בתשובה לשוקי שמאל, 18/08/22 21:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובכל זאת, אני אתייחס לרוב הנקודות שהעלת. אני מרשה לך להתעלם ממה שלא מעניין אותך. "... בהרבה מקרים זה כסף מפוקפק מפני שהעסקה היא כסף תמורת שימוש כפרונט לכל מיני עסקים מפוקפקים (ע"ע גנץ והמימד החמישי). מי שיצליח בתחום העסקי עשוי גם להישאר שם. בכלל יש פה תמריץ מאד גדול לגנרלים לוותר על הפוליטיקה..." וזה רע? נראה לי שלוותר על אנשים שמוכנים לשמש כפרונט לכל מיני עסקים מפוקפקים זה טוב, ונראה לי שתמריץ לגנרלים לא ללכת לפוליטיקה זה טוב. "...הצבא הישראלי אינו בעל אופי פוליטי..." אתה צוחק? הרמטכ"לים מאז דן שומרון היו: ליפקין-שחק, ברק, מופז, יעלון, חלוץ, אשכנזי, גנץ ואייזנקורט. לא רק שכולם הצטרפו לפוליטיקה מייד אחרי פרישתם, אלא שאף אחד לא הופתע לשמוע את הדעות של אף אחד מהם. " הסיכוי שהצבא הישראלי יתערב במשחק הפוליטי דומה לסיכוי שצבא ארה'ב יעשה זאת" - הפעולות של הצבא הישראלי נמצאות עמוק בלב המחלוקת הפוליטית, בגבול עזה, בגדה, בגבול הצפון, ואולי גם באיראן. כמעט כל אזרחי ישראל מקיימים יחסים עם הצבא (כחיילים בסדיר או במילואים או כקרובי משפחה של חיילים בסדיר או במילואים). הצבא הוא שחקן פוליטי מובהק, לרמטכ"ל יש יותר כח פוליטי מאשר לשר החינוך. אין שום דימיון בין זה לצבא האמריקאי. והצבא הישראלי מעורב בפוליטיקה יורת מכל דמוקרטיה אחרת (ויותר מהרבה דיקטטורות). "יחימוביץ וחבריה התיחסו לצפיפות של קציני צבא בכירים בשורות הפעילות הפוליטית כאילו מדובר בסכנה קיומית" לא סכנה קיומית, אבל לא משהו חיובי. גם בגלל הנזק שרובם (שלא להגיד, כולם) גורמים לפוליטיקה, גם בגלל הנזק שהם גורמים לצבא, וגם בגלל שזה יוצר משחק לא הוגן, לא בתחרות בין הדעות ולא בתחרות בין הפיוליטיקאים. "הקביעה שלך שאיני מסכים עם הדיעות של מר"ץ היא ריקה. צריך להבהיר אלו דיעות... אז אני לא מסכים איתם." קיבלתי את התיקון. בכל זאת, אני מוצא שהמשפט: "למרץ אין דעות. יש לה רק כוונות טובות" הוא לא נכון. יש לה (ז"א גם למצביעים שלה וגם לפוליטיקאים שלה) דעות שעם חלקן אתה לא מסכים. זה לא אותו הדבר. "...זה שכל אחד מאיתנו יצביע על הסרבנים שלו זה deadlock בויכוח שלנו...." ולהצביע על הסרבנים בצד השני מוציא אותנו מה-deadlock? " איכשהו נראה לי שחזית הסירוב הערבית מושרשת יותר." אני חושב שמדובר בהסכמה שבשתיקה סימטרית לחלוטין. כל פעם שההנהגה הפלשתינאית מוכנה לדבר על פשרה, ההנהגה הישראלית מסרבת, וההפך. כזכור, ישראל עוד לא השיבה ליוזמה הערבית... פעם אחת נשברה הסימטריה הזאת, והפוליטיקאים משני הצדדים למדו מה"טעות" הזאת. "...אם האיחוד יסייע לקיום ארוך ימים של מפלגת מרכז, אני מצפה שילכו על זה גם אם יפסידו כמה מנדטים בבחירות הקרובות..." למה? אתה צריך לתת להם תמריץ להתאחד, כרגע יש להם תמריץ מובהק לרוץ בנפרד. "...אני לא חושב שארה"ב פחות דמוקרטית מדמוקרטיות אחרות..." כמובן שלא, אבל קיומן של שתי מפלגות נובעת משיטת הבחירות (ולא ההפך!). שיטת הבחירות הישראלית שונה. "...יש להם זכות בחירה, אבל, אין להם את הזכות לבחור במפלגה תפורה על צורכיהם האישיים..." גם זה נובע גם משיטת הבחירות (וזה לא מדוייק, ז"א כשמישהו בוושינגטון מצביע עבור "המפלגה הדמוקרטית" הוא מצביע עבור דלבנה ודלבנה בלבד, הוא לא מצביע עבור AOC או עומאר, ולכן אין את הבעיות שקיימות בשיטת בחירות רובית). "מדוע שלא אהיה אופטימי ואתן לאיש את הקרדיט שהוא יצדיק את תקוותי?" לא יודע, הוא יכול להיות עוד מופז, אשכנזי, עוזי דיין, יעלון, שרון או גנץ, ומצד שני, הוא יכול להיות עוד אחד מהרשימה הארוכה של גנרלים שהשפיעו לטובה על ישראל מייד אחרי פרישתם כמו ... אה, כן, אולי ... רגע, יכול להיות שהרשימה ריקה? לא שיש לי בעיה עם תקווה, אבל אני לא מבין על מה היא מבוססת. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |