בתשובה לkozmo, 14/10/22 14:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
צטט ממנו לדב, שתוהה איך לא פרצה סערה בעקבות החלטתו של ראש הממשלה לא להעביר ההסכם לאישור הכנסת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ללא קשר לכתוב במאמר שאותו איני יכול לקרוא, כתבתי שאני תוהה איך לא פרצה סערה בעיקר בשל הנימוק לאי העברת ההסכם בכנסת שנתן לפידי: האופוזיציה לא אחראית. מה דעתך על הנימוק הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הכוונה דעתי? אנחנו בתקופת בחירות. אני לא שואל אותך מה דעתך שהליכוד מצליח להגיד בחצי עמוד בערך 15 פעמים את המילה כניעה בהקשר של ראש הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מלין על כך שראש הממשלה אומר שהאופוזיציה לא אחראית. הוא יכול להגיד זאת גם אלף פעמים ביום, וגם לא בתקופת בחירות, וזה בסדר גמור. אילו הליכוד היה אומר שבגלל כניעת הממשלה הוא קורא לאזרחים, למשל, לא למלא אחר תקנות הממשלה שתוקנו כחוק, היה איזה שהוא מקום להשוואה הזאת. אתה יותר צדיק מהאפיפיור, כלומר מאהוד ברק. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'...יש בעייתיות בהחלטת הממשלה לאשר את ההסכם מעל ראשה של הכנסת. גם הגיבוי שהעניקה למהלך היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, היה מסויג. כמה עתירות שהוגשו באחרונה לבג"ץ מאתגרות את היכולת של ממשלה יוצאת לאשר את ההסכם ואת שינוי תוואי הגבול ערב בחירות ללא משאל עם. את ההימנעות מהבאת ההסכם לאישור הכנסת נימק שלשום לפיד כך: "לאור ההתנהלות הלגמרי מופקרת של האופוזיציה, לא חשבנו שנכון להביא את זה להצבעה בכנסת". מדבריו עולה כי הוא שכח שהכנסת לא אמורה להיות חותמת גומי להחלטות הממשלה. בדילוג על הכנסת, אם בג"ץ יאפשר זאת, לפיד אמנם יבטיח את אישור ההסכם וימנע מבוכה בינלאומית שעלולה להוביל גם לעימות ביטחוני, אך באותה נשימה הוא גם מעמעם את האפשרות להשפיע על נוסח ההסכם ולהאיר בו נקודות בעייתיות. אפשר גם להבין את לפיד. סביר יותר שהאופוזיציה, ערב בחירות, תפעל בעיוורון מדיני ותחתור להפיל את ההסכם בכל מחיר. קשה לצפות מנתניהו ושותפיו לקמפיין לוותר על ההזדמנות לפגוע ביריבם מעט לפני פתיחת הקלפיות. תמיכה שלהם בהסכם עלולה לפגוע בתדמיתם בעיני מצביעי ימין מתונים ולחזק את המחנה הירי. ביש עתיד גם הזכירו, ובצדק, שמפלגות האופוזיציה זלזלו בעצמן בעבודת הכנסת בשנה החולפת כשהחרימו את חברותן בוועדות ובלמו חקיקה שאין בה מחלוקת אמיתית, דוגמת החוקים שנועדו להכשיר מתן פטור מוויזות לארה"ב. סימון הגבול בהסכם עם לבנון עם זאת, ההחלטה לדלג על המליאה היא פגיעה חריפה נוספת במעמדה הירוד ממילא של הכנסת, אולי הסמל הבולט ביותר לשיח הדמוקרטי בישראל. כבר שנים שוועדת השרים לחקיקה, ולא הכנסת, משמשת כגוף שקובע אילו חוקים יאושרו בישראל ואלו ייפסלו; ל-120 הח"כים אסור, לרוב, להצביע על פי צו מצפונם אלא בהתאם למשמעת הסיעתית; מנהיגים זרים ממעטים להגיע ולנאום במליאה בשנים האחרונות, בין היתר מחשש לפרובוקציות מביכות; לאלה נוסף הזלזול של השרים והפקידות הממשלתית בדיוני וועדות הכנסת שאמורות לפקח על פעילותם. ההתחמקות של לפיד מובנת, אך היא עודנה התחמקות. בעיתוי כזה קשה לצפות מהאופוזיציה והקואליציה לנהל דיון ענייני בכנסת על נושא נפיץ כמו ההסכם עם לבנון. עם זאת, ערב הבחירות - ובעיקר אחריהן - ראוי שהממשלה והאופוזיציה יכבדו את המשחק הדמוקרטי, ישקמו את מעמדה של הרשות המחוקקת וישיבו לה את כוחה בשיח הפוליטי, במקום לגמד אותה. ---- הארץ, יהונתן ליס 14/10/22 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להוסיף משהו בעניין ''ההתנהלות המופקרת של האופוזיציה'' כנימוק לאי העברת ההסכם לאישור הכנסת. ראיתי לפני לפני זמן מה בתכנית ''פגוש את העיתונות'' את מיודענו אהוד ברק מתראיין. בעניין הזה הוא דווקא הודה שזה לא היה בסדר מצד לפיד. (אתה רואה. אתה לא מוקפא.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, והוא - ברק - גם אמר באותו ראיון שהימין מחכה ו"מת" שיהיה פה פיגוע שבו אמא וארבעה ילדים ירצחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב 'הארץ' - סופ"ש זה הוקדש לבנימין נתניהו. הוא קיבל טור עם כמות תגובות שהקריסה את מערכת התגובות. כתבות מושקעות על לא פחות מ- 3 ספרים אודותיו. הראשון הוא של אנשיל פפר והשני ביוגרפיה של מזל מועלם וספרו שלו - ספור חיי. מאידך גיסא ובניגוד למצופה, לפיד מקבל כרטיס צהוב - למעט תמיכה עקרונית על ההסכם שגם היא סוייגה ואוזנה - ההתראה בשיאה באה לידי ביטוי בכתבתו של רן שמעוני מה 13.10.22; "כשלפיד שואל אותך מה שלומך, זה שווה הכל": מסע במדינת הלפידיסטים המאמינים. כתבה מאוד מביכה לאוהדיה הרציונליסטים של מפלגת השלטון 'יש-עתיד'. 1. האם מדיניות רל"ב מוצלחת ככל שתהיה היא לא האחראית למציאות של רב"ג? 2. לפי כל הסקרים - וחלק מהפרשנים - 1, עוד לחיצה אחת על הגז ויש עתיד מוחקת את העבודה או את מרץ. אני מאוד מקווה שלאחר הבחירות השמאל - אם ישרוד - יסיק את המסקנות המתבקשות ויחזיר את האיזון הטבעי בין לימין לשמאל. ---- 1 ' רה"מ לפיד ואנשיו מיומנים מאוד בקמפיינים פוליטיים. הם קיבלו מתנה ששווה זהב: לנהל "קמפיין גן הוורדים". קמפיין ששמור למנהיג וראש מדינה שקובע סדר יום ויכול להביא הישגים. לפיד הסתער על ההזדמנות: פגישות עם מנהיגי עולם, נאום בעצרת הכללית של האו"ם, הסכמים מדיניים, שיחות עם נשיא ארה"ב ועוד. ולמרות זאת, בעולם המקביל במישור הפוליטי, לפיד ויועציו מנהלים "קרב נסיגה והשהייה" כמי שמבינים שאין להם ממשלה עתידית, קרב שמיועד לארגן אותם נכון לקראת הבחירות השישיות, במטרה להפוך למפלגה הגדולה בגוש גם על חשבון איבוד יתרון גודל הגוש. בחודש האחרון של חגים וחופשות נהנה לפיד מבלעדיות על כל המגרש. כמו משחק כמעט מול שער ריק. לפיד הגשים את חלומותיהם של בוחרי מרצ והעבודה ל"ראש ממשלה משלנו", והעביר אליו כ- 5 עד 6 מנדטים שלהן, מה שהביא את שתי המפלגות לקצה המצוק של גבול אחוז החסימה, שאם נופלים ממנו - מסיימים בדרך כלל בהתרסקות. לפיד ניצב בנקודת האל-חזור: עוד לחיצה על הגז ואין יותר גוש מרכז - שמאל. בעוד 4 ימים מערכת הבחירות תיפתח רשמית, עם שבועיים של מלחמת כל בכל. דווקא הפעם, הימין שמתורגל בקרבות יצריים וקטטות אינסופיות, מגיע דרוך מאוד אך רגוע לישורת האחרונה. לעומת זאת, בשמאל צפויה מהומה רבתי. לתוך המשוואה הזו צריך להכניס שחקן נוסף שעד כה ישב על הספסל: בני גנץ יו"ר המחנה הממלכתי. לפיד ידע כי בקרב על ראשות הגוש הוא צריך להיות עם מפלגה גדולה ועם כישורים של ראש ממשלה. היה עליו לסגור פער גדול מול הניסיון הביטחוני - מדיני שהביא איתו גנץ, ולפיד כאמור השקיע בכך רבות בעיקר מול בוחרי השמאל. אולם, בשבועיים הקרובים, למרות שנמנעו מכך, עשוי להתחיל קרב הגלדיאטורים האמיתי בין לפיד לגנץ. התקשורת כולה, טוב, נדייק: כמעט כולה, כמו לה פמיליה ממלאת את יציע שער 5 כאוהדי לפיד, אבל לא בטוח שרוב מצביעי המרכז, מהן מורכבות יש עתיד והמחנה הממלכתי, חושבים כמו התקשורת. הקרב בין השתיים יהיה על 3 מנדטים של אנשי מרכז שמעדיפים ממלכתיות, אחדות, וכן: יציבות. חזרנו לטיימינג. לא מעט מפלגות נפלו בדרכים כי הגיעו להבשלה מוקדם מידי. לפיד עמד אמש באחד הסקרים על 26 מנדטים: כלומר, כ- 350,000 מצביעי מרכז - שמאל נוספים (!) על ה- 600,000 אלף מצביעים ששווה כיום יש עתיד בכנסת, מה שמקרב את לפיד לכמעט מיליון מצביעים. בכנות, אין באמת מספר כזה שלא מרסק את גוש השינוי, אבל זה כבר לדיון נפרד. על כל פנים, זהו שיא שקשה לשמור עליו. שבועיים בפוליטיקה הישראלית הם חתיכת נצח, תשאלו את חולדאי. בשבועיים הקרובים אנחנו עשויים לראות את מרצ והעבודה יוצאות לקרב על החיים שלהן מול לפיד מצד אחד, ומהאגף השני את גנץ מנסה להגיע ל- 14 עד 15 מנדטים על חשבון תומכי לפיד מהצד השני, כשלפיד ואנשיו נאלצים להתמודד במקביל גם עם קטסטרופת הייאוש בחברה הערבית, והקרבות הפרלמנטריים בכנסת על אישור הסכם הגז עם לבנון.' מצוטט מדיירקט פולס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר ל"הוא קיבל טור" (אגב, הטור) אין לי ספק שאם הוא רק היה רוצה הוא היה מקבל טור שבועי בכל עיתון בשפה העברית. העובדה שהוא בחר לפרסם טור דווקא בהארץ, קצת יותר משבועיים לפני הבחירות בישראל, קצת יותר משלוש שבועות לפני בחירות האמצע בארה"ב, יחד עם ראיון מוזר אצל ביל מאהר, צריכה הסבר - למה? מי הקהל המיועד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תום שגב מציין בסקירת הביוגרפיה 'צופן נתניהו' של מזל מועלם, שנתניהו ב 97' שאל אותו : מה היה עליי לעשות כדי לפתות את עורך "הארץ" לפרסם מאמר כל כך אוהד על אודותיו?'. אתה שואל שאלה טובה. לגבי הראיון עם בילי מאהר, מה היה לדעתך הזוי בו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין מאמר מחמיא של העיתון עליו לבין טור שהוא כתב שמופיע בעיתון. לא אמרתי הזוי אלא מוזר. נראה שמאהר לא באמת שיעורי בית ולא התכונן כמו שאמורים להתכונן לראיון עם פוליטיקאי של מדינה זרה. תוסיף לזה את בעיית איכות התקשורת (אחרי כמה שנים של נסיון בישיבות וידיאו טרנס אטלנטיות - זאת לא איכות של קו בין שני מליונרים במדינות בעולם הראשון, היו לי ראיונות עם סטודנטים בהודו עם קו איכותי יותר), את הנוקשות של נתניהו ואת האובססיות של מאהר, ותקבל ראיון מוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה - מוזר. מוזר שכתבתי הזוי. כן, אבל גם טור בעיתון 'הארץ' בתקופת בחירות לנתניהו, זה הכנסת צלם בהיכל. הטוקבקים שם מתאבדים בשידור חי ומאיימים על שוקן שהם יעברו לעיתון אחר (כאילו שיש להם אכסנייה אחרת). קראתי היכן שהוא שמאהר הוא דמוקרט שמרן שדי מחבב את נתניהו. אולי מכאן הראיון הנקי והחלק. יתכן גם והסיפור של קניה ווסט וחסימתו, ריככו את בילי מול ביבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טור בעיתון 'הארץ' בתקופת בחירות לנתניהו זה סוג של פרובוקציה, ואנחנו כבר יודעים ששוקן אוהב פרובוקציות. כל טוקבק זה כסף לשוקן, ופוליטית הוא לא באמת מפסיד מזה כלום. אין לי ספק ששוקן היה מת לפרסם טור כזה כל שבוע. גם ראיונות מלטפים יכולים להיות מעניינים. מראיין שהיה עושה שיעורי בית לא היה נותן לנתניהו להגיד שערבים הם רק 20% מאוכלוסיית ישראל (ולכן אין סכנה לאפרטהייד), לא היה שואל אותו על טראמפ, ולדעתי גם לא על חברות הקונגרס מ"היחידה". האמת, גם השאלה על קניה מיותרת כמו שנוסחה (וללא ספק היתה יכולת להיות מנוסחת טוב יותר). למאהר יש אובססיות. כשהמרואיין מתאים לאובססיות או כשמאהר יוצא מאיזור הנוחות שלו, אז הראיונות יכולים להיות מעניינים. במקרה הזה, נראה לי ששיעורי בית היו מכוונים אותו לשאול שאלות בכיוונים אחרים (שגם מעניינים אותו וגם יש לנתניהו משהו מעניין להיד בקשר אליהם), ולהוציא מנתניהו תשובות קצת יותר מענייניות. למשל, מה נתניהו היה אומר בקשר לליגליזציה של סמים קלים? בקשר ל-PC? בקשר לדת? דת ומדינה? הזכות להחזקת נשק? הפלות? זכויות הומוסקסואלים? כנראה שהצופים בתוכנית מעלום לא ידעו, כי הרבה יותר מעניין לשמוע בפעם האלף שנתניהו חושב שאנטישמיות זה פויה. אחרי הראיון הזה הוא דיבר על האם התגובה האמריקאית לקוביד היתה מוגזמת, והרי אנחנו יודעים שהתגובה הישראלית הרי היתה התגובה האמריקאית על סטרואידים, יש לך ראיון עם מי שהיה ראש מדינה בזמן שהיא התמודדה עם הקוביד, לא מתבקש לשאול אותו אם זאת היתה הגזמה או לא (כן, אנחנו יודעים את התשובה, אבל זה עדיין טיפונת יותר מעניין מלשמוע שנתניהו חושב שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון)? אם הוא יודע מאיפה בא הוירוס? אם המסכות היו מוצדקות? אולי תשאל אותו על לימודי ליבה (ותנצל אחר כך את ההזדמנות שיש לך פרופסור לפיזיקה באולפן)? קצת שיעורי בית ואפשר למצוא כל כך הרבה נושאים יותר מעניינים לשאול אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור לטור של נתניהו. הוא כתוב יפה מאוד לטעמי (למעט המשפט האחרון, שבו "גורם כלשהו" נשמע רב משמעי מדי. היה יכול לכתוב "אויבינו" אבל הכניס בכוונה את ההכללה הרב משמעית). הביקורת שלי על התזה שנתניהו מציג היא שבמשולש הברזל שלו חסרה הצלע החשובה ביותר- הסולידריות. אותה "עצביה" של אבן חלדון, שבהחלשותה- גם מדינה חזקה בכל שלש הצלעות של נתניהו תתפורר ותובס. ולא בכדי הצלע הזו חסרה בתזה של נתניהו, כיוון שהוא האחראי הראשי להחלשותה בעשור האחרון. בגילו, ועם הרזומה שלו, נתניהו וודאי מהרהר איך ייזכר בספרי ההיסטוריה. צר לי, אך לדעתי ההיסטוריון של 2222 יראה בו את הזרז הראשי לתהליכים שהובילו להתפוררותה של מדינת ישראל. "...הנאמנות ההדדית נשחקת, הלכידות נמחקת, האינדיווידואליזם והאנוכיות מתגברות, הסכסוכים מתרבים והיכולת לעמוד בפני אויבים יורדת." נתניהו אינו היחיד, והוא גם לא יצר את המגמה, אבל הוא רכב עליה בפראות ממרומי השלטון ולאורך זמן, ומשם גם נתן את הדוגמה האישית הגרועה ביותר. כשראש מדינה מדבר כל הזמן על "אנחנו" ו"הם", ה"הם" חייב להיות 'גורם כלשהו' מחוץ למדינה. אבל ה"הם" של נתניהו הופנה כל הזמן כלפי גורמים כלשהם בתוך המדינה, גורמים שסומנו כאויבים פנימיים. כך הורסים את האמון, מעלים על נס את האנוכיות1, שוחקים את הנאמנות ההדדית, מוחקים את הלכידות, מרבים את הסכסוכים, ומחלישים את המדינה, חזקה ככל שתהיה כלכלית, צבאית ומדינית. חבל לי שאדם כל כך כשרוני אבדה לו הדרך, אבל הרבה יותר חבל לי שמשום סגולותיו המעולות הוא מצליח לאבד את דרכה של מדינה שלמה. _____________ 1 לא לחינם הלך זרזיר אצל העורב, כי המשולש הקטן של ח"כ מיקי זהר מתאים למשולש הגדול של ח"כ נתניהו בכל צלעותיו- כח הוא עוצמה צבאית, כסף הוא עוצמה כלכלית וכבוד הוא עוצמה מדינית. ככל שהמגמה תתעצם והסיפור המרכזי של האזרחים לא יהיה המדינה אלא הם ושלשת הכ"פים שלהם- מי יתגייס לצבא כדי למסור את נפשו למענה? מי ישלם מסים כדי שהמדינה תשתמש בהם? ומי בכלל יעצור עבור הולך הרגל או יאפשר לרכב אחר להשתלב בתנועה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 752560 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי את המונח נכון אז - אם נתניהו הוא האופציה הגרועה בימין אז אב"ג הוא האופציה המועדפת. ואם מירב/זהבה/גנץ הם האופציות הגרועות אז לפיד הוא האופציה המועדפת? התחרות היא בין נתניהו ללפיד,או בין גוש רק לא ביבי לגוש רק ביבי/בן גביר? שים לב מרץ/העבודה/גנץ יצאו מהמשחק. הם כאילו ספיחים של לפיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה היא שאני לא אוהד של לפיד, אבל אם השאלה היא נתניהו או לפיד התשובה שלי היא שלפיד הוא הרבי מעוטו. בטח שלא גנץ, כי גנץ הפתי התפתה לנתניהו, ואילו לפיד הפגין תבונה פוליטית יוצאת דופן כשהמליך את בנט. הקומבינציה סער-אייזנקוט היתה מעניינת אילו גנץ לא היה עומד בראשה. שמונת המנדטים שמקבלים המשיחיים בסקרים נובעים לא מעט מההתעלמות של תומכיהם הלא דתיים מכך שמטרת העל שלהם היא לא להכנס בערבים, אלא מדינת הלכה. הרב כהנא אמר זאת במפורש ולא כל כך הקשיבו, אז בטח שישכחו את זה אצל ממשיכי דרכו שמצניעים את זה בתעמולה שלהם, בזמן שזה בעצם הדבר היחיד שמעניין אותם באמת. זו המטרה וכל השאר כלים להשיג אותה. מרץ תמיד היתה מפלגה בשוליים, ועכשיו העבודה יוצרת אצלי את הרושם שהיא מתחרה איתה על אותה משבצת (אולי כי המרכז זז ימינה). מיכאלי משתדלת להיות ממלכתית ואולי זה גם יצליח לה בתוצאות האמת, אבל כל עוד אנחנו מניחות תפילין אני בספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הרבי מיעוטו = הרע במיעוטו? 2. מה הפרוש 'המליך' ? אתה מתכוון אולי שלפיד שיתף פעולה עם מפלגת ימינה ויתר מפלגות הקואליציה כדי שמישהו מטעמם יהיה ראש ממשלה ואחר כך הוא ימונה כמעט בוודאות לראש ממשלה. זאת לא המלכה, ולפיד גם לא יכל מעשית להיות ראשון. לדעתי זאת הייתה טקטיקה פוליטית לגיטימית שהצליחה לתת ליאיר לפיד את ראשות הממשלה, אבל נכשלה אסטרטגית כדי לכבוש את הימין ומכאן את השלטון לטווח הארוך. במציאות של 10/22, אני לא רואה אף קמפיין פוליטי שמצליח לשכנע מישהו שלפיד הוא ימין או מרכז ולא שמאל. בנסיבות אלו כל ניסיון עתידי של תנועות מרכז שינסו לשאוב קולות מהימין יתקלו באי-אמון. 3. לגבי גנץ - מסכים איתך שהוא 'התפתה' לממשלה פריטטית שהפכה כל חבר כנסת למלך, אבל אפשר לטעון זאת גם על לפיד עם 19 מנדטיו כשישב עם נתניהו שהוא 'התפתה'. יש משהו לדעתי באנטי כלפי גנץ והרצון לנקום מן הילדותיות שמאפיין את התנהלות יש עתיד ככלל מאז לפיד הבין שמאבק בנתניהו הפרסונה נותנת לו נקודות זכות אצל השמאל. 4. מיהם שמונת המנדטים שמקבלים המשיחיים בסקרים? ההצטרפות המסיבית לציונות הדתית היא תגובת רפלקס שתשאב עוד מנדטים מהליכוד ומאנשי ימין - שטרם עברו לגוש השינוי - וזאת כל עוד 'הימין' מבין - גם לאור העבר - שנתניהו מסוגל לחבור שוב לגנץ ולהפיל את בלוק הימין המלא-מלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כן. 2. אני מתכוון נהג בתבונה פוליטית והצליח להקים קואליציה. לא נראה לי שהוא מחפש את קולות הימין הרך. יש על המשבצת הזאת כבר את כחול לבן/תקווה חדשה מצד אחד וליברמן מצד שני. 3. גנץ, לדעתי, נהג בפחות תבונה פוליטית. ואני מסכים שמאבק פרסונלי בנתניהו נותן נקודות בשמאל. זה נראה לי טריוויאלי. הרי על מה מחו הדגלים השחורים? 4. הבייס הוא 4 מנדטים של חרד"לים ומנדט אחד של כיפות סרוגות, השאר ימניים למיניהם שרוצים להקצין את המאבק בערביי ישראל, ושוכחים מה מטרת העל של סמוטריץ' ובן גביר. כבר כתבתי בעבר שהאינטרסים המשותפים לימין החילוני (מי שפעם ייצגו חרותניקים כמו שמיר, ארנס, מיקי איתן וכו'. היום אני לא מכיר נציגים שלו בליכוד מלבד נתניהו עצמו. אולי כץ וארדן.) וזה החרד"לי הם קצרי טווח ואלו של הטווח הארוך ממש מנוגדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'ואני מסכים שמאבק פרסונלי בנתניהו נותן נקודות בשמאל' לצורך הדיון - כל מאבק נגד מישהו בגושים נותן נקודות בצד השני ואולי אפשר לפתח את זה לשאלה:האם מאבק אישי נגד ____ נותן נקודות בגוש הימין/שמאל? וכמה נקודות 1 מ-10. לדעתך נתניהו יקבל את מירב הנקודות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. לפי כל הסקרים 'הציונות הדתית' עם 'עוצמה יהודית' מקבלים מספר מנדטים שנעים בין 12-14. האם יש 7-9 מנדטים חילונים שסובבו את ההגה ימינה עד הקצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ולא רק חילונים. גם מסורתיים מצביעי ש''ס וליכוד. לא חסרים תומכי אלאור אזריה ומהמאגר הגדול הזה בן גביר דולה קולות. לא מזמן חבר חילוני הסביר לי שצריך להצביע בן גביר כי צריך להיות קודם קיצוניים כדי לחזור אחר כך לאמצע. תחושת הבטחון האישי נמוכה ובן גביר נשמע לאנשים כמו פתרון. אני מאמין שכשיגיע הרגע החבר (ואחרים כמותו) ישים פתק אחר במעטפה, ולכן אני חושב שיש לעוצמה יהודית כרגע עוצמת יתר בסקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני שומע קולות על הרצון 'לאזן' 1 את האונייה/הרכב באמצעות הצבעה לאב"ג. יש הטוענים שאם היה משהו יותר קיצוני מאב"ג הם היו מצביעים לו תוך כדי הבעת חששות שגם אב"ג יהיה שמאלן ברגע שהוא ישב על עור הצבי. בחג הסוכות ישבנו תחת הסכך, כאשר השאלה מצד ה'לפידיסטים' לכיוון החשודים ב'ביביזם' הייתה : האם יש כאן מישהו תומך ביבי? התשובה הייתה 'חס ושלום להצביע לנוכל הזה. רק בן גביר'. כאילו המסר היה שלמען השלום במשפחה - לפחות בסוכה - ישנה הסכמה להקריב את ביבי, אבל זה עדיין לא אומר שההסכמה היא לבחור בשמאל. אולי המטרה הייתה צריכה להיות מראש נגד היהדות הציונית או להתמקד בפרסונה אב"ג, ולא נגד הפרסונה נתניהו ? כלומר ללכת מראש נגד הצד הכי ימני כדי לדחוק את המצביעים לכיוון הליכוד או התואמים שלהם - סער,ליברמן,בנט - ולא לגרום למאוכזבי נתניהו על שום 'שמאלנותו' ולא 'נוכלותו' לנוע יותר ימינה. ובהעדר אופציות לבחירה הרי הקיצון הפוליטי - אב"ג - קוטף את פירות המאבק בנתניהו. ----- 1 הצבעה אסטרטגית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקמת הגבעטרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חגיגות הגבעטרון. --- ולציוץ השבוע כפרפרזה לבית"ר ירושלים והגששים: 'אם יהיו לי שתי בנות יקראו להן אסתר וגלי על שם שתי הנשים הכי אמיצות שראיתי בחיים שלי.' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הציוץ יפה. ב. הקטע (הקורע) של ארץ נהדרת בתגובה הקודמת שלך כאן חוזה אחד לאחד את מה שקורה עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. כמדומני שכותבי המערכון כבר הבינו אז בעת כתיבת המערכון, על פי הסקרים להיכן הכיוון הפוליטי הולך וידעו לסנן רעשי רקע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר אחר שלי סיפר לי שהבן שלו (בן 22, ימני חילוני) מתכוון להצביע לבן גביר. החבר עצמו (ימני מתון) שוקל להצביע לפיד. מוזר לי שמצביעי בן גביר החילונים מתעלמים מכך שחצי מהקול שלהם הולך לסמוטריץ'. נראה לי שלסמוטריץ' וחבריו לבדם הם לא היו שוקלים להצביע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לאחר הקמת ממשלת השינוי היו כמדומני מחשבות על איחודים בימין עד כדי הקמה מפלגת ימין אחת ששמה 'מפלגת יהודה' ואילו מצידו השני של המתרס הפוליטי, הקמת מפלגה אחת מהשמאל מרכז שתכונה 'מפלגת ישראל'. בפועל, הימין הצליח לצמצם את עצמו מ-6 מפלגות; הליכוד/ימינה/הציונות הדתית/עוצמה יהודית/תקווה חדשה/ישראל ביתנו ל2 מפלגות- הליכוד והציונות הדתית. לעומתם, גוש מרכז שמאל מתרחב מ-4 מפלגות (יע,מרץ,עבודה,כחול לבן) ל-5 מפלגות (יע,מרץ,עבודה, ממלכתי,ישראל ביתנו). 2. חגי עמית משרטט בכתבה מסוף השבוע ב'הארץ' את אסטרטגיית הקמפיין של הציונות הדתית ועוצמה יהודית בבחירות; 'הקמפיין של סמוטריץ' שם דגש על מעוזי הציונות הדתית — מגוש עציון ועד גבעת שמואל — ערים שבהן המפלגה חזקה ברמה התפעולית ונהנית מתמיכה מסורתית' ואילו 'בן גביר פונה לפריפריה הגיאוגרפית — מקריית שמונה, דרך בית שאן ועד לקריית מלאכי, ולפריפריה החברתית של ישראל — דוגמת בת ים והערים המעורבות במרכז כמו רמלה ולוד, אבל מגיע גם לכל יישוב אחר בארץ' 3. אפשר להתחיל לנתח את ההפסד של שמאל/מרכז בבחירות הללו ולהתחיל ב 2 שאלות: א. איך זה קורה שצעיר חילוני יוצא צבא מתלבט בין אב"ג לבין גנץ ואייזנקוט? ב. מי הגאון הזה שהלביש קמפיין פוליטי של אופוזיציה על הקואליציה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואוסיף עוד שאלה - האם יש חוליות חלשות בגוש ה-64? השאלה עולה שוב כי לאור הספין החדש לפיו אדלשטיין עבר סופית לשמאל מלא מלא שהוכחש על ידו נמרצות והוא אף הביא הוכחה חיה על שהוא ימין מלא מלא מעצם הצעתו לביטול חוק ההתנתקות. להלן רשימת כל החוליות, מיהן אלו שיכולות לעבור צד ולהציל את הציוויליזציה הישראלית ? _____ הליכוד (32) : בנימין נתניהו, יריב לוין, אלי כהן, יואב גלנט, דוד אמסלם, אמיר אוחנה, יואב קיש, ניר ברקת, מירי רגב, מיקי זוהר, אבי דיכטר, ישראל כ"ץ, שלמה קרעי, עמיחי שיקלי, דני דנון, עידית סילמן, דוד ביטן, יולי אדלשטיין, אליהו רביבו, גלית דיסטל-אטבריאן, ניסים ואטורי, שלום דנינו, חיים כץ, אופיר אקוניס, טלי גוטליב, חנוך מילביצקי, בועז ביסמוט, משה סעדה, אליהו דלל, גילה גמליאל, אופיר כץ, מאי גולן, דן אילוז, אריאל קלנר, אתי עטייה, עמית הלוי, צגה מלקו ,אושר שקלים, קטי שטרית האיחוד הלאומי (14); תקומה (7): בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית סטרוק, שמחה רוטמן, מיכל וולדיגר, אוהד טל, משה סולומון, צבי סוכות ; עוצמה יהודית (6): איתמר בן גביר, יצחק וסרלאוף, אלמוג כהן, עמיחי אליהו, צביקה פוגל, לימור סון הר-מלך ; נעם (1): אבי מעוז ש"ס (11) : אריה דרעי, יעקב מרגי, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי, חיים ביטון, משה ארבל, ינון אזולאי, משה אבוטבול, אוריאל בוסו, יוסי טייב, אברהם בצלאל, יונתן מישרקי, ארז מלול, סימון מושיאשוילי יהדות התורה (7) ; אגודת ישראל: יצחק גולדקנופף, מאיר פרוש, יעקב טסלר, ישראל אייכלר ; דגל התורה: משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר ---------- למעשה החיים קלים במלאכת הסינון וזאת אודות להומוגניות יוצאת הדופן בגוש ה-64 ומכאן שש"ס + יהדות התורה+ האיחוד הלאומי מחוץ לסינון. 11+7+14 = 32 ולכן נותר לנחש 'רק' 5 מתוך 32. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד מהקואליציה לא יכול להציל את ישראל, מהטעם הפשוט שכל הקווים כבר נחצו. עצירת החקיקה לא מספיקה. חייבים לשבור את הכלים, ולבנות אותם מחדש (משנו בסדר גודל של קנטוניזציה). כל דבר אחר רק ידחה, ובמעט מאד זמן, את הקץ. הכנסת וחבריה כבר לא רלוונטיים. אני מקווה שלמספיק אנשים יפול האסימון לפני שיהיה מאוחר מידי, ושבקרוב תקום תנועה שתעשה את הפיבוט הנדרש מ-''מחאה'' ל-''מלחמת עצמאות''. אני לא עוצר את נשימתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיינים נשואות לצור מחצבת הדמוקרטיה המודרנית. גם שם יש דרישה לדמוקרטיה. ו'העיניים של' מזכירות לי תמיד את העיניים של טוליק הרבה יותר מהעיניים שלי של פוליקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיניים של מי נשואות? הויכוח בצרפת הוא על מדיניות (שינוי גיל הפרישה מ 62 ל - 64) והפעלה של סעיף *קיים* בחוקה בו השתמשו המון פעמים בעבר של ״דילוג״ על הצורך בהצבעה (כי כנראה לא הצליחו להשיג רוב לביצוע השינוי הזה במדיניות). הבדל של שמיים וארץ מהמצב בישראל בו מדובר באוסף של חוקי יסוד העוסקים בשינוי שיטת המשטר והיחס בין הרשויות (שזה תאור מכובס למה שזה באמת - הכפפת כל הרשויות תחת מגף העור של הרוב בכנסת/ממשלה והפיכת ישראל דה פקטו למשטר עם רשות אחת ובית משפט עם שפוטי משטר שחייבים את משרתם לפוליטיקאים). מה הקשר? למה הבאת את הקישור למה שקורה בצרפת? מה ניסית להגיד? ״גם שם יש דרישה לדמוקרטיה״ נו אז? גם שם יורד לפעמים גשם. לא ברור מה בכלל הטיעון פה מעבר להצבעה לשמים ואמירה ״תראו ציפור!״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוונתי לעוצמת ההפגנות על דבר כלכלי פעוט - במונחים שלנו - לעומת עוצמת ההפגנות הישראליות על נושאים הרי גורל שמסתכמים אולי בכמה גימיקים ומעצרים זמניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. הבנתי. כן - בניגוד לפריז וההיסטוריה שלה, במדינת תל אביב אין היסטוריה ממנה צמחה תרבות של ״מאבק בשלטון״. תרבות המחאה התל אביבית היא תרבות מחאה על מדיניות כזו או אחרת1, במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים. מוחים. דורשים. מבקשים מהשלטון שיעשה ככה ולא אחרת והולכים לנשנש משהו. לא יצא משהו קונקרטי מהמחאה? לא נורא. נחזור למחאה בשבוע הבא. נראה לי שאנחנו, הישראלים הנורמטיביים, נסבול כמה שנים של חיים תחת דיקטטורה לפני שאנחנו נלמד על בשרנו מה המשמעות האמיתית של שלטון דיקטטורי. הניסיון דל והדמיון שלנו לא מפותח מספיק. עדיין לא מרגישים את הפחד בעצמות (שנראה לי שאנחנו צריכים כבר לגמרי להרגיש אותו). מפונקים. קשה להיות להוט כשלוקחים לך משהו שתמיד היה לך ונתנו לך אותו במתנה בלי שהיית צריך אי פעם לנקוף אצבע בשבילו. ____________________ 1 מתקופת ״המחאה החברתית״ יש תמונה אבסורדית ומשעשעת שאף פעם לא יצאה לי מהראש. אחרי אחת ההפגנות הגדולות, אחרי שרוב האנשים כבר התפזרו, נשארתי והסתובבתי קצת עם חברים ברחובות תל אביב. איזה איש מצחיק (וכנראה קצת שתוי) עמד עם שלט ענק וצעק בקול עם תיאטרליות אבסורדית, כאילו לקחו אותו מאיזה מחזה של חנוך לוין. הוא צעק את המנטרה שוב ושוב ״העם! דורש! כל מיני דברים! העם! דורש! כל מיני דברים!״. האיש קלע עם דיוק כירורגי לאיך שאני הרגשתי כלפי המחאה ההיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצעד השפחות האדומות היה מחזה מאוד מרהיב. אבל זהו. שם זה נגמר. האווירה מתכנסת לשעת צעדה שמתפוגגת עם הרצון לברוח לבית לשירותים ולסלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי ששיחק פעם אימפריה במשחקי מחשב זוכר את תמונת ההפסד בתום המשחק. ככה נראית מחאה צרפתית אמיתית בניגוד לחמאה הישראלית המביכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הבנתי כבר שאתה גיבור בארון. אני מבין שאש, אלימות וונדליזם עושים לך את זה בזמן שאתה בולס איזה בייגל-טוסט מאחורי מקלדת. התמונות מפריז הן המביכות. התמונות מתל אביב הן מביכות רק בגלל התנהלות המשטרה הישראלית שאיננה מתנהלת באופן מקצועי בחיכוך עם אוכלוסיה מפגינה. המבוכה היא לא בגלל התנהלות המפגינים שמתנהלים כפי שראוי להתנהל במדינה דמוקרטית. באנשים הטובים של מדינת תל אביב (או שנוסעים להפגין במדינת תל אביב) אפשר רק להתגאות. יכול להיות שבעתיד, אחרי תקופה של חיים תחת דיקטטורה ישראלית, תתפתח גם פה תרבות של ״מלחמה ומאבק בשלטון״ ותתחיל לקבל הפגנות עם יותר ״אקשן״ כפי שחושק ה״ג׳וקר״ הפנימי שבך, אבל זה לא יהיה משהו שהישראלים יצטרכו להתגאות בו. זאת תהיה תעודת עניות למדינת ישראל שיכלה להיות משהו טוב יותר ובחרה ללכת במסלול אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתחבר לסנטימנט. בכלל. יש כמה הנחות עבודה מאחורי המודוס אופרנדי של "מחאה". אחת מהן היא שיש מישהו עם כוח שרואה בעצמו נציגם של המוחים ומקשיב להם, שיש בסיס לשיתוף פעולה. הנחה נוספת היא שלא מדובר בשבירת כלים, אלא בחילוקי דיעות שגרתיים, ואם דעת המוחים לא תתקבל - אז בסדר. מצער עבורם, משמח עבור הקבוצה המשלימה. ממשיכים הלאה בחיים. שתיהן לא מתקיימות כאן. הראשונה עוד הייתה נתונה בספק בהתחלה. הייתה תקווה שמדובר רק בספין או עיזים ורטואליות שיוסרו, הייתה תקווה שקול ההגיון יגבר, או שימצאו מבוגרים אחראיים, או שתתגבש פשרה. אבל בינתיים התמונה התבהרה: יש כאן קבוצה של אנשים - שמחזיקים כרגע בכל הכוח הפורמלי, ומאחוריהם חלק גדול מהציבור - שפשוט דוחפים בכל כוחם, בכוונה, לכך שישראל תחדול להיות דמוקרטית ותחדול להיות ליברלית, לא מעניינות אותם ההשלכות של כך, והם לא מגלים אפילו עניין סימלי, לפרטוקול או משהו, בדעתו של שאר הציבור שעבורו מדובר (אני מקווה מאד!) בקזוס בלי. וזה העניין השני: אף אזרח ישראלי (ולדעתי, אף יהודי בעולם) אינו יכול לרשות לעצמי להפסיד בקרב הזה. אי אפשר להסכים לא להסכים. הפורמט של "מחאה" היה הגיוני בתהחלה, כשעוד היה ספק לגבי הכוונות האמיתיות של הקואליציה, וכשהיה צורך בגיבוש תודעה ציבורית אודות הסיכונים וחומרתם. אולי הוא עדיין הגיוני (אפשר להתווכח על זה), אבל התפיסה שבשם איזשהו דימוי עצמי של "בני תרבות מנומסים" על הציבור בישראל פשוט להשלים עם הפיכתה לאוטוקרטיה\תיאוקרטיה וקריסתה של ישראל היא אבסורדית. אני לא מפציר כאן בזאת מכולם לצאת היום בערב כדי להבעיר, מילולית, את רחובות ישראל. אבל לא מכיוון שזה "מביך", ולא מכיוון שזה "מעשה שזה לא יעשה", אלא מכיוון שעוד יש תקווה להגיע לפתרון ללא אלימות אזרחית. זו תקווה קלושה, אבל למרות דעתי המיליטנטית, אני לא שש אלי קרב והייתי מאד שמח אם נוכל כציבור להמנע מאלימות. אולם אם התקווה הזו תדעך, אם יובהר שהקואליציה לא תתפרק, שהישועה לא תגיע מבג"צ והשב"כ, אם לא תהיה באופק תנועת הפרדות שתצבור מומנטום - אז אני מאד מקווה (עבור כל אזרחי ישראל, יהודי העולם, וילדיהם) שלכל הפחות, במינימום, בכל זאת כמה פחי-אשפה בוערים יושלכו ברחובות לפני שנרים ידיים ונכנע סופית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלו ובואו ילדי המולדת, יום התהילה הגיע! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי היא שיש עוד מרחב תמרון בין ההפגנות המנומסות של היום לבין החזון המיליטנטי שלך של ונדליזם ורחובות בוערים. למשל, מה המחאה מתכננת ליום הזיכרון ויום העצמאות? לוקחים יום חופש מהמחאה לעוד יום של שירי ארץ ישראל ברדיו וחגיגות עם זיקוקים בערב יום העצמאות, כתמול שלשום, או שתהיה החלטה לנצל את היום הזה כדי לסמן שאם דברים ימשיכו באותו הכיוון אז אנחנו כנראה לא עם אחד ואין לנו אתוס משותף? האם יתנו לביבי לנאום גם הפעם את נאומי צפון קוריאה שלו או שלא נתן לדבר הזה לעבור הפעם בשקט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולת החיזוי של כל אדם סביר לגבי מה יהיה המצב כאן בעוד חודש וחצי, שואפת לאפס. באין חיזוי, מיותר לעשות תוכניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא נכון. העובדה שאי אפשר באמת לחזות העתיד, אין משמעותה שלא צריך לתכנן אותו. המשמעות של ויתור על תכניות לעתיד היא שתגיע לשם לא מוכן ותאלץ לסמוך על משענת הקנה הרצוץ של אלתורים ורצון טוב. מה האלטרנטיבה? להסחף לאורגיה של אנארכיה, ייאוש וכאוס? להשניא את עצמנו על אותם 64 מנדטים שאפשרו את הזוועה הנכחית? לאבד את התומכים החדשים במחאה שרכשנו בדי עמל? אני ממש מתקשה להאמין שבחבורת המתנדבים המובילה (אולי) את המחאה, יש כאלו המתכננים ליום העצמאות, אבל אני מאוד מקווה שכך אכן הדבר. לגבי התוכניות ליום העצמאות עצמן, אני מקווה שידייקו אותן. אם חיל הים פותח את בסיסו בנמל לביקורי משפחות, מדוע לא? אם המוני המחפשים כל סיבה למסיבה, רוצים לחגוג, מדוע לא? איננו מוחים נגד מדינת ישראל. אנו מוחים נגד הרפורמה המתועבת שהביאו עלינו פוליטיקאים רשעים. ולכן יש לקרוא לציבור הרחב להחרים כל אירוע בו ישתתפו שרי הממשלה או חברי הכנסת של הקואליציה. לקריאה כזו יש גם את הערך המוסף של המחאה שמאתגרת את עצמה ובודקת את השפעתה על הקהל הרחב. זה די קשה לארגן עשרות אלפים שיצאו להפגין ברחובה של עיר, אבל הרבה יותר קשה לארגן מחאה ציבורית של מאות אלפים ומיליונים. העדרות של מחצית הציבור מאירועים המאורגנים ע"י המשטר החדש-ישן תשדר את המסר הנכון של חוסר הלגיטימיות של המשטר החדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אירועי יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות מעמידים בפני ההתנגדות אתגר. מצד אחד אנו מוחים נגד הממשלה ולא נגד מדינת ישראל ומצד שני ברור שאין מצב שנשמש כמריונטות בטקסים של נציגי הממשלה הבזוייה הזו. לדעתי, לא צריך לעורר מהומות אפילו בטקסי יום העצמאות. אין טעם לפגוע ב"עמך" הבאים להשתתף בטקס כדי לחגוג את קיום המדינה ומי יודע מה עוד. צריך פשוט להחרים כל אירוע בו ישתתפו חברי הממשלה או ח"כים מן הקואליציה. יחגגו להם את יום העצמאות עם חצי העם שלהם. אם מספר המשתתפים באירועים אלו יקוצץ ב-50%, תהא זו הפגנה מרשימה של תמיכה ציבורית במחאה. ימי הזיכרון יש להם רגישות מיוחדת. אני מתאר לעצמי שיש משפחות שכולות רבות הרואות בטכסי יום הזיכרון, אירועים בהם המדינה מכבדת את קורבן משפחותיהם. משפחות אחרות, לפי הידוע לי, מתרחקות מן האירועים האלו גם בלי המשבר של ההפיכה המשטרית. נראה לי נכון גם במקרה זה להמליץ להחרים טקסים בהשתתפות נציגי הקואליציה. בני המשפחות השכולות יוחרגו וכל אחת מהן תחליט לפי הבנתה ורצונה. יום השואה בעייתי אפילו יותר מיום הזיכרון. טקסי יום השואה לא מהיום משמשים כפלטפורמה לקידום אג'נדות שאין להן קשר לשואה. נראה לי כי הדבר הנכון הוא לנהוג כאן כמו ביום העצמאות. בלאו הכי הטרנד היום הוא להאשים את השמאל בניצול השואה לצרכיו. לכן כדאי לקבוע עמדה בסיסית שבה מי שחש צורך לציין את היום הזה יעשה זאת בלי לערב בכך אג'נדות מעינייני דיומא של ממשלות ופוליטיקאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו פלטפורמה טובה יותר מיום השואה יש למחאה נגד דיקטטורה? בלי רמקולים וזמבורות. מחאה שקטה שמכבדת את זכר הנרצחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העולם מלא בדיקטטורות לא כולן עוסקות ברצח עם. בלי משים עשית קישור בין עריצות הרוב המקודמת ע''י ממשלת ישראל לבין שואת יהודי אירופה. לא צריך לאבד פרופורציות ולקשור הכל להכל. מי שרוצה לנצל אירוע לציון רצח העם היהודי לציון הקשר בין טוטליטריות לבין פשעים נגד האנושות, ראוי ומכובד. אבל בוא נודה על האמת. אין קשר ישיר בין שואת היהודים לבין הג'ינגואיזם והביריונות של ממשלתו האחרונה של נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שיש קשר. בלי עליית משטר טוטליטרי גזעני ומשיחי שפורר את הדמוקרטיה הגרמנית, לא היתה שואה. כבר הוכחנו בחודש האחרון שיודו-בנגבירים יודעים אפילו לעשות פוגרומים, בעידוד הממשלה. באיזה שלב תסכים שאפשר 'לאבד פרופורציות' ולהשוות? דיסקליימר: 'יש קשר' איננו שקול ל-'זה בדיוק אותו הדבר'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, אם זה היה תלוי בי ביום השואה לא היו מערבים את המחאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויום הזכרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם. יום העצמאות, לעומת זאת, כולל הטכס הרשמי, הוא fair game לטעמי. אני לא רואה שום סיבה שבטכס הדלקת המשואות הקהל יישב בשקט וייתן לנתניהו לנאום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל מילה. לעזוב את יום השואה והזכרון בשקט, למחות בכל הכח בטקס יום העצמאות. (רצה ברשתות תמונה של הת''ס בטקס עושים את המילה ''בושה''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להוציא את הפוליטיקאים מבתי העלמין ביום הזיכרון. אני חושב שהבקשה סבירה. אם מותר להציע למשפחות השכולות שבקשו, אם לא יענו לבקשות, אל תגיעו באותו היום לבתי הקברות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה בדעתי שהשנה יותר מאי פעם, מתאימות שורות השיר: בְּכִי בַּחֲדָרִים וּבַגַּנִּים שְׁתִיקָה; עַל לוּחַ רֵיק רַק מֶלֶךְ וּמַלְכָּה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה מה זה יתן? אני מציע לחלק את האפשרויות לשלוש: א. הפגנה "חופשית" - כל אחד כיד הדמיון הטובה עליו. עשוי להפוך בימה לרודפי תשומי מכל הסוגים וגרוע מכך, מעריצי אנטיפה. יצבע את כל המחאה בתג של אנרכיסטים ומסיבות טראנס. ב. הפגנה מאורגנת - לארגן מראש תרועות בוז, תקיעות שופר ומיני זמבורות בעת שיוקרן נאום רוה"מ וכן הלאה. יש לנו נטייה לחשוב על הציבור כעל גוף פוליטי. שוכחים שיש לפחות שליש שהוא תם ו/או שאינו יודע לשאול. אנשים שהתלבשו בבגדי שבת ובאו עם ילדיהם לאירוע, כדי לראות זיקוקים, לנופף בדגלים או מפני שהזמינו אותם (למשל משפחות מדליקי משואות וחיילים מצטיינים. אני חושב שמופע של צעקות, מכות וגידופים לא ירשם אצלם לזכות המחאה. ואילו בדיוק האנשים שאנו זקוקים להם בקלפי. זה כמובן תלוי במה יהיה אופי המחאה בטקסים, אבל נראה לי שהדבר הזה לא כל כך בשליטה. ג. הפגנה שקטה של העדרות - נניח למנהיגי המדינה לחגוג לבד עם חצי העם. אם נצליח לארגן זאת, זה יהיה מסר ברור של תמיכה ציבורית במחאה. הרבה אנשים בקהל עשויים לשאול עצמם, מה עשו מנהיגי המדינה שזכו ל"כרטיס אדום" מכל כך הרבה אנשים. אני בעד האפשרות השלישית. כמובן אפשר לטעון שאופציה זו תולה את המחאה על קרני הצבי של הנמנעים. יש סכנה כזו, אבל אז לפחות נדע היכן אנו עומדים. ההתנגדות תמשיך באור השמש הבוהקת של האמת ולא על כנפי האשליה. עד כמה שאני יכול לשפוט, האנליזה הזו אומרת שהמטרה היא החרמת אנשי השלטון ולכן אין סיבה להבדיל בין ימי הזיכרון ליום החג. יהיה צורך לכבד את המשפחות והאבלים באמצעות טקסים אלטרנטיביים בהם לא ינכחו אנשי השלטון. מה שאני מחפש הוא אמצעי להדגיש כי ישראל, העם והמדינה זה אנחנו ולא הצד השני. הצד השני הם אוזורפטורים, שונאי ישראל הראשונה. רצונם, יצהירו על עצמם כעל ישראל שניה ואחרת ולא ינסו לנכס לעצמם את מה שהם שואפים להדיר. הווה אומר, יש צורך בטקסים אלטרנטיביים מרשימים. אין שיוויון אין גיוס Ceterun senceo |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי פרקטית איך (ג) ייראה. הרי זה לא שיישארו מושבים ריקים בטקס - יימלאו אותם מראש בתומכי רפורמה או קהל נייטרלי. ואז מבחינת הצופה בבית (רוב רובם של צופי הטקס), לא יהיה הבדל בין הטקס השנה לשאר השנים. היתרון של (ב) זה שהוא ייראה על ידי רוב הצופים באשר הם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. אני סומך על נתניהו וחבר מרעיו שלא יתנזרו מאף טריק ושטיק אפשרי. מדובר שנתניהו לא ינאם חי בטקס העצמאות אלא יוקרן סרט עם ברכתו. ואז ברגע האחרון הם יודיעו שהוא בכל זאת בא וכן הלאה. יחגגו להם רוה''מ ופמלייתו בקרב מצביעיהם בלבד ויבושם להם ותנעם להם חברת בעלי הזקנים ונשות הבובואים. רוה''מ אינו טיפש ובמוחו בטח תעבור התהייה האם מצביעי קהל החוגגים ימשיך להצביע עבורו כאשר יתברר שהם לבדם מצביעים עבורו והוא אינו מוסיף קולות לגוש. יש מצב שאז הם פתאום יזכרו שהוא בעצם ''שקרן בן שקרן''. אני לא מציע כאן גימיק. אני מציע עמידה והתנגדות שתתמיד במבחן הזמן. מבחינתי אם טקס יום העצמאות של נתניהו, רגב, סמוטריץ' ובן גביר יהפוך לארוע מפלגתי פנימי של הימין, דיינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמענו הערב את המנוול המסית, מבטא עצמו בהרעלת בארות עם ספין משפט שלמה. נתניהו דבר על המועדים הלאומיים המתקרבים והדגיש יחד, יחד, יחד. הבה נכבד את רצונו של נתניהו וניתן לו לחגוג יחד עם חצי העם שלו. נדיר את רגלנו מכל מגע עם ממשלת הרשע הזו ושליחיה. יבושם לנתניהו ועושי רצונו בקרב האנשים שהוא קורא להם אחים. אולי אנו בני אותו עם, אבל איננו אחים של אנשים שסיבת קיומם היא לבוא בדרישות, טענות ומענות כלפינו. ההתנגדות נמשכת. אין שיוויון אין גיוס. אין ייצוג אין מיסוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השביתה בוטלה, ונראה שגנץ ולפיד אימצו בחום את ליהוקם לתפקיד האדיוטים השימושיים. רק היום גילה לנו סגן שר החוץ של פולין שהממשלה הרדיקלית וההרסנית הזו התייעצה עם הפולנים המנוסים לפי שהיא החלה ליישם את ההפיכה כאן. שם הממשלה ביצעה מהלך מתואם עם הנשיא שהטיל וטו על החקיקה כדי להרדים את המחאה שהתעוררה, ואח''כ העבירה את החקיקה לאט ובהדרגה במשך כמה חודשים כמעט ללא התנגדות. אני חושש שאנחנו עומדים כאן לפני תרחיש דומה. אנחנו אחרי רצף ארוך של נקודות מפתח בהן ציפיתי להתאכזב מהציבור הליברלי בישראל והופתעתי לטובה. הלוואי ששוב אתבדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובילי המחאה כבר הודיעו שבלי גמיזה של החקיקה המאבק ממשיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, היא מבוזרת. שמעתי הרבה קריאות מנוגדות. ובכל מקרה, ''מובילי המחאה'' לא חשובים. המוחים חשובים. נראו איך הם יגיבו. השעה הקרובה בקפלן תיתן איזושהי אינדקציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל מקרה, את הפוליטיקאים מהאופוזיציה, ועדי-העובדים, וראשי-הראשויות - המחאה כבר איבדה, לפחות בינתיים. חתיכת מכה. וכל זה? מנאום מתריס ונוראי של ביבי, ולמרות הצהרות מפורשות בריש-גלי של כל המעורבים (כולל ביבי) על כך שמדובר רק בטקטיקה והם ממשיכים במטרתם המקורית ללא כל היסוס (כולל העברת החקיקה בנוגע למינוי השופטים בועדה רק הבוקר, ואחרי שרק אתמול ביבי יצא מגדרו כדי להוכיח שהוא אינו כשיר לתפקידו, ועל הדרך ביזה - שלוש פעמים(!), באופן הגס ביותר שרק אפשר - את בית המשפט העליון). זו הפגנת רפיסות מרשימה מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו נאום מתריס ונוראי. דומה שהמצב שאינו מבשר טוב ידוע לכולנו ואין מה לחדש פה. אני נוטה יותר לעיון בנבכי נפשם של הדמויות הפועלות, כדי להבין איך הגענו עד הלום. אפשר להבין את הטון החיובי שבו התקבל נאום ההשהיה של נתניהו בצד שלנו. אני מניח שזה קצת אנחת רווחה וקצת יותר פשוט עייפות. יתכן שאני שטוף באיבה כלפי רוה"מ וכבר לא יכול להבדיל בין המציאות לבין מה שאני רואה מהרהורי ליבי. אני תמה אם רק אני חש בארס בו ההודעה היתה טבולה מראשית ועד תחתית. דומה שנחש צפע שהיה מקיש את נתניהו היה מת מיד. מישהו אמר שנתניהו חי בתוך תיבת תהודה קטנה מאד. נראה שכמו חאג' נסר א דין מבוכרה, גם נתניהו מתפתה להאמין לשקרים שהוא ממציא בעצמו. המשל של משפט שלמה בודאי היה באחד מדפי המסר של פמליית נתניהו לשופר בערוץ 14. בסוג של עורמה מתחכמת מפזר נתניהו את המסר המסית לפיו מצביעיו הם האם האמיתית של המולדת ואילו האופוזיציה היא האם השקרנית המוכנה לרצוח אותה. יש משהו יותר ארסי ומסית מן המסר הזה? ההתנגדות נמשכת אין שיוויון אין גיוס אין ייצוג אין מיסוי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״בודאי היה באחד מדפי המסר של פמליית נתניהו לשופר בערוץ 14.״ בהחלט. יש שימוש במשל הזה בדיוק באופן הזה כבר כמה ימים טובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש שימוש במשל הזה בדיוק באופן הזה כבר כמה ימים טובים." - ואני חשבתי שאחרי שלושת אלפי שנים בדיקה גנטית פשוטה היתה פותרת את הבעיה. למעשה, כבר שלושה חודשים המחאה דורשת לעשות בדיקת מי שפיר לעובר ברחם הממשלה כדי לדעת אם האבא שלו הוא פוטין או ג'ורג' וואשינגטון. הממשלה, שמטבע הדברים יודעת מי האב, סרבה בכל תוקף עד יום אחד לפני מועד הלידה. האזרח הסביר - אם עוד מותר להשתמש במילה הזאת - יכול להבין למה. (זה שהממשלה הזאת מעזה לצייץ בעניין עילת הסבירות אינו אלא בדיחה עצובה מאד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמוטריץ' כבר חירטט את החירטוט הזה לפני שבוע פלוס. ולמה זה חירטוט? כי במשל המקורי האמא האמיתי *ויתרה* כדי להציל את התינוק. סמוטריץ' ורוטמן ועוזריהם, שיכלו כבר לפני חודש ויותר למנוע את הקרע המתמשך, יכלו לעצור את החקיקה. הם לא עשו את זה. ז"א שאפילו לפי האנלוגיה שלהם, הם לא מתאימים למשל המצוטט. נתניהו בסוף עצר גם בכאילו וגם על התהום וגם מול מקלות מאד גדולים של ההסתדרות והמעסיקים והפגנות ספונטניות ברחובות כולל ההפגנה הכי חשובה מאז קום המדינה והתפרקות מערך המילואים. בקיצור - לא משל שלמה ולא נעלים. כמו שאמר יובל הררי - הרבה יותר רחבעם, הבן של שלמה שמאכיל את כולנו עקרבים ולא רק שוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ההפגנה הכי חשובה מאז קום המדינה'' - מסכים. ההפגנה הספונטנית הזאת היתה הפעם הראשונה זה הרבה מאד שנים שהרגשתי ממש גאה להיות ישראלי. חשבתי לי שאם הייתי רואה משהו כזה מתרחש בארץ אחרת הייתי מקטר כהרגלי על כך שבישראל דבר כזה לעולם לא היה מתרחש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, ההפגנה הזו היא כלי חדש בארסנל הכלים של מאבקים אזרחיים בישראל. ואחרי שלמדנו כמה זה אפקטיבי, יהיה יותר קל לחזור עליה - אומר באופטימיות מה - לכשיצטרכו בעתיד (הקרוב מאד מן הסתם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שזאת קלישאה משומשת לעייפה, אבל "פתאום קם אדם ב̶ב̶ו̶ק̶ר̶ ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת" מעולם לא היה קרוב יותר לתאור המציאות. אפילו ה"ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום" תואם את האוירה הסחבקית של המפגינים. האפקטיביות תהיה קשה לשיחזור, כי זה היה ספונטני כך שהמשטרה לא הגיעה למקום עד שהיה מאוחר מדי לפנות את איילון. לדעתי המשטרה תפיק לקחים מכל הימים האחרונים ותהפוך את חסימת איילון להרבה יותר קשה (גדר, סתימת פרצות, ואולי שערים שניתנים לסגירה מיידית בעליות והירידות מהמחלפים. המפגינים, לעומת זאת, יכולים להתחיל להתאמן בסנפלינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לומר בקיצור: הפסדנו. ואין שום תירוץ, הנצחון היה בהישג יד. זה מביך אותי כמעט כמו שזה מעציב אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה נצחון לשיטתך היה בהישג יד? איזה תסריט נראה לך ריאלי ועדיף ואיך פספסנו אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשק היה בשביתה כללית, מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות והשאירו את המשטרה חסרת אונים, מערכת הבטחון היה תלויה על בלימה בשל מרד מילואמניקים. החרדים לקחו צעד אחורה, הליכוד היה בתסיסה פנימית,הממשלה הייתה על הברכיים. צירוף הנסיבות הזה לא יחזור לעולם. זה היה בקלות יכול להסתיים בנפילת הממשלה (במיליון תרחישים שונים שלא אטרח לפרוש, מים מתחת לגשר). אבל אפילו את ההישג הכי קטן שאפשר היה לבקש, המינימום שבמינימום - גניזת החקיקה - לא קיבלנו. איוולת בקנה מידה היסטורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איוולת בקנה מידה היסטורי" - מה היה אפשר לעשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המינימום הטריוואלי: להמשיך עד שלכל הפחות החקיקה הייתה נגנזת? אם זו הייתה העמדה החד משמעית שהיו מציבים בקול רם וברור, אז עוד באותו יום היא הייתה מתמלאת או שהקואליציה הייתה מתפרקת. ועכשיו? החקיקה רק התקדמה למצב בו אפשר להפוך אותה לעובדה מוגמרת תוך שעות ספורות. ואת הכוונה להפוך אותה לכזו איש לא טורח להסתיר. מן הסתם הם רק מחכים להזדמנות, בזמן שהם מהנדסים את הנסיבות שיובילו אליה (שוב, איש לא טורח אפילו להסתיר זאת). ואין באופק דרך לעצור אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. אם בתחילת התהליך אפשר היה להסתפק בקריאה לעצירה לפני כניסה להידברות, במצב בו הכל מוכן להצבעות המכריעות היה צריך לשנות את הדרישה, למרות שאני בספק גדול אם זה היה גורם לנפילת הממשלה, ויותר סביר שזה היה גורם להשלמת החקיקה. בהנחה שבג''ץ היה פוסל אותה, זה היה כנראה עדיף. אני מסכים שהמצב גרוע, אלא שאחרי ההפתעה הגדולה שלי משלושת החודשים האחרונים אני מנסה לא ליפול שוב להערכות הפסימיות ונתלה בתקווה הזעירה שההפגנות יצאו רק לפסק זמן ולא דעכו סופית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה לא רק עניין של במה אפשר להסתפק טקטית או תיאורטית, אלא גם עניין של מה אפשר לדרוש פרקטית. מאזן הכוחות היה לרגע אחד סינגולרי מאד לטובתנו, ובמקום לנצל את הנס הזה כדי להשיג משהו כנגד כל הסיכויים, נסוגנו אחורה. וואט דה פאק זה היה. לא מקבלים הזדמנות כזו פעמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. זה הרגע שהיה צריך להצמיח את מנהיג המחנה. האנשים שהסתובבו מתוסכלים בצומת עם דגלים לא יכולים לעשות את זה בעצמם, אלא רק בהכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אם שקמה היתה רוצה להחליף מקצוע... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקשת - קיבלת. היא לא נסוגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. *מי* נסוג? איזה תסריט אחר (מהמחנה שלנו לצורך הענין) והחלטות אחרות אתמול היית מצפה לראות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי טריוואלי בעולם: השביתות ממשיכות והאנשים ברחובות עד שלכל הפחות החקיקה נגנזת. זה המינימום הכי פחות שאפתני שאפשר היה לדרוש. במקום זאת, לא רק שהיא לא נגנזה, אלא שהקואליציה הכריזה שהיא נחושה להעביר אותה, וקידמה אותה הלאה (עברה ועדה, הוגשה לקריאה שנייה ושלישית). ואיכשהו זה מה שסימן לכולם לחזור הבייתה ולשגרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סימן לכולם בכלל. עד כמה שאני יודע המחאה נמשכת. יש הפגנות היום, ויהיו גם בקפלן בשבת. אבל היתה הכרזה על עצירה (אם היא לא תוגש השבוע למליאה - שזו היתה התוכנית המקורית) - זה כבר חלק ניכר ממה שביקשו. לפחות עבור יו"ר ההסתדרות וחבריו, קשה לדרוש מהם להישאר על העץ אחרי זה. לא בטוח בכלל שלכל אלה והמקלות הכבדים שהם הניפו אתמול, היתה לגיטימציה מספיקה להמשיך היום על עניינים פרוצדורליים. כנ"ל גם לגבי לפיד - אם כי כבר הוציאו הודעות היום מחלק מהאופוזיציה שדורשים גם גניזה. ולגבי הכרזות הקואליצה - אם תקרא עיתונים מלפני כמה שבועות, תשמע את אותה קואליצה מכריזה מעל כל במה, שאם הרפורמה (כולה!) לא עוברת במושב הזה, היא כבר לא תעבור. אז הכריזה. לאיזה קואליציה אתה מאמין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עניין מנהלי כמו ששינוי החוק לבחירת שופטים הוא עניין ביורוקרטי. יש הבדל של שמיים וארץ בין ''עצירה'' הצהרתית שכזו, שהיא כמעט גימיק, לבין משיכת הצעות החוק כך שהן יצטרכו לעבור את ועדת החקיקה שוב. זו הייתה איוולת להסתפק בכך. אני מאמין שהקואליציה התכוונה להכרזות שלה, ואני מאמין שהיא אכן הייתה על סף פירוק לאחר שההתנגדות הצליחה למנוע מהם להעביר עוד השבוע את החוק. ואני מאמין שהיא שרדה רק כי ביבי הצליח לשכנע את שריו שזו דחייה טקטית חסרת משמעות שנעשית בלית ברירה, ואני מאמין שזו עמדתו הכנה, שהם השתכנעו בצדק, ושחקיקה תעבור בקרוב. ואני מאמין שאם ההתנגדות הייתה מתנהלת באופן שהוא בסך הכל לא אדיוטי היא הייתה משיגה בקלות גניזה, ואם היא הייתה מצליחה להתנהל בשמץ של תחכום מינימלי (אני יודע שזו בקשה גדולה), הקואליציה גם הייתה מתפרקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה רואה את הפונקציונליות של הדברים באופן מאד רחוק מהמציאות. אין "התנגדות" במובן של יישות אחת מאורגנת, עם מטרות מתואמות, סנכרון מלא בין הרכיבים ותחכום גלובלי כזה או אחר. יש הרבה הרבה קבוצות, גדולות וקטנות, שכל אחת מתנגדת בדרכה. והסנכרון, אם קיים, לא גבוה. ניתן דוגמה קיצונית - האם יו"ר ההסתדרות הוא חלק מ"ההתנגדות" שלך? סביר להניח שאם הוא לא היה מפסיק את השביתה אתמול, היה לזה אימפקט גדול, אבל אתה חושב ש"מפקד ההתנגדות" היה אמור לתאם איתו את זה? אתה חושב שיש מישהו כזה שהוא מקשיב לו? אין כזה. אישית - הייתי שמח אם היה ממשיך לשבות גם היום, אבל אין לי למי לבוא בתלונות חוץ מאשר אישית לארנון בן דוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני מבין את המכניקה כמוך. בדיוק בגלל זה אני מדבר אבסטרקטית על ''ההתנגדות'' ולא מאשים אנשים ספציפיים. בפועל, מרב האשמה נופלת כמובן על גנץ ולפיד שמן הסתם היו בקשר עם נתניהו, ארנון בן דוד, ראשי קבוצות המחאה למינהם, והבטיחו לנתניהו שההצהרה הצולעת שלו תספיק כדי לחזל''ש במקום להתעקש על יותר, ובכך לא רק בנו עבורו סירת הצלה אלא גם חתרו עבורו במשוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי לא קרה שום דבר ממה שתיארת בפסקה השנייה. ואני לא שמעתי על שום חזלו"ש. לפיד יכול לחזל"ש את המחאה? הוא לא משפיע ולא מעורב בכלום, ואומר תודה יפה כשפעם ב- מוכנים שהוא ינאם איפשהו. מקסימום הוא מקשיב יפה למסרים של ראשי המחאה וזה אולי קצת מיישר אותו. החזלו"ש המשמעותי היחידי זה של ההסתדרות, וכמו שכתבתי כאן, יש לזה כמה נקודות מבט. אני שמעתי אותו אומר בצורה ישירה אתמול, שאם לא תהיה הידברות ותמיכה רחבה, הוא לא יהסס להשבית שוב את המשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השביתה הסתיימה, מילואמניקים חזרו להתנדב. חזלו''ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל כבר היה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה לא נראה חיזלוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, אולי נפגשו שם. ככה בדיוק נראה חזלו"ש. השגרה של 12 השבועות האחרונים, בה צעקנו לאוויר ודיברנו לעצמנו. היא נשברה למשך כמעט יממה בה יחסי הכוחות התהפכו לרגע. ואז - חזל"ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, חזרה לשגרת ההפגנות. זה בסדר, זה תהליך. מסתבר שהצעקות לאויר הביאו לשינויים במציאות בסוף. מקווה שעל זה נסכים. הרבה, מעט, אפשר להתווכח, אבל לבטח הם לא היו לשווא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, כל מהלך הטיעון שלך שגוי. דבר אחד, האס בשרוול של המחאה בכלל לא היו ההפגנות ואפילו לא השביתה בכאילו של ההסתדרות והמעסיקים, אלא סירוב הטייסים והמילואימניקים והאיום הכלכלי. מבחינת ההסברה לא כדאי לנפנף בעובדות אלו, אבל הן עשו הופעת בכורה בזירה ולא ירדו ממנה בעתיד הנראה לעין. דבר שני, כלל אצבע באיסטרטגיה צבאית, בהימורים ופוליטיים בפרט ובחיים בכלל, זה לממש רווחים כאשר אפשר ולא לחכות לרווח המירבי (שזו דרך בטוחה להפסיד הכל). דבר שלישי, כבר סון טסה ידע שצריך להקיף אוייב רק מ-3 עברים. דבר רביעי, אתה צודק באבחנתך שכדי להשיג הישג אסטרטגי (להבדיל מטקטי), צריך להפיל את הממשלה המכהנת. (עוד עובדה שלא כדאי להציג מבחינה הסברתית). הבעיה היא שכמו שאתה מבין מדובר פה במהלך פוליטי והמחאה מלכתחילה בחרה בקו לכאורה א-פוליטי. (אני עצמי הייתי בהפגנה שסרבו להזמין את יאיר גולן לנאום בטענה שהוא שמאל קיצוני ואז החליטו בלי פוליטיקאים בכלל). בכלל, אפשר להתווכח אם המחאה הועילה לאופוזיציה או שיתכן שאפילו הזיקה להם כאשר הוצגו כסמרטוטים הנגררים ע"י מתנדבים מטעם עצמם שארגנו את ההפגנות. במילים אחרות המכשלה אינה העיתוי וההסכמה של הפוליטיקאים להכנס למו"מ (שממילא אינו מחייב את המחאה), אלא העובדה שהמחאה לא בנתה באופן אישי דמויות פוליטיות מן האופוזיציה כמייצגי מחאה שיוכלו לנהל מו"מ מול הממשלה. נדרש זמן כדי שמארגני המחאה ימצאו מקומם מבחינה פוליטית ויוכלו להכנס לשדה המו"מ הפוליטי. צריך להתנחם גם בעובדה שרוה"מ הוצג עירום ועריה ע"י המחאה ונראה שהקסם שלו נשבר. הוא גם לכוד ע"י גורמים רדיקליים תאוקרטיים ושמרנים ולדעתי ספק אם יש לו מרחב תמרון שנדרש כדי להגיע להסכמות, כך שגם אם הפוליטיקאים מהאופוזיציה יציעו לו הצעות מפתות מאד, ספק אם יוכל להענות להם. כך שהמשבר החוקתי או הפלת הממשלה עדיין באופק האירועים הפוליטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה טועה אם אתה חושב שמה שאתה ביקשת ומה שמי שהחליטו על השביתה במשק רצו זה אותו הדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הפעם לא מצטרף לפלג הפסימי באייל. נוקאאוט זה לא היה, וסביר שהיה אפשר להשיג יותר, אבל במקרים כאלו אני שם בצד את הפוטנציאל ומשתמש בשיטת סמיילי: "כשבאים לבדוק אם מישהו "ניצח" או "הפסיד" במלחמה צריך לבדוק באיזה מצב הוא נכנס למלחמה, באיזה מצב הוא יוצא מהמלחמה, מה הוא הרוויח במהלך המלחמה, מה הוא הפסיד במהלך המלחמה ומה היו המטרות שלו כשהוא נכנס למלחמה". קואליציה איך נכנסים: "ימין על מלא", שכרון כח, זלזול ודריסה של הצד שהפסיד. אילו מטרות: להעביר רפורמה משפטית נרחבת, במושב הקרוב, לפני התקציב. איך יוצאים: במהלך החודשים האחרונים עברו מדרישה רפורמה נרחבת, להתעקשות רק על הוועדה למינוי שופטים, להשהיית הרפורמה. סקרים לרעתם. גנץ מוביל על ביבי בהתאמה לרשות ראש ממשלה. בידוד בינלאומי של הנהגת הקואליציה. מה הרוויחו: פשוט כלום. מה הפסידו: חיזוק האופוזיציה, פגיעה חלקית ב"בייס" (עם כל הספינים, קשה לבלוע פיטורים של שר בטחון), סדקים בתפיסה של ביבי כמנהיג כל יכול, בן גביר "על הקצה". אופוזיציה איך נכנסים: זנב בין הרגליים ומחשבות על הגירה לחו"ל. אילו מטרות: בסדר יורד - הפלת השלטון > רפורמת חקיקה לטובת השמאל > גניזת הרפורמה > עצירת הרפורמה > צמצום הרפורמה. איך יוצאים: אופוזיציה מאוחדת, משולהבת, שהסקרים לטובתה, הפגנות שלא נראו כמוהן במדינת ישראל, בשתי מילים - תחושת מסוגלות. מה הרוויחו: עצרו את החקיקה של הקואליציה, דיונים על רפורמה בפיקוח מפלגות האופוזיציה. מה הפסידו: הבטחה של ביבי (וכולנו יודעים כמה זה שווה) למיליציה של בן גביר, שגם בה בית המשפט יכול להתערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבנתי, ההבטחה (על הקרח) לבן גביר כבר היתה כתובה בהסכמים הקןאליציונים. ז''א שבלי המחאה החא היתה עוברת כמו חמאה במליאה יחד עם כל שאר החקיקות הפשיסטיות ואפילו לא היינו דנים בה באיזה 'הישג' של בן גביר. נתניהו אלוף בלייצר 'הישגים' פוליטיים ריקים. אז לרשום זאת בעמודת ההפסדים של המחאה לא נראה מדויק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלקח שהם למדו הוא הצורך במשמר הלאומי. להמתין לאירגון שמן ומסורבל כמו המשטרה, שצריכה להתארגן ולהניע מהלכים לוגיסטיים של פריסה בזירת האירוע, הערכת מצב והחלטות פיקודיות זה כזה 2022. שולחים SMS לקבוצה של אנשים ששיחררנו משירות מילואים וסיפקנו להם נשק חם לאפסון בבית והופ הם כבר יטפלו באירוע של חסימה ספונטנית של צירים. אכן יהיו קצת בעיות לוגיסטיות עם האמבולנסים ואיסוף של אברים פנימיים מהאספלט באיילון, אבל זאת כבר בעיה שיפתרו ברפורמות ההפרטה שיובילו במשרד הבריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי יכול לקצץ את תקציב הפרוזק שלי בעשרות אחוזים לו רק הייתי מצליח להתנתק מהאתר המחורבן הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי מזדהה, אבל לא האתר אשם. אני חושב שאפרוש עד הרגע שבו אצליח ליצר פחות רעל מהמקלדת שלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |