בתשובה להאייל האלמוני, 30/01/22 14:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטראנסיות בוודאי יכולות להתשייך לקבוצת ההזדהות הנשית, במובן של עם מי הן מזדהות. במובן ההפוך, מי מזדהות איתן - אני מניח שמבחינות רבות נשים רבות יכולות להכיל את הטראסניות בקבוצת ההזדהות שלהן, אבל בתחום הספורט כנראה פחות (ובתחומי המחזור החודשי, הריון, לידה והנקה - עוד פחות). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נגיד שיש נשים רבות שלא יכולות להכיל את הטראנסיות בקבוצת ההזדהות הנשית בתחום הספורט1. נגיד שיש נשים רבות שכן יכולות (ואף מעוניינות) להכיל את הטראנסיות בקבוצת ההזדהות הנשית בתחום הספורט. מי יכריע? בעזרת איזה מנגנון? כמה השפעה צריכה להיות לנו (=מי שאינו אישה ולא משתתף בשום צורה בספורט הרלוונטי) על ההכרעה? האם באמת יש צורך להכריע? 1 אין לי ספק שיש הרבה בני אדם שלא יכולים להכיל את היהודים בקבוצת ההזדהות האנושית בתחום החיים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, להערת השוליים: "אי היכולת להכיל" צריכה להתקבל רק אם יש לה קייס ענייני; לעניין טרנסג'נדריות בספורט יש קייס ענייני, לעניין יהודים לא, ולכן האחרון צריך להיפסל על הסף. האם יש צורך להכריע? לפחות נקודתית כל מיני מקבלי החלטות נדרשים להכריע (אם הם רוצים להמשיך לקיים תחרויות, אבל גם לבטל אותן זו הכרעה). אני חושב שטוב שהם פונים לדיון ציבורי כולל בעניין, ומנסים לקבל החלטות "קנטיאניות" (שאם כולם יעשו כך אז התוצאה תהיה סבירה)1. למי יש "זכות עמידה" בדיון? אני חושב שיש בערך שלוש רמות של "זכות עמידה": הכי חזקה, לספורטאיות עצמן (כולל הטרנסיות); אחר כך, לנשים שמתעניינות בספורט נשים; ובסוף, לגברים (ושאר המגדרים) שמתעניינים בספורט נשים. איזה מנגנון? דיון ציבורי, לשמוע מה יש למדענים לומר על ההיבטים האובייקטיביים, ולנסות להתקרב למעין קונצנזוס משוקלל. 1 מבלי לפסול בכלל את האפשרות התיאורטית ליזום מסגרת ספורט חדשה ומוצהרת לנשים-כולל-טראנסיות, גם תוך ידיעה שזה נגד הזרם, ולראות אם היא צוברת פופולריות. אם היא חדשה, אז לפחות אין כאן פגיעה בספורטאיות מושקעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לפחות נקודתית כל מיני מקבלי החלטות נדרשים להכריע" זאת רק העברה של השאלה, האם יש צורך בקיומם של מקבלי החלטות שידרשו להכריע? לסטנגה (כמו לפוקר ולכדורגל1 ועוד) יש חוקים דינמיים, האם כשאתה רואה קבוצת ילדים משחקת סטנגה ברחוב אתה מרגיש צורך בקיומם של מקבלי החלטות שיקבלו החלטות האם מותר לגעת פעמיים או רק פעם אחת? האם יש צורך לקיים דיון ציבורי? איזה החלטה תהיה סבירה? איך אפשר להגיע לקוצנזוס כשברור שכל החלטה תרע עם חלק מהמשמתתפים? 1 יש די הרבה2 סוגים של משחקי כדורגל מתועדים, שונים מאד זה מזה, ועל כל אחד מהם יש אלפי וריאנטים עם חוקים קצת (או מאד) שונים זה מזה שמשוחקים מידי יום. 2 כדורגל גאלי, כדורגל אוסטרלי, כדורגל אמריקאי, רוגבי יוניון, רוגבי ליג, כדורגל קנדי, כדורגל שפילד, כדורגל אולמות, כדורגל של ההתאחדות לכדורגל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 יש די הרבה סוגים של אריות: אריה אפריקני, אריה אסיאתי, ארי נמל, לוע הארי ואריק ז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקשר לא היה ברור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקשר אולי ברור, אבל קשה לי לראות מה הטעם לכלול יחד ענפי ספורט שונים לחלוטין רק בגלל שהמילה ''כדורגל'' היא חלק משמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אב, חשבתי שאתה מתחכם... הנקודה היא שמדובר על הרבה משחקים שנוצרו היסטורית מאותו משחק על ידי שינוי החוקים (מה שמראה כמה הם שרירותיים, כמה הם קובעים את המנצחים והמפסידים, ומדגים, לדעתי, כמה זה בזבוז זמן לנסות לקבוע מה החוקים ה''נכונים'' או ה''הוגנים''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיסטוריה לא מעניינת. רוגבי, פוטבול אמריקאי וכדורגל הם שלושה משחקים שונים. לכל אחד מהם יש מוסדות שמגדירים חוקי משחק. בכדורסל יש איגוד עולמי שקובע חוקים וליגה אמריקאית נפרדת עם חוקים משלה. אבל בפועל החוקים די דומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ההיסטוריה לא מעניינת" זה בן דוד של "המממן לא רלוונטי"? איזה מן שיטת דיון מוזרה זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם היו גם הרבה שעונים שונים. ואז אנשים התחילו לנסוע ברכבות בין ערים שונות עם שעונים שונים, והיו חייבים שעון אחיד לכל הארץ. בפועל יש כבר דוגמה בדיון הזה להחלטה (או ליתר דיוק: שינוי של החלטה קודמת) בתגובה 746174. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם היום יש "הרבה שעונים" (למיטב ידיעתי, השעה בבומבי שונה מהשעה ביוהנסבורג). אתה אומר שיום יבוא וכל משחקי הסטנגה יתלכדו לכדי משחק אחד?! אולי... אני לא רואה סיבה שזה יקרה - אבל אני לא נביא ולא מבין מה זה משנה לדיון. יש הרבה דוגמאות להחלטות ולשינוי שלהם. אני לא מבין מה אתה רוצה להגיד, ויש לי ספק אם זה רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השעונים מסונכרנים: מטוס מיוהנסבורג למומבאי צריך רק להציג שעה שונה במספר שעות (ומחצית השעה, כי הודו מיוחדת). אין לנו מגבלה טכנית עם שימוש באותו שעון, אלא רק הצורך המוזר של אנשים שיהיה קשר בין השעה לתאורה שבסביבתם. במקור ההפרש בין שעון בבומבי ושעון בקייפטאון (ליוהנסבורג הגיעה רכבת די מהר לאחר היווסדה) היה מספר לא מספיק צפוי. כל2 משחקי הסטנגה הרשמיים1 ישוחקו לפי אותם חוקים. בלי קשר לסטנגה שתשחק עם החברים שלך. 1 כשתהיה התאחדות סטנגה עולמית. 2 בהנחה שלא תהיה התאחדות סטנגה חיפאית והתאחדות סטנגה ירושלמית, כ אחת עם חוקית משלה. כמו שלושת המשחקים שנוצרו מ־football באוניברסיטאות אנגליות במאה ה־19. ועדיין, לכל אותם שלושה יש חוקים מוגדרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע שפעם, לפני שגילו את הנורה החשמלית, ולפני שהגיע חשמל לכמעט כל בית, אנשים היו צריכים להשתמש באש על מנת להאיר את ביתם1? על איזה איזה משחקי סטנגה רשמיים אתה מדבר? אתה בטוח שקראת והבנת את התגובה לה הגבת? 1 זה נראה לי עובדה רלוונטית בערך כמו העובדה שפעם לא כל השעונים היו מסונכרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על משחק סטנגה שישחקו באליפות העולם לסטנגה. אין דבר כזה? או אפילו אליפות אזורית עם פרסים רציניים? אז כנראה שלא חייבים להסכים על הכללים. לפוקר יש חוקים דינמיים. לטקסס הולדם יש חוקים מאוד מוגדרים. כשמשחקים ברחוב הכללים יכולים להיות גמישים. אפשר לסמוך על ההוגנות של החברים למשחק. אם לא רוצים, אז בוראים את העולם עולם ולא משחקים. כשמדובר על מסגרת יותר מסודרת, אי אפשר לסמוך על כללים לא פורמליים. (וכשהצבעתי בתגובה 746234 על כך שזה המצב בפועל. שיש כאן שלושה ענפי ספורט שונים. גם עם שעברם הם התפתחו מספורט לא מסודר אחד, התעלמת מכך בתשובתך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרי סיפרתם לי שלכל משחק יש אליפות עולם... עכשיו אתם אומרים לי שאין? תחליטו. "כנראה שלא חייבים להסכים על הכללים" השחקנים, בוודאי שחייבים להסכים על הכללים אחרת הם לא ישחקו. אנחנו, הציבור, לא צריכים להסכים על הכללים. זאת הרי הנקודה שאני חוזר עליה כבר חמש מאות פעמים. ("וכשהצבעתי בתגובה 746234 על כך שזה המצב בפועל... התעלמת מכך בתשובתך" אני לא יודע איך להגיב, זאת הרי בדיוק הטענה שלי. אולי תוציא את הידיים מהאוזניים ותנסה להקשיב?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה שהמשתתפים מתארגנים בעצמם באופן אנרכי (במובן הטוב של המילה) ומסתדרים ביניהם, כמובן שאין צורך במקבלי החלטות, ואז נדמה לי שגם השאלה לא עולה. השאלה כן עולה כשהתחרות נהית מספיק ממוסדת כדי שכן יהיו לה תקנונים כתובים ומנגנון שיפוט. מסתבר שזה קורה הרבה גם בספורט שאין לו קיום כלכלי כבידור להמונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז חזרנו לשאלה: למה ספורט שאין לו קיום כלכלי מחייב תקנונים כתובים ומנגנון שיפוט ומי אמור לממן את אותו מנגנון? (נראה לי שבסוף זה חוזר ומתנקז לאותה שאלה "לא רלוונטית") ---- "כמובן שאין צורך במקבלי החלטות..." האומנם? ז"א, אני חושב שאתה צודק, אבל כשניסיתי לומר את זה כמה פעמים עם הרבה פחות ביטחון נתקלתי באופוזיציה מאד חזקה, מה שהוביל אותי למסקנה שזה כנראה לא מובן לכולם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה ספורט שאין לו קיום כלכלי מחייב תקנונים כתובים ומנגנון שיפוט ומי אמור לממן את אותו מנגנון?" ניקח שוב את השחייה במכללות בארה"ב. אני לא יודע למה נוצר לו מנגנון שיפוט ותקנונים, אבל אני מניח שלמספיק אנשים זה היה נראה מספיק מועיל, ועדיין כך; ונמצא גם מי שיממן את זה (בסכומים הלא גבוהים שזה בוודאי לוקח) - שזה, אני מניח, המכללות, או אולי הספורטאים המשתתפים, או אולי גם וגם. אולי זו לא החלטה נכונה של המכללות לממן את זה, אני לא יודע מספיק מה השיקולים בעד ונגד כדי לשפוט. למה זה משנה לענייננו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה הספורטאים המשתתפים, אז נראה לי ברור שהבעיה תפתר מעצמה באותה צורה שחוקי הסנגה השכונתיים נפתרים מעצמם. אם זה המכללות (שזה, דה פקטו, כספי משלם המיסים1) אז זאת מקור הבעיה. 1 אם במימון ישיר, בהלוואות סטודנטים או בתרומות פתורות ממס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אני חושב שלמרות שזה לא על בסיס כלכלי, זה לא דומה למשחקים שכונתיים. המשחקים השכונתיים מתקיימים בין אנשים שדי מכירים זה את זה אישית, ויש ביניהם מספיק יחסי אמון ותקשורת אישית כדי לפתור חילוקי דעות על בסיס אד-הוק. ספורט המכללות (למשל) הוא ארגון גדול בהרבה, שמבקש להפגיש אנשים שלא מכירים זה את זה, משתייכים לקבוצה גדולה בהרבה, ולכן מבקשים שיהיו כללים ידועים מראש כדי להגדיל את הסיכוי שהתחרות תיגמר בהרגשה טובה לרוב המשתתפים. מי צריך את זה? אני מניח שהמשתתפים עצמם רוצים את זה. זה נותן להם תחושת הישג גדולה יותר מתחרויות "שכונתיות" קטנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הארגון "נוצר מלמטה" על מנת לספק את הצרכים של המתחרות - אז מן הסתם למתחרות, ורק למתחרות, יש (וצריכה להיות) השפעה על החוקים. לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח. אני לא באמת מכיר את מבנה ארגון השחייה במכללות ומי בעלי העניין1 בו. אם, למשל, יש לו קשר לאיגוד השחייה האמריקאי הכללי (יש כזה? אני מניח שכן), לאיגודי ספורט-מכללות של ענפים אחרים, ובאופן ישיר או עקיף לאיגוד השחייה העולמי, ובאופן ישיר או עקיף לועד האולימפי האמריקאי ולועד האולימפי הבינלאומי, אלו שיקולים שיש מקום לקחת בחשבון - אם יש מספיק שחייניות במכללות שרוצות להתקדם בענף מעבר לשחייה במכללות. אולי הנהלות המכללות הן בעלות עניין כי מבחינתן התחרויות הן חלק תדמיתי של המכללות וצריכות לשקף ערכים שמקובלים על המכללות (והמכללות מסייעות לקיום התחרויות). די סביר לטעון שנשים שעומדות להיות שחייניות במכללות בשנים הקרובות ועדיין אינן כאלה הן בעלות עניין ("הדורות הבאים"). ולבסוף, אפילו אם רק אלו שהן כרגע שחייניות במכללות הן בעלות עניין, ושהן צריכות לקבוע את ההתנהלות, לא בטוח ששיטת ההתנהלות האופטימלית עבורן היא היא משאל על כל החלטה; ייתכן שהפקדת ההחלטות בידי צוות מומחיות עדיף. ולאחר שאמרתי את כל זה - בנוגע לשאלה שעל הפרק בדיון הזה, אם משאל (במתודולוגיה סבירה) בין שחיינות המכללות הנוכחיות מראה ש-51% מהן (או אם לדייק 51% מבין הסיסג'נדריות שבהן, אם כבר "הסתננו" פנימה כמה טראנסיות) תומכות בשיתוף טרנסיות, בעיני no brainer שנכון לשתף אותן. המקרה היותר קשה, והיותר סביר לדעתי, הוא שרובן מתנגדות. אני תומך באיסור השתתפות טראנסיות, אבל זה תחת ההנחה שרוב עצום של השחייניות הנוכחיות מתנגד להשתתפותן - וזה לא תנאי מספיק. אני לא חושב שבני הכיוונים החלטת הרוב צריכה לקבוע. אם, נגיד, 35% תומכות, זה כבר מזעזע את השיקולים שלי. 1 יעני סטייק-הולדרז. מניסיון, אין כמו לאכול סטייק בידיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא, אבל זאת הרי היתה השאלה הראשונה שלי (ה"לא רלוונטית"), וממנה אני גוזר את הכל. אם יש לו קשר לאיגוד השחייה האמריקאי הכלל, למכללה, לאיגודי ספורט-מכללות של ענפים אחרים, לאיגוד השחייה העולמי, לועד האולימפי האמריקאי או לועד האולימפי הבינלאומי (ובלי לדעת את הפרטים, הניחוש שלי היא שהתשובה חיובית לחלקם אם לא לכולם), אז בוודאי לא מדובר בארגון שנוצר מלמטה על מנת לספק את הרצונות של מתחרות חובבניות בארגון של תחרוית הדדיות, אלא בארגון עם מטרות אחרות לחלוטין... ממה שאני מכיר, המבנה של ספורט במכללות האמריקאיות מאד שונה ממה שקיים באירופה ובישראל (שמת לב שאין תחרות שחיה בין הנבחרת של אוניברסיטת חיפה לזאת של בן גוריון?). שכר הלימוד בפרינסטון הוא 50 אלף דולר לשנה, תשווה את זה ל-12 אלף שעולה ללמוד באוקספורד או ל-1,400 שעולה ללמוד בלוזאן... לתלמיד אמריקאי שמצטיין בספורט יש אפשרות לקבל מילגה שכוללת את שכר הלימוד, מגורים, הוצאות ועוד, תמורת ייצוג האוניברסיטה. במוסף לזה, הוא יקבל התחשבות מהנהלת האוניברסיטה (לפעמים זה יבוא לידי ביטוי רק בלוחות זמנים גמישים ומורים פרטיים, לפעמים זה יבוא לידי ביטוי במבחנים קלים יותר), מתקני אימו מקצועיים, אנשי סגל שיתמכו בו מקצועית, ובסוף הוא יסיים עם תואר אקדמאי ששווה הרבה מאד כסף. אלה מהם שירצו להמשיך כספורטאים מקצועיים יוכלו לנצל את התקופה הזאת על מנת להשתפר, אלה מהם שהספורט בשבילם הוא מדרגה לקריירה אחרת ינצלו את התואר היוקרתי כמקפצה. אחרי הכל, מי שסתם שרוצה לשחות, יסתפק בבריכה, ומי שממש רוצה תחרות, יתחרה עם התלמידים שלומדים איתו (זה מה שעושים סטודנטים בשאר העולם). מכאן, למיטב ידיעתי, לא מדובר בארגון שנוצר מלמטה לספק את רצונותיהם (הלא קיימים) של השחיינים. לפי התשובה שלך, נראה לי שגם אתה מניח את זה. לכן, לא כל כך ברורה לי העמדת הפנים של "דאגה לספורטאים". למה אתה מניח שיותר מ-35% מהשחייניות מתנגדות? כמה מאלה שאתה מניח שמתנגדות עושות את זה בגלל אינטרס אישי? כמה מהן היו מתנגדות מאחורי מסך של בערות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, הלכתי לאיבוד בפתיל. בשום שלב לא טענתי (אני מקווה) שספורט המכללות נוצר מלמטה. מה שאני כן חושב הוא שאחת מההצדקות לקיומו היא - או צריכה להיות - מילוי הרצונות והאינטרסים (ככל שאלו סבירים וספורטיביים) של המתחרים בו. אם הטענה שלך היא שמלכתחילה אין הצדקה לקיום המוסד הזה, לא אתווכח איתך, בין השאר כי אני לא מספיק מכיר אותו כדי לטעון משהו רציני. אם אתה טוען שאין הצדקה לשום סוג של ספורט מאורגן שאינו על בסיס כלכלי-בידורי מובהק (ובכלל זה לתנועה האולימפית), אז אני לא משוכנע. יכול להיות שאם הייתי בונה את החברה האנושית מאפס לא הייתי יוצר ארגונים כאלה; אבל הם כבר קיימים, ולפחות אינסטינקטיבית נראה לי שבסך הכל הם עושים יותר טוב מרע בעולם. אם הטענה שלך היא שבהינתן שאין הצדקה לקיום המוסד אז אין טעם בדיון על השתתפות טראנסיות בו, אז שוב אני לא משוכנע. אנלוגיה טנטטיבית: אני מפקפק בהדצקה לקיומן של פקולטות ל"מדעי הרוח" באוניברסיטאות, לפחות כפי שהפקולטות נראות כיום; אבל מקרים של ניצול-לכאורה של יחסי מרות בתוכן נראים לי ראויים לדיון ולשיפוט בלי קשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "ספורט המכללות (למשל) הוא ארגון גדול בהרבה, שמבקש להפגיש ..." ואני חולק על זה שזאת מטרתו. לדעתי, כמו שהוא בנוי היום, אין הצדקה לקיום המוסד הזה (=ספורט מכללות בארה"ב). אני כן חושב שיש הצדקה לספורט מאורגן שאינו על בסיס בידורי מובהק (למשל, ריצות מרתון, טריאלטון וכו'). אני לא חושב שיש הצדקה לתנועה האולימפית בצוה בה היא מאורגנת היום. אבל כל זה אלה הם לא ממש הטיעון שלי בדיון הזה. נראה לי שגם מי שלא מסכים איתי בכל אלה צריך להגיע לאותה מסקנה (אם הוא מחזיק בעקרונות דומים לשלי). אני חושב שכחברה ליברלית צריך להיות לנו "עקרון על" שהוא שאנחנו לא מתערבים בהחלטות שבני אדם מקבלים כל עוד שההחלטות האלה נעשות על ידי אנשים בוגרים, באופן מודע, בדעה צלולה, ברצון חופשי ובלי לפגוע בזכויותיהם הבסיסיות של אנשים אחרים. כחברה (וכאינדיבידואלים) אנחנו מרשים לעצמינו להתערב כביחסים בין בני אדם כשהתנאים האלה נשברים. למשל: עבדות, אונס, הלנת שכר, מחסור בחופשות, תשלום שכר נמוך מידי, אלימות... ניצול של יחסי מרות נמצא לדעתי באופן מובהק בצד האסור של המשוואה, הרשאה לשחיין/ית להשתתף במירוץ של שחייניות למרות שהוא/היא נולד/ה עם כן Y נמצא, לדעתי, באופן מובהק בצד המותר של המשוואה. גם אחרי שקראתי את כל הטיעונים שלכם, אני לא מצליח למצוא שום הצדקה להתערבות בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה אתה מניח שיותר מ-35% מהשחייניות מתנגדות?" אין לי שום ביסוס, זה ניחוש אינטואיטיבי לחלוטין. "כמה מאלה שאתה מניח שמתנגדות עושות את זה בגלל אינטרס אישי?" לכולן יש אינטרס אישי. זה לא פוסל את דעתן, זה אינטרס לגיטימי. מה שמחזק אותן הוא שלחובבי ספורט רבים שאינם מתחרות, כמו אריק ואני, זה נראה אינסטינקטיבית, ובמידה רבה גם אחרי מחשבה, לא הוגן. "כמה מהן היו מתנגדות מאחורי מסך בערות?" אני חייב להודות שלמרות הפופולריות של טיעון מסך הבערות, אני מאוד מתקשה לעבוד איתו או להשתכנע ממנו. אני לא חושב שאני יכול ברצינות לדמיין מה הייתי חושב או מרגיש או טוען אילו מאפיינים בסיסיים של זהותי היו שונים. אני מפקפק בכך שאחרים יכולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אינטרס לגיטימי, אבל מעביר את ההערכה שלי לדעה שלהן מ''מעניין'' ל''ברור''. לא ברור לי למה אתה חושב שצריך להתחשב בדעה כזאת (לא ברור לי בכלל למה הדעה שלהן היא בכלל פקטור, אבל גם אם כן, ברור לי שדעה שמוטה מהאינטרס האישי צריכה להיות פחות פקטור, ועל אחת כמה וכמה לא ברור לי למה הדעה שלך, של אריק, או שלי צריכה להיות פקטור). קשה לי להבין איך אפשר לדבר על הוגנות (ואי הוגנות) בלי מסך הבערות. ברור שכל נסיון לדמיין מה היית חושב או מרגיש אילו היתה לך זהות אחרת הוא בעייתי, אבל כבר נכנסת לשדה המוקשים הזה כשבנית את התיאוריה שלך על איך מרגישות המתחרות (וכל הנשים בעולם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עוקב בקפידה אחרי הדיון הזה, אבל האם הנושא של טראנג'נדרים בשרותים ציבוריים ובבתי הסוהר עלה כאן? אם כבר הזדהות אז קדימה, נא ללכת עד הסוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן לפי מקרים כמו זה וזה, יש עם מה לדבר. לדידי, שירותים וכלא נשים שמורים בלעדית למי שנולדו כנשים או שויתרו על איבר מינם הזכרי, ללא קשר לזהותם המינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברנו על שירותים לא מזמן (ארבע וחצי שנים ביני ובינך), תגובה 695170 היא דעתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |