בתשובה להאייל האלמוני, 18/08/22 1:46
בהצלחה לאייזנקוט 751435
זו בדיוק מסוג התגובות הדנואות עליי. פתחת כאן לפחות 4-5 נושאים. כולם חשובים, מעניינים וראויים לדיון. במקרה, גם דעתי הפוכה בכל השאלות האלו. פתחת פה פתח לתגובות באורך הגיהינום. נקווה שאחרים יתעניינו ויעזרו לשאת בעול.
לא אענה לפי סדר שאלותיך, אבל אשתדל לענות.
5 שנים זו תקופה ארוכה מדי. רוב הקצינים הבכירים מנצלים אותה כדי להרויח כסף. בהרבה מקרים זה כסף מפוקפק מפני שהעסקה היא כסף תמורת שימוש כפרונט לכל מיני עסקים מפוקפקים (ע"ע גנץ והמימד החמישי). מי שיצליח בתחום העסקי עשוי גם להישאר שם. בכלל יש פה תמריץ מאד גדול לגנרלים לוותר על הפוליטיקה.
בגלל שירות החובה ובגלל הסכנות הקיומיות, הצבא הישראלי אינו בעל אופי פוליטי. הסיכוי שהצבא הישראלי יתערב במשחק הפוליטי דומה לסיכוי שצבא ארה'ב יעשה זאת.
הפוליטיקה הישראלית מפסידה אנשים ראויים ובעלי ניסיון וקרדיט רלאבנטיים.
לגבי מידת הסיכון במעבר אתה צודק. הערתי היא, שבפועל עיקר הנזק הוא של פקידי מדינה בכירים ופחות בכירים שעוד בהיותם בשרות המדינה, שימנו לעצמם את הדרך אל השוק הפרטי ע"ח טובת וקופת המדינה. יחימוביץ וחבריה התיחסו לצפיפות של קציני צבא בכירים בשורות הפעילות הפוליטית כאילו מדובר בסכנה קיומית.
הקביעה שלך שאיני מסכים עם הדיעות של מר"ץ היא ריקה. צריך להבהיר אלו דיעות. אם הדעה של מר"ץ היא שיש כרגע סיכוי גדול לפשרת חלוקה עם הפלשתינאים, אז אני לא מסכים איתם.
מבחינת היחס לפשרת חלוקה, אני לא רואה הבדל גדול בין מר"ץ לבין גנץ ולפיד. וזה שמי שהחזיר את סיני למצרים היה דוקא בגין, כבר נאמר? בגלל הפוזיציה, מר"ץ עשוייה להתפתות לפשרות חסרות תמורה יותר מאחרים ולכן איני מצביע עבורה ולא בגלל "דיעות" שלה.
אני לא נלהב מן המראה שלך. היא ממש לא מדוייקת. נכון שבשנים האחרונות חזית הסירוב הישראלית הולכת ומתחזקת בדרכיה של חזית הסירוב הערבית. זה שכל אחד מאיתנו יצביע על הסרבנים שלו זה deadlock בויכוח שלנו. איכשהו נראה לי שחזית הסירוב הערבית מושרשת יותר. החזון של חיים במדינת עולם שלישי בנוסח מצריים, ירדן או מרוקו, אינו בבחינת פיתוי מספיק לוותר על חלומות משיחיים.
לגבי שתי המפלגות, גם טעית לגמרי בהבנת כוונתי ואני גם מתנגד למה שאמרת בלי קשר.
אני בכלל כיוונתי לאיחוד בין גנץ-סער ללפיד. נראה שכולם מסכימים שאין כרגע רווח אלקטורלי ממהלך כזה. להיפך. כוונתי היתה לומר, שאני עורג למנהיגים שאינם שבשבות של רוח האלקטורט. אם האיחוד יסייע לקיום ארוך ימים של מפלגת מרכז, אני מצפה שילכו על זה גם אם יפסידו כמה מנדטים בבחירות הקרובות.
לגבי שתי המפלגות שלך, אני לא חושב שארה"ב פחות דמוקרטית מדמוקרטיות אחרות. לדעתי בשיטת שתי המפלגות יש לקח לימודי חשוב לבוחרים: היא מלמדת אותם שיש להם זכות בחירה, אבל, אין להם את הזכות לבחור במפלגה תפורה על צורכיהם האישיים.
את אייזנקוט כמובן שאיני מכיר אישית ומי ידע צפונות ליבו של אדם. איני מאמין שאייזנקוט הוא איש הסמול האידאולוגי. במעמדו ובמוצאו יכל לעשות קריירה יפה עם הליכוד. בכל זאת בזמן דירותו הצבאי, הוא לא התפתה לצווחני הימין ומעריצי אלאור אזריה ושמר באופן עקבי על קור רוח צבאי ואזרחי, בניגוד לרוח הזמן. מדוע שלא אהיה אופטימי ואתן לאיש את הקרדיט שהוא יצדיק את תקוותי? ללא תקווה, הפוליטיקה אינה אלא סחר סוסים בין גנבים?
בהצלחה לאייזנקוט 751437
ובכל זאת, אני אתייחס לרוב הנקודות שהעלת. אני מרשה לך להתעלם ממה שלא מעניין אותך.

"... בהרבה מקרים זה כסף מפוקפק מפני שהעסקה היא כסף תמורת שימוש כפרונט לכל מיני עסקים מפוקפקים (ע"ע גנץ והמימד החמישי). מי שיצליח בתחום העסקי עשוי גם להישאר שם. בכלל יש פה תמריץ מאד גדול לגנרלים לוותר על הפוליטיקה..." וזה רע? נראה לי שלוותר על אנשים שמוכנים לשמש כפרונט לכל מיני עסקים מפוקפקים זה טוב, ונראה לי שתמריץ לגנרלים לא ללכת לפוליטיקה זה טוב.

"...הצבא הישראלי אינו בעל אופי פוליטי..." אתה צוחק? הרמטכ"לים מאז דן שומרון היו: ליפקין-שחק, ברק, מופז, יעלון, חלוץ, אשכנזי, גנץ ואייזנקורט. לא רק שכולם הצטרפו לפוליטיקה מייד אחרי פרישתם, אלא שאף אחד לא הופתע לשמוע את הדעות של אף אחד מהם.
" הסיכוי שהצבא הישראלי יתערב במשחק הפוליטי דומה לסיכוי שצבא ארה'ב יעשה זאת" - הפעולות של הצבא הישראלי נמצאות עמוק בלב המחלוקת הפוליטית, בגבול עזה, בגדה, בגבול הצפון, ואולי גם באיראן. כמעט כל אזרחי ישראל מקיימים יחסים עם הצבא (כחיילים בסדיר או במילואים או כקרובי משפחה של חיילים בסדיר או במילואים). הצבא הוא שחקן פוליטי מובהק, לרמטכ"ל יש יותר כח פוליטי מאשר לשר החינוך. אין שום דימיון בין זה לצבא האמריקאי. והצבא הישראלי מעורב בפוליטיקה יורת מכל דמוקרטיה אחרת (ויותר מהרבה דיקטטורות).

"יחימוביץ וחבריה התיחסו לצפיפות של קציני צבא בכירים בשורות הפעילות הפוליטית כאילו מדובר בסכנה קיומית" לא סכנה קיומית, אבל לא משהו חיובי. גם בגלל הנזק שרובם (שלא להגיד, כולם) גורמים לפוליטיקה, גם בגלל הנזק שהם גורמים לצבא, וגם בגלל שזה יוצר משחק לא הוגן, לא בתחרות בין הדעות ולא בתחרות בין הפיוליטיקאים.

"הקביעה שלך שאיני מסכים עם הדיעות של מר"ץ היא ריקה. צריך להבהיר אלו דיעות... אז אני לא מסכים איתם." קיבלתי את התיקון. בכל זאת, אני מוצא שהמשפט: "למרץ אין דעות. יש לה רק כוונות טובות" הוא לא נכון. יש לה (ז"א גם למצביעים שלה וגם לפוליטיקאים שלה) דעות שעם חלקן אתה לא מסכים. זה לא אותו הדבר.

"...זה שכל אחד מאיתנו יצביע על הסרבנים שלו זה deadlock בויכוח שלנו...." ולהצביע על הסרבנים בצד השני מוציא אותנו מה-deadlock?

" איכשהו נראה לי שחזית הסירוב הערבית מושרשת יותר." אני חושב שמדובר בהסכמה שבשתיקה סימטרית לחלוטין. כל פעם שההנהגה הפלשתינאית מוכנה לדבר על פשרה, ההנהגה הישראלית מסרבת, וההפך. כזכור, ישראל עוד לא השיבה ליוזמה הערבית... פעם אחת נשברה הסימטריה הזאת, והפוליטיקאים משני הצדדים למדו מה"טעות" הזאת.

"...אם האיחוד יסייע לקיום ארוך ימים של מפלגת מרכז, אני מצפה שילכו על זה גם אם יפסידו כמה מנדטים בבחירות הקרובות..." למה? אתה צריך לתת להם תמריץ להתאחד, כרגע יש להם תמריץ מובהק לרוץ בנפרד.

"...אני לא חושב שארה"ב פחות דמוקרטית מדמוקרטיות אחרות..." כמובן שלא, אבל קיומן של שתי מפלגות נובעת משיטת הבחירות (ולא ההפך!). שיטת הבחירות הישראלית שונה.

"...יש להם זכות בחירה, אבל, אין להם את הזכות לבחור במפלגה תפורה על צורכיהם האישיים..." גם זה נובע גם משיטת הבחירות (וזה לא מדוייק, ז"א כשמישהו בוושינגטון מצביע עבור "המפלגה הדמוקרטית" הוא מצביע עבור דלבנה ודלבנה בלבד, הוא לא מצביע עבור AOC או עומאר, ולכן אין את הבעיות שקיימות בשיטת בחירות רובית).

"מדוע שלא אהיה אופטימי ואתן לאיש את הקרדיט שהוא יצדיק את תקוותי?" לא יודע, הוא יכול להיות עוד מופז, אשכנזי, עוזי דיין, יעלון, שרון או גנץ, ומצד שני, הוא יכול להיות עוד אחד מהרשימה הארוכה של גנרלים שהשפיעו לטובה על ישראל מייד אחרי פרישתם כמו ... אה, כן, אולי ... רגע, יכול להיות שהרשימה ריקה? לא שיש לי בעיה עם תקווה, אבל אני לא מבין על מה היא מבוססת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים