בתשובה לתשע נשמות, 30/12/19 15:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתור התחלה, כמה מחברי הטובים ביותר הומוסקסואלים... לא, באמת, אני מבלה את חיי בחברת הרבה הומוסקסואלים. לא צריך להיות גל אוחובסקי כדי שזה יהיה חלק מהותי מחייו של בן אדם. זה משפיע על איפה שאדם חי, האנשים שאיתם הוא מסתובב, האדם שבו הוא מתאהב ואיתו הוא חולק את חייו, הידע שהוא רוכש בהיסטוריה, באמנות, בפוליטיקה עולמית... כמו יהדות בערך. לגבי הדוגמא שנתת - אדם עם נטיות סדיסטיות או מזוכיסטיות שנכנס לזוגיות עם אדם שהוא לא נפש תאומה, או שמערכת היחסים שבנה לא עומדת במבחן הזמן, כדאי שילך לטיפול לברר את העניין עם עצמו. הייתי גם ממליצה טיפול זוגי. הוריאציה סכרינית של מה שאני אומרת: "היה הגרסה הטובה ביותר של עצמך!" לי יש הרגשה שאני יודעת בדיוק על מה אתה מדבר. כאמור יש לי הרבה חברים הומוסקסואלים, וזה אומר שאני גם הייתי עדה להרבה יציאות מהארון. והוריאציה הכי כואבת זה כשאחד ההורים אינו מסוגל לקבל את הזהות המינית של הבן/בת. וכפי שאני ראיתי, זה נוגע בנימיו העמוקים ביותר של האדם. הוא נושא את הדחייה הזאת בתוכו ויש לכך השלכות נרחבות. מאוד מפתה בנסיבות הללו לפנטז על איזו גלולה שתמחק את התכונה שאינה רצויה להורים. אבל האמת היא, שהבעיה היא לא הנטייה, הבעיה היא הדחייה. בקשר ליהודים מרוסיה או נברסקה: ההבדל ביניהם ליהודים בישראל זה שהם צריכים לעבוד יותר קשה כדי לתחזק את היהדות שלהם: שומרים קשר עם הקהילה; מציינים מועדים שאינם מסונכנרנים עם ימי החופשה השנתית; מתמודדים עם "שונותם" והשתייכותם לקבוצת מיעוט. אם אתה גם אורתודוס, זה אפילו עוד יותר מסובך. למען האמת, על מנת "לבטל" את הזהות היהודית בחו"ל לא צריך גלולה, צריך קצת נחישות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבאתי את גל אוחובסקי כדוגמה לפרסונה ציבורית שהנטיה שלה היא לא רק ענין של זהותה האישית אלא חלק מהותי גם מהפרסונה הציבורית שלה. אפשר היה להביא הרבה שמות אחרים שאני מסכים שהנטיה היא מרכזית בזהותם האישית גם בלי שהם מביאים את הענין לידי בטוי צבורי... כמו למשל חלק מאלה שאוחובסקי הוציא מהארון. אני חושב שאלה היו פחות שמחים אם הייתי מביא אותם כדוגמאות. מבחינתך, כמי שמסתכלת מבחוץ, הבעיה של מי שלא מקבלים אותו היא לא הנטיה אלא הדחיה. אבל, קודם כל, לעתים קרובות האדם עצמו הפנים את הערכים של החברה שבה הוא גדל וחי עד שהוא עצמו לא יכול לקבל את עצמו. זה יכול להיות מקור לסבל עצום, וספק אם יש דרך לשנות את התפישה הזו. מבחינת אדם כזה הנטיה היא הבעיה. ואפילו אם אפשר לשנות את התפישה שלו, זה לא יעזור לו מול החברה השמרנית. אם הוא חי במאה שערים, ברמאללה או בניגריה אז כדי לצאת מהארון הוא יצטרך להתנתק ממשפחתו המצומצמת והמורחבת ומכל מה שהוא מכיר ואוהב; בחלק מהמקומות האלה חייו יהיו בסכנה. אני חושב שאנשים כאלה היו מוכנים לשלם הרבה כדי לשנות את הנטיה שלהם, לו זה היה אפשרי. אין לנו פתרון לסבל שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין ההפנמה מאוד מוכר לי. אבל לא תמצא אף פסיכולוג בן ימינו שיכריז שזה בריא לנסות לעקור ולסלק את מה שהפנמת לשנוא. מסגרות אוטוקרטיות ושמרניות אכן יוצרות הרבה כאב. כשאתה רואה את הכדור, אתה רואה בו פתרון לסבל, כמו סירוס לכלב שממילא סובל מאימפוטנציה. ואני מבינה למה אתה מתכוון, באמת. אבל אני רואה חברה שמאמינה בכפיה, ואמצעי להשתת אותה כפיה. כי בוא נהיה כנים, ברגע שכדור כזה יהיה קיים, הוא לא יתגלגל רק לידיהם של אינדיבידואלים ברי החלטה, אלא גם לידי מי שלא יכבד את זכות ההחלטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולהמשיך את הנקודה האחרונה - ברגע שיש כדורים כאלה, מה מונע מהמפלגה השלטת לחייב את האוכלוסיה (או למהול אותם במים1) לקחת אותם ולהפוך לאוהדים אדוקים שלה? שטיפת מוח נוסח 1984 זה לחלשים, תחי הגלולה! 1 את הכדורים, לא את האוכלוסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחה לפגוש עוד מישהו שראה את הסרט ההוא... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד, הייתי ביסודי כשפשטה שמועה בחברה שמחפשים ניצבים לסרט, עמדנו עם שלטים בטור ליד איצטדיון הכדורסל ביד אליהו וחיכינו להוראות, קטטה רצינית בין נערים מבוגרים לבין עצמם הפכה את הסביבה למסוכנת והסתלקנו מהאיזור, כסף לא קיבלנו והצילומים לא הוכנסו לסרט. וכך לא הפכתי לכוכב קולנוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת חשבתי על ''גלולת אסד'' כשכתבתי את זה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |