בתשובה לדב אנשלוביץ, 13/12/19 19:46
לא רק שפטל 711761
גם כדי לצעוק דבר קונקרטי צריך איזשהו בסיס. מאד יכול להיות שבאמת יש צורך לחקור את ההדלפות, ואם הן מגיעות משי ניצן אז יש מקום לטענה שהוא עובר עבירות חמורות. אבל כל עוד החקירה לא התבצעה אתה יכול לצעוק שצריך לחקור, אבל לא לקבוע מי אשם. ואתה יכול גם להקשיב למה שאומר אותו רובינשטיין עצמו על מה שמתרחש היום - נראה שהוא סבור שהאופן שבו אנשים כמוך מוצאים ומכריזים על אשמים במערכת המשפטית הוא הרבה יותר חמור ומטריד מהטענות להתנהלות פסולה של המערכת הזו.
לא רק שפטל 711766
טענתך פשוט מגוחכת.
הרי שי ניצן הוא זה שאחראי על ההחלטה את מי לחקור, מובן מאליו שהוא לא יחליט לחקור את עצמו. ואין שום גוף רציני שנמצא מעליו ויכול להורות על חקירה כזאת. כאשר ניסו לבנות גוף ביקורת עם אילו שהן סמכויות בדמות השופטת הילה גרסטל, היא נאלצה לברוח משם כמו מאש. זו בדיוק הנקודה המעצבנת שעליה אני צועק. אגב, בראיון שנתן לאחרונה לקראת פרישתו הוא טען כמו שטען מנדלבליט שהוא לא ידע על האופן העברייני שבו גויס עד המדינה חפץ, באמצעות זימון המאהבת שלו למשטרה, סיפור שעליו הטיל במהירות הבזק צו איסור פרסום. אני חושב שהוא משקר, ועד שלא יוכיח את ההפך באמצעות פוליגרף אמשיך להיות בטוח בכך. אם הוא ומנדלבליט לא ידעו, מדוע לא הורו על חקירת חוקרי המשטרה שבצעו את הפשע המחריד הזה?
זה גם לא נכון שאני יכול לקבוע מי אשם רק לאחר שנערכת חקירה. בהחלט אפשר לחלוק על תוצאות חקירות שעשה למשל המשטר של סטאלין או אפילו החקירות של ממשיכו פוטין היום. ובדומה לכך, אין לי אמון בפרקליטות.
אמנות הרטוריקה 711775
"אני חושב שהוא משקר, ועד שלא יוכיח את ההפך באמצעות פוליגרף אמשיך להיות בטוח בכך" (ההדגשות, כמובן, שלי).

(אפשר לציין בהודעה הזאת עוד כמה וכמה ביטויים שמתקשרים ל תגובה 711311 : שימו לב איך השופטת גרסטל "נאלצה לברוח... כמו מאש" ולא, נניח, התפטרה בגלל חילוקי דעות על סמכויות, וכמובן לאותו "פשע [ה]מחריד" של המשטרה. שימוש בטייזר כמו באקדח קפצונים? ירי בנשק חי בלי הצדקה? שבירת ברכיים למפגינים לאחר מעצרם? דיווחים שקריים? האשמות שווא בתקיפת שוטרים כדי לחפות על אלימות לא מוצדקת מצד השוטרים? עדויות שקר בבתי המשפט? רשלנות פושעת בחקירת מקרי פשע חמור שמובילה לעסקאות טיעון או סגירת התיק? השלכת אנשים למעצר של ימים בלי צורך חקירתי אמיתי? התעללות בעצורים קטינים בניגוד לנהלים? אני מניח שכל אלה מתגמדים מול הפשע המחריד של שימוש בתרגיל חקירה מלוכלך‏1).
____________
1- שנעשה מלוכלך שבעתיים בדיעבד הודות לשר המשפטים שטרח ליידע בו את כל עם ישראל ובכך מימש את האיום, בהתעלמות מצו איסור פרסום כלומר תוך כדי ביזוי בית המשפט. אבל זה מאופרה אחרת כך שאשאיר את המשך הדיון לרון.
אמנות הרטוריקה 711778
אני מניח שכל המקרים שמנית, משניתן להם פרסום הם בוודאי נחקרו על ידי מח''ש שתפקידה לחקור דברים כאלה, והאשמים, אם היו כאלה נענשו. אין שום סיבה שהפרקליטות שאחראית על מחש תמנע חקירה כזאת, כי הדבר נעשה ללא השתתפותה, ואין לה אינטרס להשתיק את המקרה. אם אתה מכיר מקרה כזה שפורסם בתקשורת ולא נחקר על ידי מח''ש אתה מוזמן להציגו. ברור גם שבין אם המקרים האלה נחקרו או לא נחקרו הם מקרים מזעזעים, ואותי הם זעזעו בדיוק כמוך. למשל, זכור לי מקרה חשמול ללא כל צורך של ''מתנחל'' ששוטרים הגיעו לעצרו, וחבריו תעדו את המעשה הנורא בסרטון שאותו ראיתי בטלוויזיה. מטבע הדברים ברור שאין לי שום סיבה להתעלם ממקרה כזה, אבל לא הזכרתיו כאן כי הוא שייך, לדעתי, לקבוצה אחרת של מעשים נלוזים.
מה שמייחד את מקרה גיוס עד המדינה חפץ הוא שאין שום סיכוי שהפשע הזה ייחקר על ידי מחש, משום שהמעשה נעשה בעצה אחת עם הפרקליטות והיא לא תורה בשום פנים ואופן לחקור את מעשיה שלה. וכאן הזעקה. אתה עומד בפני מערכת ש''משתינה מהמקפצה'' ואי אפשר לטפל בפשעיה בשום דרך.
וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד 711780
התייחסתי רק לתואר "מחריד".

אגב, תוך כדי חיפוש איזה פסוק שישתלב כאן גיליתי ש"מחריד" מופיע בתנ"ך 12 פעמים, ובכולן בצירוף "אין מחריד".
אמנות הרטוריקה 711779
כמעט באותו עניין, בראיון הפרידה שלו, שי ניצן נשאל מדוע אין הוא חוקר את ההדלפות, ותשובתו הייתה שאם ייחסמו ההדלפות העיתונאים יכעסו שכן זכותו של הציבור לדעת. . . התשובה הזאת מדברת בעד עצמה, ואין טעם אפילו להתייחס אליה.
אמנות הרטוריקה 711781
ואף אחד לא שואל איך שטף ההדלפות התחיל רק אחרי שחומר החקירה נמסר לפרקליטי הנאשם?
על פי כמה וכמה עורכי דין שהתראיינו לאחרונה, גיליתי שאף אחד לא שואל כי התשובה הפשוטה והברורה לתהייה הזו היא מה שידוע לכל - שרוב ההדלפות במקרים כאלה נעשות על ידי המקורבים לנאשמים ולאו דוקא על ידי החוקרים.
אמנות הרטוריקה 711782
סעיף 117(א) לחוק העונשין קובע כך:

"עובד הציבור שמסר, ללא סמכות כדין, ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, וכן מי שהגיעה אליו ידיעה בתוקף תפקידו כעובד הציבור, ולאחר שחדל מהיות עובד הציבור מסרה, ללא סמכות כדין, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה, דינו - מאסר שלוש שנים".

אני מקווה שהציטוט שהבאתי מתוך החוק גרם לאחת הנורות אצלך להתחיל לנצנץ.
אמנות הרטוריקה 711786
אז אני מבין ששר המשפטים ראוי לדעתך לשלוש שנות מאסר. אני שמח שאנחנו מצליחים להסכים על משהו.
אמנות הרטוריקה 711788
בתגובתי לא הבאתי דעה אלא ציטטתי חוק. חשדתי שאולי לא תבין לשם מה הבאתי את הציטוט, וזה אכן מה שהוכחת בתגובתך האחרונה. שתי המלים שאולי הייתי צריך להדגיש הן ''עובד ציבור''. הסנגוריה לא עוברת על שום חוק כשהיא מפרסמת פרטים שנמסרו לה, אם היא חושבת שהפרסום משרת את לקוחה. היא אינה ''עובד ציבור'' והחוק לא חל עליה. אין לה שום אינטרס לספק פרטים בסתר, והיא יכולה לעשות זאת בגלוי אם זה משרת את האינטרס של הלקוח שלה, ואם היא עושה זאת לא מדובר כלל בהדלפה אלא במסירת מידע באופן חוקי לחלוטין. אם אתה אומר שלפני שהועבר החומר לסנגוריה לא הודלף לנו שום דבר, כנראה שזיכרונך בגד בך. ההדלפות האלה מהחקירה היו חלק מ''עונג השבת'' שאותו ספקה לנו התקשורת האלקטרונית מידי ערב שבת. אם דרושה חקירה בפוליגרף ברור שאנשי הפרקליטות והמשטרה הם אלה שצריכים להיחקר כי הם אלה שאולי עברו על החוק.

אשר לנאומו של אוחנה, שוב לא הבנת. כאן לא מדובר כלל בהדלפה משום שהמידע שמסר לא הגיע אליו בתוקף תפקידו הרשמי, ובכלל שר משפטים לא מקבל ואינו שותף סוד לחקירות כאלה. הוא פרסם חומר שהגיע אליו ברשתות, בעקבות הגילוי של עמית סגל. לכן אם עבר עבירה לא מדובר בעבירת הדלפה אלא בעבירת אי קיום צו איסור פרסום. למרות שאכן עבר עברה כזאת אני תומך במעשהו זה תמיכה מלאה, משום שגילוי הסתרה של מעשים נלוזים שעושים המשטרה והפרקליטות באמצעות צו איסור פרסום, במקרה הזה היא מצווה, ובדיוק לשם כך קיימת החסינות. כפי שאמרתי הרבה פעמים הפרקליטות ''משתינה מהמקפצה'', ואין שום דרך להלחם במעשיה, וזה מאד מתסכל. גילוי כזה שעשה שר המשפטים יכול לעורר דעת קהל שאולי תרסן במעט את המשתינים. פשוט אין שום דרך אחרת.
אמנות הרטוריקה 711791
קראתי את המילה "מצווה" נזכרתי במה ניר חפץ טוען לגבי אותה מצווה של השר אוחנה.

ניר חפץ הגיש תביעת דיבה נגד ניר חפץ: https://m.ynet.co.il/Articles/5633586

מתוך הכתבה:

בכתב התביעה נכתב בין היתר: "מטרתו הברורה של הפרסום הזדוני הייתה לבזות את התובע ולהשפילו, תוך פגיעה קשה וחמורה בפרטיותו, תוך התעלמות מכוונת מצו שיפוטי, אגב ביצוע שורה ארוכה של עוולות נזיקיות, לרבות הפרת חובות חקוקות, ובין היתר שיבוש הליכי משפט, הדחת עד, הטרדת עד וכמובן הפרה בוטה וישירה של צו איסור פרסום".

עוד נטען בתביעה כי אוחנה ידע מראש על הצו כשחשף את הפרטים האסורים לפרסום מהחקירה, וכי הוא מנסה להסתתר מאחורי חסינותו כחבר כנסת - אך לפי התביעה לא עומדת לו זכות כזו. הדברים של אוחנה, נטען, "שורצים דברי בלע שקריים ומחוצפים ונטולי כל שחר".

בנוסף נטען כי אוחנה עשה זאת במטרה לפגוע בחפץ ובמשפחתו, לפגום באמינות עדותו במשטרה ולהפעיל לחץ עליו לחזור בו מעדותו, "שיש בה משקל ראייתי ממשי בנוגע לראש הממשלה, שהנתבע קרוב אצלו מאוד". בתביעה נכתב בהקשר זה כי מאז שהסכים חפץ להפוך לעד מדינה, גורמים המקורבים לראש הממשלה מנסים לפגוע בחפץ "בכל דרך" במטרה לקעקע את אמינותו ולהרתיע אותו.

---

לא ברור מי משקר. אבל בעיני, האמירה של דוב על שי ניצן בהקשר הזה - כאילו הוא ביקש צו איסור פרסום כדי לחפות על המשטרה - נשמעת מפוקפקת. כנראה יש סיבות אחרות לצו איסור הפרסום. ואני שוב נזכר בשמועה (שבדיעבד היתה שגויה) על פרטי הרומן של אפי נווה שממנה דוב קפץ למסקנה ששי ניצן תפר תיק לאפי נווה. שמועה ממקור בעייתי, ומשם ישר המסקנה היא ששי ניצן הוא רשע מרושע.
אמנות הרטוריקה 711793
בהערת הסתייגות בתגובה 710880 נתתי את דעתי לעניין שמירת הפרטיות של ניר חפץ שאולי מהווה בעיה לגבי הפרסום. אבל היום אני חושב שהפרסום הזה אם לא יכיל שמות, הוא כבר לא יכול לפגוע באף אחד. העובדה שניר חפץ הגיש תלונה לא עושה עלי שום רושם. הוא עד מדינה, וכל עוד הוא כזה אני רואה בו משרת של הפרקליטות וחושד בטוהר כוונתו.
אמנות הרטוריקה 711796
התייחסתי רק למילה מצווה בתגובתך..
אמנות הרטוריקה 711794
חשבתי לרגע שבטירוף המערכות הכללי הגענו למצב שאדם תובע את עצמו, אבל לצערי זאת רק טעות הקלדה שלך.
אמנות הרטוריקה 711798
"גילוי הסתרה של מעשים נלוזים שעושים המשטרה והפרקליטות באמצעות צו איסור פרסום, במקרה הזה היא מצווה"- בסדר. אלא שכדאי לזכור שלא מדובר כאן רק במשטרה ובפרקליטות אלא גם בבית המשפט שהוא זה שמוציא צווי איסור פרסום. שר משפטים שמפר בריש גלי צו של בית משפט אכן עושה מצווה גדולה לשיטתך ולשיטתו של השרץ עם ה-D9. בשביל זה הרי מינו אותו.

הערה כללית: מהתגובות שלי אפשר להסיק בטעות, שאני חסיד (שוטה, כמתחייב) של הפרקליטות ו/או של המשטרה, ולא היא. גם החלטות שיפוטיות רבות על איסור פרסום נראות לי מטומטמות לחלוטין. כל זה זה בטל בשישים מול הפגיעה באחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה המודרנית: כיבוד‏1 פסקי דין של בית המשפט.
_____________
1- במובן "קבלת הדין", ולא בהכרח במובן של רחישת כבוד לפסיקה (כזכור ההבדל בין שתי המשמעויות סיבך את בן אהרון בשעתו).
אמנות הרטוריקה 711801
צריך לכבד החלטות של בית משפט, אבל נבחר ציבור שיכול לבקש חסינות כאשר הוא מאמין שפעילותו חשובה יותר יכול לבחור בדרך זו. אני חוזר ואומר שלדעתי חשיבות חשיפת ''תרגיל החקירה'' כפי שאתה קורא לכך עולה על כיבוד צו איסור הפרסום במקרה הספציפי הזה. זו דעתי וזכותך לחשוב אחרת.
אמנות הרטוריקה 711802
ובינתיים, אמיר בר־חנה מתעקש על מינוי חדש וסופג עליו ביקורת מפי המצטרף הטרי למועדון הסמולנים הבוגדים: דניאל הרשקוביץ’.
עוד אני מדבר וזה בא 711789
במקרה עברתי מיד אחרי כתיבת תגובתי הקודמת לאתר ynet ומצאתי שם עוד ממעלליה העבריניים הטריים של המשטרה. העובדה הצפויה הברורה שכל חקירה של מחש אם תיערך תימרח ותיעלם תוכיח גם שזה לא רק המשטרה אלא גם הפרקליטות.
אמנות הרטוריקה 711783
זה לא אומר כלום. לו הייתי עובד בפרקליטות המדינה והייתי רוצה להדליף חומרי חקירה הייתי עושה את זה רק אחרי שהחומר היה עובר לפרקליטי החשוד, אחרת היה ברור שההדלפה הגיעה מהפרקליטות. ככה אי אפשר לדעת בוודאות מי המדליף.
אמנות הרטוריקה 711785
דעתם וידיעתם של אלה שהתראיינו אינם הוכחה, אבל ברמת ה'הוא אמר היא אמרה' לאורך הפתיל יש גפ לה תוקף כלשהוא.
גם אני הופתעתי כששמעתי זאת, אבל שמעתי זאת כבר כמה פעמים, ובקשר לחקירות שונות, לא רק אלה של ראש הממשלה.
אמנות הרטוריקה 711790
פוליגרף מוכיח כל מיני דברים שקשורים לשיווק ומכירות או לטכסיסי הפחדה, אבל דבר אחד הוא לא מוכיח - אמירת שקר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים