בתשובה לשוקי שמאל, 19/01/20 23:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מסכים עם הטענה הזאת מכמה סיבות: 1. במוקדם או במאוחר נתניהו לא יוכל להמשיך לכהן, זו רק שאלה של זמן. מהרגע שזה יקרה, לא נראה לי שתהיה בעיה להשיג רוב לממשלה ללא נתניהו. 2. אין שום סיכוי להקים ממשלה עם הרשימה המשותפת, אני לא רואה שום מפלגה (מחוץ לרשימה המשותפת) שתסכים לשבת עם בל"ד. 3. הסיכוי להקים ממשלה עם חד"ש ותע"ל קלוש - גם אם תלם יסכימו לכך (והם לא) אני לא רואה איך אפשר להגיע ל-61 תומכים, אולי אם כחול לבן יגיעו ל-40 מנדטים, העבודה-גשר-מרץ ל-13 והמשותפת ל-15 כש-8 מהם של חד"ש ושל תע"ל. כבר יותר סביר שלליכוד, חרדים וימינה יהיו 61 מנדטים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני מסכים. אבל חוסר היכולת לצאת מן המבוי הסתום הולך ומכרסם במעמד ובתדמית של הקואליציה המוזרה הזאת שקמה נגד נתניהו. אני יכול לחשוב על מנהיג פוליטי כריזמטי וממולח של כחול-לבן שהיה תופר עסקה של ממשלת כחול-לבן אשר כל המפלגות האחרות (מהרשימה המשותפת ועד ישראל ביתנו) מתחייבות להימנע מהפלתה. המנוע של העסקה הזו תהיה הטיית כספי המדינה מן החרדים ומן המתיישבים ביו''ש אל הערבים והרוסים. לעסקה הזו יש סיכוי לנפץ את הבלוק של הימין הדתי, מפני שהללו לא יוכלו להתעלם מכך שהם הביאו על עצמם את העונש הזה בנאמנותם לנתניהו. יש כמה דברים העומדים בדרכה של עסקה כזו. ובכ''ז נדמה שהדבר העיקרי הוא חוסר הכישרון הפוליטי וחוסר המנהיגות של ראשי כחול לבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא פרשן פוליטי, אבל אני רוצה להאמין שלא מדובר ב''חוסר כישרון הפוליטי וחוסר מנהיגות של ראשי כחול לבן'', שכן עצם העובדה שהרשימה מחזיקה מעמד כבר שנה בלי להתפרק למרכיביה מצד אחד ואף אחד מחבריה לא הסתבך בשום שערוריה משפטית או מוסרית מצד שני מראה על איזושהי יכולת פוליטית ובחירה טובה של אנשים. אני מקווה שמדובר באמת בגישה שונה למה ראוי ומה לא ראוי לעשות בפוליטיקה ובחשיבה לטווח ארוך תוך ויתור על הישגים לטווח קצר בלבד. אולי ראשי כחול לבן באמת חושבים שאין טעם להחליף את נתניהו אם המחיר של זה הוא שימוש בשיטות הציניות וחסרות המעצורים של נתניהו עצמו. בסך הכל, אין סיכוי שגנץ יצליח לעלות על המקור, אז עדיף להתמקד ביצירת אלטרנטיבה ולא ביצירת חיקוי זול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה את הדברים בצורה שונה. לדעתי כחול-לבן בחרו ביודעין בטקטיקה של "עשה מה שפחות". הם משתדלים לא לומר ולא לעשות שום דבר שהם לא חייבים. הם לא מתלהמים ולא מרגישים חובה להגיב על כל פרובוקציה. זו טקטיקה בכלל לא רעה בפרט כאשר מנגידים אותה להתנהגות חסרת המעצורים וההיסטרית של מחנה הביבים. בגדול זה גם עובד. בניגוד לסקרים שהתפרסמו בסופ"ש, אני נוטה להאמין שהמגמה תמשך ועוד 2-3 מנדטים יתכרסמו מן הבלוק של ביבי. לדעתי, זה לא ריאלי לצפות לשינויים גדולים יותר בציבור הישראלי השבוי ע"י פוליטיקה של זהויות וסכיזם בטחוני. הבעיה בעניין הזה, היא שלא צריך כישרון גדול בשביל "שב ואל תעשה". בסופו של דבר מנהיגים גדולים נבחנים בעשייה ובעיתוי ולא בכיבוי שריפות. אין לי שום בעיה לתת את קולי לכחול-לבן. אני מעדיף לתת צ'אנס לבלתי-ידוע מאשר לתמוך במה שכבר ידוע שהוא לא טוב. מה שמציק לי הוא שקשה להצביע שוב באופן שכנראה יוביל שוב למבוי סתום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי האסטרטג בחירות של כחול לבן, אני יודע שאני צריך להעביר 2-3 מנדטים שהצביעו ליכוד בבחירות האחרונות אלי (אין לי מה להתאמץ על הדתיים וכל מה שימינה לליכוד). כדי לעשות את זה הייתי הולך על כאלה שסתמו את האף והצביעו ליכוד בכל זאת בבחירות הקודמות. כדי להעביר אותם צד לא הייתי מדבר מילה אחת על נתניהו, כי הוא קדוש, וכל מי שמנסה לפגוע בו הוא אוטומטית אויב. הייתי מראה להם את כל מי שסביבו - שרת התרבות רגב, שר החינוך פרץ, שר התקשורת אמסלם, שר המשפטים אוחנה, שר החוץ כץ, ושואל אותם אם זו החבורה שהם רוצים שתנהל את המדינה. טוחן רק עליהם כדי שמי שהצביע ליכוד עם בחילה יקיא סוף סוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבחירות הראשונות נחלטתי מראש שאצביע חד"ש-תע"ל מהסיבות ההן. בבחירות השניות הצבעתי עבודה שהתנדנדה ("הטלת מטבע" עם מר"צ) בעוד שהמפלגות הערביות היו בסדר. בבחירות השלישיות שיבואו אני נוטה לחזור למפלגות הערביות מצרוף הסיבות שהנחו אותי בפעמיים הקודמות. אני אומר "נוטה" בגלל מה שכתבת על בל"ד, כשהדתיות של רע"מ מטרידה פחות. בעניין כחול לבן, ומה שכתבת, "עצם העובדה שהרשימה מחזיקה מעמד כבר שנה..מראה על איזושהי יכולת פוליטית ובחירה טובה של אנשים", כמי שראה בעלייתן ונפילתן של מפלגות שבסיסן אווירה או אישיות, מאז ימי יגאל ידין וד"ש. כחול לבן איננה דמוקרטית בעליל, נטולת חוט שדרה רעיוני, שלא מקיימת דינמיקה של התחבטות רעיונית, שכולה טכנוקרטיה "עסקית" להשגת מעמד פוליטי. כאילו שהעבודה והליכוד שונים (אבל לא מר"צ, בינתיים?), חוץ מאשר בחלומות הנוסטלגיים של אנשים מגיל מסוים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כחול לבן איננה דמוקרטית בעליל, נטולת חוט שדרה רעיוני, שלא מקיימת דינמיקה של התחבטות רעיונית..." - הכל נכון. "...שכולה טכנוקרטיה "עסקית" להשגת מעמד פוליטי." - אני לא מסכים. אני רוצה להאמין ומאוד מקווה שכחול לבן מתגברת על (ולמעשה מתעלמת מ) הבדלי השקפות פוליטיות (לאלו מתוכה שיש כאלה) על מנת להביא לשינוי אמיתי בנורמות השילטוניות: הפסקת הפגיעה במוסדות המדינה שאינם נבחרים, הפסקת ההסתה נגד האופוזיציה, יציאה נגד שחיתות וניצול השלטון לתועלת אישית והכי חשוב (בעיני), הצגת אלטרנטיבה שילטונית לראש הממשלה היחיד שילדי מכירים. לי נראה שכחול לבן מתוך בחירה מודעת בחרה שלא להתעסק בפוליטיקה המקובלת של ביטחון, כלכלה ויחסי חוץ אלא להתמקד בפוליטיקה הפנימית של ישראל כמדינה דמוקרטית ולשים בצד, לפחות לפרק זמן מוגבל, את הדיון על "יחסינו עם הפלשתינים (ועם שאר העולם) לאן" לטובת הדיון על "איך ממשיכים לחיות כאן ביחד כחברה דמוקרטית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבות שלו חופפות במעטן לשלי. למשל, הדינמיקה הפנימית במר"צ לא רלוונטית להחלטה שלי, וגם לא שיקולי מאבק לסיום הכיבוש. אותי מעניין, כמו שיוסי כתב, "לאור הפצת השנאה הבלתי פוסקת של נתניהו...[ו]הגנה על המיעוט הפלסטיני-ישראלי". אך, לא במיוחד "סולידריות איתו", אלא למען חיזוק דמוקרטיה ישראלית, ברוח הציונות שמגולמת במגילת העצמאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שבניסיון הקודם שלי לענות תגובה 712760 פספסתי והדיון ברח מן הפוקוס. ברשותך הייתי רוצה לנסות תגובה נוספת. כאמור, אני מסכים לכל מה שכתבת בתגובתך. הבעיה היא שאם אצביע שוב לכחול-לבן, יש סיכוי גבוה (והסקרים מסכימים) שאני למעשה מצביע בעד מבוי סתום. אני מסכים למה שכתבת על הרשימה המשותפת. חד"ש באמת נושאת דגל (מדינת כל אזרחיה, דו-לאומית ...) הפוך מן הדגל הערבי-לאומי, אבל להערכתי זו אידיאולוגיה תיאורטית שלא תעמוד במבחן המציאות (איך תילחם חד"ש באיסלאם החמאסי וככה? בינתיים עושה רושם שהיא מעדיפה להלחם בלאומיות הליברלית של כחול-לבן מאשר בפלג האיסלמי). ולכן, אני חושב שחד"ש מנומסת וזהירה יותר מרע"ם-תע"ל אבל בפועל לא נבדלת ממנה הרבה. כלומר, אני שואל על הרשימה המשותפת לא מתוך תמיכה בה, אלא דוקא משום שאיני רואה אותה כיושבת בשום קואליציה. אולי יעזור, אם אומר שהרשימה המשותפת אינה באמת חלק מן האופוזיציה. היא למעשה אופוזיציה שנייה ונפרדת, מפני שהיא בעצם גם אופוזיציה לאופוזיציה ולא רק לקואליציה. נניח שאני מצביע למשותפת, אני בהכרח מחליש את האופוזיציה ולכאורה מחזק את הבלוק הדתי-ימני. כתבתי לכאורה מפני שהתחזקות האופוזיציה השנייה הערבית בכנסת, במידה מסויימת מחלישה את הרוב היהודי כולו. במילים אחרות, גם אם הבלוק הימני יתחזק בתוך הרוב היהודי, עדיין כל הבלוק היהודי יחלש. בנתונים כאלו המיעוט בתוך הליכוד שכבר עכשיו תומך בקואליציית מרכז עשוי להתחזק על חשבון הרוב בליכוד שנאמן לביבי ומסייע לו במלחמתו בשלטון החוק. אני לא מכחיש שהכיוון הזה מבטא גם סקפטיות לגבי היכולות והעתיד של כחול-לבן. אל תטעה, אני ממש לא מתיחס לתעמולה ההיסטרית והפאתטית של הליכוד כנגדה. לטעמי, על הציר המחבר בין "לעשות משהו רק כדי לעשות משהו" לבין "שב ואל תעשה", כ"ל קרובה מדי ל"שב ואל תעשה". גם אם זו טקטיקה ואפילו מוצלחת, זו גם מנטליות שמשתלטת על הנפש וסמן של עתיד פאסיבי של כיבוי שריפות. החלשות זמנית עשויה לזעזע את המפלגה ולהוציא אותה מן הקפיאה על השמרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |