 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. חבל לי שכל כך הרבה קוראים התייחסו למה שכתבתי, אך לא לנקודה העקרונית (אין מעשיות בהצעה הנ"ל, כיון שהיא לא תאפשר חיים נורמאליים לתושבי העיר), אלא פתחו דיון בנקודה הביזארית. (הטענה שהעליתי כי מסגד אל אקצא איננו מקודש במיוחד, אלא תירוץ בלבד). ב. בכל אופן, אני מקווה שיש סחורה לדעה המתייחסת למאמר עצמו, ולכן כמה פרטים נוספים הקשורים בהצעה. קודם כל, ירדן ויתרה (כן כן!) על זכותה המיוחדת במקומות הקדושים לטובת ערפאת. ערפאת תבע במשך שנים (ואני מצטט את ניסוחו של "הארץ" בענייו) את זכות הבלעדיות לטיפול בענייני ירושליים בהיותה בעיניו עיר פלשתינית. זכות זו ניתנה לו במלואה הן מידי ירדן שהחזיקה בעיר עד לכיבוש והן מידי המוסדות הערביים והאסלאמיים המוסמכים. לכן, אגב, לערפאת יש את היכולת להתפשר, בתור נציג העם הפלשתיני והעולם הערבי המוסמך לעניין, ובניגוד למה שאומרים אישים ערבים מסויימים בעולם כולו. העברת הסמכויות בנידון מירדן לערפאת אינה מפתיעה, בהתחשב בכך שכבר ב-1988, עם כשלון הסכמי לונדון, הודיעה ירדן כי היא מושכת ידה מכל השטח שנכבש מידה. מאז עבדו קשה באש"פ כדי להוכיח כי למרות שהמדינה הנכבשת ויתרה על השטחים, עדיין הם מוגדרים כשטחים כבושים, ולכן לגיטימית דרישתם לשחרר אותם. כך, בעצם מוכח שוב כי ירדן ויתרה על ירושליים לטובת הפלשתינאים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים אתך בקשר לריבים על נקודות קטנות שיהפכו את החיים לבלתי אפשריים, ראה לדוגמא מערת המכפלה. כמובן שבשני הצדדים יהיו כאלו שירצו שזה לא יקרה - כתמיד, נשאלת השאלה ידם של מי תהיה על העליונה. איני מסכים גם שהחיים יהיו בלתי אפשריים - האם היית פעם באירופה ועברת גבול בין מדינה אחת לשניה? אני לא אחד מאותם שמאלנים שאומרים "נקיף אותם בגדר ושיסתדרו בעצמם" אני בעד גבול פתוח, ללא גדרות - רק הגדרה שונה של הריבונות. אזרחים ותיירים יוכלו לנוע בחופשיות, הכוחות שיהיו בעיר יהיו כוחות שיטור בלבד - אולי אני נאיבי ואופטימי אבל באירופה זה עובד, בין יהודים למוסלמים זה עבד עד לפני 70 שנה, למה שזה לא יעבוד עכשיו? בגלל "ההיסטוריה העגומה"? "משקעי העבר"? המציאות מראה שאויבים בנפש באירופה הפכו לשוק משותף. אשר לויתור, אם כך, כיצד תסביר את הסעיף הנ"ל בהסכם השלום? מה עורכי הדין והמומחים למשפט בין לאומי סתם לא שמו לב, "התפלק" להם סעיף? לדעתי הייתה כאן חשיבה מכוונת *בדיוק* לרגע הזה. אמנם לכאורה המלך חוסיין משך ידו מניהול הגדה לטובת ערפאת, אולם הוא ורבין ואחרים הבינו את המשמעות של הסכם קבע בין הפלשתינים לישראל ומה נחוץ לסיום הסכסוך הערבי-ישראלי. אני מסכים אתך על העובדה שאכן יש מאבק בין גורמים בירדן לגורמים פלשתינים על השליטה בעיר העתיקה, אני מקווה שדווקא ידם של הירדנים תהיה על העליונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הערתך, נראה לי שאתה לא מספיק מעורה במה שמתרחש היום בשטחים. ובכן, כיום מוגשות מאות תלונות כל שבוע ע"י שני הצדדים בכל D.C.O. כל איזור שיש בו אפילו חיכוך מזערי הופך כמעט למלחמת עולם, בה משתתפים פלשתינים מקומיים, מתנחלים, או שפעמים רבות דווקא שוטרים פלשתינאים וכוחות מג"ב. מערת המכפלה היא דווקא דוגמה מצוינת. היכנס נא ל-D.C.O חברון. (תמצא אותו בחטמ"ר יהודה, או לחילופין בשלוחה בעיר עצמה), ושאל כמה אירועים הנוגעים למערת המכפלה היו בשנה, חודש, שבוע אחרון. כמה התערבויות של הרגע האחרון למניעת פיצוץ, וכמה קטנוניות חשדנית עולה מכל התלונות שהוגשו בנידון ע"י שני הצדדים. החיים כיום באיו"ש, בראי הD.C.O, הR.S.C והJ.C.S רק מוכיחים כמה שני הצדדים אינם מסוגלים לחיות כיום באופן חצי-מעורב. זהו מתכון לתקריות דיפלומטיות בלתי פוסקות, ובטח במקום טעון כמו ירושליים, שטעון הרבה יותר מודע שטח אדמה ליד טול כרם או עוד קבר עתיק באזור חברון. לגבי הערתך השניה, אין "מאבק" בין ירדן לפלשזתינאים. ערפאת מוסמך רשמית ובאופן בלתי מסוייג כמנהיג הערבי היחיד בעל זכות על ירושליים. לא מדובר במאבק, אלא בויתור רשמי שאינו משתמע לשני פנים ע"י השילטון הירדני. לגבי שאלתך, לא מדובר בסעיף ש"התפלק" כדבריך, אלא בכוונה שלמה. הרעיון הוא חסות ירדנית (זכור את הסכמי שארם, בנוכחות המלך חוסיין ז"ל) בהתחשב בעברה של ירדן באזור, כגורם נוח לישראל להשתמש בו כדי לבדוק תוקף משפטי של נכסי העבר, לקבוע סדרי העברת בעלות וכו', על מנת שהדברים בהסכם יהיו מעוגנים בחוק הבינ"ל ובזה של כל הנוגעים בדבר. לכן, חייבת להיות מעורבות ירדנית בשיחות, אך לא כזו שתשמש בעלים או ריבון על חלק כלשהו בירושליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז יש מריבות ב D.C.O. - בשביל זה הוא קיים. כל אותם "כמעט מלחמות עולם" נפתרות בסוף. אני טוען שאלו "חבלי הלידה" של מצב חדש, ובמש השנים, במיוחד באשר יוכרז רשמית על סוף הסכסוך (מה שברק מנסה להוציא בכוח מערפאת) שכיחותם תפחת - ראה דוגמת דרום לבנון (שאגב, אתמול מלאו חודשיים לנסיגה, וגם טרחתי להזכיר זאת לדב אנשלוביץ רואה השחורות במאמר "נסיגת האיוולת"). צריך הרבה סבלנות, אבל אם במשך 500 שנה, מאז הכיבוש התורכי, הצליחו לחיות בירושלים ברגיעה יחסית, בלי פוגרומים רצינים כמעט (סבתא שלי דווקא זוכרת את ארועי 1929 - אבל זה היה מחוץ לחומות), אין סיבה שלא יוכלו לחזור ולגור בשכנות טובה - אם הפרובוקטורים משני הצדדים ירוסנו. אשר לפשתינאים וירדן, אתה יודע למה לא מפרסמים סטטיסטיקות בירדן? כי יותר מ-%70 מהאוכלוסייה היא פלשתינאית ולא ממוצא בדואי. לו יכל היה ערפאת מספח אליו גם את ההמלכה ההאשמית למדינה גדולה מ-(כמעט) H-3 ועד טול-כרם. ירדן ממלאת תפקיד חשוב במניעת רצף מעירק לישראל וזו הסיבה לעזרה הגלויה והסמוייה שסיפקה ישראל לירדן במשך השנים. אמנם גורמים בליגה הערבית הסמיכו את הפלשתינאים להיות בעלי הזכויות על ירושלים, אולם לטענתי, לזה התנגדו רבין וחוסיין ולכן הכניסו את הסעיף הנ"ל להסכם. אשר לפרשנות שלך על חסות ירדנית - לטעמי הוא לא מתיישב עם הניסוח. אם כל העניין הוא חסות ונוכחות בחתימה או עזרה בבדיקת תוקף משפטי, אזי מדוע חשוב להכניס זאת להסכם השלום? אני חושב שזה היה צעד אסטרטגי מבריק של רבין כנגד ערפאת לדיון על הסכם הקבע. אם אפשר לנסח איזשהו "דיאלוג דימיוני" אזי רבין יכל לומר לערפאת משהו בסגנון: "תראה, חתמנו הסכם עם ירדן שהיא זו שאחראית על המקומות הקדושים בירושלים, אם אחתום על מה שאתה מציע אפר את ההסכם הנ"ל" |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |