 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדי פעם כשאני רואה כתבות כאלה, אני לא מבין מי ההזוי פה, החוקרים, הכותבים או אני. זה שהחוקרים חושבים שעצם העובדה שתינוק (בן שנה - יצור מאד מפותח שכלית שעושה משימות קוגניטיביות מאד מרשימות, כמו ללכת ולזהות פרצופים) מצליח להבין שמצנצנת עם הרבה כדורים כחולים אמורים להוציא יותר כדורים היא הפתעה, זה נשגב מבינתי. אולי אלה דוקטורנטים בני שלושים בלי ילדים, אבל למי שבילה עם ילס בן שנה ברור שהוא מבין ומבצע גברים מורכבים בהרבה. זאת ועוד - ההנחה שהתינוק משתמש במודלים סטטיסטיים מורכבים, מופרכת בעיניי כמו ההנחה שמאחר שהתינוק (פעוט?) יודע לזרוק כדור צעצוע ולפגוע בחתול המשפחתי, נובע מכך שהוא יודע לחשב מסלול תנועה פרבולי שיפגע בחתול. אולי השאלה המעניינת באמת היא 'איך לעזאזל הוא פוגע בחתול בלי לחשב מסלול', עם זה שנראה לי שבטח יש לזה היום תשובות סבירות (אהמ, רשת נוירונים עם משוב, מישהו?). מה אני מפספס כאן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אנחנו נולדים עם מערכת הפעלה יוצאת מהכלל וכמה קילר אפס לומדים מעולים (זיהוי פנים, לימוד שפה). לא ידעתי שאינטואיציה של יחסים וכמויות נמצאת גם במערכת. אגב, הבן שלי סיפר לי בשבוע שעבר שאם אתה עובד עם דיסק בלי משקפי מגן הכוויות שתקבל יהיו בעפעפיים וגיצים לא יכנסו לך לעיניים כי רפלקס המצמוץ מהיר מספיק לקלוט את הגץ במעופו. אנחנו בנויים ממש טוב. _____________ אם הפעוט שלך בן השנה מצליח לפגוע בהטלת כדור בחתול באופן די עקבי, אני חושב שהוא כשרון, ושלח אותו לחוג בייסבול (טוב, קט-סל) כבר בכיתה א'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאם הפעוט בן השנה מצליח לפגוע בהטלת כדור בחתול באופן עקבי, אז כנראה מתקרב המועד שבו צריך יהיה לשקול להרדים את החתול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשאל זאת כך: אילו היו מספרים לך על הניסויים לפני שבוצעו, והיו מבקשים ממך לנחש את תוצאותיהם, האם היית מנחש נכונה, ובביטחון כה מוחלט? אם התשובה הנכונה (התיאורטית, כבר לא נוכל באמת לדעת) היא "כן", אז אתה פסיכולוג פעוטות הרבה יותר מוצלח ממני. אני כשקראתי את הכתבה, הייתי מספיק מופתע כדי להתלונן ביני לבין עצמי על כך שזה אחד המקרים שבהם כתבה פופולרית על מחקר פסיכולוגי משתמשת בניסוחים כמו "הילדים בקבוצת הניסוי עשו X, ואילו הילדים בקבוצת הביקורת עשו Y", בלי לתת שום רמז לסטטיסטיקה - הקורא התמים יכול לחשוב שהתוצאה היתה מושלמת. זה תסכל אותי כאן, כי התוצאה הפתיעה אותי מספיק שאנסה לאתגר אותה (ביני לבין עצמי) ב"נו, מה היה ערך ה-p? מה היה גודל המדגם?". בעצם עדיין לא מאוחר מדי לבחון את הביטחון שלך. אם לא נכנסת עדיין למאמרים המקוריים (אני לא יודע אם הם זמינים בקלות, אולי זה יישאר תיאורטי), לפי הביטחון בתגובה שלך נראה שאתה משער שהמובהקות היתה פנטסטית. האמנם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי לומר, שמכל תחומי המתימטיקה שלמדתי, סטטיסטיקה הוא בין הפחות חביבים עלי, והמומחיות שלי בו לא גדולה. ברמת המדע הפופולרי, נראה לי שהתשובה שלי לשאלתך תהיה - יש ילדים יותר חכמים ויש ילדים יותר טפשים. זה נכון גם לגבי מבוגרים1. אני מקווה שזה כשלעצמו לא מופתיע שום חוקר התנהגות. 1 למען הסר ספק, בכלל לא בטוח שההבדל בין ילדים בגיל שנה יישאר כשיהיו מבוגרים. אני בטוח שיש גאונים שדיברו רק בגיל שנתיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |