 |
אני חושב שאתה מפספס את השפיץ של בג"ץ רופאייזן (אגב משפט מעניין מאין כמותו).
האח דניאל רופאייזן, אני מרשה לעצמי לומר, היה בן העם היהודי קרוב לודאי יותר ממך וממני.
רופאייזן, נולד כיהודי בפולין בשם שמואל רופאייזן. בתקופת הכיבוש הנאצי, מצא מחסה במנזר קתולי. בזמן הכיבוש הגרמני, על אף הסכנה הגדולה במיוחד לחייו הוא לא רק היה פעיל במחתרת הפולנית, אלא גם סייע להחביא ולהציל יהודים אחרים. אאז"ן, לאחר השחרור, רופאייזן קבל עליו את הדת הקתולית ויותר מאוחר את נדרי הנזירות. רופאייזן מעולם לא הפסיק לראות עצמו כבן העם היהודי ובשלב מסויים אף ויתר על אזרחותו הפולנית. לאחר שבקר את משפחת אחיו בארץ, אף קבל אשרת כניסה ושהייה בישראל. הוא חי במנזר סטלה מאריס שבחיפה. בשלב זה ביקש להתאזרח בארץ ע"פ חוק השבות, אך בקשתו סורבה בנימוק שהוא המיר את דתו. רופאייזן פנה לבג"ץ וביקש להכיר בו כבן הלאום היהודי שדתו קתולית.
לכן הפסיקה נגעה בתופעה היחודית של לאום שהוא גם דת. כפי שהערת, השופטים זילברג, לנדוי ברנזון ומני (חיים כהן כתב פס"ד מיעוט מתנגד), קבעו שלא מדובר בפסיקה דתית בשאלה מיהו יהודי, ולא בשאלה סובייקטיבית של זהות לאומית יהודית, אלא בשאלת חוקיה של מדינת ישראל, חוק השבות לעניין זה. בעקבות פסה"ד תוקן חוק השבות ב-1970 ונקבע שאינו חל על מי שהמיר את דתו.
לתיקון הזה היו שתי השלכות משפטיות קרדינליות (שאני לא בטוח שהשופטים חשבו עליהם כאשר פסקו מה שפסקו). ראשית נקבע שזהות יהודית לצרכיה של מדינת ישראל, אינה זהות דתית או הלכתית, אלא שאלה משפטית הנתונה לחוק הישראלי. שנית נקבע כי לצרכי חוק השבות ומדינת ישראל, יהודי אינו יכול להיות מי שהוא בן דת כלשהי פרט ליהדות. אני רואה בכך, סוג של הגדרה חילונית, על דרך השלילה של מיהו יהודי.
לא היתה כאן שאלה של ניסיון לגרש את רופאייזן. הוא קבל אשרת תושב קבוע (כחסיד אומות העולם) ונפטר כאן בארץ ב-1998. יכול להיות שהיתה כאן פסיקה משפטית שניסתה לרצות את הגורמים האורתודוקסיים, אך מחוקקים ומשפטנים אחרים השתמשו בה כדי ליצור הפרדה בין דת ומדינה בשאלת הזהות היהודית, בכך שקבעו הגדרה חילונית של מיהו יהודי שאינה תואמת את ההגדרה ההלכתית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש