 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרהורים על פלישה א. ביום הראשון של המערכה הפעילו הרוסים כוחות מיוחדים, לוחמה זעירה, טילים, מל"טים ולוחמת רשת. המטרה כפולה: שיתוק ונטרול הצבא האוקראיני וזריעת ערפל קרב שיסתיר את המהלכים העיקריים. נראה כי בשלב זה הצליחו בגדול. ב. האמריקנים פרסמו כי הכוח הרוסי נמצא במרחק 32 ק"מ מקייב. העובדה כי ההודעה אינה מלווה בצילומי לווין ושדה התעופה שנתפס ע"י כוח רוסי מוסק נמצא בדיוק במרחק זה מקייב, מלמדים שהרוסים הצליחו להפוך טורים משוריינים לפיות יער ורוחות רפאים דאיש אינו יודע היכן הם. ג. צריך לזכור, כי שלב הפתיחה הזה הוא השלב המסוכן ביותר עבור הכח הרוסי. בשלב זה האוקראינים עדיין נמצאים במקומות רבים ביתרון מספרי ובעמדות מוגנות. יחידות מיוחדות להבדיל מטורים משוריינים הן פגיעות. חה"א הרוסי כנראה אינו מצטיין במתן ליווי צמוד לכוחות קרקע ואפילו כוחות סוג ב' (מילואים ומיליציות חצי צבאיות) עשויים להסב להן פגיעות כואבות. כרגע מה שמגן על הכוחות המיוחדים הם העדר מודיעין והעדר פיקוד בכוח האוקראיני. ד. בשלב זה הצבא האוקראיני כשל בגדול והוא מצטייר להיות ענק רופס שרירים ומוח. ה. בינתיים פתיחת המערכה מרמזת כי האיסטרטגיה של המערב ונאט"ו היתה נכונה. הם צדקו וצודקים בסרבם לצרף את אוקראינה למטריה של נאט"ו. כאשר אתה מגייס לצידך מישהו שאינו מסוגל להגן על עצמו, לא גייסת בן ברית אלא קשרת לצווארך עול. ו. אין בכל הנאמר למעלה משום תחזית עתידית. ראשית כלל איננו יודעים היכן הכוח הרוסי העיקרי, אם הוא בכלל קיים. יתכן שפוטין בכלל בונה על התמוטטות מבפנים של אוקראינה. ההנהגה תקרוס/תברח וחומות אוקראינה יתפוררו כמו חומות מורדור בפני חבורת הטבעת בהעדר המכשף הגדול השולח אותם לקרב. בתסריט זה אין כלל צורך בכוח רוסי עיקרי אם הוא בכלל בתוך אוקראינה. ז. מצד שני, יתכן שהרוסים באמת הצליחו להסתיר את הטורים המשוריינים שלהם. במקרה זה, הם יופיעו בימים הבאים (בין היתר כדי ל"שחרר" את הכוחות המונחתים מן האויר והים). ואז הכדור יחזור אל האוקראינים. והם יצטרכו להראות מה הם יכולים לעשות כנגד הכוח הרוסי הכובש: מגננת קו, לב"ב מבית לבית, גרילה ופיגועים מתוך היערות והתנגדות אזרחית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתיימר לדעת מה קורה שם, אבל בדיוק מאותה סיבה - אני משוכנע שאין שום בסיס לכל מה שכתבת כאן. לא לחינם הקלישאה "ערפל קרב" גורמת לקלישאות אחרות להראות כמו תובנות מקוריות וחדשניות. קל וחומר כאשר הרוסים - אלופי העולם בדיסאינפורמציה ותעמולה - הם צד לעניין. הנה למשל סנטימנט כמעט הפוך משלך (הכותב אמין ובקיא משנינו). ברור1 שבסופו של דבר הרוסים ינצחו טקטית. זה לא כוחות. אבל אני משער1 שהם יפסידו אסטרטגית. 1 "ברור". "משער". אעלק. קשה להגזים בתיאורי חוסר הכשירות שלי לומר משהו מושכל בעניין. אם אחמיא לעצמי, אז ההשערה הזו מבוססת על 5% הערכה עניינית, ו-95% wishful thinking. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לתת דוגמה להפסד אסטרטגי רוסי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמוטטות כלכלית, בריחה מאסיבית של אליטה ומשכילים למערב, התחזקות והתרחבות נאט''ו, החלשות היכולות הצבאיות הקונבנציונליות ואיבוד אחיזה והשפעה בזירה הבינלאומית, וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים יש לרוסיה נפט ועתודות גדולות של מט״ח. הכלכלה שם ממילא כבר כושלת ובנויה במידה רבה על יצוא משאבים ותעשיות בטחוניות. וחוץ מזה, מתוך הערך המתאים בוויקיפדיה: мати_дитини(ірина, святослав). батько_дитини(ярослав, святослав). батько_дитини(ярослав, анна). батько_дитини(володимир, ярослав). брат_або_сестра(X, Y) :- батько_або_мати_дитини(Z, X), батько_або_мати_дитини(Z, Y).
батько_або_мати_дитини(X, Y) :- батько_дитини(X, Y). батько_або_мати_дитини(X, Y) :- мати_дитини(X, Y). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עתודות המט"ח שלה רחוקות מלהרשים, ולכלכלה ולתעשייה שלה יש עוד הרבה לאן לצנוח (כולל תעשיית הנשק). בינתיים למשל גרמניה כבר הכריזה שהיא עוצרת את פרוייקט נורד-סטרים 2, ונראה שהסיכוי שהם יחזרו בהם מהמדיניות האידיוטית שלהם בנוגע לאנרגיה גרעינית עלתה מ-10e-19 למשהו כמו 10e-2. ברור שהרבה מהתהפוכות האסטרטגיות הן למעשה התנעת תהליכים שנדרשים עשורים להשלמתם. אבל (אם הדברים יתרחשו) האימפקט שלהם על רוסיה יורגש הרבה קודם, ויהיה קשה לשנות את מסלולם. אני לא דובר רוסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אוקראינית. פרולוג אוקראיני) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שהיה צריך להיות כאן 1e-2 וכו'. בכל מקרה, progress. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהתשובה היא בעצם all of the above, and more. ככה נראה הפסד אסטרטגי: The EU has asked its satellite centre in Madrid to provide intelligence to Ukraine about Russian troop movements, the EU's head diplomat said. "Relations with Russia will no longer be determined by trade," he said. (כן, אני מבין היטב שעוד מאד מוקדם מכדי לשמוח, אבל תנו לי להנות כל עוד אפשר.)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצל המלחמה: "בריחת מוחות" מרוסיה של עשרות אלפי מתכנתים בהייטק... מאז החלה המלחמה עזבו את רוסיה בין 150 ל-250 אלף אזרחים, רובם צעירים משכילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניו-יורק טיימס: Russian Tech Industry Faces ‘Brain Drain’ as Workers Flee. (ומעתה, גם בנושא זה אפסיק לעדכן מלבד בהתפתחויות דרמתיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו התרחבות נאטו: Finland to clarify next steps on possible NATO entry within weeks. שווקי-התחזיות נותנים כרגע הסתברות של 65%-75% שזה יקרה במהלך השנתיים הקרובות, ובפינלנד עצמה סקרים מראים שהתמיכה הציבורית הכפילה את עצמה בעקבות המלחמה באוקראינה, ועברה את ה-60%. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד בנושא (מקור: The London Times) - Russia has made a “massive strategic blunder” as Finland and Sweden look poised to join Nato as early as the summer, according to officials. בתקווה שלא מאוחר מידי ועדיין לא קוטלגתי כאן כספאמר - אפסיק לעדכן באייל על כל פיפס בנושא, לפחות עד שהעניין יוכרע בפועל. אני מקווה שדי בכך כדי לשכנע שההצהרה "אני משער שהם יפסידו אסטרטגית" לא הייתה עד-כדי אבסורדית בשעתה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פניו, ה. נראה לי מופרך. רוב מדינות נאט"ו (ובפרט, המדינות הרלוונטיות: פינלנד, אסטוניה, ליטה ולאטביה) לא היו מצליחות לעמוד בעצמן מול פלישה רוסית. זאת הרי המטרה של קיום ברית נאט"ו, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פינלנד לא חברה בנאט''ו (גם שבדיה לא). אני מתאר לעצמי שאחת ההשלכות של המלחמה באוקראינה, היא שהמצב הזה ישתנה בקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. לא ידעתי (וגם מי שכתב את הערך הזה בוויקיפדיה העברית לא ידע). תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראש ממשלת פינלנד לשעבר כותב: Russia is pushing Finland closer to @nato
membership. Vloser than ever before. Our security has been partially based on an option to join. At this rate we have no other option but to join. Finland’s accession would strengthen the Alliance and help keep Northern Europe stable. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהם והשוודים מתחילים להצטער על נייטרליותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. ''כל אחד הוא אור קטן...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפינים הצליחו להשיג בעבר תיקו מינוס - קרי, הפסידו שטח אבל נותרו עצמאיים. מלחמת החורף [ויקיפדיה] כמובן שביחסי הכוחות, זה הישג מדהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם במלחמת ההמשך [ויקיפדיה] ההשג שלהם מרשים. שם המלחמה עצמו הוא גם רעיון מצויין. היה כדאי לאמץ אותו פה, ברגע שנסכים מה המלחמה המקורית ממנה ממשיכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, אני מניח שהרוסים למדו מאז איזה שיעור או שניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לחלוק עליך. סעיף ה הוא לדעתי אחד מעיקרי העניין ואני די משוכנע שאני צודק בעניין זה. אפילו בדיון כאן יש לפחות תגובה אחת המפגינה חוסר הבנה מוחלט של מהות היחסים בין מעצמה לקליינטים שלה. היחסים האלו אינם מושתתים על כך שהמעצמה נלחמת את המלחמות של הקליינטים שלה. הקליינטים לגמרי נדרשים להלחם לצד המעצמה במלחמות שלה. המורכב והיפה בהיסטוריה הוא שהיא מאד מגוונת ועשירה בחריגים ויוצאים מן הכלל. הללו הם לעתים בבחינת עצים המסתירים את היער, אבל למעשה הם אינם משנים את הכללים. פינלנד שלך הוא דוגמה בולטת. הדוכסות הרוסית הזעירה הזו בלמה באמצעות 3 דיביזיות, את 60 הדיביזיות שסטלין שלח כנגדה. בסופו של דבר, יחסי הכוחות הכריעו, אבל תוצאות המלחמה לא התבטאו בשטח הפיני שסופח לבריה"מ, אלא בכך שסטלין הבין שמחיר השליטה המלאה בפינלנד גבוה מדי ועצמאותה הובטחה לעשרות שנים. סטלין גם הבין שהצבא האדום אינו כשיר למלחמה מודרנית ולא יצליח לעמוד בפני הוורמאכט למשל. דוגמה בולטת אחרת היא קוריאה. לכאורה זאת עוד דוגמה הסותרת את ההלכה שלי, כאשר כוחות אמריקאיים וסינים נלחמו בעצם במלחמת אזרחים בין שתי הקוריאות. מבט יותר קרוב על העובדות מגלה אמת הפוכה. מצד דרום, לא היתה זו ארה"ב שלחמה שם אלא ברית של מדינות אנטי- קומוניסטיות שנלחמו על אדמת קוריאה כדי לבלום את ההתקדמות של בריה"מ וסין. לאחר מהלך פתיחה שכלל כיבוש של הדרום ע"י כוח צפ' קוריאני וכיבוש של צפ' קוריאה ע"י חיל משלוח אמריקאי, המלחמה נמשכה עוד שנתיים בצורה של מלחמת חפירות שמי שנשא בעיקר העול של הלחימה היה הצבא הדרום-קוריאני. בעוד דר' קוריאה הפכה למדינה עצמאית לגמרי הנהנית ממטריית הגנה אמריקנית, צפ' קוריאה שצבאה נמחק ע"י האמריקנים הפכה לשטח חסות סיני למעשה. גם היום בעידן הגרעיני צפ' סמוכה לגמרי על השולחן הסיני ואינה יכולה לנקוט שום מהלך ללא הסכמת סין. הטעות העיקרית שלך היא בכך שאתה רואה את חזות הכל במהלכים של כוחות צבאיים מתמרנים. אני לא יודע על שום ניצחון קרקעי משמעותי של הטאליבן באפגניסטן או של החיזזבאללה בדרום לבנון ובכל זאת הללו הביסו את יריביהם ועקרו אותם משטחם. מנקוגת מבט זאת, אני לא מצםה מהצבא האסטוני להביס את הצבא האדום, אבל אני די משוכנע שהרוסים ישלמו מחיר גבוה על כיבוש המדינות הבלטיות. אני די בטוח שצבאות הונגריה, פולין וצ'כיה יתרמו למערכה של נאט"ו, לא פחות ממה שבלגיה תרמה לבעה"ב בשתי מלחמות עולם. לעומתן הביצועים עד עכשיו של הצבא הגדול של אוקראינה מאכזבים לגמרי. העובדה שהם מאפשרים ללא התנגדות של ממש, לכוח רוסי להחזיק בראש גשר אוירי במרחק 30 ק"מ מקייב, דרכו הרוסים כנראה מביאים כוחות רגלים לצורך הכניסה או המצור על קייב, היא עובדה מרכזית שמשמעותה תתברר בימים הקרובים. שוב אדגיש כאן שעד כאן לא היתה בדברי שום עתידנות אלא רק סיכום מה שקרה. הצבא והעם האוקראיני לגמרי עשוי להתעשת ולגבות מן הרוסים מחיר של ממש על הפלישה. אנו לגמרי מדברים על מה שקרה עד עכשיו. בנקודה זו, אני מרשה לעצמי לגלוש לתחום של ניחוש גמור. צבאות הם בימים כתיקונם ארגונים רקובים ומסורבלים שכל מהלך שלהם דורש תכנון ארוך ומציאת הקצינים שיסכיצו ליטול עליהם את האחריות. אני מנחש, ללא כל אסמכתא, כי רוב הצבא האוקראיני תקוע בדונבאס מול היריב של אתמול, ה"בדלנים". וכרגע מהלך של הקפצת הכוחות האלו לרכבות והבאתם להגן על קייב וחרקוב נראה בלתי-אפשרי. אמנם הצבא האוקראיני הוא ענק רופס שרירים (הרבה חיילים ומעט מטוסים וטנקים), אבל כל מה שנדרש להגנת מרכזי השלטון הללו הוא חי"ר נחוש להילחם. מבחינה זו ההצלחה הרוסית גדולה. הם גם הצליחו כפי הנראה לפגוע במערך השליטה האוקראיני וגם האוקראינים כפי הנראה אינם יודעים היכן הצבא הרוסי. הרי לך ערפל קרב פאר אקסלנס. היכן ימצא המנהיג והגנרל האוקראיני שיורה לחיילים לעלות לרכבות, כאשר הרוסים שולטים באויר וכלל לא ברור מה מתכוון פוטין לעשות. האם רק לשחרר את הדונבאס או ממש לתקוף את מרכזי השלטון בקייב וחרקוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל מדינה בנאט"ו יכולה להגן בפני עצמה מפני פלישה רוסית, מה הטעם בקיומו של נאט"ו?! אולי האסטונים יעשו לפוטין חיים קשים, אבל הסיבה שפוטין לא מנסה להכנס לאסטוניה היא בגלל החיים ההרבה יותר קשים שהאמריקאים (והצרפתים, והגרמנים, והבריטים...) יגרמו לו. אני לא חושב שיש לזה קשר למהות היחסים בין מעצמה לקליינטים שלה. אני ממש לא "רואה את חזות הכל במהלכים של כוחות צבאיים מתמרנים". מעבר לזה, אני חושב שהחלטת לגבי תוצאות המלחמה מוקדם מידי, נסה להזכר בבשבוע הראשון של הפלישה לעיראק, בשבוע הראשון לפלישה לאפגניסטן (האמריקאית והרוסית), בשבוע הראשן בפלישות ללבנון (מסוריה וישראל), בכיבוש הנאצי את פולין וצרפת, בכיבוש הישראלי את עזה (פעמיים)... אני מניח שבמפה שלך כווית היא עדיין מחוז של עיראק. אם פוטין יצליח להשתלט על מערב אוקראינה, לא בלתי סביר שגם שם יצוצו להן קבוצות גרילה שיעשו לו את החיים קשים. כמו שלמדנו מהעבר, צריך לחקות איזה עשור בשביל להחליט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש מבקש את סליחתך, אבל ממש לא כתבתי את מה שטענת. בודאי שהונגריה, פולין, צ'כיה או אפילו גרמניה אינן מסוגלות להביס את הרוסים לבדם. טענתי היא שהן מסוגלות לגבות מהם מחיר כבד אם יותקפו. אני ציינתי בעצמי שמדובר ביום ראשון לקרבות ובערפל קרב ושאין בדבריי משום תחזית עתידנית לגבי המשך התפתחות הדברים. בעניין זה דעתי כדעתך. למשל ליכולת האוקראינית לגלות התנגדות אזרחית אין קשר גדול ליכולות של הצבא שלהם. ובינתיים התפתחות מפתיעה בקייב. לשאלה איך זה שיש טורי טנקים רוסיים בתוך אוקראינה ואיש אינו רואה אותם, צצה אפשרות פיתרון שלישית. יתכן באמת שטורי הטנקים נולדו בדמיונם של עיתונאים ואנשי רשת והרוסים כלל אינם מתכוונים להשתמש בהם. לרוסים יש ראש גשר אוירי ליד קייב. דרך ראש הגשר הזה אפשר להביא בהטסה כוחות חי''ר סוג א' (''צנחנים''). הצנחנים האלו יכולים להסתנן לעיר הבירה ולתפוס את מוקדי השלטון והתקשורת. ובכך להפיל את השלטון האוקראיני. אני מניח שברשות הרוסים מודיעין טוב הרבה יותר מאשר בידי האוקראינים או נאט''ו. תכנון כזה מלמד שהרוסים מעריכים שהאוקראינים לא ילחמו. במקרה זה, שוב הכדור עובר לידי האוקראינים. אם זו התוכנית הרוסית, האוקראינים אינם זקוקים למודיעין, טנקים או מטוסים. כל מה שהם צריכים זה להביא את החמושים שלהם להגן על המוסדות האלו ולהפוך את קייב לסטלינגרד אוקראינית. במקרה זה לא משנה מה תהיה התוצאה בשטח. הרוסים לכל היותר ינחלו ניצחון על עיי חורבות, מה שלא יהפוך את שלטונם לפופולרי יותר באוקראינה או ברוסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בעולם ללא נשק גרעיני, במלחמה ישירה בין רוסיה לגרמניה - הכסף שלי הוא חד משמעית על גרמניה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(גם אם המלחמה הגיעה לקו הוולגה, נניח?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם החזית עברה לשם, אז לפחות עד לאותה נקודה הגרמנים הצליחו הרבה יותר מהרוסים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כחלק מהמפך באירופה שפוטין עורר, ראש ממשלת גרמניה הכריז על הגדלת הוצאות הבטחון של גרמניה מ-1.4% ל-2% מהתל"ג מעתה והלאה (ישראל מוציאה כ-5%-6% משלה). המשמעות? תקציב שנתי כמעט כפול משל רוסיה (ובערך מחצית משל סין), וזאת כאשר מלכתחילה מצב הטכנולוגיה ואיכות כוח האדם בגרמניה טוב בהרבה (כנראה משל שתיהן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה של "תקציב כפול משל רוסיה" הוא חסר משמעות, כי הוא לא לוקח בחשבון "כח קניה" (משכורות, מחיר של מטוסים וכו'). כאשר לוקחים בחשבון כח קניה, תקציב הבטחון של רוסיה גדול פי 3 מזה של גרמניה. ושלישי בגודלו בעולם אחרי ארה"ב וסין. המספר הזה לא צריך להפתיע את מי שראה פעם את כמות כלי הטיס או טנקים של רוסיה - גרמניה היא לא באותה ליגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, ומודע לזה. הצד השני, הוא ש-"you pay what you get for", גם כאשר מדובר באמל"ח וכוח אדם. יש לזה הרבה כוכביות, אבל all in all, אני חושב שתקציב הבטחון הוא פרוקסי לא רע לכוח צבאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"you pay what you get for"? אני ממש בשוונג בדיון הזה, אה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, קודם לא הגבלת את זה עד לנקודה מסוימת. אשאל זאת כך (וברור שזה כל כך רחוק מכל מציאות מעשית שזה חסר משמעות אפילו כתרגיל מחשבתי, אבל כבר התחלנו): אם השתיים נלחמות "עד הסוף", עד שאחת מהן מכניעה את השנייה ללא תנאי - האם אתה מהמר על עלילה שונה מהותית ממה שהיה בפעם הקודמת? אני חושב שעתודת השטח וכוח האדם של רוסיה נותנת לה אפשרות יותר מלגרמניה לספוג הפסדים בהתחלה. (בהשוואה לפעם הקודמת: כאן גרמניה נלחמת רק נגד רוסיה. מצד שני, פערי הכוחות ההתחלתיים לא עד כדי כך גדולים. שאלה שאולי כן מעניינת כתרגיל מחשבתי: האם שינויי הטכנולוגיה או שינויים אחרים הופכים את העומק הטריטוריאלי והמספרי לפחות משמעותי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנושא הזה אני כל כך לא מבין עד שמתחילה להתעורר בי תחושת אי-נוחות מהתבטאות בעניין. וכבוגר האייל, אני מורגל בלומר דברים נחרצים על נושאים בהם אני לא מבין דבר. עד כדי כך אני לא מבין בזה כלום. אבל כן, הייתי מהמר על גרמניה (לפחות בהנחה ש-"עד הסוף" = כניעה ללא תנאי, לא כיבוש ושליטה באוכלוסיה). לא מובן מאליו שמאז מלחמת העולם השנייה שינויי הטכנולוגיה וחשיבותה (כמו חשיבות כוח האדם) השתנו מהותית? בפעם האחרונה שהם נלחמו, "טנק" היה חדשות מרעישות, V-2 היה הימור נאצי כושל בחזית הטכנולוגיה ו-"מחשב דיגיאטלי" סוד צבאי שמור. על סמך הפער ביכולת טכנולוגית, חדשנות, עוצמה תעשייתית וכו' בין רוסיה לגרמניה כיום, ני נוטה ל-"לא כוחות" (לטובת גרמניה, כמובן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתרגיל המחשבתי הזה אני נוטה לטובת רוסיה. באוויר יש לה יתרון אדיר. לגרמנים יש מעט מסוקי תקיפה ואין בכלל מפציצים. המיגים של הרוסים מיושנים ברובם, אבל הסוחוי חדישים, ורק הם עולים במספרם על כל מטוסי הקרב של גרמניה. ביבשה לא כוחות. לרוסים 12 אלף טנקים לעומת 266 לגרמנים. הים לא כל כך משנה, אבל שם בכלל לא כוחות. לרוסיה צבא מנוסה יותר במלחמות. ואני משער גם שיכולות הסייבר שלה טובות יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלחמה, אני מניח, תמשך יותר משבוע - ולא תיהיה הפתעה מוחלטת. השאלה אינה כמה מטוסים יש לגרמניה, אלא כמה מטוסים יכולים להיות לה בזמן קצר (ומה תיהיה איכותם לעומת מטוסי רוסיה, וכמה טובים יהיו הטייסים - אם בכלל צריך טייסים - וכנראה שלא). וטנקים זה כל כך המאה שעברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יכול לכבוש שטח בלי כוחות קרקעיים, ובראשם טנקים. אתה לא יכול להתגונן נגד כיבוש בלי כוחות קרקעיים, ובראשם אמצעים אנטי טנקים. אמצעי האנטי טנקים המשוכלל והיעיל ביותר הוא מסוק התקיפה. לגרמניה 50 ומשהו מסוקי תקיפה. זה ממש לא מספיק מול אלפי הטנקים ומאות מסוקי התקיפה של הרוסים. לגרמנים גם יכולת מזערית של תקיפה בעורף האויב (טילים בליסטיים, טילי שיוט, מפציצים) על מנת להרוס תשתיות, כושר ייצור וקווי אספקה. לפיכך גרמניה לא יכולה לפלוש לרוסיה ולהכריע את המערכה, ולרוסיה יש סיכוי להכריע את גרמניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קרוב מאד לתשובה האמיתית. למרות כמה מחזורים של הגדלת הבונדסוור, הצבא הגרמני הוא זעיר. הוא איכותי מאד, יקר מאד וההשקעה בו עצומה, אבל בסד"כ הוא לא יותר גדול מן הצבא של אוקראינה. זו לדעתי אחת הסיבות לפריחה הכלכלית של גרמניה (כמו יפן). צבא הוא כפי הנראה גורם המבזבז משאבים באופן הרבה יותר רחב ממה שנראה ממבט חוץ. הצבא הגרמני כלל אינו מתיימר או מתכנן להתמודד עם הצבא הרוסי. תפקידו של הבונדסוור ביחד עם כוחות אמריקניים ובריטים המוצבים בגרמניה, היא לשבש ולעכב את התקדמות השיריון הרוסי. המטרה היא לעכב ככל האפשר את ההתקדמות אל אנטוורפן ולשמור על החוף האטלנטי פתוח לקבלת תגבורות שיגיעו מבריטניה וארה"ב. אחת הבעיות של הצבא הגרמני היא שהאיסטרטגיה שנקבעה בשנות ה-50 לא עברה עידכון ברוח הזמן לחשיבות המכרעת שיש לשליטה האוירית. הלופטואפה איכותי מאד (כמו הפאנצרים), אבל במספרים הנוכחיים הוא חסר חשיבות ביחס לכוחות האויר של ארה"ב. (הכוח של בריטניה עבר דילול בעשורים האחרונים והוא כעת זערורי כמו הגרמני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוצאות הבטחון של יפן וגרמניה הן קטנות רק הם משווים אותן לתל"ג שלהן. אני מתקשה להאמין שלהשוואת כוחות ע"י ספירת טנקים ומטוסים בנקודת זמן ספציפית של שלום-מקסימלי-בקנה-מידה-היסטורי יש איזושהו כוח פרדקטיבי בנוגע לתוצאות עימות עתידי. ואם חשבתם שהטענה הקודמת שלי הייתה out there, הרשה לי to double down: במלחמה היפותטית בין סין ליפן, יש ליפן סיכוי ריאלי לנצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי באותה הזדמנות גם נשווה את חייל הפרשים של רוסיה לזה של גרמניה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל טוב ויפה, אבל התסריט בו גרמניה ורוסיה במלחמה רק שתיהן נשמע לי מאוד לא סביר. קשה לי לדמיין תסריט של מלחמה בין גרמניה לרוסיה בלי שאנחנו כבר עמוק בתוך מלחמת עולם שלישית. הכוח של הגרמנים הוא לא רק או בעיקר כמה טנקים או מטוסים יש להם אלא גם החברות שלהם באירגונים הבינלאומיים. בניגוד לפוטין, אם גרמניה תעשה משהו איפשהו, היא לא תעשה זאת בכוחות עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, וכל הדיסכליימרים נאמרו בתחילת הפתיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמה שכתוב כאן למשל ראוי במיוחד לציון, אבל בכל זאת קשה לי להתאפק (לא נורא, מסתבר!) ולהשאיר את דבריך כאן ללא התנגדות. אהבתי במיוחד את התגובה: "ב36 שעות האלה יש לרוסיה כמות הרוגים כמו שהייתה לישראל בכל מלחמת ששת הימים...". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם השערה זו עשוייה להתבדות. אם התכנית הרוסית כפי שהיא מצטיירת בשעות האחרונות היא אכן המערכה העיקרית, המערכה על אוקראינה עשוייה להגיע לקיצה ביממות הקרובות. ברגע שהצנחנים הרוסים ישתלטו על משרדי הממשלה ועל תחנות השידור, יקיץ הקץ על ממשלת זלנסקי, הצבא האוקראיני יניח את נשקו והמערכה הנוכחית תסתיים. מנקודה זו ואילך, תחל המערכה שלאחר המערכה. אבל מכאן, כבר לא יהיה פשוט להוציא את הרוסים מאוקראינה ורק אז נגלה באמת עד כמה נחושים האוקראינים להגן על עצמאותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אבהרה: אני עדיין משוכנע מעבר לכל ספק שאין לי מושג מה מצב העניינים באוקראינה כרגע.) ציטוט: If NATO membership was assessed in terms of willingness and ability to fight, Ukraine would be a member and Germany would be required to leave.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם גם ברגע שהצנחנים האירנים1 ישתלטו על משרדי הממשלה ועל תחנות השידור, יקיץ הקץ על ממשלת בנט, וצה"ל יניח את נשקו? 1 נגיד. לא ברור לי מי אויבי ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נזהר מעתידנות. אני לא יודע מה יקרה, אבל אתה מבין שצה"ל מקבל את הוראותיו מן הממשלה? תאר לך מצב בו מפקדי הצבא צריכים להשמע להוראות של יו"ר הכנסת או נשיא ביה"מ העליון וכדומה. בהזדמנות זו אני רוצה לציין שראיתי זה עתה פן אחר של האוקראינים. בעיר ברדיאנסק שנכבשה ע"י כוחות רוסיים, עשרות גברים מבוגרים ולא חמושים התגודדו מול העיריה וקראו לרוסים לעזוב. זוהי רק הצצה למצב שהרוסים צריכים לצפות לו. וזה עוד לפני שחושבים על קבוצות מזויינות של חמושים שיסתתרו ביערות הגדולים של אוקראינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי יכול להסביר לי את הפופולאריות של יישום שכופה עליך לשגר כמה הודעות ברצף אם יש לך רעיון שלא נדחס ל-60 תוים (או כמה שזה לא יהיה בטוויטר)? מה אנחנו, ציפורים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי הסבר, וייתכן שהוא פופולרי למרות המגבלה ולא בזכותה. אבל אולי בכל זאת יש בזה משהו: הפורמט כן מתמרץ כתיבה מאד תמצתית וישירה, אפילו כאשר מפרסמים שרשור הודעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחשוב על זה מהצד השני - אתה יכול לראות את המשיכה ביישום בו צריך לקרוא מקסימום 60 תווים לפי שאפשר להגיב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור האוקראיני אינו מסתיים בפקודת התנועה של פוטין ונכנס לשלב הראשון בעלילה. למרות שערפל הקרב עדיין סמיך וקווי המערכה אינם ידועים, קרוב לודאי שהמטרה אינה סיפוח הדונבאס כפי שטען פוטין, אלא הפלת השלטון בקייב. פעולות המיסוך, הריכוך, השיבוש וזריעת האנדרלמוסיה והתבהלה בכל כך הרבה מקומות בתוך אוקראינה לא יכול אלא להצביע על היעד הסופי, מתחם הממשלה בקייב. נראה לי כי הציפיה של פוטין היתה שהשלטון בקייב יתמוטט בעצמו ומנהיגיו ימלטו למערב. בינתיים זה לא קרה. גם האופציה של תפיסת השלטון ע''י כוחות מיוחדים הולכת ומתרחקת ככל שחולף הזמן וההתנגדות האוקראינית הולכת ומתבססת ומתבזרת. הצבא האוקראיני כבר לא קיים כצבא במשמעות המלאה של המילה. כנראה שעיקר הכוח שלו מרותק לדונבאס ולא מסוגל לנוע בתוך המדינה. לצבא הרוסי לעומת זאת יש את היכולת לפעול בכל מקום שהוא צריך בעומק אוקראינה. כנראה שזה עוד מקרה בו מתברר שצבאות הם הרבה פעמים ארמונות חול, יפים למראה, אך חסרי תועלת. החדשות הרעות לרוסים הן שזה לא בהכרח אומר שההתנגדות המזויינת האוקראינית הסתיימה. באופן מפתיע מתברר שגם לאוקראינים יש תמונת ניצחון סבירה לחלופין. אם מאות חמושים אוקראינים יגנו בגופם על השלטון בקייב, רוסיה תאלץ לספח את אוקראינה כולה, אחרת כל חלק שיוותר מאוקראינה יהפוך לחבר בעל ערך בנאט''ו (בודאי לא פחות מאלבניה או רומניה). האופציות של רוסיה מצטמצמות לשתיים. האופציה הראשונה היא להגיע עם הטנקים לכיכרות של קייב, חרקוב ולבוב. אני משער שהרוסים קיוו שלא יהיה בכך צורך ולכן זה עשוי לקחת עוד כמה ימים עד שהכוחות הנחוצים יגיעו למקומות שבהם הם נדרשים. המחיר של האופציה הזאת, כנראה כבר לא יכול להיות זניח. האופציה השנייה היא להגיע להסכם זמני עם זלנסקי ולהותיר את המשך העלילה לעתיד. פוטין אינו היטלר ואינו פסיכופט. הייתי אפילו משער שברירת המחדל שלו היא אופציה זאת. הבעיה היא שתג המחיר של אופציה זו הולך ומאמיר בכל שנייה. המחיר עשוי להיות תמונת ניצחון אוקראינית כפי שתוארה למעלה. הניחוש שלי הוא שפוטין כרגע כבול לנאראטיב שלו ויבחר באופציה הראשונה, |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוטין מנסה כבר זמן רב לפרק את אוקראינה למחוזות (הוא קורא לזה ''קונפדרציה''), כשדונייצק ולוגאנסק הם הראשונים. הם מיועדים בעיניו להיות מדינות חסות רוסיות, או אפילו חלק מרוסיה. זלנסקי, כמובן, מתנגד לכל שינוי בגבולותיה של אוקראינה, ולכן קשה לראות איך ייחתם ביניהם הסכם. אני מנחש שאם זלנסקי יסכים לסיפוח דונייצק ולוגאנסק לרוסיה, ולהכרזה על אוקראינה כאוטונומית, הצבא הרוסי ייסוג. אבל קשה לי לראות את זלנסקי מסכים למשהו פרט לנסיגה ללא תנאי של הרוסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרק א בו ניסו הרוסים לפורר את השלטון האוקראיני מבפנים במהירות הסתיים. ממשלת זלנסקי שרדה ולמעשה יש בה תמיכה מלאה של העם האוק'. באופן שספק אם מישהו חזה במדוייק אנו נכנסים לפרק ב שבו נראה שהסכסוך הרוסי-אוקראיני עושה סימנים של התדרדרות לבעייה ומשבר הומניטרי שלא יפתר כל כך מהר. א. אני לא מאמין לדיווחים על כך שהרוסים מתעכבים בגלל ההתנגדות האוק' או בגלל בלגן בתוך הצבא הרוסי. הצבא האוק' לא מראה שום יכולת לפעול כמסגרת צבאית ולכל עניין או צורך אפשר לומר שהוא התפורר למיליציה הפועלת באופן מקומי וללא פיקוד ושליטה מרכזית. הצבא הרוסי נמצא כעת בשטח אוק' בכוחות די גדולים ועד עכשיו נגרמו לו פגיעות שהן זניחות בסטנדרט רוסי. ב. נראה שהרוסים נעים לאט בכוונה מפני שגם להם לא ברור מה השלב הבא. זו יכולה להיות מהומה ומחדל צבאי-טקטי או תוצאה של בעיה כלשהי ששיתקה את פוטין והוציאה אותו מכלל פעולה. ג. כל הדיווחים אומרים שהמו"מ בבלארוס אינו רציני. אני לא השתכנעתי. מהם הרציונלים החזקים המניעים את הצדדים ללכת למו"מ עקר שיכלו להימנע ממנו בקלות (בעיקר האוק')? נראה לי שמה שעומד עכשיו על סדר היום הוא סוג מסויים של הפסקת אש. ד. ההליכה של האוק' למו"מ בבלארוס וההימנעות של הרוסים מניסיונות לחסל את ההנהגה האוק' מרמזות לכיוון הזה. ה. מו"מ בפורמט הזה (שבו המחליטים האמיתיים אינם ליד השולחן) מטבעו שהוא ממושך ומתקדם בצורה זחלנית. כך שהישועה לא תבוא בטווח מיידי. ו. הרוסים השיגו חלק גדול ממטרותיהם וכדאי להם לתקוע מקלות בגלגלים של מערכת הסנקציות נגדם. הרוסים יכולים אפילו להסכים להסיג את כוחותיהם מכל אוק' פרט לדונבאס. תמיד יש להם את האופציה להפר את הבטחותיהם. בסופו של דבר הפסקת האש תהיה רק שלב בדרך למערכה הבאה. ז. האם הרוסים יכולים להשיג יותר ללא מו"מ? ספק רב. בשלב זה אפילו התייצבות טנקים בכיכרות של קייב, חרקוב ואודסה לא בהכרח תביא לסוף ההתנגדות של ממשל זלנסקי. ההתנגדות ממילא אינה מאורגנת במיוחד, כך שלא יהיה קשה להמשיך בה. מצור על הערים האלו עשוי רק להחמיר את הבעיה ההומניטרית ואת מעמדם של הרוסים מבית ומחוץ. בינתיים, לא נראה שהרוסים עושים מאמץ כלשהו לכתר את הערים האלו. מה שהם עושים נראה יותר כטקטיקה של הפחדה וטרור. ח. מצבם של האוק' קשה יותר. קשה לראות תסריט בו מצבם של האוק' ישתפר ביחס למצבם הנוכחי. הפסקת אש עשוייה לספק להם תמונת ניצחון כלשהו. לאחריה יצטרכו זלנסקי ואנשיו לנקוט בצעדים שיוכיחו לרוסים שהם לא באמת יכולים לשלוט על העם האוק' (סוג של פינלנדיזציה). לכל הפחות הדבר יספק סוג של תקווה לאוק'. ותקווה זו סחורה יקרת ערך בהתנהגות האנושית. ט. וחשוב מכל, מה האלטרנטיבה להפסקת אש? המשך ההתדרדרות של המשבר ההומניטרי. ביאפרה בלב אירופה. ספק אם אפילו הרוסים יכולים לשאת בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משבר הומניטרי... ביאפרה" זה לא מה שיעצור את רוסיה; הם כבר עשו את זה בדיוק, ולאותה מדינה בדיוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לקצר תגובה ארוכה, אומר שאם פוטין יחשוב שהרעבת תושבי קייב תביא אותו למצב שהוא רוצה להיות בו, הוא יעשה זאת. כאמור, אותי מדאיגות יותר אותן אפיזודות בלתי מוסברות בהתנהגותו הנוכחית של פוטין שיתכן מעידות על בעיה נפשית אצל פוטין. אני עדיין חושב שמבחינת מאזן הכוחות לא יהיה לו צורך בכך. בינתיים מסיבה לא ברורה, דוקא בדרום הרוסים נעים. יתכן שסו תוצאה של התנגדות חחשה יותר או יעדים טריטוריאליים ברורים ומיידיים יותר. נראה שמתפתח מהלך של ניתוק אוק' מחופיה הדרומיים עם ים אזוב והים השחור, תוך יצירת רצף יבשתי אחד מן הדונבאס, אל חצי האי קרים ועד לאזור הרוסי העצמאי במולדבה. מה שנותר עדיין בחזקת נעלם הוא מה יעשה ביחס לחיפה של אוק', העיר אודסה. האם ינסו להשתלט עליה או שיכתרו ויעקפו אותה, תוך ניתוקה משאר השטח האוק'. בכל מקרה, מהלך כזה, הוא מהלומה כואבת מאד לאוק'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיבה ברורה מאוד, כמו שכתבת- יעדים טריטוריאליים ברורים. השתלטות על מזרח אוקראינה הוא היעד הברור והמיידי של פוטין. שם האוכלוסיה הפרו רוסית, והוא זוכה ברצף טריטוריאלי לקרים. בזכות דבריך למדתי היום לראשונה על טרנסניסטריה [ויקיפדיה], ואכן, רצף טריטוריאלי עד לשם דורש ניתוק מלא של אוקראינה מהים והשתלטות על אדסה. הבוקר שמעתי שהכוחות הרוסיים השתלטו על חרסון (במוצא הדנייפר). עד לשם זה קל יחסית, והצלחה משמעותית לפוטין אם ישמור על השטח בתום השיחות. המשחק המתבקש מצידו הוא לקחת גם את אודסה (שלא יוכל להחזיק בה) וליצור את הרצף לטרנסניסטריה, ואז לוותר עליה במו"מ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחשה ויזואלית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושה רושם שהרוסים אינם מזדרזים להיכנס לערים. הם מגששים וכנראה ממשיכים רק אם ההתנגדות חלשה. הרוסים יכולים לאגוף את אודסה מצפון ולהתחבר לטרנסניסטריה. אודסה תשאר כמובלעת ללא קשר יבשתי עם שאר אוק'. אודסה היא עיר נמל גדולה ובמצב כזה היא פשוט תחנק. התבשיל האוק' לאט לאט מתחיל להדיף ניחוחות של צ'כוסלובקיה 1938 (הסכם מינכן). נזכרתי בכך כאשר ראיתי את חברי הפרלמנט הבריטי עונדים על דש הבגד, סרט קטן בצבעי הדגל האוק'. א. ההבדל העיקרי הוא כמובן שהאוק' נלחמים. גם אם מספר האבידות בצד הרוסי, קרוב יותר לדיווח הרוסי (500) מאשר לאוק' (6000), המספר כבר מתגבש לכלל תג מחיר שהשיח הרוסי הפנימי לא יוכל להתעלם ממנו. ב. כאשר שככו במעט הדי האסוציאציות של הימין הישראלי על הסכם מינכן, שווה לחזור ולהתעמק בהשתלשלות העניינים. יש לא מעט הפתעות חבויות בפרטים הקטנים שלא רואים אותם בסערת גלי דמגוגיה. כדאי בפרט שהאוק' יעיינו בהם, כדי שהרוסים לא יצליחו לגרור אותם לאורך אותה דרך. את השיעור העיקרי, הם כבר יודעים: לחילחם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין נראה לי שכל התקיפות במערב אוקראינה הן הסחת דעת, והכוונה האמיתית של פוטין היא לקרוע את המזרח מאוקראינה.המצור על מריופול הוא אמיתי, ועל הערים במערב הוא הצגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Demographics_of_Ukraine#/media/File%3ARussianlang2001ua.PNG [Wikipedia] מראה את שיעור דוברי הרוסית כשפת אם במחוזות שונים של אוקראינה בשנת 2001, מתוך Demographics of Ukraine [Wikipedia]. יש קורלציה לא רעה בין האזור שנכבש בדרום לבין האזורים האדומים במפה, ויכול להיות שעיקר המאמץ הצבאי היה שם, ושהלחץ המתמשך על קייב נועד להבטיח כניעה לתכתיב הרוסי ולא כיבוש ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפה בתגובה שלמעלה הפכה אפילו יותר אקטואלית. נראה שהרוסים מקווים שבאזורים דוברי הרוסית (כשפת אם) של אוקראינה ניתן יהיה לשלוט לטווח ארוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. מלכתחילה חשבתי שהמאמץ העיקרי של פוטין יהיה לקרוע את מזרח אוקראינה וליצור רצף טריטוריאלי לקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב. בהמשך כאשר אכתוב פוטין, אתיחס אליו כאל המנהיג והמוביל של הצד הרוסי מבלי להתיחס לשאלת מצבו הנפשי כרגע. א. מהדונבאס לא תוציא את הרוסים גם אם הגיהינום יקפא. כמו אצל הגרמנים הנאצים הטיעון של רוסים אתנים, הוא החלק בנאראטיב הרוסי שהנתינים הרוסים הכי מאמינים בו. ב. אני לא יודע, אבל יש לי תחושה שלא כל הרוסים האתניים באוקראינה מעוניינים בסיפוח רוסי. בהשפעת כתבות שראיתי, אני חושב שרוב הפעילים הבדלנים המזויינים הם חיילי הצבא הרוסי ולא רוסים אתניים מאוק'. השתיקה שלהם מעידה שהם מעריכים שפוטין לא ירפה מן הדונבאס. ג. אין ספק שהרוסים מכוונים אל עורק הצוואר. הצבא הרוסי נמצא בכל מקום וליד כל הערים האוק' והמטרה הסופית היא ללא ספק החלפת השלטון באוק'. תמונת המטרה היא משהו דמוי צרפת 1940. שטח איסטרטגי צבאי-אתני כבוש לעומת אוק' של וישי המאוכלסת באוק' אתניים. ד. אני נותן לצבא הרוסי ציון 9 על הישיגיו עד עתה. הופתעתי מיכולותיו בתחום הלחימה הזעירה והכוחות המיוחדים. יש בצבא הרוסי חדשנות טקטית ונכונות לחדש דרכי פעולה לא מקובלות. הצבא הרוסי כבר ספג אבידות לא מבוטלות, אבל לדעתי בהתחשב בהיקף הפעילות בשטח זר ובהתנגדות הנואשת האוק' זה סביר. ה. הייתי מדבר על מלחמת 3 הימים של הצבא הרוסי שלמעשה הצליח לפורר את הצבא האוק'. אני מאמין שהאוק' לחמו לחימה נואשת, אבל ברגע זה אין שום סימן לפעילות צבאית מאורגנת של הצבא האוק'באויר, ביבשה או בכוחות שיריון. ו. מסביב ללב אוק' הולכת ונארגת טבעת שליטה אסטרטגית רוסית שאני מדמה אותה לשליטת הוורמכט בחוף האטלנטי של צרפת. ז. בתווך נותרו הערים הגדולות עם האוכלוסיה האוק' העויינת. הרוסים מטפלים בלב אוק' בטקטיקה שמצליחה להמם ולהביך את הפרשנים הצבאיים. הללו תוהים עדיין על שיירות שאורכן עשרות קילומטרים ואינן נעות לשום מקום. ההשערה הפראית שלי היא שמדובר בחומה ניידת המזכירה את קווי המצור שבנה יוליוס קיסר במלחמת גאליה במצור על אלסיה (52 לפנה"ס). השיירה המפורסמת היא קו רצוף של הצבא הרוסי, מצוייד בנשק כבד ומחבר בין שני שדות תעופה אחד בבלארוס והשני ליד קייב. הקו הזה למעשה חותך את קייב ממערב. מספר קוים כאלו ינתקו בעצם את הערים זו מזו והן יהיו בעצם במצור שיוכל להמשך ככל שידרש. אין בעיה לתספק את הקו הזה משתי קצותיו ושום כוח אוק' אינו נראה שיוכל לתקוף את הקוים האלו ולפרוץ אותם. ח. כאמור כעת הרוסים ניצבים מול החומה הגבוהה והמבוצרת ביותר והיא הרוח הלאומית של האוק'. עוד דבר שהרוסים עושים נכון הוא שהם פועלים לפי הארועים ולא לפי תוכנית כתובה מראש. אי אפשר עדיין לדעת מה תהיה העוצמה של ההתנגדות האוק' החמושה והלא-חמושה. ט. הרוסים יכולים עכשיו לבחון את היכולת שלהם להכנס לערים ולהחליט אם לעשות זאת או לא, תוך שברקע קיימת כל הזמן אופציה של הפסקת אש שתתן לרוסים מספיק הישגים לשלב זה. י. בפני זלנסקי, אם ישרוד, משימה קשה יותר. הוא צריך לגייס את רוח העם הפולני באופן שישכנע את הרוסים באופן סופי שלא יוכלו לשלוט באוק' ללא סוג של עצמאות מסויימת לאוקראינים. יא. בסה"כ הצבא הרוסי פתח בפני שלטון פוטין מרחב מספיק של תימרון פוליטי. מה פוטין ואנשיו יצליחו להוציא מזה, נראה בהמשך. יב. מה שעולה מן התחזית שלי היא תקופה ארוכה של משבר הומניטרי באוקראינה שיכול להימנע רק אם ממשל זלנסקי יקרוס או שבעיה פנימית בהנהגה הרוסית תאלץ אותם לסגת. אחרת המוצא היחיד הוא הסכם במו"מ ממושך או כיבוש מלא לאחר מערכה רווית דם מרחוב לרחוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מאמין שפוטין ישיג את מטרתו, למרבה הצער, מכמה סיבות: א. היקף כוחות הצבא שפוטין גייס מראש מתאים למלחמה ממושכת - הרי חלקם אפילו לא נכנסו לקרב עדיין. לכן לא בטוח שהוא "הופתע" כל כך מההתנגדות שנתקל בה. ב. הצבא האוקראיני אינו יכול לנצח את הרוסים לבדו, בגלל נחיתותו בכוח אדם ובציוד. ג. מדינות המערב מכריזות שלא ישלחו חיילים לאוקראינה. ד. הנזק המוערך לכלכלת רוסיה עקב הסנקציות הוא כ- 7% מהתמ"ג. זה לא הרבה, ורחוק מלהספיק כדי להסיט מנהיג נחוש מתכניתו. ה. עד כה נראה שהצבא הרוסי מתיר לאוקראינים באזורים הכבושים לשמור על אוטונומיה אזרחית ועל זהות לאומית נפרדת, כל עוד לא יעסקו בפעילות צבאית. למשל, בעיר הכבושה Kherson מאפשרים להניף את דגל אוקראינה מעל בניין העיריה. אם ימשיכו להקפיד על כיבוש "רך", רמת העוינות של האוכלוסיה כלפי החיילים תרד בהדרגה. ו. אני צופה שאם וכאשר פוטין ינסה להמליך על אוקראינה את (נשיאה לשעבר) ויקטור ינוקוביץ', קרוב ל- 50% מהאוקראינים ייזכרו שהצביעו בעדו בבחירות שנערכו ב- 2010. לכן לא סביר שתקום התקוממות גרילה עממית נגדו. גם אם כן, דרום- ומזרח-אוקראינה, שהיוו את בסיס התמיכה ההיסטורי של ינוקוביץ', יוכלו להפוך דה-פקטו לאזור השפעה רוסי. הנעלם הגדול כרגע הוא היקף ההתנגדות ה-"פרטיזנית" של האוקראינים באזורים שנכבשו, ובעיקר באלו שיש בהם רוב ששפת אמו רוסית. נראה שהם מנסים לאמץ גם טקטיקה לא שגרתית לדבר אל הקהל הרוסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסדר הטוב, אני עצמי, משתדל מאד להימנע מעתידנות. ממקיאבלי למדתי כי המוזה האמיתי של ההיסטוריה היא אלת המזל פורטונה. אני מחזיק בדעתו כי בכל זאת כדאי ללמוד תקדימים היסטוריים, לא מפני ש האוק' מחפשים את נשמתם כעם חופשי ובפרט חופשי משלטון מוסקבה. הם עשויים למצוא עתה בהתנגדות עזה ובקרבות מבית לבית ברחובות קייב או בפיגועים חמושים נגד הצבא הרוסי או בהתנגדות אזרחית לא חמושה לצבא הרוסי. א. אני מסכים אתך שהמצב של אוק' לא נראה טוב. להפתעתי, פוטין שוב הצליח לתמרן לתוך מצב שרוב הקלפים בידו. התצפית הסבירה היא כרגע להערכתי, שבועות עם החמרה הולכת ומתרחבת של נזק הומניטרי. פוטין שביסס לעצמו עמדה מנוכרת לעניינים כאלה יכול לעמוד בכך לטווח רחוק מבלי לוותר על משהו משמעותי בדרישותיו. מטבע הדברים המדיה ודעת הציבור אינה בנוייה לשיח עם חרשים. הדרישות לפתור את המצוקות ההומניטריות יופנו יותר ויותר כלפי ממשלת זלנסקי. התוצאה בעבר היתה כניעה של הצד ה''הומאני'' לדרישות שהוא לא יכול להרשות לעצמו. סוף דבר עשוי להיות בפאזה הנוכחי, כיבוש דה פאקטו של כל שטח אוק' ע''י פוטין. ב. יחד עם זאת, אני עדיין מאמין שפוטין לא יכול לנצח. הנאראטיב שפוטין מכתיב לעצמו ולעמו הוא איחוד לבבי של רוסים ואוקראינים. את זה הוא כנראה כבר לא ישיג. גם אם תוקם ממשלת בובות אוק', העם האוק' לא יוותר על שאיפתו לסוברניות ובמוקדם או מאוחר הממשלה הזו תזרום לעצמאות אוק'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה קצת מתעלם מהעובדה שיש במלחמה הזאת עוד כמה שחקנים מלבד רוסיה ואוקראינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכובעי כמומחה לענייני צבא ובטחון: ד. על סמך מה? התחושה שלי היא שלא הצבא הרוסי חזק אלא שהאוקראינים רחוקים מאד מלהלחם בגבורה כפי שמנסים לצייר אותם, עם כל הכבוד להכנת בקבוקי המולוטוב ולבריקדות שמראים לנו השכם והערב, שהיו אולי טובים נגד הטנק של דגניה אבל לא נגד T72. ומכאן השאלה הבאה: ז. חומה שלאויב האוקראיני יש אפשרות גישה לשני צדדיה? לא שמעתי על חומה כזאת מימי. אני מתפלא שלא עוסקים יותר בחידה הזאת. גם אם משום מה כוחות גרילה לא מסוגלים לפגוע בה, בימים שחלפו מאז השיירה התמקמה היה די והותר זמן לצבא לשלוח כמה יחידות עילית מצויידות בנשק אנטי טנקי (הם בטח מצויידים לפחות בכמה אלפי טילים אנטי טנקיים שיעילים מטווחים של כמה ק"מ, וגם אם לא היו להם כאלה בתחילת המלחמה, עבר כבר שבוע מאז והמערב שולח להם נשק. לא מצב אידיאלי להשתמש בנשק לא מוכר שזה עתה הגיע, אבל מקורות יודעי דבר מספרים לי שלא מדובר על משהו מאד מסובך להפעלה, וזה בטח עדיף על בקבוקי מולוטוב). היתרון של התוקף שיירה באורך כזה הוא שהוא יכול לרכז כוח בנקודה מסוימת, בעוד המגן חייב לפזר את ההגנה לאורך כל אותם 64 ק"מ. י. שוב אתה מספח את פולין לאוקראינה, ובכך אתה גרוע אפילו מפוטין! תתבייש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. האם הרוסים נצחו או שהאוקראינים הפסידו? נדמה לי שזה בחזקת מה שקראו אבותינו "הא בהא תליא". במהלכים צבאיים יש 2 שכבות שהן במידה רבה בלתי תלויות זו בזו. ישנה השכבה של רוח החיילות. אין מקום לזלזל בנושא הזה. צבא בו החיילים במורל נמוך ולא"מגוייסים" למטרה, עשוי להתמוטט מתוך עצמו כאשר המהלך אינו לטובתם. ראינו מה קרה לצבא העירקי של סאדם חוסיין. השכבה השנייה היא השכבה הארגונית שהיא עוד יותר חשובה. בהערכה גסה הייתי זורק שב-90% מן המלחמות מנצח הצבא המאורגן יותר. הצבא המאורגן יותר יוצר מהר יותר בצד השני הזדמנויות להתמוטטות רוח החיילים. אין לי ספק שהחיילים האוקראינים נלחמים בכל ליבם בעבור מה שקראו היוונים "מקדשי ערינו וקברי אבותינו". הצבא הרוסי ישלו דוקא היסטוריה ארוכה של חוסר יכולת בתחום הארגון. הפעם הרובים הפתיעו והמערכה שלהם הייתה מספיק מאורגנת כדי להביס את האוק' הנלהבים והפטריוטיים יותר. ז. המצור על אלסיה (52 לפנה"ס). במלחמות הגאליות, הליגיונות הרומיים היו חיילים טובים יותר וכך חיפו על היתרון המספרי המובהק של הגאלים. בשילוב של מדיניות ומהירות תנועה צבאית הרומאים הצליחו לבודד בכל פעם קבוצת שבטים גאליים ולהכות אותה. במטרה להביס את האיסטרטגיה הזו, התבסס ורקינגטוריקס מנהיג הגאלים בעיר אלסיה במטרה למשוך את כל הכוחות הרומיים להטיל עליו מצור. במקביל הוא ארגן ברית גדולה של שבטים גאליים שגייסו צבא גדול כדי לשחרר את העיר. כאשר הרומאים שמעו על התקרבות הכוח מבחוץ, יוליוס קיסר הקים 2 חגורות של חומות עץ מסביב לעיר. החומה הפנימית כדי להלחם בכוחותיו של ורקינגטוריקס היוצאים מן העיר וחומה חיצונית כדי להלחם בצבא החילוץ החיצוני. כל חגורת מצור היא כלפי פני וחוץ, אבל עניין 2 החגורות של יוליוס קיסר מצדיקות את השאלה שלך. עניין חגורת המצור הוא אכן אחד מן הניחושים היותר פרועים שלי. יתכן שהרוסים תכננו אותו ויתכן שנקלעו אליו בטעות. שיירות צבאיות זה לא מונופול של הצבא הרוסי המבולגן (אני זוכר מידע אישי את שיירות צה"ל התקועות בשער פטמה במלחמת לבנון הראשונה). כדי לאשש את הניחוש הזה נדרש מודיעין עשיר ומפורט יותר על הרכב והערכות הטור ויותר מכך על הפריסה של ההגנה ההקפית המגנה על השיירה. בכל אופן, השיירות הללו הן כרגע אמצעי מצויין לבודד את הערים הראשיות ולמנוע מכוחות אוק' לשחרר אותן. עניין המצאות האוק' משני צדי השיירות מסבירה את השערת החגורה ולא מפריכה אותה. לעומת זאת העובדה שהאוק' אינם תוקפים את השיירות לא באמצעות כטב"מים, לא בארטילריה/כלי נ"ט ולא באמצעות מתאבדים חגורי חגורות נפץ מעוררת ספקות גדולים ביחס לעוצמתם של הכוחות האוק' שנותרו. י. התכוונת "מספח את אוק' לפולין". מאז תחילת המתקפה על אוק' אני מוצא את עצמי חושב על האוק' כפולנים. השתדלתי מאד שזה לא "יברח" לי ואתה רואה שזה חזק ממני. הסיבה היא שאני חושב על הסכסוך הרוסי-פולני המתמשך כבר מאות שנים. אם מנסים לחשוב על אוק' בקוים של מודלים היסטוריים אז: המודל הצ'כוסלובקי כשל בגלל שהאוק' נלחמים. המודל של פולין 39 כנראה גם לא תופס, מפני שהצבא האוק' חלש מדי והוא רק מרכיב שולי בשלטון האוק'. לא נראה לי שצפוייה כניעה רשמית של הצבא האוק'. הוא עשוי למצוא את גורלו בתור צבא מחתרת הנלחם כגרילה נגד הפולש-הכובש. מה שנשאר הוא המודל של פולין הנאבקת על עצמאותה במשך מאות שנים בעיקר כנגד השכן החזק ממזרח. מה שמעורר תקווה במלחמה באוק' הוא שפוטין לא באמת יכול לנצח. גם אם בשלב כלשהו הוא יצליח לספח את כל אוק', לא יהיה זה סוף הסיפור. בפאראפרזה על אמיר גלבוע, פתאום קם אדם אוק' ומחליט שהוא עם ומתחיל ללכת. פוטין לא יכול לשלוט באוק' ללא שת"פ של אוקראינים. אם הם החליטו שהם לא רוצים לחיות תחת שלטון רוסי, פוטין לא יכול חשנות את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף צ''ל ''פוטין לא יכול לשנות את זה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוטין רחוק מלהיות טיפש, או לא בקי בהיסטוריה. צריך להבדיל בין הנרטיב והעילה (המיוצרות) לבין המטרות הריאליות. המטרה הריאלית העיקרית של פוטין לדעתי היתה ונשארה כיבוש הרצף הטריטריאלי לקרים. מיטוט השלטון באוקראינה זה בונוס אבל לא העיקר. פוטין מרחיב את רוסיה הגדולה שעל שעל. המלחמה הנוכחית נראית בינתיים כמו רימייק של <ויקיפדיה מלחמת גאורגיה–רוסיה>. אמנם למערב אכפת קצת יותר מאוקראינה מאשר מגאורגיה (מסיבות כלכליות וגאוגרפיות) אבל בינתיים נראה שפוטין ממשיך להצליח במדיניות הסיפוח הזוחל שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. וודאי, אחרת לא הה צריך מצור על מריופול והצבא האדום היה מתקבל בפרחים. יא. מדינות אירופה לא רצו להכנס למלחמה עם פוטין ונתנו לבריון השכונתי להציק לילד השמן שלא בחבורה שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הרוסים מאגפים את אודסה מצפון, כדי לנתק אותה מאוקראינה. גם ללא כיבוש מלא דל אודסה, תנועה של 30 ק"מ מערבה (אאל"ט) תביא את הצבא הרוסי לחבור יבשתית עם עוד שטח של בדלנים רוסים אתניים והפעם בתוך מולדובה על גבולה המזרחי עם אוק'. ושימו לב: מולדבה אינה חברה בברית נאט"ו הצבאית. סיפור מסובך (חוקת מולדבה מ-1992 מבטיחה את הנייטרליות שלה בין המעצמות ולכן אינה יכולה לבקש להצטרף לברית הצבאית למרות שהיא חברה במועצת המדינות של נאט"ו). מצד אחד חוקה אפשר לשנות. מצד שני ספק אם נאטו תרויח משהו ממולדבה מלבד צרות עם רומניה (בניגוד לאוק' הלאומיות המולדבית היא באמת פיקציה). האם רוסיה הולכת לפגוע בסוברניות של מדינה נוספת באירופה? ב. אני מפנה את תשומת ליבם של המתעניינים בהיסטוריה לסרט "שעה אפילה" המתאר את קורותיו של צ'רצ'יל בתקופת הפינוי מדנקרק (1940). שיאו הדרמטי של הסרט הוא נאום We shall fight on the beaches [Wikipedia]. יריבו של צ'רצ'יל מבית אמר עליו "הוא גייס את השפה האנגלית ושלח אותה לקרב". אני מזכיר את הנאום משתי סיבות. ראשית, מצב אוק' באמת לא נראה טוב אבל חוסר היכולת לצפות את ההיסטוריה מראש נובע בין היתר גם מן האפשרות לגייס כל מיני אבסטרקטים כמו השפה האנגלית או הלאומיות האוק' ולשלוח אותן לקרב (יובל נח-הררי בטח יזכיר את כוחם של רעיונות ומושגים). שנית, צ'רצ'יל בדיוק כמו זלנסקי הטיל את יהבו על העולם החדש שיבוא להציל את העולם הישן. אבל מה זוכרים מן הנאום? את המחוייבות המוחלטת של הבריטים להגן על האי שלהם. זה מסביר את האכזבה מזלנסקי. היית מצפה דוקא משחקן לשעבר לקצת יותר חוש דרמטי, קצת יותר יכולת רטורית ובעיקר קצת יותר הבנת המשחק. התחינות והנזיפות הבלתי פוסקות כלפי בני בריתו החשובים במערב, הדרישות חסרות הבסיס ומולן חוסר מלא של אמון בעם האוק' הבא לידי ביטוי בהעדר כל דרישה או הנחייה לפעולה לא של הצבא ולא של העם. נראה שציפיותיו של זלנסקי מן העם האוק' מסתכמים בקריאה לשתיינים להפוך את בקבוקיהם לבקבוקי מולוטוב ולחלק רובים אוטומטיים לאספסוף. על אף האנטישמיות בדבר, הייתי אומר שדבריו מתאימים ליהודי אוק', הרבה פחות לאוק' שעמו נלחם על החופש שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני מעריך שפוטין לא יפגע בריבונות של עוד מדינה אירופית, לא עכשיו. זה גם יכעיס מדי את המערב וגם יפגע בנרטיב שלו. בעוד כמה שנים הוא ימציא עילה חדשה להגיע למולדובה. ב. הצבא האוקראיני נלחם. אחרת הרוסים כבר היו משתלטים על כל אוקראינה. העובדה היא שכעבור 11 ימי לחימה רוסיה עדיין לא כבשה את אוקראינה. הצבא הרוסי הצליח ליצור את הגשר היבשתי לקרים, המטרה הראשונית, ומנסה לסגור על קייב (גם אם המהלך לא יושלם הוא יהיה מנוף לחץ במו"מ). פוטין ינסה לכבוש ככל יכולתו מבלי להכנס לעימות חזיתי עם המערב, ואז במו"מ "יוותר" על קייב ואודסה וישאר עם השטחים במזרח ואולי גם בצפון אוקראינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהאוקראינים נלחמים. השאלה היא עד כמה הצבא האוקראיני עדיין קיים כגוף בעל יוזמה. זוהי באמת שאלה. אם יש לחימה, והיא קיימת ללא ספק, אזי מישהו נלחם. אבל צבאות, להבדיל ממיליציות חמושות, אינם פיות יער. הם אינם יכולים להיות סמויים מן העין לאורך זמן. לגבי המשך העלילה, אני לא מסכים אתך. אפילו אם המאורעות ידמו למה שתארת, זה יהיה דימיון מטעה. פוטין לפחות זה שהכרנו עד כה, אינו אחוז בקדחת (האופיינית למשטרים נבחרים) להשיג הכל כאן ועכשיו. הוא בהחלט מסוגל לעצור, לבסס את הישיגיו החלקיים ולחכות לשלב הבא. אבל העניין הוא, שבגלל הסנסציונליזם של המדיה התקשורתית והדמוניזציה של פוטין, אנו שוכחים שלפעולתו יש סיבות כבדות שיסודן באינטרסים רוסיים אמיתיים. יתכן שכפי שמתארים, פוטין מונע מחזון של הקמה מחדש של האימפריום הרוסי. בפועל, מה שהוא עושה זה לנסות לשבור את המצור ההולך ומתהדק של נאט''ו עליו. כדי להשיג זאת, עליו למנוע קיום של ממשלה פרו-מערבית בקייב. רבים נוטים לשכוח שזהו אינטרס לגיטימי. אם הוא יצליח לעשות זאת באמצעות ממשלה אוקראינית, זה עדיף. אבל אם יאלץ לעשות זאת ע''י כיבוש וסיפוח דה-פקטו, הוא יעשה זאת בשלב כזה או אחר. ''שחרור'' הדונבאס, ניתוק אוק' מהים או חבירה יבשתית לטרנסניסטריה אינם יכולים להיות המטרות. המטרה היא קייב. זו האמת, גם אם בשלב זה הוא יסכים להשאיר אותה עצמאית, בתקווה שהממשלה שם תסתבך ותקבור את עצמה, מה שיקל על השלמת המשימה בעתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפיסה של ברית נאט''ו כתוקפנית כלפי רוסיה אינה מובנת מאליה, מה גם שאין תחרות כלכלית ביניהם. להיפך, רוסיה מפיקה נפט וגז שמערב אירופה משוועת להם. באופן עקרוני, תחת הנהגה אחרת של רוסיה וארה''ב, אפשר אפילו לדמיין את רוסיה מצטרפת לנאט''ו, בדומה לטורקיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמות זה יקר, ומלחמות ארוכות יקרות מאוד. האמריקאים דואגים שהמלחמה תהיה לפוטין עוד יותר יקרה. הם גם מזדרזים לחתום על ההסכם עם האיראנים כדי להחליף את הנפט הרוסי. פוטין עושה את החשבון, וברגע שהעלות מול תועלת תפסיק להיות משתלמת הוא יבוא לשולחן המו''מ. כרגע הוא מדבר עם שליטי מדינות שונים רק כדי להגיד שהוא מדבר. בעוד כמה ימים או שבועות מחיר הסנקציות יחייב אותו לסיים את המבצע ולהכריז על נצחון. עם קייב, בלי קייב, כמה שיצליח. זכור שהנצחון או ההפסד במלחמה לרוב נקבעים לא בשטח אלא בחדר הדיונים, והמצב בשטח הוא רק מנוף לחץ במו''מ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להצביע על מטרות כלכליות שהמלחמה באוקראינה מקדמת עבור פוטין, ולכן המסקנה היא שהסיבות לה הן בטחוניות-אסטרטגיות. אני מניח גם שהוא מנופף בדגל הלאומנות הרוסית כדי לשמור על שלטונו. אנלוגיה אפשרית היא פיתוח הנשק הגרעיני ע"י איראן - לא קל למצוא שם הגיון כלכלי. אם זה כך, הרווח הבטחוני נשקל אצלו כנגד ההפסד הכלכלי, שפוטין ודאי חושב שהוא חד-פעמי, כלומר שלאחר תום המלחמה ישוב המערב לקיים יחסי מסחר רגילים עם רוסיה. האם הכלכלה הרוסית תוכל לעמוד במלחמה ממושכת - נניח, של שנה? כנראה שתלוי בעצימותה. אם מדובר בתחזוקת צבא כובש עם נשק קל, ייתכן שכן. אם האוקראינים יצליחו לשמר יכולות צבאיות משמעותיות - אולי לא. אבל הסנקציות כשלעצמן בעיקר יחזקו את הסחר ההדדי בין רוסיה וסין. הפגיעה בתל"ג הרוסי - נניח, ב- 10%, לא תספיק כדי להפיל את פוטין מהשלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר על להפיל את פוטין מהשלטון. החשבון שפוטין עושה הוא איך יכתבו עליו בספרי ההיסטוריה. ההישגים הלאומיים/בטחוניים משוקללים מול העלות בחוסן הכלכלי. לחיזוק העמדה שלי- הרגע פורסמה רשימת הדרישות הרוסיות : Dmitry Peskov said Moscow was demanding that Ukraine cease military action, change its constitution to enshrine neutrality, acknowledge Crimea as Russian territory, and recognise the separatist republics of Donetsk and Lugansk as independent states. הכרה בקרים, דונייצק ולוגנסק.פתאום אין שם מילה על החלפת השלטון באוקראינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מילה? מה עם החלפת החוקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון החוקה להבטחת נייטרליות זה לא החלפת חוקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיינו בהערתי על מולדובה. סעיף נייטרליות (בין המעצמות) בחוקה מונע מן המדינה את היכולת להיות חברה בברית הצבאית של נאטו (למרות שהיא יכולה להיות משקיפה במועצת המדינות של נאט"ו ולקיים מסגרת פעולה קבועה משותפת עם נאט"ו, Individual Partnership Action Plans (IPAP), כמו מולדובה). כרגע אוקראינה מוכרת כמועמדת והיא על מסלול של קבלה לנאט"ו. ברגע שתכניס סעיף נייטרליות בחוקתה, מעמדה זה יתבטל. זו נקודה בעלת חשיבות מרכזית. רוסיה מנהלת מדיניות דו-קוטבית. מצד אחד היא דורשת הפסקת התרחבות נאט"ו על גבולותיה (אוקראינה, גאורגיה,בוסניה-הרצוגובינה, ארמניה, אזרביג'ן, קזחסטן, כולן נמצאות במקומות שונים על מסלול ההצטרפות לברית). מצד שני היא מדבררת בביריונות מילולית ומעשית חזון של חזרה למעמד של מעצמה שוות ערך עם ארה"ב. הדו-משמעות הזו מכשילה את רוסיה בהצגת עמדתה בדעת הקהל. זה קצת מזכיר את דבריו של קיסינג'ר על ישראל, נדמה לי, שמדיניות החוץ היחידה שלה היא מדיניות פנימית. הג'ינגואיזם והבריונות הרוסית שיעדן המובהק הוא לצריכת פנים ברוסיה, מפריעות לרוסיה להציג את הצד השני של תביעותיה כתביעות הגונות וצודקות. אוקראינה היא הדוגמה המובהקת. דרישה לסעיף נייטרליות בחוקה נראה לי לפחות כדרישה סבירה. הבעייה היא שסיפוח קרים והבחישה הבלתי פוסקת במחוז דונבאס גורמות לדרישה הזאת להראות כאילו הוכנסה לתפארת המליצה. הטענות הרוסיות על הרדיפה של הרוסים באוקראינה נראות לפחות לי מוגזמות ולא אמינות. צבא אוקראינה לא הראה מעולם יכולת או כוונה למחוץ את הבדלנים. מה פתאום התעוררה לפתע סכנה שדרשה לפנות אזרחים משטחי הבדלנים? היה אפשר לקבל את מדיניות רוסיה, כולל דרישה לעצמאות המחוזות הבדלנים וקרים וכולל פלישה מלאה לאוקראינה, אילו הרוסים דבקו בדרישות אלו ולא ערבבו אותם עם בחישה פעילה באירידנטה של הדונבאס, סיפוח של קרים למרות שתושביה הרוסים לא דרשו זאת, תעמולת זוועה על התעללות קייב ברוסים האתניים שלה ודברי הבל והסתה נגד ממשלת קייב הפאשיסטית והנרקומנית. בקיצור תעמולת הפנים הקדיחה את תעמולת החוץ. רוסיה נאלצת כעת להתמודד עם גינוי כמעט מקיר לקיר, כאשר גם מדינות ידידותיות וצד שלישי כמו הודו וסין מתקשות להזדהות איתה. תמיכה של איראן, צפון קוריאה ואריתריאה לא ממש מרשימה את דעת הקהל העולמית. ההסברה הרוסית צריכה למצוא את הפרצוף שלה. האם רוסיה נלחמת כעת בהגנה על שטחה וגבולותיה או שהיא מדינה תוקפנית הפולשת ובוחשת בשטחן של המדינות שבגבולה. מה שקרה באוק' בודאי לא יעודד את הונגריה, פולין, צ'כיה והמדינות הבלטיות לוותר על חברותן בברית הצבאית של נאט"ו ורק יאיץ את תהליך הקבלה של מדינות אחרות. אם רוסיה לא תצליח להשתלט על קייב ולהפיל את ממשלת זלנסקי, היא תמצא גם את אוק' או מה שנשאר ממנה בתוך ברית נאט"ו. לכן למרות כל התמרונים הרוסיים באוק', הקרב המכריע יקרה או לא יקרה בקייב. הרוסים הולכים ומכתרים את העיר. לא נראה שהצבא האוק' אם הוא עדיין קיים מסוגל לשבור את המצור ולשחרר את העיר, ולכן קייב עשויה להיות הסטלינגרד של אוק'. לכאן מושכים האוק' את הכוחות העיקריים של צבא רוסיה וכאן ורק כאן יכולה להצרחש הכרעה צבאית. למי שמכיר את ההיסטוריה של סטלינגרד, אפילו קצת, מבין שזה מצב לא פשוט עבור זלנסקי. סטלינגרד המקורית, לאחר מבצע אורנוס ששחרר אותה, לא נותר ממנה דבר מלבד חורבות ואיי הריסות. האוק' המבוגרים יודעים זאת היטב, מפני שסטלינגרד של 1943 היתה חלק מחזית אוקראינה של הצבא האדום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ''ל ''לא נותר ממנה (מסטלינגרד) דבר מלבד חורבות ועיי הריסות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי להיות מעט ספקן לגבי ההסבר שהתוקפנות הרוסית היא הגנתית באופיה. רוסיה מנסה להגדיל את השפעתה על חשבון ארה"ב גם ביבשת אמריקה, ויש עדויות לא מעטות על נסיונותיה להתערב במערכות בחירות במדינות שאינן קרובות אליה גיאוגרפית. הסבר פשוט יותר הוא שהמלחמה באוקראינה היא חלק מאסטרטגיה משותפת, רוסית-סינית, לצבירת כוח והשפעה על ידי פירוק ההגמוניה האמריקאית בעולם. לכן אולי נהיה עדים, לצערנו, למלחמות נוספות בעתיד הלא רחוק. ספציפית לגבי אוקראינה, נראה שיש לרוסים יכולת צבאית לכבוש את קייב. יש להם גם מכונת תעמולה משוכללת לצרכי פנים (בדומה לסין), שמבטיחה את שרידות המשטר, אפילו תחת סנקציות. המערב כל כך חסר אונים מול היכולות האלו, שהבי-בי-סי תגבר השבוע את שידורי הרדיו שלו בגלים קצרים כדי לנסות להגיע איכשהו למוחותיהם של תושבי רוסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתיאור שלך קצת פשטני מדי. ברור שהרציונל ההגנתי של פוטין לא תופס, בגלל שהוא משתמש בו בו-זמנית עם עוד טיעונים (הגנה על רוסים-אתניים, משטר פשיסטי-נרקומני בקייב, התוקפנות של נאט"ו), שלא לדבר על התוקפנות הקודמת-מתמשכת כלפי אוק' (להזכירך, זלנסקי כלל לא היה המועמד הכי אנטי-רוסי בבחירות. להיפך במצעו הוא הבטיח לשפר את היחסים עם רוסיה). חשבתי שהסברתי זאת. מדוע זה (ההסברים הרוסיים) לא עובדים? זה מזכיר לי משהו שקרה לי בביה"מ לתעבורה שהזכיר לי את המערכון על שודד בנק הפועלים שטען במשפטו א-שלא היה שוד, ב-שזה לא היה הוא בשוד וג-שהקופה היתה ריקה. אם כן למה פשטני? בידוע שמנהיגים משתמשים בטיעונים שונים לקבוצות יעד שונות (הבאג של הרוסים הוא שהטיעונים השונים שלהם הם אקסקלוסיביים). אם בוחנים את הטיעון ההגנתי בפני עצמו, הוא מחזיק מים. נאט"ו ניצלה את התמוטטות של בריה"מ בשנות ה90 כדי לצרף לברית נאט"ו (בתהליך ארוך כיאות לגוף מסורבל כל כך) כמעט את כל ברית ורשה לשעבר (רבש"ע, אפילו אלבניה צורפה לברית הצבאית). נאט"ו חמשה וציידה אוייבים עם עבר קשה מול רוסיה (פולין, הונגריה, צ'כיה). 3 המדינות האלו מחזיקים צבאות קטנים אבל אפקטיביים (אין כלל להשוות אותם עם צבאות כמו של בנלוכס או דנמרק). במקרה של סכסוך עם רוסיה, הצבאות האלו ילחמו ולענ"ד יגרמו לרוסים לא פחות נזק מן האוק'). נאט"ו לא דחתה סופית אף מדינה שבקשה להתקבל וחלקן בתהליך כבר די הרבה שנים. נאט"ו גם חרגה מן הפורמט ההגנתי שלה, כאשר חשבה שזה יעבור לה (למשל בסרביה 1999, סרביה היתה אז בת ברית של רוסיה). ולבסוף, 0הרוסים יכולים לומר ובצדק שאם האמריקאים מסוגלים להעמיד בראשם מנהיג ילדותי וחסר אחריות כמו טראמפ, היא לגמרי מסוגלת ליזום תקיפה נגדם. עכשיו, מגיע כל החלק שהבאת. פוטין מדבר הרבה על החזרת מעמדה של רוסיה למעמד של מעצמה ממדרגה ראשונה.זהו טיעון שנועד לאזניהם של הלאומנים הרוסים. הוא גם קולני יותר מאשר טיעון מקביל של סין (מפני שסין היא כבר מעצמה כלכלית שיריביה חוששים ממנה, מפני שהמנטליות ההיסטורית הסינית נוטה יותר לבדלנות מאשר למעורבות ומפני שהשיח הנהגה-ציבור מינימלי שם יותר). וכאן רכבת הטיעונים שלי מגיעה לתחנה: איזה משני הטיעונים יותר דומיננטי במוחו של פוטין? ההערכה שלך טובה כמו שלי וכפי הנראה גם של המומחים לעניין. האם פוטין באמת מאמין בטיעון ההגנתי שלו? מי חכם וידע. כולנו נוטים לחשוב שלא, מפני שאחרת לא היה מנפנף בטיעונים האחרים. מצד שני יתכן שיש לו סיבות רציונליות שאינן ברורות לעשות זאת. אחת החידות ההיסטוריות הגדולות היא מה עשה את היטלר לאנטישמי כל כך. חוכמת המונים בשקל טוענת שזו תוצאה של פגיעה מסויימת שפגע בו יהודי/ם מסויימ/ים. מחקר היסטורי קפדני לא מצא שום אירוע כזה. להיטלר היו קשרים עם יהודים מעטים ובאף מקרה לא עלה שמץ של פגיעה בהיטלר. ההשערה שלי היא שהאנטישמיות של היטלר היתה רציונלית. כבר בגיל צעיר הוא התרשם מהפופולריות העצומה של ראש העיר וינה לואגר שהיה ידוע כאנטישמי ארסי. הוא כנראה סבר שזו דרך בטוחה לזכות באהדת ההמון. לפוטין, כנראה יש סיבה טובה להבטיח לציבור שלו חזרה לימי הזוהר של סטלין. הרשומות ההיסטוריות של פוטין מראות שבד"כ הוא מסתפק בהישגים ריאליים ולא מתפתה להזיות של גדולה בנוסח הקייזר וילהלם. מסיבה זו, בהחלט יתכן כי המשבר הנוכחי באוק' יפתר בשלב זה הרבה יותר לפי הטיעון ההגנתי מאשר לפי הטיעון האימפריאלי והלאומיות הרוסית המורחבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכת צעד אחד, אבל לא עד הסוף. למה לייחס מחשבות שונות לפוטין? היעדים שלו הם ריאליים, והסיבה לא מעניינת. כל מה שצריך זה לראות מה קורה בפועל- פוטין מנסה ליצור את הרצף הטריטוריאלי לקרים. במו"מ האוקראינים הסכימו לנייטרליות והרוסים כבר לא דורשים את החלפת השלטון, כך שהנושא היחיד הוא האם רוסיה תצליח לקרוע את מזרח אוקראינה לטובת הרצף הטריטוריאלי. פוטין לא רוצה את קייב. מה הוא יעשה איתה? נסיון הכיתור של קייב הוא רק מנוף לחץ במו"מ האמיתי, שיתחיל ברגע שהצבא הרוסי יכבוש את מריופול. היום הודיעו הרוסים שהם הצליחו לכבוש מספר שכונות בעיר, ולכן אני מנחש שסוף המלחמה קרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שההבדלים בינינו הם בעיקר הבדלי דגשים, אבל בשורת התוצאה המסקנה שלי היא שנקודת הכובד המפורסמת של קלאוזביץ היא בקייב. א. כדאי להיזהר לא לשים את הכרכרה לפני הסוסים. ככל שהמלחמה מתמשכת מתרבים האפשרויות של כל מיני מהפכים. ב. אתה מחבר בין שני יעדים. היעד הראשון הוא סיפוח דה-פקטו של הדונבאס (המחוזות של לוגנץ ודונייצק). היעד השני הוא שבירת המצור היבשתי (האוק') על קרים. ג. בעוד שאת היעד הראשון כבר לא יוציא איש ממלתעות הדב הרוסי (לא בטוח מה המוטיבציה האוק' להחזיק במחוז זה. מזכיר את שטחי יו"ש), הרי שהיעד השני הוא לגמרי בחזקת nice to have. קרים היא היסטורית חצי אי שפניו אל הים והקשר דרך הים הוא מקובל ורגיל גם אם קצת מגביל. אני מניח שאם פוטין יצטרך לוותר על חרסון-מריופול הוא לא יתקשה לעשות זאת. ג. אם מכירים בכך שהדאגה לכך שאוק' לא תצטרף לנאט"ו, היא לגיטימית ועקרונית בחישוב הרוסי, השאלה תוכרע בקייב. דמוקרטיות, בפרט מערביות הן הפכפכות ולא אמינות בהתחייבויותיהן. זלנסקי יכול להבטיח ולהסכים לדברים רבים כעת, שיהפכו לחוזים כתובים על קרח ברגע שטבעת החנק הרוסית תוסר מעל קייב. המטרה הרוסית צריכה להיות קיבוע העובדה שאין קיום לממשלה בקייב שאינה מתחשבת באינטרס הרוסי (שוב מזכיר בעיה של ישראל מול הפלשתינאים). ד. אם תקבל לרגע, לצורך הדיון את הנחתי מ-ג', יתבהר מייד, עד כמה לא כדאי להניח הנחות לגבי העתיד. ה. יתכן שההכרעה שתיפול בקייב, תהיה שלא להכריע. פוטין יסתפק במה שהוא יכול לקבל במו"מ וימנע בשלב זה מהסתבכות בקייב. זו לא אופציה פיקטיבית. אם פוטין יעריך שממשלת זלנסקי לא תשרוד הסכם כזה, הוא עשוי בהחלט ללכת עליו באופן זמני. ו. אם הצבא הרוסי בכל זאת יכנס לקייב, כל מיני תרחישים אפשריים. אפשר שההתנגדות המזויינת תהיה חלשה או בלתי מאורגנת, שההתנגדות האזרחית תהיה לא החלטית, ששרי הממדלה האוק' יהרגו בהפצצה או בפיגוע ואז הרוסים יוכלו להמשיל ממשלת בובות. ז. האפשרות האחרונה גם היא רבת פנים, יתכן שהאוק' יהפכו את קייב לסטלינגרד אוק', שתהיה ראשית הקץ של הפלישה הרוסית. יתכן גם שהרוסים יקבלו קייב שאינה אלא עיי חורבות, כאשר מרכז ההתנגדות האוק' יעבור למקום אחר. זה מן הסתם יהיה ניצחון פירוס רוסי (מה שמתואר לפעמים כ"ניצחון אחד יותר מדי"). ח. אופציה אחרונה היא שההתנגדות העיקרית תהיה בכלל אזרחית. אם זו תהיה מאוחדת והמונית, גם היא תהפוך את הקרב לניצחון פירוס רוסי. מפני שהרוסים יווכחו שהשליטה שלהם באוק' אבדה לנצח ובמוקדם או במאוחר הם יאלצו להסתגל לעובדה שאינם יכולים לשלוט באוק' לאורך זמן, להערכתי, אין ברוסיה מוכנות תודעתית לשילטון כיבוש באוק'. הלאומיות הרוסית חיה בנאראטיב של מרחב השגשוג הכללי של העמים הרוסיים ולא של שלטון באוק' באמצעות משטרה חשאית וגולאגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מבין למה אני ממשיך להתייחס לזה כאל משחק של שני שחקנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר, זה מה שזה. יש הרבה בעלי עניין, אבל הללו קבעו באופן די ברור את גבולות הגזרה שלהן ומה שיקרה, יקרה בין רוסיה לאוק'. אני לא מאמין שסנקציות הן בעלות אפקט משנה מצב. בטח לא כאשר הן מוטלות על מדינה בסד"ג של רוסיה ובעולם כל כך כאוטי. ארה"ב והאיחוד האירופי, יעשו לרוסיה את המוות, אבל לא יתערבו בסכסוך באופן שעשוי להסלים למלחמת הכל בכל. נאט"ו יכול לצייד את האוק' ביותר ממובן אחד, אבל עד עכשיו לא ראינו ניסיונות מוצלחים לבנות מחדש צבא שהובס גם לאורך חודשים ושנים. בטח זה לא יקרה בעיצומה של מלחמה. המעורבות של סין שחשבו שתהיה בריה"מ של רוסיה, די מינורית ודי ברור דהם בחרו לשבת על הקוים. יש שתי פעילויות הממלאות נפח במדיה: הסנקציות ואספקת נשק וציוד אחר לאוק'. האפקטיביות של שתיהן מסוקרת באופן מאד מוגזם. עולה על הדעת הביטוי "כוסות רוח למת". לא שהן לא חשובות, אבל אם האוק' לא יצליחו לעצור את הרוסים במבואות קייב, הן יהפכו למחוות לכבוד הבר-מינן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאתה צודק - זה לא "מה שזה". לפני המלחמה הכלכלה הרוסית היתה קטנה יותר מזו של יפן ודרום קוריאה, ולנפש היא נמצאת בין מלזיה ללבנון. למיטב הבנתי, מדובר על כלכלה שנסמכת על יצוא של אנרגיה (להבדיל מייצור או משירותים). אם ה"מערב" (מדינות וחברות פרטיות) ימשיך בסנקציות זה ישפיע על איכות החיים של הרוסי הממוצע באופן דראסטי. אולי מה שאנחנו רואים היום התקשורת זה מוגזם, אבל עם סנקציות כאלה תוך חמש שנים הכלכלה הרוסית תחזור לשנות השמונים. בקייב לא מייצרים טלפונים חכמים, באודסה לא מפתחים את ה-xBox הבא - הכיבוש של אוקראינה לא תשנה את זה. מהבחינה הזאת, ההבדל בין רוסיה לצפון קוריאה היא שהצפון קוריאנים לא יודעים מה הם מפסידים, הרוסים יודעים טוב מאד. ראינו את זה באירן, ראינו את זה בדרום אפריקה, אין סיבה שזה לא יקרה גם ברוסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העולם, ובעיקר האוקראינים, משלמים את מחיר השיתוק ההיסטרי שאחז את המערב בעניין הכורים הגרעיניים לייצור חשמל. לו רק היו המנהיגים קוראים את האייל, למשל כמה הודעות של הפונז, העולם היה מקום טוב יותר. אולי מהעז ייצא גם קצת מתוק כאחד מלקחי המלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק כורים גרעיניים לייצור חשמל. לו רק הם היו עומדים מאחורי כל ההבטחות הירוקות שלהם... עכשיו ברור למה פוטין תומך ברפובליקאים (ובשמרנים). מצד שני, למיטב הבנתי, למיטב הבנתי, האינטרס של שי הפוך מזה של פוטין, מה שמעורר תקוה שסין תצטרף למערב (בסנקציות על רוסיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הפלישה הרוסית לאוקראינה עוררה את אירופה לערוך שינוי במדיניות האנרגיה שלה. תוכנית למעבר למקורות אנרגיה חדשים עבור יותר מ–440 מיליון תושבי האיחוד האירופי, שנועדה להתפרש על פני כמה עשורים, נדחסה כעת לזמן קצר עקב לחץ חריג — בדמות הטילים על קייב. האיחוד האירופי הציג ביום שלישי תוכנית להפחתת יבוא הגז הרוסי בשני שליש בתוך תשעה חודשים. בוושינגטון ובלונדון הוטל איסור על יבוא גז רוסי, בעוד שעמדתה של גרמניה, הכלכלה הגדולה באיחוד, השתנתה במהירות בזמן המשבר. הגרמנים הקצו 200 מיליארד יורו כדי לקצר בעשור את מטרתם: להגיע ל–100% שימוש באנרגיה מתחדשת. ... כל מדינה תחליט על תמהיל האנרגיה שלה, וככל הנראה יהיה גידול ביבוא נפט, פחם וגז ממקורות לא־רוסיים, במקביל למרוץ להרחבת ייצור אנרגיה משמש, רוח וגרעין " מקור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מריופול החזיקה מעמד כמעט חודשיים (ניחוש גרוע שלי), אבל היום שמעתי פרשנית אומרת שהיא תיפול תוך ימים ספורים. אז תעמוד למבחן התזה העיקרית שלי שנפילת מריופול ויצירת הרצף הטריטוריאלי יהיו הטריגר לסיום המלחמה וכניסה למו''מ רציני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גנרל בצבא הרוסי: רוסיה מתכננת להשיג שליטה מלאה על דונבאס ודרום אוקראינה רוסיה מתכננת להשיג שליטה מלאה על חבל דונבאס ועל דרום אוקראינה בשלב השני של הלחימה שהחל השבוע, כך מדווחים ערוצי תקשורת רוסיים המצטטים את דבריו של קצין בכיר בצבא הרוסי. בסוכנויות הידיעות אינטרפקס ו-TASS צוטט רוסטאם מינקייב, סגן מפקד המחוז הצבאי המרכזי, לפיו השתלטות מלאה על דרום אוקראינה תאפשר לפתוח מסדרון יבשתי בין חצי האי קרים ובין דונבאס שבמזרח אוקראינה, ותספק גישה גם למובלעת הפרו־רוסית טרנסניסטריה שבמולדובה. "השתלטות על דרום אוקראינה היא דרך נוספת להגיע לטרנסניסטריה, שם קיימות ראיות לכך שהאוכלוסייה דוברת הרוסית מדוכאת בידי הרשויות", צוטט הגנרל בסוכנות TASS." זו לדעתי כבר הצהרה שהיא הכנה למו"מ. הרוסים ידרשו מאוקראינה לוותר על כל המסדרון לקרים, כאשר האיום (הריק, לדעתי) הוא להמשיך בכיבוש הדרום לאיזור אודסה ולהשלים בכך את המסדרון לטרנסניסטריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי מילות המפתח הן "אוכלוסיה דוברת רוסית מדוכאת בידי הרשויות". הן מזקקות את מה שנראה כמטרתו של פוטין: לשלוט בכל מקום בו יש אוכלוסיה דוברת רוסית. אולי - בעקבות סטלין - הוא מתכנן ליישב דוברי רוסית באזורים הגובלים ברוסיה כדי אח"כ לספח אותם, אבל זו כרגע רק ספקולציה נעדרת הוכחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוטין דואג להרחיב את רוסיה, צעד אחר צעד, ככל יכולתו. אוכלוסיה דוברת רוסית נשמע כמו פרמטר טוב, אבל ההודעה הזו היא הודעה רשמית. ככזו היא משרתת את הדיפלומטיה של הטווח הקצר, וכך צריך לדעתי להתייחס אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי שאתה צודק, והעניין יסתיים כרגע בזה. בכל מקרה, לדעתי לאוקראינים אין הרבה סיכוי להדוף את הרוסים בחזרה אל הגבול הבינלאומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרות של פוטין היו- - להפיל את המשטר באוקראינה ולשים שם ממשלת בובות. - לקרוע את מזרח אוקראינה וליצור רצף טריטוריאלי לקרים. נראה שאת המטרה הראשונה הוא נכשל להשיג, ולכן הוא מתמקד במטרה השניה, שנראית ברת השגה. האיום להמשיך את הרצף הטריטוריאלי עד מולדובה הוא לדעתי רק מנוף לחץ במו''מ כי כדי להשלים כזה רצף הוא יצטרך לכבוש את אודסה. א. הוא בכלל לא כיוון לשם מאמץ מלחמתי עד עכשיו. ב. ולא בכדי. אודסה גדולה וחשובה מדי, ואוקראינית לחלוטין. ניסיון לכבוש אותה גם יגדיש את הסאה מבחינת המערב, וגם עלול להפוך אותה לסטלינגרד שלו. אני רואה גם את ההתקפה מהיום על אודסה כאיום ומנוף לחץ במו''מ העתידי. ההתקפה מהיום כנראה לא תהיה ההתקפה האחרונה על אודסה, אבל לדעתי אלו יישארו התקפות מרחוק ולא קרבות אמיתיים לכיבוש העיר. אני חושב שפוטין יוותר על רצף טריטוריאלי למולדובה כעת, אבל ינסה שוב להשיג אותו בטווח הארוך, כשם שהוא ימשיך לנסות לערער את השלטון באוקראינה גם בעתיד, ולדעתי הא בהא תליא. כדי לעשות משהו לאודסה הוא יצטרך שלטון בובות או למצער כאוס באוקראינה. לשם אני חושב שהוא ימשיך לחתור בעתיד. אבל בטווח הקצר מרגע שהשלים את הרצף הטריטוריאלי לקרים הוא מעוניין לדעתי במו''מ שיקבע אותו מדינית, ובהסרה מהירה של הסנקציות כדי למנוע בעיות פנים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |