 |
|
 |
||
|
||||
 |
רע - כל הכבוד על המאמר המצויין, הצגת את הדברים בצורה מדוייקת ומרהיבה. אכן, גם לי ברור מצב זה: הציונים אינם רוצים בשלום. הם אינם יכולים לרצות בו, משום שאז תתפורר מדינתם מבפנים (אוה, ואגב: אל תטרטרוני בשאלות מטופשות, נוסח, 'אבל זו גם המדינה שלך וגו'... אני רחובותי וכנעני. מבחינתי, ישראל נמצאת כאן במקרה. סבי ז"ל באו הנה עם הוריהם ז"ל, מי ב1918 ומי ב1925, הורי נולדו בארץ וכך גם אני - ועל-כן יש לי זכות להיות פה, בדיוק כמו לכל אחד אחר אם לא יותר. תפסתם?!? - ובכך, אני *מקווה*, הקדמתי תרופה למכת-האלמונים למיניהם, ואולי גם ללא-אלמונים). עצם קיומה של החברה הישראלית מותנה, אכן, באוייב חיצוני כלשהו, שיש להתגבר עליו. משום כך היו אלה ימיה היפים ביותר של חברה זו בשנות החמישים (חברה קטנה, מאויימת, מלוכדת, ש"כל העולם", יענו, נגדה...), הכיוון החל ללכת לאיבוד בשנות השישים (בכל זאת התחזקו קצת, יש כור גרעיני, יש יותר ויותר כסף באוצר המדינה, יותר ויותר לגיטימציה בינלאומית - אבל, עדיין, "מוקפת אוייבים"...), ומאז שנות השבעים והשמונים אבד לגמרי. השלום מאיים על אושיות החברה הישראלית. ברגע, בו ייפסק ההרג, ויושג - לא רק הסכם ביניים, הניתן להפרות חוזרות-ונשנות עד לקריסתו הסופית, כפי שעשו פרס, ביבי וברק - בדיוק לשם-מטרה זו, ולא רק הסכם "אי-לוחמה" (עליו חולמים כל אוהבי שנות-החמישים למיניהם - ותאמינו לי, יש לי גם במשפחה כאלה... - הסכם אי-לוחמה עלול לפקוע...), אלא הסכם שלום אמיתי עם סוריה ועם הפלשתינאים - אשר יביא, בהכרח, להסכמי שלום עם *כל* מדינות ערב ועם *כל* המוסלמים בכלל (מה שהיה בהישג-ידו של ברק בשנת 2000, אלמלא בחר - במודע? או שמא לא? - לפוצץ את הסיכוי לכך, תחילה עם הסורים ואז עם הפלשתינאים) - באותו רגע עצמו, משייסתיימו החגיגות בשמאל והאבל בימין, ומשייסתיים פינוי ההנחלויות על המולתו הרבה, אם לא לפני-כן - תתפוצץ הבועה הישראלית בכל עוזה. זה יכול להיות השבר דתיים-חילוניים, זה יכול להיות השבר מזרחיים-אשכנזים (שלא אוחה ולא בטיח), זה יכול להיות השבר עולים-ותיקים וזה יכול, כמובן, להיות גם השבר עשירים-עניים. וזה יכול גם להיות כולם - או חלקם - יחדיו. ותהיה פה מלחמת-אחים. בוסניה, לבנון, רואנדה וקמבודיה יחדיו. ספק עצום בלבי, אם נשרוד זאת. משום כך אתם הציוניים מפוחדים כל-כך מן השלום הזה. לא בגלל זיפיו של ערפאת (התירוץ האולטימטיבי, כך נדמה - תגידו, מה לעזאזל תעשו כשערפאת באמת כבר לא יהיה, באיזו קריאה היסטרית תשתמשו אז, לנוכח כל איום בסכנה, המחרידה והמזעזעת עבורכם, של שלום אמת??). אלא בגלל זיפי-חברתכם, ובגלל צלקותיה ופצעיה - המסרבים, עדיין, להעלות ארוכה. שלכם, דני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דני (וגם רע), כוונותיכם טובות, אבל עשיתם כאן "סלט" בין שני דברים: הקרעים בחברה הישראלית והצורך של מדינת ישראל להגן על עצמה. הבא לא נשלה את עצמינו: לפחות בחמישים השנה הקרובות 1, מדינת ישראל לא תתקיים ללא צבא פעיל. יש מספיק אויבים מסביב שיראו בפגיעה בישראל הישג ראוי. אני מסכים אתכם שצבא סדיר הוא דבר שלילי, אולם ויתור עליו הוא פריווילגיה שאולי תהיה לנכדים שלנו, במקרה הטוב. נוסף על כך, הטרור הבלתי-פוסק מחייב את המדינה לנקוט צעדים נגדו כדי להגן על חיי אזרחיה. זוהי החובה הראשונה במעלה של כל מדינה.2 אם כך, החלום של מדינה ישראלית ללא צבא וללא אויב הוא רצוי, אך לא מצוי. מכאן שהחלום של "יהדות לא מגויסת" יכול, נכון לעכשיו, להיתגשם רק בחו"ל. אין בכך פסול. לאום ונאמנות לאדמה הם ערכים שליליים 3. אולם מכאן נובעת הדרישה שיהודים שאינם חפצים בפשיו-יהדות הזאת יעזבו את הארץ. למה? כי אם הם ישארו בארץ ללא להגן עליה (להילחם באויב מדומה, לשיטתכם), המדינה תיפול. ואז הם יהיו בני עם כבוש תחת שלטון דיקטטורי. לא כיף. גם סבילה של טרור מתמיד אינה אופציה, מכיון שזאת חובת המדינה להגן על אזרחיה. ואל תשכח, דני, שגם אתה בין אזרחי המדינה הזאת, אליבה ד"אתם הציונים". לעקור למען אידאל - זה דרישה גדולה, שלא כולם יענו לה. לכל אדם יש רשת של דברים לא-לאומיים הקושרים אותו למקום מגוריו: המשפחה, השפה, החברים. פשוט לקום וללכת כי "פאשיזם זה לא טוב ליהודים" זאת מטלה כבדה. לכן הרוב בוחרים להישאר ולהילחם 4, למרות המחיר המוסרי. הענין השני הוא הקרעים בחברה הישראלית. נכון הדבר הוא שהישראליות היא מעין "פשיו-יודיזם" ולא יהדות אמיתית. ולכן נכונה הטענה שהמארג של החברה הישראלית הוא שברירי מיסודו. זוהי חברה קרועה ומסוכסכת. אולם אני מאמין, באופטימיות מסוימת, ששילוב של תקופת-שקט ומהלכים דמוקרטיים עדיין יכולים לאחות את הקרעים. דמוקרטים, מכיוון שבדמוקרטיה אמיתית אמונתו או גזעו של אחד אינם מעינינו של האחר. אחרי הכל, לרוב הלאומים הבוגרים אין הסבר יותר ראציונאלי מאשר "אנחנו לאום וזהו". אם זאת סיבה טובה מספיק לצרפת, למה לא לישראל? יש לא מעט גורמים בחברה שסולדים מעצם הרעיון של חברה דמוקרטית, ולכן יש להם אינטרס להמשיך במדיניות של לחימה - בזה אני מסכים לחלוטין 5. אולם נכון לעכשיו הרוב השפוי עדיין יכול להוביל מהלך כזה ולהצליח. לסיכום, נכון שיש בחברה הישראלית קרעים עמוקים, אולם אין זה נכון לאמר שיש צורך באויב כדי ליצור ישראליות. עראפאת אינו "אויב מדומה" שנוצר כדי לשמר את הציונות - הוא אויב אמיתי. דבר אחר הוא למה הממשלה לא נוקטת מדיניות הגנתית יותר, אולם לדעתי היא עוזה זאת יותר כדי לשמר את עצמה מאשר את הציונות. האמת היא, שישראל טרם נהנתה מתקופה ללא אויב. אולי צריך לנסות את זה פעם. זה נשמע נחמד... 1 אני מציין חמישים שנה כי זה הזמן שלקח לאירופה להסיר גבולות לאחר מלחה"ע ה-2. 2 נשאלת השאלה למה ממשלת ישראל מתעלמת מהחובה הזאת ולא נוקטת באסטרטגיה הגנתית בסיסית, כמו ליצור חייץ. התשובה היא (לדעתי) מניעים פוליטיים, מה שהופך את הממשלה ללא-לגיטימית. 3 דת ולאום אחראים יחדיו לרוב שפיכות הדמים בהיסטוריה, מה שהופך אותם לאידאלים הקטלניים ביותר עלי אדמות. 4 הרוב למעשה בוחר להישאר ולהישתמט, מה שאחראי בחלקו למצב הקטסטרופלי הנוכחי. 5 לא נזכיר פה את השם של החרדים, שגם משתמטים מגיוס כך שהשיטה הזאת מאד אטרקטיבית עבורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסווה, לכאורה, של תרבותיות נאה ונימוקים "מלומדים", דורש למעשה האלמוני, המתכנה פה בשם "וינסנט", מכל החולקים על הציונות לבצע בעצמם "טרנספר מרצון". קרי - אם אינך תומך בציונות - ראוס ראוס ראוס!! ואם לא בא לי לעזוב? תעזוב אתה, אולי! אני דור שלישי כאן, ודור שני לילידי-הארץ (ממשפחת סבתי מצד אבי ז"ל אפילו יותר), יליד רחובות, ובהיותי אנארכיסט, דבר-קיומה של יחידה פוליטית-מדינית זמנית כזו או אחרת אינו רלוונטי לגבי ואינו מעניין אותי. אני נרגז במיוחד לאור מאמרך, כי *חשבתי*, לפחות, שהבהרתי כל זאת כבר בסוגריים למעלה. כנראה שטעיתי, ויש כאלה שחייבים לשמוע כל דבר פעם שניה ושלישית ורביעית... אז שיהיה ברור, לך ולכל חבריך: אותי *לא מעניין*, איזו יחידה מדינית תשלוט כאן - עבורי *כל יחידה מדינית* מהווה כיבוש זר ופשיסטי. אני קשור למקום - לרחובות - ולא לשלטון מדיני כזה או אחר. תפסת?? כי יותר *לא* אענה, בשום פנים ואופן, לקריאות טרנספר ארסיות כאלו ואחרות, גם אם יבואו מפי "מלומדים תרבותיים", לכאורה, כאלה ואחרים. דני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בעיה. תתקשר בבקשה למשטרה ותודיע להם שאתה מוותר מעכשיו על שירותיהם הטובים. אל תלך לבתי חולים ממשלתיים. אל תעזר בכבישים שנסללו על-ידי המדינה. אל תשתמש בכסף שהנפיק עבורך בנק ישראל (או כל בנק מרכזי אחר) - זהב הרבה יותר נחמד ואנרכיסטי. אתה לא יכול להתעלם מהמדינה, ולצערה, המדינה לא יכולה להתעלם ממך. אתה יכול לזעוק עד מחר שאתה אנארכיסט, אבל אם לא היית חי במדינה דמוקרטית, אני בספק אם היה לך כל-כך קל ובטוח להגיד דברים כמו שאמרת לעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובנוסף, רחובות תחת שלטון אחר מהנוכחי כבר לא תהיה רחובות, עקב שינוי שם, אוכלוסיה ושרותים. כך שאת הקשר הבל-ימחה שלך לרחובות אתה חב למדינה בה אתה חי, תרצה או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דני, כמה דברים. ראשית, איני אלמוני. "וינסנט" הוא כינויי המקובל מזה זמן רב. אם אתה חייב, שמי האמיתי הוא גיא וינר, ואני מאסטראנט למדעי המחשב בבאר-שבע. נעים להכיר. שנית, אבוי לחוסר ההבנה. לא היתה כוונתי שיש לכפות גירוש על אף אחד. להיפך. בתור מתנגד עז בעצמי לתפיסת הלאום, חשתי *בעצמי* את הדחף לעזוב. הנקודה היא, שאינך יכול לתפוס את החבל בשני קצוותיו: גם להנות מהגנתה ושרותיה של המדינה וגם לסרב להגן עליה. אם אינך מוכן להגן על המדינה, אל תבוא בדרישה שתגן עליך. משמעות פראקטית: צה"ל מחויב לעצור כל מחבל, מלבד את זה שנוסע ישר לביתך. 1 אתה טוען ש"כל יחידה מדינית מהווה כיבוש זר". טענה יפה. אולם הרבה יותר נוח להיות אנארכיסט במדינה מערבית עם מים זורמים, בתי קפה ושרותי רפואה מתקדמים מאשר בסוריה, למשל. אנארכיזם דה-לוקס. אולם אנחנו לא מדברים כאן רק על נוחיות. במצב המטורף של האזור שלנו, המדינה מגינה גם על חייך 2. דהיינו, חיילים מסכנים את חייהם כדי להגן עליך. מדוע אתה חש שאין זו חובתך המוסרית להחזיר להם באותו מטבע? אינך חייב לענות לי ואיני קורא לגרושך. אני גם לא מתיימר להיות מלומד תרבותי ואין לי חברים. אני רק מדבר איתך. בשביל זה ה"אייל" קיים, לא? ודבר אחרון, מיין גוטה הר, המשמעות הסמנטית של דברים אינה משתנה כאשר אומרים אותם בגרמנית. 1 שוב לא נזכיר כאן את החרדים. 2 או לפחות אמורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון שהמדינה באמצעות ''חיילים אחרים'' מגינים על אדם ועל משפחתו איננו יכול לשמש להכשרת כל מעשה עוול של המדינה ולחייב אדם לקחת בכך חלק. כל דבר כמעט יכול להגיע למצב בו הוא ''בלתי נמנע''. לו אני בממשלה ובעל כוונות זדון, סמוך עלי שבתוך חצי שנה לכל היותר הייתי מסוגל להגיע למצב שבו מלחמה עם סוריה ואף עם מצרים ועיראק היא מבחינת ''חוסר ברירה'' (זו לדעתי כל גדולתו וחוכמתו המדינית של אריאל שרון. הוא הצליח להוליך את המדינה בדרך אשר תוצאתה נכון להיום היתה נשמעת דמיונית לפני שנתיים, ותמיד מתוך ''חוסר ברירה''). בסופו של דבר, המדינה תמיד מגינה בצורה מסוימת על חיי אזרחיה, או פועלת ''לטובתם''. לארה''ב בוויאטנם היו את נימוקיה, לרוסיה בצ'צניה, ואף לרייך השלישי אשר אזרחיו הופצצו ללא הרף ע''י צבאות זרים. האינדיאנים רצו לפגוע בתושבי ארצות הברית מרגע שזו התנכלה להם, השחורים בדרום אפריקה באמת ובתמים ניסו ואף הצליחו פעמים רבות לפגוע בלבנים, ואני מניח שהצ'צ'נים שונאים את הרוסים שנאת מוות והיו מוחקים אותם מעל פני האדמה לא רק יכלו. למעשה, כל אוכלוסיה לה תבחר המדינה להתנכל תדרוש נקם ותיפעל באכזריות (מי יותר ומי פחות) על מנת להשיגו. לא כל דבר שעושה המדינה הוא בהכרח פסול כמובן, ואינני משווה את המצב בישראל למדינות האחרות שהזכרתי. אולם דוגמאות אלו כולן לטעמי מהוות דוגמה לפעולה של מדינה אשר איננה צודקת או מוסרית, ואין האזרח מחויב לשתף עימה פעולה רק משום שתוך כדי העוול שגורמת המדינה היא גם מעוררת עליה שונאים ואויבים אשר עלולים לפגוע באזרחי המדינה. הרי לא מדובר על אדם הנמצא בסערת הקרב. אינני מאמין כי קיים אדם אשר ימנע מלתקוף את הבאים עליו להורגו כאשר הם פורצים לביתו, יורים עליו או על עוברי אורח ברחובותיו, או אף ממטירים עליו אבנים במחסום. הרצון לחיות עולה על כל שיקול אחר, ואין זה בלתי מוסרי לחיות. המדובר כאן על אדם אשר איננו מאוים מיידית, ומסוגל להחליט לטווח ארוך יותר משניות אחדות. הוא מסוגל להחליט לא להגיע למחסום מלכתחילה.להחליט שלא לתמוך בפעולות דיכוי של מליוני אנשים אשר לטעמו גם גורמות עוול וגם מביאות עלינו שנאה ונקם. לא לעולם ניתן לדרוש מאדם לשמש פיון בידי הגורל ה''בלתי נמנע'' שהועידה לו ממשלתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו פעולות הטרור היו מופנות כנגד הכוח הכובש ולא נגד עוברי אורח תמימים, הייתי מסכים עם כל מילה שלך. אבל הן לא. אז אני לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה בדיוק אתה מסכים או לא. טענתי היא כי פעולות הנעשות ע"י המדינה יכולות לעורר את חמת הנפגעים, ועקב כך לפעמים לסכן את חיי האזרחים (במקרה ואותם נפגעים, כדוגמת הפלשתינים, הינם אכזריים ורצחניים במיוחד). האם לדעתך זה מחייב את האזרח לתמוך בכל מה שעושה המדינה, ולו גם אינו צודק? אם לקפוץ מייד לדוגמאות הקיצוניות, האם העובדה שבעלות הברית החריבו ערים שלמות בגרמניה על תושביהן חייבה מבחינה מוסרית כל אזרח גרמני לשרת בצבא? להוציא להורג טייסי אויב שבויים אשר נחתו בשטח גרמניה? להצטרף לפלוגות הסער? כל אלו ועוד נדרשו ע"י המדינה מאזרחי הרייך (ובמקרה הזה האפשרות לסרב כלל לא עלתה על הדעת ברוב המקרים, משום שמן הסתם היתה גוררת סנקציות קשות עד כדי מוות מיידי). נראה לי שאדם צריך לתמוך בפעולות הצודקות של המדינה, ולא באלו אשר גורמות עוול. יכולתן של הפעולות המעוולת של המדינה לעורר עליה ועל אזרחיה אוייבים אכזריים אינה נופלת מזו של הפעולות הצודקות, ולא נראה לי שיש להסכים להן רק משום שהמדינה גם מגינה עליך מתוצאותיהן של אותן פעולות רעות ומיותרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. אנחנו מפחדים שהערבים יהרגו אותנו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |