם לאמונה העיוורת ולהליכה אחרי קו מסויים תוך ביטול עצמי.

אבל לא, ''הם אנשים אחרים'', ''האיסלם שלהם מעוור אותם ומונע מהם לחשוב בהיגיון''. מעניין מה היה קורה לו הייתי טוען את אותה טענה כלפי חב''דניקים. הסברה, שיש כאלו המעודדים אותה, ויש אחרים בעלי אינטרס לעודד אותה, שמהצד השני של החומה יש מפלצות, היא מופרכת מיסודה.
הצד השני של ההר 7819
בסקר אשר נעשה ברשות הפלסטינית מסתבר שרוב גדול של הפלסטינים תומך במעשי אלימות נגד ישראל.
אני מודע לכך שישנם כל אותם הסוחרים הקטנים והסוחרים בכלל אשר מעונינם בשקט ושלווה בכדי לגרוף רווחים בשקט, אבל... בציבור הפלסטיני ישנה בעייה חמורה של עוני ואבטלה וכך גם השהידים למינהם הם אנשים שמשלמים למשפחותיהם בתמורה לפיגוע ההתאבדות.

כך שברוב הציבור הפלסטיני (העני) ישנה תמיכה רבה במעשי אלימות נגד ישראל.
הצד השני של ההר 7825
"בסקר אשר נעשה תמכו 91% מהנשאלים בתביעות הסטודנטים" כן, אני זוכר את זה, וכבר ציינתי לבושתי שהשתתפתי בפיאסקו הזה. סקר משקף דעת קהל, שהיא רגעית, ניתנת להשפעה ולשינוי. כבר דנתי בשאלה "מה הציבור מבין". אם ראש הרשות, וחלק מהאנשים סביבו היו רוצים, היו מכריזים על "פיוס הסטורי" ופתאום, כמו בנסיגה מ-‏6 הערים, בנות פלשתיניות היו מגישות פרחים לחיילים העוזבים ותשקוט הארץ שמונים שנה.

שים לב שגם לא התייחסת לעיקר דברי - הנקודה שאני מעביר היא שיש אנשים בהנהגה הפלשתינית (והישראלית) שרוצים להגיע למצב אחד, ויש אנשים שמעוניינים להגיע למצב אחר. כאשר אתה מקשיב לדוברים הפלשתינים נסה להבחין בניואנסים הקלים - בניגוד לערפאת למשל, פייסל חוסייני מדבר על שכונות מעורבות בירושלים, על מעבר חופשי בין הרשות לישראלת לעומת הגישה הדורשת ניתוק מוחלט. הקדש מעט מחשבה להשלכות של דרך על אופי השלום - לא רק ל"צורה".

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים