בתשובה לאסף עמית, 18/06/02 10:43
דהקונסטרוקציה לנוער 73396
הבה ניקח דוגמה יפה: השמש נעימה, הדשא נעים וקפיצי, ויוסי (שם בדוי) מסדר את המנגל בחצר ביתו, ואישתו עורכת את השולחן (או ההפך הגמור, במידה והם פמיניסטים א-סקסיסטיים, כמובן). הילדים, לבושים לבן, מתרוצצים על הדשא. במרכז הדשא, ישבת לה גורילת-הרים (מהזן הנדיר והנכחד), נהנית לה בשמש. לאחר שמרח יוסי את המנגל בבצל, עוקר יוסי את הבוהן השמאלי של הגורילה עם פלייר, ומטילהּ למנגל. הגורילה מראה את כל הסימנים שהיא חולקת על שיקול דעתו של יוסי. אין ספק שיוסי פגע ב "אינטרסים של רווחה" של הגורילה: הנ"ל היא "מסקנה ברורה מתצפיות על התנהגותה בשטח".

אינני צריך "קריטריון בוחן אמפירי" שיוכיח לי שנפגעו ה "אינטרסים של רווחה" של הגורילה. כל שאני מבקש הוא נימוק *מדוע* יוסי עשה מעשה לא מוסרי לדעתך (ועד כמה שאני מבין, אתה תראה במעשהו אקט לא מוסרי. אפילו מאוד). אין לי ספק, וברור לי, שהפעולה מנוגדת לחוקי המוסר הסובייקטיביים *שלך*. אבל אני מבקש נימוק רציונאלי, *אובייקטיבי*, שמעשהו אינו מוסרי באופן מוחלט, לא רק של המוסר שלך.
יש כזה?
אליפות העולם במוסר יוצאת לדרך 73474
כנראה שלא, אבל בכל זאת יש על מה לדבר.

מה הופך תורת מוסר אחת לטובה יותר מאחרת? מבחינה אמפירית טהורה כנראה כלום, אבל מבחינה פרקטית, די הרבה אפילו. אני אנסה (באדיבות טום רייגן היקר) לתת כמה קווים מנחים להשוואה כזאת, מתוך ראיית עולם רציונליסטית שאני מניח שרוב הקוראים שותפים אליה. לשם כך נסתכל קודם על מקרה בו עומדת לפנינו דילמה ספציפית, ויש רצון להכריע בה באופן "הכי מוסרי" שאפשר, ואח"כ נעבור מזה להשוואה בין תורות מוסר שלמות.

כדי להכריע נכון במקרה ספציפי, עלינו לקבל החלטה שתענה באופן טוב ככל האפשר על התנאים הבאים:

1. בהירות מושגית: צריכה להיות הסכמה מלאה על משמעות המושגים שבהם מדובר, כדי לא לעשות טעות שמקורה בהבדלי טרמינולוגיה. אי אפשר לדון בשאלות הכוללות מושגים כגון "המתת חסד", למשל, בלי להבין למה הכוונה בהמתת חסד בניגוד לסתם המתה.

2. מידע רלוונטי: קבלת ההחלטה מתוך הבנה רחבה ומעמיקה ככל האפשר של העובדות בשטח. פערים במידע אובייקטיבי יכולים בקלות לגרום לכך ששני אנשים יקבלו החלטות שונות גם כאשר הם פועלים בתוך אותה תפיסת מוסר.

3. רציונליות: ההחלטה צריכה להיות הגיונית, כלומר מנומקת באופן לוגי.

4. הגינות: לפי מה שמכונה "עקרון השוויון", או "עקרון הצדק הפורמלי", במקרים דומים עלינו לנהוג באופן דומה. כאשר איננו עושים זאת, חובה עלינו להראות שההבדל בין המקרים הוא רלוונטי לעניין (לשיטתו של הדובר) ושהוא מצדיק (שוב, לשיטתו של הדובר) את ההבדל בהתייחסות אליהם. העקרון הזה מקובל על רוב מוחלט של הפילוסופים מכל הסוגים והמינים, והויכוח ביניהם הוא רק על התוכן שכל אחד יוצק בו.

5. קרירות ושיקול דעת: אי אפשר לקבל החלטות מוסריות טובות במצב של סערת רגשות.

6. (החשוב מכל) הישענות על עקרונות מוסריים תקפים: ההחלטה צריכה להישען על עקרון מוסרי אחד או יותר, מתוך תפיסה מוסרית בעלת תוקף. אין זה מספיק לקבל את ההחלטה הנכונה בעזרת הטלת מטבע שבמקרה ינחת על הצד הנכון.

כל אלה הם כאמור מאפיינים של הכרעה מוסרית נקודתית. הכרעה שלא תתבצע לאורם, תהיה חלשה יותר מהחלטה שהתקבלה לאחר עמידה בכל התנאים האלה באופן הטוב ביותר שיש בידנו.

כאמור, הישענות על תפיסה מוסרית תקפה היא החלק החשוב ביותר וגם הבעייתי ביותר בקבלת ההחלטה הנכונה מבחינה מוסרית. מיד נשאלת השאלה מה הופך תפיסה מוסרית אחת לתקפה יותר מתפיסה אחרת. בעיניך התשובה היא "כלום", את זה אני כבר יודע, אבל גם לזה יש לי בכל זאת כמה קריטריונים בשבילך:

1. עקביות: סט העקרונות של תורה מוסרית צריכים להיות עקביים זה עם זה מבחינה לוגית. תורה מוסרית שיש בה סתירות מובנות היא בפירוש פחות תקפה מאשר תורה מוסרית שאין בה סתירות כאלה.

2. כלליות: תורת מוסר שמתייחסת באופן ענייני למגוון רחב של מקרים היא חזקה ותקפה יותר מתורה שמתייחסת למספר מצומצם של מקרים ומתעלמת מכל השאר (תורת הגרב, למשל).

3. דייקנות: יחד עם הדרישה לכלליות, אנו מצפים מתורת מוסר בעלת משמעויות פרקטיות לתת לנו גם הכוונה ספציפית ומדויקת ככל האפשר, ולא להסתפק בהנחיות כלליות ועמומות שקל לפרשן בדרכים שונות (ראה למשל ציוויים תנ"כיים למיניהם ומה שקרה להם במרוצת השנים).

4. (החשוב מכל) התאמה לאינטואיציה ולתפיסת עולמנו הכללית: הקריטריון הזה שווה הסבר מפורט יותר ממה שהבאתי לעקרונות הקודמים.

ב"אינטואיציה ותפיסת עולם" הכוונה איננה לתגובה מהמותן שצפויה להיות לנו מול מקרים מסוימים, ואשר עלולה להיות הפוכה מהתגובה הרצויה מבחינה מוסרית, אלא למכלול הערכים, האמונות, הדעות והשקפות העולם שיש לנו ברמה הבסיסית ביותר, ושעברו בעצמם את כל מסכת הקריטריונים שהזכרתי קודם. פה מדובר באמת על הדברים שבהם לא נוכל לשכנע זה את זה באמצעות אינפורמציה.

(אתה רואה, משהו בכל זאת חדר אלי ממאמציך להסביר, עכשיו נראה אם גם אני אצליח לחדור.)

אם עקרון מוסרי עומד בניגוד מוחלט וחריף לכל מה שאנו מאמינים בו באמת ובתמים, ברמה העמוקה והבסיסית ביותר, הרי שעלינו לפסול אותו. אם, לעומת זאת, העקרון נשמע לנו טיפה לא הגיוני, כלומר מנוגד למשהו שחשבנו קודם, אבל לא מדובר בהתנגשות חזיתית אלא רק בספק שמתעורר, ואם מדובר בעקרון שעבר בהצלחה את כל שאר המבחנים שתוארו פה, בהחלט יתכן שהוא יגרום לנו לשנות את אותה אמונה או אינטואיציה שלא חיה איתו בשלום. כתב פעם דובי (כאן: תגובה 35880), שמצד אחד המוסר החוזי שלו קובע שהתעללות בחיות היא לא מעשה בלתי מוסרי, ומצד שני הרגש (= האינטואיציה) שלו אומר את ההפך. לדעתי, על אחד מהם הוא יהיה חייב לוותר. אם לאחר בחינה לוגית מעמיקה וכנה ממשיכה האינטואיציה להציק, הרי שהבעיה היא בעקרון המוסרי שלכאורה אימצנו, ולא משנה כמה מושלם וגאוני הוא נראה לנו לפני רגע. במקרה כזה נצטרך לוותר על העקרון - או לחלופין לעמוד מאחוריו ולשאת בתוצאות.

זה היה נסיון ראשוני לנתח באופן רציונליסטי את התהליך שלמעשה כל אחד מאיתנו מפעיל מדי יום ביומו פעמים רבות מבלי להיות מודע לכל הקריטריונים ולכל הפרמטרים. עכשיו הפאנץ' ליין: אני טוען שאם ניקח שתי תפיסות מוסר אמיתיות של שני אנשים שונים, ונבדוק אותן ביושר ובקפדנות מול כל הקריטריונים הללו, נגלה ברוב המקרים שהן לא עומדות בכל הקריטריונים באופן זהה מכל הבחינות, ושהשונות ביניהם היא לא רק ברובד הנמוך של האמונות והאינטואיציות הסובייקטיביות שהוזכרו בסוף הדברים. המסקנה במקרה כזה תהיה שהתפיסה שעמדה בכלל הקריטריונים באופן מוצלח יותר, תהיה, בפשטות, תפיסת עולם יותר מוסרית. הטענה שכל שתי תפיסות מוסר נבדלות זו מזו *רק* בכך שהן מבוססות על אינטואיציות ועל אמונות סובייקטיביות של שני אנשים שונים, לא עומדת לדעתי במבחן המציאות. על כך אני מניח שנישאר חלוקים.
המתמודדים מתמתחים בחדרי ההלבשה 73580
אני יכול לקבל את הקריטריונים שלך להחלטה מוסרית. לדעתי, אמנם, יש היגיון דווקא לקבל את שיטתו של ראסל (שהסברתי כאן תגובה 71792 ובתגובות הבאות), שהיא פשוטה וברורה יותר, ואולי פחות שרירותית. מילא.

לגבי הקריטריונים של "תפיסה מוסרית": לא לחינם אני מקפיד לעטוף את צמד המילים הללו במירכאות; אני חושב שתיתכן פה מחלוקת לגבי "מהי תפיסה מוסרית". אם "תפיסה מוסרית" = 'מוסר' ולכן, לשיטתי, = 'רצון', הרי שגישתי די ברורה מאליה:

1. אין דבר כזה 'עקביות' במישור הטלאולוגי; הציווי הוא הכיוון שראוי להלך בו - הוא עקבי כי הוא לא יכול להכיל סתירה עצמית (הוא אינו פסוק). האם במילים "תפיסה מוסרית", אתה מתכוון "הרצון המנחה + כל הבחירות השונות שהספקת לעשות לאורו עד לרגע נתון"? במידה וכן, טאוטולוגית ניתן להראות כי עקביות היא חלק מה "תפיסה המוסרית". מה שלא עקבי, ממילא לא יתאר את מכלול פעולתו של אדם (שהרי אדם תמיד עושה כרצונו - מצד שני, תיתכן חוסר עקביות במידה והרצון, ועימו "התפיסה המוסרית", ישתנה. או שישתנו הנתונים החיצוניים [ראה "דיון הסטירות תגובה 58226"]). לכן, זו טאוטולוגיה לומר שעקביות היא חלק מה "תפיסה המוסרית". ולכן זהו אינו קריטריון המבדיל בין "תפיסות מוסריות" שונות, אלא בין "תפיסה מוסרית" לשאינה כלל כזו. נגזר מכך שאין קריטריון זה יכול לשמש אותנו להעדפה בין "תפיסות מוסריות" שונות.

2. כנ"ל, משום שכל "תפיסה מוסרית" ממילא מגדירה את כל היקום *כאמצעי* להשגת הרצון (הערך העליון). כך, אגב, לגבי "מוסר הגרב". נכון ש "מספר הזכאים להתייחסות מוסרית" קטן יותר (רק הגרב), אבל כל האובייקטים ביקום מקבלים את משמעותם הערכית רק כפונקציה לאותו ערך: לדוגמא, הומלסים זרים מקבלים משמעות ערכית שלילית, משום שהם יכולים להיות אמצעים שיגנבו או יהרסו את הגרב. כספת, יכולה לשמש אמצעי חיובי (תשמור על הגרב), וכך גם מכונת כביסה (שתנקה אותה מביצי עש מסוכנות ביותר). ייתכנו דברים שהם אינדיפרנטיים כמובן. אין הדבר אומר ש ה "תפיסה המוסרית" הנ"ל לא מתייחסת איליהם: היא רואה אותם כאמצעים, פר-הגדרה, אבל שלא ניתן להשתמש בהם לעניין הערך העליון.

3. כנ"ל. כלומר, הדייקנות היא פועל יוצא של ההגדרה. ולכן, כמו הקריטריונים הקודמים, גם מכאן איננו יכולים להעדיף בין "תפיסה מוסרית" אחת לאחרת. אנחנו כן יכולים להראות אם "תפיסה מוסרית" היא, אם לאו.

4. עקרון מוסרי השונה משלנו, *משום* שהוא שונה, כלומר מטרתו שונה, הרי שהוא מנוגד לשלנו. אין מובן לשאלה *איזה* עקרון מוסרי *שונה יותר*, משום שהדיכוטומיה היא "שונה או שווה" (חוק הסתירה).

בקיצור, נראה לי שכדאי לזנוח את השימוש במינוח הלא-ברור (לי!) "תפיסה מוסרית". אולי כדאי להשתמש פשוט ב 'מוסר', ואז לשאול האם ניתן להראות שהיגד טלאולוגי אחד "נכון" יותר מהיגד טלאולוגי אחר. זה, לפי מה שכתבתי עד עכשיו, צריך להיות ברור שחסר מובן. *רק פסוקים* יכולים לקבל את הסימון הבינארי 'נכון' ו 'לא-נכון'.

--------------------------

לסיכום: אתה לא צריך לראות בעובדה שלא ניתן להוכיח כי שיטת המוסר שלך עדיפה על שיטת המוסר של הפשיסט חיסרון. אחרת, הבחירה הערכית של אותו פשיסט לא תהיה אלא טעות פשוטה. מיותר לציין, שהתפיסה שניתן להוכיח רציונאלית כי שיטת מוסר אחת עדיפה על האחרת, ממילא מרדדת את עוצם ההכרעה המוסרית לכלל תרגיל טכני בלוגיקה. ולא היא! המוסר הוא דבר אדיר! הוא אינו טכני.
נקנח במשפט שזעזע את אמות הסיפים את תנועת ההשכלה. משפטו של קאנט:
"כל הדברים הטרנסצנדנטליים אינם ניתנים להכרעה רציונאלית"
עוד לפני השריקה כרטיס צהוב לראסל 73773
בהתייחסותך למאפיינים שנתתי להחלטה מוסרית, שהיו להזכירך בהירות מושגית, השגת כל המידע הרלוונטי, רציונליות, הגינות, שיקול דעת, והיצמדות לעקרון מוסרי תקף, טענת שראסל נתן דרך פשוטה וברורה יותר, ואולי פחות שרירותית, לברר מהי החלטה מוסרית. אבל מה עשה ראסל בציטוט שהבאת ("איך מחשבים כמה מעשה הוא 'טוב'? בודקים כמה התוצאה המקוּוה 'טובה' ומכפילים בהסתברות שהמעשה יביא לתוצאה הנ"ל.")? הוא פשוט הביא מקרה פרטי לעקרון מוסרי (תועלתני), ולא נתן שום מאפיין כללי לדרך בה יש להתמודד בפועל מול דילמות מוסריות. מבחן התוצאה שלו ממש לא עוזר להבין איך לקבל החלטה מסוימת באופן נכון יותר מסתם הטלת מטבע.

----------------------

עכשיו לעניין הקריטריונים של תפיסה מוסרית:

ראשית, ב"תפיסה מוסרית" הכוונה למכלול העקרונות המוסריים שבהם מחזיק סוכן מוסרי (=אדם) מסוים. כאשר האדם הזה עומד בפני החלטה נקודתית והוא מעוניין "לעשות את הדבר הנכון", התפיסה המוסרית שלו אמורה לכוון אותו להחלטה הנכונה לשיטתו. לא מספיק שתהיה לו "מטרה", כי מהרהורים במטרה לא בהכרח ברור מה הדרך הטובה ביותר להגיע אליה. העקרונות המוסריים שמרכיבים את התפיסה הם הכלים המאפשרים לנתח את ההחלטה ולהגיע לתשובה המוסרית ביותר. לא נראה לך השימוש במלה מוסר? תחליף את זה ב"אתיקה", מצידי, אם יותר נכון בעיניך לקרוא לזה ככה.

1. טענתך ש"אין דבר כזה, [חוסר] עקביות", מפגינה הסתכלות תיאורטית-אקדמית המנותקת מהדרך בה הדברים עובדים בעולם האמיתי. מאד נוח להסתכל על הכל מלמעלה ולטעון שאם כל מעשיו של אדם מכוונים למטרה מסוימת, הרי שהם חייבים להיות עקביים. במציאות, אנחנו תקועים עמוק למטה עם הבעיות ועם השאלות, ולא תמיד יודעים בכלל מהי אותה "מטרה" אוטופית שאתה טוען שהיא בראש מעיינינו. לכן יש צורך בקריטריונים על מנת לברר אילו עקרונות עלינו לאמץ וממה להתעלם, ועקביות היא קריטריון כזה.

2. טענתך שאין הבדל בין תפיסת מוסר אחת לאחרת מבחינת הכלליות, שכן בכל תפיסה שלא תהיה יש תמיד משמעות לכל האלמנטים ביקום, מראה שאולי לא הבנת למה הכוונה. הבעיה בתורת הגרב היא לא שהיא מתעלמת מאלמנטים מסוימים ביקום, אלא שהיא לא עוזרת לאותו קבצן לפתור בעיות אמיתיות שלא יהיו קשורות בהכרח לגרב שלו. כשיעמוד בפני דילמות שבהן הגרב שלו אינה מעורבת, הוא לא יקבל מהתפיסה המוסרית שלו שום הכוונה כיצד לנהוג ויפעל באופן שרירותי. המטרה, כזכור לך, היתה להגדיר עקרונות שעוזרים לקבל החלטה באופן מוסרי ולא שיטות להגריל תשובה לכל שאלה.

3. כתבת "הדייקנות היא פועל יוצא של ההגדרה." איזו הגדרה? הבעיה עם תפיסת מוסר לא מדויקת היא שהיא שוב, לא פרקטית במיוחד. זה שאנחנו רוצים, נניח, לעשות את הדבר הטוב ביותר לטובת האנושות, לא אומר לנו האם עלינו לתת שקל לקבצן שעומד בפינת הרחוב. זה טוב לאנושות? זה רע לאנושות? מהעקרון העמום שאומר שצריך "לעשות טוב לאנושות" לא מקבלים תשובה שאפשר להשתמש בה בפועל, כי הוא יותר מדי מעורפל.

מובן שתפיסת מוסר חזקה חייבת לאזן בין שני העקרונות הללו באופן נכון, שכן הכלליות באה על חשבון הדייקנות, וההפך.

4. אין בשום רגע מדידה של עקרון מוסרי שלנו מול עקרון מוסרי של מישהו אחר, אלא נסיון להתמודד עם עקרון מוסרי חדש ולראות עד כמה הוא מתאים לנו. כאמור, חייבת להיות התאמה בין העקרון הזה לבין שלל האינטואיציות, האמונות והעקרונות האחרים שכבר אימצנו בעבר.

בקיצור, אסור בשום אופן לזנוח את מושג התפיסה המוסרית, אבל אם זה גורם לך בעיה באופן אישי, מצידי אפשר להחליפו ב"כללי אתיקה" מכאן והלאה.

--------------------------

לסיכום, אני טוען שאפשר גם אפשר להוכיח שתפיסת מוסר מסוימת, כזאת שעקרונותיה עונים על הקריטריונים שהצגתי, עדיפה על אחת שעקרונותיה לא עונים עליהם באותה מידה. אתה מניח שההבדל היחיד בין שתי תפיסות מוסר נעוץ בהבדל בין האינטואיציות של בעליהן, ואני לעומת זאת טוען שיש סדרה שלמה של קריטריונים *אובייקטיביים* שלאורם ניתן לבדוק תפיסת מוסר מסוימת ולגלות מה היא שווה. מי שיש לו בעיה עם זה, שיסביר לי מה רע בקריטריונים האלה ולא למה הם מיותרים. בעיני הם מסוגלים לתת במקרים רבים תשובה אמפירית לשאלה האם תפיסת מוסר מסוימת היא חזקה, בינונית, חלשה, או סתם מגוחכת.

יש, כמובן, גם מקרים שבהם זה לא יעבוד. אם נבדוק שתי תפיסות מוסר מול כל הקריטריונים בכנות ובאמינות, ונגלה שהן עומדות בדיוק באותה מידה בכל הקריטריונים של עקביות, כלליות, דייקנות וכו', ושההבדל ביניהן מתמצה אך ורק בכך שהראשונה מתאימה יותר לאינטואיציות ולאמונות שלנו והשניה מתאימה יותר לאינטואיציות של אדם אחר, אולי לא נוכל לקבוע מי משנינו מוסרי יותר, אבל לפחות נדע בדיוק איזה סוג של אדם עומד מולנו.

אני אשמח, כמובן, להפסיק עם בירבורי הפרשנים ולצאת כבר לכר הדשא. יציג נא אחד מההומניסטים הגדולים של הדיון הזה את תפיסת המוסר שלו המתירה, למשל, גרימת סבל והריגת בעלי-חיים רק משום שזה מביא תועלת לאדם. אני אציג מולו את התפיסה שאוסרת זאת, ונבדוק ביחד (תוך שימוש בכללים האלה, אלא אם מישהו חושב שמשהו רע בהם כשלעצמם) מה עומד מאחורי כל אחת מהתפיסות. התנאים להצלחת התהליך הזה הם כנות משני הצדדים, הגינות, ונכונות לנתח לעומק את הדרך בה הגיע כל צד למסקנות אליהן הגיע.
השופט *&%$! ראסל במגרש! 74292
המתודה של ראסל איננה מוגבלת כמובן לעקרון מוסרי ספציפי (תועלתנות). מרגע שיש לך מוסר (קרי, מטרה), נשאלת השאלה (האובייקטיבית, פסוקית) *מהי הדרך הטובה ביותר להשיג אותו*. שאלה זו כבר חורגת מהשאלה המוסרית (הסובייקטיבית, טלאולוגית); היא אינה שייכת לרשות היחיד אלא לרשות הכלל: גם אני יכול להבין, ע"י היסק-ראסל, כיצד יש להשיג, ככל שניתן, את המוסר (המטרה) הפשיסטית. כמי שמשתמש בהיסק-ראסל יום-יום, אינני מבין את הבעייתיות של השימוש בה, לדעתך. ברור, שהיא יעילה יותר מהטלת מטבע!

----------------------

אינני רואה את הקושי שבהבנת הדרך הטובה להגיע למטרה. אני עושה זאת כל יום, ולא צריך הגדרה מעורפלת כגון "תפיסה מוסרית". ולמה מעורפלת? כי לא ברור אם "תפיסה מוסרית" הינה טלאולוגית או פסוקית. אם היא טלאולוגית, לא ניתן *להסיק* ממנה דבר. אם היא פסוקית, הרי שהיא איננה כוללת את המוסר עצמו, אלא מהווה רק מתודה להבנת "מה הדרך הטובה ביותר להגיע למטרה כלשהיא". במה היא עולה על האלגוריתם הפשוט והגנרי של ראסל?!

1. אני מוחמא מקטלוג ראייתי כתיאורטית-אקדמית, אבל מוחה על הגדרתה כ "מנותקת". כתבתי פעם [אצלי, המושג הפילוסופי הוא מהות מציאותית. אני זוכר שבתור ילד התווכחתי עם דוד שלי; הוא אמר פעם: "כן, זה נכון *בתיאוריה*, אבל *בפועל*, זה אחרת". אני התפרצתי ואמרתי: "אין דבר כזה. אם זה לא נכון בפועל, הרי ברור שזה לא נכון גם בתיאוריה. אולי פשוט לא שמנו לב לשגיאה בתיאוריה, או, אם התיאוריה נכונה-לוגית, הרי שיש טעות במדידה/מכשירים שלנו"], כי לא ייתכן פער בין תיאוריה נכונה למציאות.
אתה מבין? זה כמו לטעון שהוכחה לוגית חייבת להיות עקבית. זו טאוטולוגיה, כיוון שמה שאינו עקבי (כלומר, מכיל סתירה פנימית) ממילא שגוי. באותה מידה יכולת לומר ש "תפיסה מוסרית" אסור לה שתהיה שגויה...
אבל לא זו הנקודה החשובה. *במוסר*, שהוא טלאולוגי, ולכן אינו פסוקי, *אין בכלל מובן לוגי* לדרישה שהוא יהיה עקבי. היגדים טלאולוגיים, כציווי, אינם טוענים דבר, לכן אינם יכולים להיות עקביים. לגבי אותה "תפיסה מוסרית"... זו אינה מוגדרת כָראוי אז קשה לדעת...

2. הא! אתה טוען *שיש* לאותו קבצן "בעיות אמיתיות" ו "דילמות" ש "מוסר הגרב" לא מטפל בהן. ומהן "בעיות אמיתיות" ו "דילמות"? בדיוק אותם דברים שמהמוסר נובעות הכרעות לגביהן! קצת מעגלי, לא? הרי אם לאותו קבצן *באמת* יהיה "מוסר גרב", ממילא לא יהיו לו "בעיות אמיתיות" ו "דילמות" שאינן קשורות לנושא, פר-הגדרה! ממש כפי שלבעל "מוסר בע"ח" כמוך, לא תהיינה "בעיות אמיתיות" ו "דילמות" בקשר לגרב שלו! (יצא קצת מופשט. צריך כנראה לקרוא פעמיים)
במה, אגב, "כללי" יותר המוסר שלך משלו?

3. זה טוב לאנושות אם המשאב (שקל) שאתה נותן לעני יביא ליותר אושר בעולם וימנע או יציל חיים בהסתברות גדולה יותר מאשר שיישאר ברשותך. צריך גם לקחת בחשבון אפשרויות נוספות, טובות יותר משתי אלו, וגם לחשב 'טוב' עכשווי (בקבוק וודקה עכשיו) לעומת 'טוב' עתידי (נזק וסבל בריאותי בעתיד), וכו'. לכן, אינני רואה ערפול. ייתכן שהגדרה לוגית ארוכה ומסובכת של טובת האנושות תהיה רצויה כאן לשם דיוק נוסף, אבל היא רק תסרבל יותר את הדיון.

4. לגבי סעיף זה, לא נראה לי שיש צורך שאוסיף דבר על מה שכתבתי בתגובה הקודמת. זה היה נוקב דיו.

-----------------------

נניח שאקבל לרגע את הקריטריונים הנ"ל. מי שמך להחליט שמוסר "חזק" עדיף על מוסר "חלש"?!

לסיכום, הויכוח הזה חסר תועלת. לשיטתי, לציווי ("הרוג את הכופרים!", או "חוס על חיי כל אדם!") ממילא לא ניתן לעשות רדוקציה להיגד פסוקי, ולכן לא ניתן לקבוע איזה ציווי הוא נכון יותר באופן אובייקטיבי. פשוט אין לזה שום מובן.
לכן, אפרוש מהדיון הזה, כי עצם השימוש במושג המעורפל "תפיסה מוסרית" מערפל את הדיון כולו, אף שאין ביכולתו, כמובן, להתגבר על הדיכוטומיה הלוגית-מושגית המבחינה בין הטלאולוגי לפסוקי.
האם מוסכם שהקריטריונים הללו אינם יכולים לעסוק ב 'מוסר' עצמו?
השופט *&%$! ראסל במגרש! 74882
"מרגע שיש לך מוסר (קרי מטרה)..."
כמובן שרבים יחלקו על הזיהוי של מוסר עם מטרה, בפרט מי שמחזיק בתפיסה של זכויות (למשל, אסף). בראייה מסוימת של מושג הזכות, הוא בא בדיוק בשביל לרסן את "העריצות של המטרה", מכיוון שיש לכולנו, כנראה‏1, רגשות שלא מאפשרים לנו ללכת עד הסוף עם מטרות, גם אם אלו נראות לנו רצויות. יש שיגידו "באסה לרגש שלנו" (האם זו גישתך?), ויש שינסו לנסח תורת מוסר אחרת, שלא תתחייב למוסר=מטרה.

1 גם לך, עד כמה שאני זוכר: משהו על זה שלא היית מסוגל במו ידיך להרוג אדם כדי לנצל את אבריו להשתלה.
השופט *&%$! ראסל במגרש! 74895
כן, אבל מבחינה זו הרגש אינו אלא משהו העומד בפני רצוננו. ממש כשם שגופי הכבד (ואני עוד יחסית חטוב...) עומד במפני רצוני לעוף.
מבחינה זו, הרגש איננו אלא עוד אחד מהתנאים (כמו כל שאר הדברים בעולם, פרט לאותו רצון) שעלינו לקחת בחשבון.

ואגב, אני לא בטוח שאוכל נפשית להרוג אדם גם להגנה עצמית. כשהייתי קטן היה לי מיקרוסקופ רציני יחסית. הבנתי איך הוא עובד, ומה תפקיד העדשה הקרובה לעין. מהר מאוד הברגתי אותה החוצה, וכך הקרנתי את התמונה על התקרה בהגדלה אדירה פי כמה. כמובן שכמות האור הייתה קטנה בהרבה, אז "סחבתי" מאבא את מכשיר הלייזר הגדול והמגניב שהיה אצלנו בבית, כיוונתי למראה, והשגתי כך יכולת מופלאה לראות תאים וחיידקים בגודל עצום על התקרה.
אז לבדוק תאי אפיתל מהלחי היה באמת נחמד, אבל בסופו של דבר קצת משעמם. רציתי את הדבר האמיתי: תאי דם! הייתה רק בעיה אחת: *אני לא מסוגל לפצוע אותי* אבל רציתי. אבל לא יכולתי. מה עושים? השחלתי מחט בחריץ בשולחן שלי, וניסיתי "לעבור" לידו, ולהישרט. כמו דביל עברתי ככה עשרים פעם, בכל פעם קרוב---אבל לא. ופעם אחת, הצלחתי. ירד דם, מרחתי אותו בין שתי הזכוכיות, ונהניתי מאוד...
שנים רבות אח"כ גיליתי דרך שלא כואבת כלל, ההיפך הוא הנכון, להפיק תאים מעניינים ביותר... אבל אולי עדיף שלא אפרט...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים