בתשובה לארז לנדוור, 26/08/22 13:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראיתי את הסרט ויש לומר שאין בו ראיות חד משמעיות להתרחשות טבח בעת כיבוש הכפר טנטורה ב-1948. יש בסרט עדויות, אמיתיות ככל שאני יכול לשפוט, אך די חד על הרג אזרחים רבים בכפר. מאחר וזה שנהרגו בטנטורה אזרחים רבים אינו שנוי במחלוקת, אין בכך כדי להעיד על התרחשות טבח מאורגן באזרחי הכפר. מול הסרט עומד מחקר היסטורי וספר שפורסם בעקבותיו והגיע למסקנה שלא היה טבח. יש לפקפק מלכתחילה ביכולת של סרטים ואפילו דוקומנטריים לתרום משהו ללימוד היסטוריה. להפיק סרטים זה קשה ויקר. מפיקי סרטים כאלו הם בד"כ בעלי דעה קודמת וקיצונית על המחלוקת הנידונה בסרט. דוגמה לאי הדיוקים הרבים בדיווחים על הסרט הוא עניין קבר האחים. ע"פ המסופר בסרט בקבר האחים נקברו גופות שנאספו מכל רחבי הכפר בתום הלחימה (מן הסתם של אזרחים ולוחמים כאחד). עצם קיומו של קבר אחים כזה אינו בהכרח מלמד הרבה על הדרך בה נהרגו. כצופה רגיל, אני יכול להעיד כי הרושם שקבלתי מן הסרט הוא שהעבודה של תדי כ"ץ אינה מחקר היסטורי רציני ומבוסס, אלא אוסף עדויות שלא ממש נחקרו ונבדקו. אגב, מן הזיכרון, אני חולק על דבריו של צפריר. הטבח בדיר יאסין אינו מיתוס. למיטב זכרוני, אין מחלוקת על כך שהלוחמים הישראליים (שהיו אכן ברובם אנשי האצ"ל והלח"י מירושליים, אבל היו שם גם יחידות של ההגנה) פוצצו במהלך הכיבוש ואחריו, בתים בתוך הכפר, מבלי לבדוק מי נמצא בתוכם. בפיצוצים אלו נהרגו אזרחים רבים שהתחבאו בבתיהם. יש מחלוקת גדולה לגבי מה שהתרחש בזמן כיבוש הכפר ואם המונח "טבח" מתאים, אבל אין מחלוקת על כך שרוב ההרוגים היו זקנים, נשים וילדים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ליתר דיוק: אם אני זוכר מדובר על לוחמי הלח״י בלבד. בשלב מסוים הם החליטו שהדרך היחידה לשבור התנגדות מצד בתים שמהם ירו עליהם הייתה לשבור את הדלת ולזרוק פנימה מטען. לא ידוע לי על מקרים של פיצוץ בתים על יושביהם לאחר הקרב. לגבי לוחמים לעומת לא מעורבים: אני אבדוק בספר. „סוף המיתוס״. אני חושב שרשימת ההרוגים שם די אמינה (וכן כתוב שם מתי שלא ברור), וקרובה למדי לדיווחים של ניצולים מהכפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור אני מסתמך על ספר שקראתי, שאפילו את שמו איני זוכר. מדובר בתקופה של כחודש לפני הכרזת המדינה, הקמת צה"ל ופירוק המחתרות, אבל לפני רצח ברנדוט. בגלל המצב המיוחד בירושליים שהיתה מיועדת לבינאום, בירושליים התקיים גדוד שמגוייסיו היו מתנדבים יוצאי אצ"ל ולח"י שפעלו בתיאום עם מפקדת ההגנה בירושליים (דוד שאלתיאל). יחידות מן הגדוד הזה קיבלו מן המפקדה את המשימה של כיבוש הכפר. יחד איתם פעלו גם כוחות סיוע של ההגנה והם קבלו סיוע באש מיחידת הגנה אחרת. אאז"ן הבעיה היתה הטלת רימונים ומטעני נפץ לתוך הבתים שמחלקם נורו יריות על הכוח, אך הסתתרו בהם גם בני משפחה ואזרחים לא חמושים. בתום הפעולה נכנסה יחידת סיוע של ההגנה שפנתה את הריסות הבתים וגלתה גופות רבים (אאל"ט כמאה גופות). נדמה לי שהגופות נמסרו לידי ועדת ההצלה הלאומית (הערבית) בירושליים ונקברו בטקס רב רושם על הר הבית. מכאן והלאה הזיכרון שלי מתפצל. מצד אחד אני זוכר שהאצ"ל התפאר בניצחון הגדול בכפר שבו נהרגו לדבריו 250 לוחמים ערבים. מצד שני אני נדמה לי שאנשי הועד הלאומי הערבי ניצלו את קבורת הזקנים, הנשים והילדים כדי להזעיק את העולם הערבי ע"י הטבח שמתכננים היהודים בפלשתינים. התעמולה הזו נועדה בעיקר לגרום למדינות ערב להתערב וגרמה בעיקר לפניקה ובריחה המונית של ערביי 48. לאחר זמן קצר, ההנהגה היהודית התנערה וגנתה את הטבח, תוך שהיא מטילה את האחריות עליו על ארגוני הפורשים (מה שכאמור לא היה האמת במלואה). בכל אופן, הצגת פרשת דיר יאסין כמיתוב, נראית לי בלתי אפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסרט מוצגים מסמכים של צה''ל שבהם מוזכר במפורש שהיה טבח, מושמעת עדות לאחר אמירה של השופטת במשפט הדיבה של תדי כ''ץ שאם הייתה שומעת אותה הייתה פוסקת אחרת במשפט, נאמרת הודאה בטבח ע''י לפחות לוחם ישראלי אחד ועוד כהנה וכהנה פרטים המוסיפים להצטברות הרושם שאכן היה שם טבח. מה שהיה חפוז הייתה ההשתקה של תדי כ''ץ והניסיון להעלים את המקרה ממש כמו שכיום מאשימים את ארגוני זכויות האדם בשקרים. יש כאן עם רקוב במדינה רקובה עם ממשלות רקובות (כולל מממשלת ה''שינוי''). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |