בתשובה לשוקי שמאל, 29/03/22 19:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמה הערות: אין שום תהליכים כימיים ואין מולקולות בהיתוך גרעיני. בטמפרטורה של מיליוני מעלות החומר נמצא במצב צבירה של פלזמה, כלומר האלקטרונים לא קשורים לאטומים ואין שום אפשרות ליצירה של קשרים כימיים בכלל ושל מולקולות בפרט. חוץ מקרינת אלפא, בטא וגמא יש גם קרינה רדיואקטיבית של פרוטונים ושל נייטרונים. קרינת גמא היא תמיד פוטונים. ההבדל בין קרינת גמא ובין קרינת X (או קרינה על סגולה או כל קרינה אלקטרומגנטית אחרת) היא לא התדר (או אורך הגל), שכן יש תחום חפיפה בין שתיהן, אלא אופן ההיווצרות של הפוטונים: קרינת גמא נוצרת בתהליכים גרעיניים או מאיון של חומר ואנטי חומר בעוד שאר סוגי הקרינה האלקטרומגנטית נוצרים מאינטרקציה של אלקטרונים (עם אלקטרונים אחרים או עם גרעיני אטומים, אבל ללא שינוי בגרעינים עצמם). העלייה בקרינת הרדיואקטיבית בסביבת צ’רנוביל היא כתוצאה מחומרים רדיואקטיבים שהתפזרו לסביבה ולא מקרינת גמא שנפלטה מהכור עצמו. עובדתית, האטמוספירה שלנו עוצרת 100% מקרינת הגמא שנפלטת מהשמש ולמעשה מספיקים קילומטרים ספורים של אטמוספירה בגובה פני הים כדי לעצור 100% מקרינת הגמא שנוצרת בתהליכים גרעיניים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למדתי כמה דברים ואלמלא הטון המתנצח והאובר-חוכמי גם יכלתי ליהנות מכך). ראשית אני רואה שבלבלתי בין תהליכי היתוך בשמש לבין יצירת ניטרונואים בשמש. 13 הריאקציות הכימיות-גרעיניות שהזכרתי שייכים ליצירת נייטרינו בשמש. תהליך ההיתוך בשמש הוא תהליך פשוט - p-p chain. בתהליך הזה יש כמה שלבים וריאקציות, אך מעורבים בו רק גרעינים של מימן והליום. זה מעניין מפני שזה מסביר מדוע השמש מצליחה להצית היתוך גרעיני המפיק אנרגיה עצומה אך בו בזמן לקיים בעירה ממושכת ויציבה לאורך מיליארדי שנים בעוד על פני כדוה"א אנו נאבקים על פולסים של שניות. גרעין השמש עשוי מפרוטונים (p שהם גרעיני מימן - H1). כאשר ממזגים שני p, בד"כ נוצר דיפרוטרון (2He). הללו אינם יציבים וברובם מתפרקים מיד בחזרה ל-2 מימנים. רק מיעוט מיזוגים מייצר דאוטרון (הגרעין של דאוטריום 2H). הללו בהמשך שרשרת ה p-p עשויים לייצר בסופו של דבר גרעיני הליום (4He) + רווח אנרגיה. קרינת הגמא הנוצרת בלב השמש בתהליך זה, אינה מוקרנת מן השמש אלא מומרת בתוך השמש לפוטונים אחרים (חום,אור, UV). קרינת הגמא מן השמש אינה מגיעה מלב השמש אלא משטח פניה. היא נוצרת מאינטראקציה בין סערות מגנטיות ע"פ השמש לבין קרינה קוסמית. בצורה כזו, בעירת השמש יציבה מפני שרוב המימן מתפרק בחזרה למימן בעוד רק החלק הקטן הופך להליום. בצורה כזו יקח 10 ביליון שנים עד שכל המימן בלב השמש יהפוך להליום). ע"פ כדוה"א אנו מנסים לקצר את התהליך עבור ההיתוך והדלק להיתוך הוא כבר מראש תערובת של דאוטריום וטריטיום (3H). ככל שהדלק עשיר יותר בטריטיום כך הוא "דליק" יותר. הבעיה היא שטריטיום הוא איזוטופ מאד לא יציב ויוצר קרינת רדיואקטיבית חזקה. זה חלק מן ההסבר, מדוע כורי היתוך ייצרו קרינת גמא חזקה. דבר נוסף שלא ידעתי, הוא שהיום יודעים לייצר קרינת-X כמעט בכל תדר, כך שהספקטרום של קרינת X כמעט מכסה לגמרי את התחום של קרינת גמא. לכן היה צורך לשנות את ההגדרה של התחומים והם מוגדרים היום לא ע"פ התדר אלא ע"פ מקורם (קרינת X - תהליכים אטומיים, קרינת גמא - תהליכים גרעיניים). בכל אופן כל מה שהתכוונתי להסביר היה שקרינת גמא היא מאד אנרגטית ולכן אין לתארה כסכנה שולית. בכל אופן תוצרים רדיואקטיביים הנוצרים בכור ביקוע לא אמורים באופן תקין לדלוף ממנו. ההגנה הכבדה שיש מסביב לכורים (בטון מזויין, עופרת, בריכת מים) נועדו בראש וראשונה כדי לעצור את קרינה רדיואקטיבית שמתוכה קרינת גמא היא החדירה ביותר. דבר נוסף שלמדתי עכשיו הוא שכור היתוך ייצר פחות רדיואקטיביות פר יחידת אנרגיה מופקת מאשר כור ביקוע. הבעייה הגדולה והמפתיעה היא שכור כזה ייצר גם כמות לא זניחה של פסולת רדיואקטיבית (יסודות מסויימים שיימצאו במבנה של ליבת הכור יהפכו לרדיואקטיביים). היתרון הוא שמדובר בזמן מחצית חיים קצר ביחס לזה של כור ביקוע. החיסרון הוא שבתקופת הפעילות הקרינה תהיה חזקה יותר. כך שכל שאלת הבטיחות של הכורים האלו היא מבחינתי בצריך עיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לפי <קישור Sunlight [Wikipedia] ויקיפדיה>, נראה שהשמש לא פולטת כמעט בכלל קרינת גמא כתוצאה מתהליכים גרעיניים (זו לא צולחת את הפלזמה של השמש עצמה), והמעט שהיא כן פולטת באורכי הגל האלה 0 מה שאתה עשוי לקרוא לו קרינת X - היא כתוצאה מSolar flares "Although the Sun produces gamma rays as a result of the nuclear-fusion process, internal absorption and thermalization convert these super-high-energy photons to lower-energy photons before they reach the Sun's surface and are emitted out into space. As a result, the Sun does not emit gamma rays from this process, but it does emit gamma rays from solar flares."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אני זכרתי שהשמש כן פולטת קרינת גמא (בעוצמה נמוכה למדי), אבל כנראה שבאמת מדובר בקרינת X “קשה” מהעטרה שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זה מה שכתבתי. לגבי התדר של קרינת הגמא מן השמש ניסיתי להתבטא בעדינות ו"אפשרתי" לך ללכת לאיבוד. מה שלמדתי זה שבגלל שהיום הפיזיקאים יודעים להפיק קרינת X גם בתדרים שבעבר השתייכו לתחום של קרינת גמא, ההבדל בין 2 סוגי הקרינה ניתן ע"י אופן ההיווצרות ולא התדר. בהרבה מובנים ההבדל הפך במקרה הטוב לעניין של טקסונומיה של מומחים מקצועיים. במקרה הרע זה פחות או יותר מלכודת שבה פיזיקאים "נודניקים" מפילים הדיוטות. קרינת הגמא שנוצרת בתהליכים גרעיניים בתוך השמש לא יוצאת מן השמש. היא נבלעת ומומרת לתדרים (תחומים) אחרים בתוך השמש. הקרינה הישירה היחידה שמגיעה אלינו לכדוה"א מתהליך ההיתוך בלב השמש היא קרינת נייטרינו. לעומת זאת, הרבה קרינה א"מ בכל התדרים נוצרת באטמוספירה של השמש בפרט במה שקרוי עטרת השמש (עוד משהו שנקרא קורונה). הקרינה הזו היא בכל התדרים וחלק ממנה גם בתדרים גבוהים המתוארים בד"כ כתחומים שונים של קרינת X, למרות שנוצרה בפלסמה. זו הקרינה שהאטמוספירה שלנו מסננת "כדי שנוכל לחיות". המשימה של סיווג קרינה זו כ-X או גמא נראית לי טקסונומיה שחשיבותה לא ברורה לי. (אאל"ט ראיתי בויקי העברית שכאשר חלקיקי קרינה קוסמית שהם מלכתחילה בעלי אנרגיה גבוהה מאד מואצים עוד יותר ע"י השדה המגנטי בעטרת השמש, פיזור שלהם ע"י הפלסמה מצית תהליכים גרעיניים ואז מן הסתם הקרינה מתוארת כקרינת גמא). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |