יומן קריאה (2022) 755012
מאירוע הפרקים הקודמים. ואפנה שוב את תשומת לב המערכת לבקשתי הצנועה.

השתדלתי לא לכתוב כאן פוסט בבלוג אישי, אלא ביקורות והמלצות קריאה שאולי יהיו שימושיות למישהו. לא ברור אם הצלחתי, ואזהיר שבכל זאת ספוילרים קלים אולי השתרבבו פנימה. שנה טובה!

Traveling Light (Tove Jansson)
---------------------------------------
Fiction, Short Stories (Hebrew translation). I love Jansson’s writing, and I loved this book.

The Crying of Lot 49 (Thomas Pynchon)
---------------------------------------
Fiction. Still reading this one (hey, the year is not over yet!).

The Book Of Imaginary Beings (Jorge Luis Borges)
---------------------------------------
Fiction(?). Weird stuff. A catalog of fictional creatures from literary and mythological sources, each with short and very Borgeseque esoteric anecdotes.

The Manifold Trilogy 1: Time (Stephen Baxter)
---------------------------------------
Science fiction. Some themes were less to my liking, the writing is mediocre, and it feels like a “classic sci-fi” in a bad way (think Heinlein or Niven, and it even has some Rand-ish vibes). But in the end it’s all forgiven, since ultimately the book is ideas-driven, epic, and sensibly grounded in science. Its big-themes involve the bootstrapping of a large-scale space colonization project, and the long term (cosmologically-long) trajectory of technological civilizations.

The Manifold Trilogy 2: Space (Stephen Baxter)
---------------------------------------
Science fiction. All my criticism of the first book applies: Baxter is certainly not a belletrist, and some of his themes and sci-fi ideas are annoyingly silly and unimaginative. Nonetheless, it’s the best book in the trilogy. It deals mainly with the Fermi paradox, and it sent me delving into the scientific literature on the subject (which is surprisingly profound and interesting!). I came out of this rabbit hole with a newfound respect for the book’s ideas (though I’m still convinced that the main idea is flawed).

The Manifold Trilogy 3: Origin (Stephen Baxter)
---------------------------------------
Science fiction. The weakest book in the trilogy, by a wide margin (but still worth reading). It deals with variations on the theme of “what makes us human?”. Naturally some anthropocentrism is to be expected - and yet, it got carried away with it (the whole trilogy does). Also inherent to the central theme is violence and cruelty, but again it goes too far and I occasionally found myself skipping overly-disturbing paragraphs. It suffers from ethnocentrism and essentialism, and it attributes excessive teleological importance to the terrestrial Homo genus (again, the whole trilogy does).

The Forge Of God (Greg Bear)
---------------------------------------
Science fiction. Following my revived enthusiasm for the Fermi paradox, I read Bear’s take on the subject - which offers a different perspective on the issue than the above (though both takes are bleak). I strongly believe that the Fermi paradox is fully solved by now (and these books got it wrong), but it does not invalidate them. Literary, Bear (who passed away this year) is a much better writer than Baxter, but I thought the book was a bit verbose, and I’m not a fan of the zeitgeist of the 80s that fills its pages. There’s something Naive about the plot, which is a bit ironic since it clearly meant to be a realistic and sober-minded story about the first encounter.

Being You (Anil Seth)
---------------------------------------
Popular Science, Cognition, Philosophy of Mind. Possibly the most beautifully written popular science book I’ve ever read, and by far the best work I’ve encountered on conscience. Not all the chapters are equally good, but overall it presents the issue sharply and clearly, and introduces the state-of-the-hype approaches in the area (Predictive coding, Integrated information theory, Friston’s free energy principle, ...) with clarity, which is not an easy task for a completely nontechnical book. While I’m a bit skeptical of the research programme the author advocates (”controlled hallucination”/”beast machines") and I fundamentally disagree with the writer’s point of view (“the real problem” vs. “the hard problem”) - I enjoyed reading it, and wholeheartedly recommend it.

Death & Co: Modern Classic Cocktails (David Kaplan)
---------------------------------------
Cocktails. Quite good, given its genre. like most cocktail books, it’s filled with annoying self promotion of useless personal anacortes (which some might enjoy, I guess). But other than that, it provides useful information and numerous solid recipes (including original drinks and variations).

Practical Foundations for Programming Languages (Robert Harper)
---------------------------------------
Computer Science. The book covers applications of structural-operational semantics for language design. It’s better suited as a reference than as a textbook. It seems to try its best to be as dry as possible, and for every topic it touches, it consistently chooses to emphasize the boring aspects over the interesting ones (maybe that’s how the authors interpret “practical”). It is informative and, given a prior interest in its topic, a good read.

Specifying Systems (Leslie Lamport)
---------------------------------------
Computer Science. Written by one of the masters of software engineering (I wonder if he would consider this reference as an insult or a compliment), and the inventor of the TLA+ specification language. Obviously, it's about formal specification and verification. The book is partly an introductory textbook for the temporal logic of actions, and partly a reference guide to the TLA+ ecosystem. It covers only usage and applications, and doesn’t touch algorithms and proofs. Still, I enjoyed it and learned from it.

Introduction to Lattices and Order (Davey, Priestley)
---------------------------------------
Mathematics and CS. I’m still reading it. The subject matter is one of my favorite mathematical areas (I think I should be embarrassed to admit it?), and I also read this book as an introduction to denotational semantics and domain theory (which I know very little about). So far I enjoy the book’s presentation, although I don’t like the authors’ decision to completely avoid category theory (probably an 80s thing).

Visual Differential Geometry and Forms (Tristan Needham)
---------------------------------------
Math. Needham takes the outlook (which he attributes to Newton) from his previous book, the acclaimed Visual Complex Analysis, and applies it to Differential Geometry. Once again he provides original and non-standard presentations of elementary topics. I really enjoyed reading it cover-to-cover even though as an Aphant I felt personally attacked by every single line. The bad: it has excessive typos (I usually rarely notice, and here I constantly found them), and the 5th act (about exterior algebra) is significantly less good.

Wild Cards II: Aces High (G.R.R. Martin, Editor)
---------------------------------------
Superheroes, Fantasy. Still super-heros bullshit and still fun. Better and tighter than the first one.

How To Raise Successful People (Esther Wojcicki)
---------------------------------------
Educatio. Unlike Polgar's “Bring Up Genius”, this book was written post factum. I read it anyway, noting that the author has a semi-respectable track record (one of her daughters is the CEO of YouTube, another is a pediatrician and anthropologist, and the third co-founded 23andMe). I hoped for some practical wisdom or an insightful theory - but what I got is mostly a sketchy rant from a dogmatic parent/teacher, mixed with a pile of mundane familial anecdotes. On the positive side, I’m fully on board with the values the book promotes (trademarked TRICK, for Trust, Respect, Independence, Collaboration and Kindness). On the flip side, these values are trivial, and the (infrequently occurring) concrete claims given in the book are mostly baseless and often they actually stand in blatant contradiction to established science (which, for example, emphatically shows that parents have infinitesimal influence on the indoctrination of the traits signaled by TRICK to their children).

Cribsheet (Emily Oster)
---------------------------------------
Parenting. I heard it’s a “data-science book about education”. It is not. It is a distilled review of the literature regarding parenting issues, focused on ages 0-3. Oster is an Economics professor, so such a cost-benefit analysis is right up her alley. Disappointingly for me, it is >95% about parenting and only <5% about education (it covers stuff like feeding, sleeping, language development, screen exposure, potty training etc). It contains too many personal anecdotes, it’s a bit biased towards the author’s own personal experience and it contains a large dose of virtue signaling between the lines. Overall, it's probably a rare instance of a trustworthy and mostly fluff-free book for parents; but it has very little value for anyone else.

The Family Firm (Emily Oster)
---------------------------------------
Parenting. Well, I had both, so I read both. This one is similar to Cribsheet, but focuses on ages 5-12. Its shtick is to focus on the impersonal aspects of parenting (education, health, extracurricular activities...), and to consider them via an evidence-based and quantitative lens, as if it was a case study in a business-strategy MBA class (e.g. by considering logistics, finance, risks, opportunity costs and so on). I guess readers will be divided in regards to the systematicity it advocates, where many would feel it’s painfully basic while others would call it ridiculously excessive. I think it’s both (for example, somewhere near the beginning there’s a section comparing Jira, Trello and Asana for parenting - yes, really). LIke Cribsheet, it’s useful and informative and to-the-point for parents - but useless for anyone else.

The Case against Education (Bryan Caplan)
---------------------------------------
Education. Defeating my expectations, I strongly disliked this book. I think the thesis it promotes is completely right and I agree with most of its claims, but the author's tone and attitude are barely bearable. Furthermore, I think it’s somewhat intellectually dishonest. It’s really disappointing, because there certainly is a strong case against education, and the author was well-positioned to make it. In a nutshell, Caplan annoyingly yet convincingly argues that the objective benefits from education can be largely attributed to signaling and selection, in contrast to an improvement in human capital.

Experience And Education (John Dewey)
---------------------------------------
Education. My main gripe with this short book probably boils down to its age and to my ignorance. It was published in 1938, and seems to be centered around some fierce academic disputes that I’ve never heard of, in which I find all sides to be not even wrong. Dewey, I believe, agrees with me.

The Book of all Skies (Greg Egan)
---------------------------------------
Science fiction. The latest by Egan, whom I consider to be the most original, profound and creative science fiction author ever, and by a wide margin. On the one hand it’s a fantasy, a run of the mill adventure story that takes place in an alternative weird world; On the other hand, it’s the hardest of the hard sci-fi: the world is not “like ours, but with elves and dragons”, but rather one that operates by a coherent different physics, speculative yet thoroughly developed. The book’s raison d'etre is to explore the physical and metaphysical ideas encapsulated by its world-building. So it’s similar to Dichronauts (but much less difficult). It’s obviously excellent, but I won’t recommend it as an introduction to Egan.

Instantiation (Greg Egan)
---------------------------------------
Science fiction. Short stories, 3 of which span a short-novella (Bit-players, 3-adica and Instantiation) proving that LitRPG has a non-empty intersection with hard sci-fi and mathematical-fiction. The book is a bit disappointing - but only because Egan’s other works set such a high bar. These stories are not better than what I would expect, say, from Ted Chiang. For any other author this would be the highest compliment; from Egan I expected more. Ignoring prior expectations, it’s excellent.

Incandescence (Greg Egan)
---------------------------------------
Science fiction. An amazing book (though not a good one). It takes place in what I consider to be the most banal and least thoroughly thought through universe Egan has ever constructed (the Amalgam/Aloof setup) and mixes it with an extremely hard-core science-fiction plot line. How hard-core? Here’s an excerpt from Egan’s response to some of the reviews the book has received: “This leaves me wondering if they’ve really never encountered a book before that benefits from being read with a pad of paper and a pen beside it... I realise that some people do much of their reading with one hand on a strap in a crowded bus or train carriage, but books simply don’t come with a guarantee that they can be properly enjoyed under such conditions.”. He’s not kidding.

The Man from the Future (Ananyo Bhattacharya)
---------------------------------------
History, Biography. John von Neumann - always the smartest guy in the building (even when Einstein’s room is across the hall). Possibly the smartest person to ever walk on earth. The guy whose presence made other generational geniuses seem dumb. The guy who single-handedly revolutionized mathematics; and physics; and computer science; and economics; and life as we know it. The guy who was arrested multiple times for reckless driving, and for suggesting that the USA should preemptively nuke the Soviets. An interesting guy. An interesting book.

King of Infinite Space (Siobhan Roberts)
---------------------------------------
History of Mathematics, Biography. I was intrigued by the book’s subtitle: “Donald Coxeter - the Man Who Saved Geometry”. I’ve encountered Coxeter groups before, but I knew very little about the context in which they were invented, and absolutely nothing about their namesake. I wasn’t even aware that geometry was in need of saving! This book feels like reading a long Quanta article, and it often deviates into side-plots about other people and events tangentially-related to Coexter’s long life (1907-2003). This is a biography, not a textbook, but it naturally does try to explain Coexter’s work. I can’t really judge how well it presents it, but it was interesting enough to convince me find the time and delve a bit deeper (tbd). As a biography, well, Coxeter was an interesting guy living an impactful life, and the book does a great job painting it colorfully. Also, it’s definitely not fan-fiction, and Coxeter often comes-off like an asshole. Good stuff.

The Dictionary of Obscure Sorrows (John Koenig)
---------------------------------------
A novelty book would be a generous description. It could’ve been an innovative kind of a poetry book (but it’s not). It could have been (as it falsely pretends to be) an amusing book about etymology and languages. It could have been (and very rarely it indeed is) an insightful book filled with existentialist insights. It’s almost great, but instead it’s trash.

The Dawn of Everything (David Graeber)
---------------------------------------
Prehistory and Anthropology. A controversial book, written by two experts (an archaeologist and an anthropologist) with a lot of agenda and zero fucks to give. They go after both Rousseau’s and Hobbs’s deep-seated myths about prehistoric societies and their implications for modern-day inequality and power structures. They claim that long before agriculture (which they say was not a revolution at all) these societies were large, rich, complex and extremely diverse in their self-organization. Scientifically and academically the book is probably quite bad, but it’s provocative, rather interesting (while also a bit tedious) and despite all of its problems has some very good points.

Immune: A Journey into the Mysterious System That Keeps You Alive (Dettmer, Philipp)
---------------------------------------
Popular Science. It's obvious that the book was written by an “enthusiast” rather than an expert. The author is supposedly an experienced science-communicator (as the creator of Kurzgesagt) - but the lack of depth, oversimplifications and forced childish analogies are all too abundant and apparent. Regardless, it’s an effective overview for total newbies (such as myself) and I learned a lot, and to the best of my knowledge this is the only pop-sci book (hence, the best!) on this very topical subject.

Project Hail Mary (Andy Weir)
---------------------------------------
Science fiction. 99% of my “reading” was actually listening (the only audiobook on this list), and the remaining 1% was in Hebrew. It was enjoyable and entertaining. Against it I hold the cheesy Hollywood tropes filling the plot, and its cavalier attitude toward astrobiology (which is not a minor issue: the book manifestly frames itself as hard science-fiction, and astrobiology is a central part of it). All-in-all I definitely liked it.

יומן קריאה (2022) 755035
הודות להמלצתך החמה, אם וכאשר תנוח עלי הרוח אנסה את Being you, למרות נסיוני העגום עם ספרים מהתחום הזה.
יומן קריאה (2022) 755047
שיט, לא לקחתי בחשבון accountability. מקווה שלא תתאכזב.
יומן קריאה (2022) 755069
אל תדאג, גם אם אקרא את הספר אין סיכוי שאזכור מי המליץ עליו, ובכל מקרה הסיכוי קטן כי בצוק העתים אני קורא כמעט רק זבל אסקפיסטי.
יומן קריאה (2022) 755131
על ההתחלה נתקלתי ב:
"We can usefully distinguish the phenomenological properties of consciousness from its functional and behavioral properties. These refer to the roles that consciousness may play in the operations of our minds and brains, and to the behaviors an organism is capable of, by virtue of having conscious experiences"
אמנם הוא כותב "may" אבל כאחד שחושב שהתודעה היא תופעה מתהווה, כלומר היא לא באמת משפיעה על שום דבר מלבד עליה עצמה, משפטים כאלה ללא הסתייגויות בנוסח "עוד נדבר על אחר כך" או משהו, משאירים אותי עם עקצוצים קלים. הבעיה היא ככל הנראה אצלי, כי משהו דומה קורה לי כמעט בכל פעם שאני קורא על הנושא, ואולי השטר עוד ייפרע בהמשך אם רק אגיע אליו.
יומן קריאה (2022) 755930
"התודעה היא תופעה מתהווה, כלומר היא לא באמת משפיעה על שום דבר מלבד עליה עצמה"

רגע, מה?

קראתי את emergence [Wikipedia], ויש שם טקסונומיה שלמה של דרכים שונות לחשוב על תופעות מתהוות ולהגדיר אותן, אבל אני לא חושב שמי מהן אומרת את מה שאתה אומר. תן דוגמה למשהו שבעיניך הוא תופעה מתהווה, ונראה אם היא באמת לא משפיעה על שום דבר מלבד על עצמה.

אלא אם כן אתה קונה את הטיעון של ג'אגוון קים, ואז זו מסקנה אפשרית ממנו, אבל לדעתי זה (א) טיעון נגד עצם הרעיון של תופעות מתהוות, ו(ב)לא משכנע בכלל (נדמה לי שלפני עשרים שנה קראתי אותו יותר בפירוט, וגם אז הוא נראה לי מבוסס על אי-הבנה.)
יומן קריאה (2022) 755949
ניקח לדוגמא טמפרטורה.

נכון שלא פעם נתקלים בביטויים דוגמת ''בגלל הטמפרטורה...'' וכמובן אין בכך שום פסול (כשם שאין שום פסול בהתייחסות ל''רצון חופשי'' כאל ביטוי מטאפורי), אבל כאשר מדברים על מהות הטמפרטורה עצמה צריך להתייחס למה שיוצר אותה, לא למה ש''היא'' גורמת.

אני מתנצל מראש על כך שבצוק העתים אני מתקשה לעסוק בסוגיות כאלה ולכן התשובה לאקונית למדי, בתקווה שהרעיון ברור.
יומן קריאה (2022) 755955
לפני שבוע התכוננתי עם בתי למבחן במדעים (כיתה ז'), וכבר שם חידדו להם היטב שהמהות הנמדדת היא חום, וטמפרטורה היא רק הסרגל/פרמטר (הם לא השתמשו במילים כאלה) שלפיו מודדים.
זה כמו לומר שסנטימטר הוא יישות כלשהיא.
יומן קריאה (2022) 755992
בהמשך לתגובתו של הפונז, האם תגובתך בעינה עם "חום" במקום "טמפרטורה"?
יומן קריאה (2022) 756430
שכ"גוש, אתה כאן? תגובה 755992 היתה רק שאלה להבהרת טרמינולוגית של הדוגמה, היא לא היתה אמורה לסתום לך את הפה.
יומן קריאה (2022) 756441
אהמממ, כן, אני כאן, אבל הפסקתי לקרוא את הספר ההוא לאחר כמה עמודים באשמתי המלאה. הקשב שלי מוגבל בימים אלה לחמש שניות כך שאני מעדיף לא להמשיך את הפתיל הזה ועימך הסליחה.
יומן קריאה (2022) 756503
מכיוון שאתה מעדיף לא להיכנס לדיון, אצהיר חד צדדית את דעתי: תופעות מתהוות משפיעות גם משפיעות על דברים מלבד עצמן. למשל, חום הוא מרכיב קריטי בשרשרת הסיבתית שבין קירוב היד ללהבה לבין הרחקתה המהירה.
יומן קריאה (2022) 755068
מה הפתרון המקובל היום לפרדוקס פרמי (הסקתי מתגובתך שיש כזה)?
יומן קריאה (2022) 755120
אסייג: מקובל עלי. אחזור עם קצת יותר פרטים בקרוב, אני מקווה.
יומן קריאה (2022) 755121
אייזיק ארתור מחלק את הפתרונות שהוצעו לפרדוקס פרמי למספר קטגוריות ותתי קטגוריות. רבים מהפתרונות הם משלימים (למשל יש מעט מאד ציוויליזציות וגם הן לא מתקשרות מאיזשהי סיבה). הוא גם מסביר את החוזקות והחולשות של כל פתרון.

הסרטון המלא, זהירות ארוך

1. Alien civilizations are rare
1A rare earth
1B great filter
1C civilizations dont last long
1D intelligence is not natural

2. We cant detect then
2A they talk but we dont hear them
2B there hasnt been enough time
2C they dont have reason to talk
2D they hide from everyone

3. We cant recognize them
3A aliens are here secretly
3B aliens visited our ancestors
3C aliens are here but we cant tell
3D we are the aliens

4. Misc
4A zoo hyphothesis, prime directive
4B interdiction
4C self quarentine
4D living civilizations are very recent
4E ascention
4F technological singularity
4G rim migration
4H black hole farming

יומן קריאה (2022) 755122
א. תודה. אצפה בזמני הפנוי.
ב. בתור מהנדס, פירוט אוסף הסיבות לתופעה/באג מסוימים הם לא מה שאנחנו קוראים "פתרון". כשעומר כותב שיש פתרון מקובל, אני הייתי מצפה למשהו יותר ממוקד ונסמך-נתונים.
יומן קריאה (2022) 755124
אני אכן מתכוון למשהו יותר ממוקד ונסמך-נתונים. אם אמצא את הזמן והאנרגיה, אכתוב על כך מאמר מפורט לאייל (המערכת עדיין מקבלת מאמרי אורח, נכון?). אם אווכח שזה לא קורה בשבועיים הקרובים, אז פשוט אכתוב תגובה וזהו.
יומן קריאה (2022) 755125
בטח מקבלת, ונשמח מאד אם תשלח.
יומן קריאה (2022) 755127
מעולה, ותודה.
יומן קריאה (2022) 755139
באופן טבעי, כמות הנתונים הזעירה היא זו שמאפשרת מגוון גדול מאד של פתרונות אפשריים לפרדוקס..

אני אשמח לקרוא את המאמר של עומר, אבל אני פסימי לגבי כמות הנתונים שהוא (או כל אחד אחר) יכול לספק.
יומן קריאה (2022) 755126
אני מאמין שהתשובה לפרדוקס פרמי היא הרבה יותר בנאלית, טריוויאלית, וגרוע מזה, מדכאת: אין אפשרות טכנית למסע בין כוכבים. המרחקים פשוט גדולים מדי וכל מסע כזה הוא מסע בכיוון אחד, שייקח עשרות שנים לכוכבים הקרובים ביותר ויהיה כרוך בסיכונים גדולים. למה שמישהו תבוני ירצה לעשות דבר כזה?
יומן קריאה (2022) 755128
התחלתי לכתוב את המאמר, ובדיוק כתבתי ספציפית על זה. אם ארחיב כאן אאבד את המוטיבציה להמשיך לכתוב, אז אתאפק בינתיים - אבל אני לא חושב שזה הסבר טוב (למיטב ידעתי, אגב, זה היה הפיתרון של פרמי עצמו לפרדוקס).
יומן קריאה (2022) 755129
(במחשבה שנייה, פרמי כנראה טען משהו קצת שונה ממה שכתבת - אבל אעצור כאן בינתיים).
יומן קריאה (2022) 755130
אם יש הרבה מה להרוויח? אני חושב על הספנים של סוף המאה ה־15 ותחילת המאה ה־16. שם אמנם היה מדובר על שנים בודדות, אבל רמת הסיכון הייתה גבוהה. אם מדובר על כמה עשרות שנים, והתרבות מספיק מתקדמת במשך אלפי שנים, זה כבר בגדר האפשרי.
יומן קריאה (2022) 755132
אוקיי, אבל מישהו תבוני יכול לאותת ליקום שהוא קיים, גם בלי לנסוע, לא?
יומן קריאה (2022) 755135
עם זה קשה להתווכח, כי אנחנו מכירים טוב ציויליזציה צעירה אחת שעושה את זה כבר כמעט 100 שנה. חוץ מזה, ציוילזציות מתקדמות אמורות להיות מסוגלות לשלוח אוטומטים מתרבים של פון-נוימן, ואם חלק מהן הן ציויליזציות הרבה יותר ותיקות מאיתנו, מה שכמעט הכרחי, אותם אוטומטים כבר היו אמורים לאכלס את הגלקסיה כולה (על מה אנחנו כבר מדברים? על רדיוס זעיר של 100,000 שנות אור בערך).

הניחוש שלי הוא ש דיון 764 פוגע בול. חיים כשלהם אולי נפוצים, אבל לא אתפלא אם קפיצת המדרגה מפרוקריוטים לאיוקריוטיים היתה משהו חד פעמי בתולדות היקום. כידוע, לא נמצאו שום סימנים לשלבי ביניים בין שתי צורות החיים השונות מאד האלה (אם כי זה לא אומר שלא היו כאלה).
יומן קריאה (2022) 755138
הקדמת אותי
יומן קריאה (2022) 755137
זהו פתרון אפשרי, אבל יחסית חלש.

גם בהנחות מחמירות ביותר גשש רובוטי משתכפל (<קישור https://en.m.wikipedia.org/wiki/Self-replicating_spac... מכונן פון ניומן) יגיע לכל מערכת בגלקסיה תוך מיליון שנה. וזהו זמן זעיר ביחס לגיל הגלקסיה.

=== למה שמישהו תבוני ירצה לעשות דבר כזה?

זה משחק אבולוציוני. זה כמו לשאול: למה שמישהו ירצה לחצות את האוקינוס בסירה רעועה, מבלי שהוא יודע לאן הוא יגיע. זה כרוך בסיכונים גדולים.

מספיק שמתוך 10 מינים תבוניים יהיה מין אחד, שבו רבע פרומיל של האוכלוסייה מעוניין לעשות את זה - כדי שאותו רבע פרומיל ישתלט על הגלקסיה (באופן אישי, או רובוטים שלו).
יומן קריאה (2022) 755140
חשבתי‏1 פעם על האפשרות שכל תרבות שמגיעה לרמה טכנולוגית מסוימת מתמלאת פחד מתרבויות מתקדמות יותר שאולי יחסלו אותה בנוסח "מלחמת העולמות" ודומותיה. כתוצאה מכך שוררת ביקום פארנויה קוסמית ודממת אלחוט.

עד שבאו הדבילים ההם ממערכת השמש וניפצו את שיווי המשקל הזה. עכשיו זה כבר בחזקת "הבא להורגך" כך שפייזרי הטכיונים כבר יצאו מהמחסנים.

אם אתם קוראים את ההודעה הזאת נראה שטעיתי.
_________
1- או קראתי ושכחתי
יומן קריאה (2022) 755144
או שהן מפחדות ממכונות פון-ניומן. יש מצב שמכונה שהיא מספיק אינטליגנטית כדי לעשות את הדברים המדהימים שדורשים משכמותה תקלוט שהרבה יותר קל לעשות ילדים ולשמור עליהם בלי כל הטיסות המעיקות האלה. רק צריך להיפטר מיצורי הפחמן (או מה שלא יהיה) הפרימיטיבים האלה והפלנטה המפתוחת כולה שלה...

____

ושתי שאלות:
1. בנוגע לשידורים אלקטרומגנטים - אם המרחק מהתרבות הקרובה אלינו ביותר הוא אלף שנות אור, כמה חזק צריך להיות אות רדיו שאינו ממוקד כדי שאפשר יהיה לזהות אותו? האם זאת בכלל רמה סבירה לאות מעשה ידי אדם (או חייזר)?
2. מהצד השני, למה כולם כאן מניחים שתרבויות אחרות הן ממושמעות (כלומר בעלות תודעה משותפות או חוק אחד מראשית ההיסטוריה הטכנולוגית ופרטים צייתנים)? זה ממש לא עולה בקנה אחד עם המדגם הקטנטן שלנו.
יומן קריאה (2022) 755729
בעניין השידורים האלקטרומגנטיים - יש כאן הנחה סמויה שגלי רדיו הם טכנולוגיית התקשורת למרחקים היחידה האפשרית, הטובה ביותר, והאחרונה שיצורים תבוניים אי פעם יפתחו (בגלל שתי הסיבות הראשונות).

לא ברור לי למה לאור ההיסטוריה של התפתחות הטכנולוגיה אנחנו לוקחים את ההנחה הזו כאקסיומטית. כל פעם שאני חושב על זה אני מדמיין בראש מעין קריקטורה של שני אינדיאנים עומדים על החוף, ואחד אומר לשני ״נו אל תהיה דביל, תרבות זרה מעבר לאוקיאנוס שיכולים לתקשר למרחקים עצומים? לא יכול להיות כי היינו בוודאי רואים את המדורות הענקיות שלהם וסימני העשן העצומים עד לכאן!״.

בזמן שההודעה הזו תשוגר לשרתי האייל בעזרת גלי רדיו (חלק מהדרך לפחות - עד הראוטר בסלון לכל הפחות), ייתכן שיצורים תבוניים מתקשרים מצד אחד לצד השני של הגלקסיה בעזרת תנודות של אנרגיה אפלה. או משהו אחר שעדיין לא חשבנו עליו. הניסיון שלנו לזהות חיים ביקום בעזרת קרינה אלקטרומגנטית עלול להראות מאות שנים מהיום כבורות פרימיטיבית מאוד.
יומן קריאה (2022) 755731
מהירות האור היא מגבלה על מהירות העברת מידע באופן כללי. בפרט היא תקפה גם לתנודות של אנרגיה אפילה.

מי שבונה על מהירויות גבוהות יותר פותח תיבת פנדורה של כל מיני זוועות - כמו הפרת הסדר של סיבה-ותוצאה, ארז טל בתוך תחפושת של טווס וכולי.

זה לא מוריד מהפרק כל מיני רעיונות אקזוטיים (כגון טכיוניים וכולי) אבל בתור הנחה בהקשר של פרדוקס פרמי? זו הנחה סבירה לחלוטין. אפשר לאמר זאת אחרת: בפורומים הרלוונטיים דנים בציווליזציות שמשנעות גלקסיות שלמות או מתיישבות על גבי אופק האירועים של חור שחור. ההתייחסות למהירות האור לא נעשית מתוך חוסר דימיון.
יומן קריאה (2022) 755736
להבנתי מגבלת מהירות האור לא חלה על תנודה של המרחב עצמו, זה הבסיס לתיאוריית מנוע עיוות המרחב של אלקוביירה. ההערה לגבי תנודות של אנרגיה אפלה היא מליצית מן הסתם - כמובן שאין לי גישה לידע שעדיין אין ברשותנו. אבל אנחנו לא יודעים ממה עשויים 95% מהחומר והאנרגיה ביקום.

ולכן אני לא מסכים שזו הנחה סבירה לחלוטין ואני כן חושב שהיא נטועה בחוסר דמיון. לא בגלל הידע שלנו בפיסיקה נכון להיום, שאיתו אינני מתווכח. אלא מכיוון שההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב שבתוך כמה מאות שנים הידע והטכנולוגיה שלנו יכולים להשתנות באופן מרחיק לכת - קל וחומר לאורך מיליוני שנות התפתחות מדעית וטכנולוגית.

ההנחה שאנחנו יודעים עכשיו בדיוק באיזה אופן נתקשר בעוד מיליוני שנים ומה תהיינה המגבלות של הטכנולוגיה אז נראית לי ההנחה הלא סבירה בהקשר הזה.
יומן קריאה (2022) 755740
אוקי,

אז אנחנו חלוקים על זה - אבל מסקרן אותי משהו. האם לדעתך יש מגבלה שאנחנו יודעים עליה היום אבל סביר שתשאר רלוונטית עוד מיליוני שנים? מסע בזמן? ביקור בחור שחור? בקבוקי קליין? משהו אחר?
יומן קריאה (2022) 755744
אני מאמין שכן, אבל לדעתי קשה עד בלתי אפשרי לנחש אילו מגבלות אלו יהיו.

בנוסף יש כאן גם עניין סביב המילה ״רלוונטי״ - מה שקרה בהתפתחות של הפיסיקה יכול לקרות שוב - הבנה שאיננה סותרת ידע קודם אבל מכלילה אותו כמקרה פרטי של כלליות חדשה. מהבחינה הזו מגבלות יכולות להישאר ״רלוונטיות״ בהקשר אחד, אבל ההבנה החדשה שלנו יכולה לאפשר לנו מבחינה פרקטית לעקוף אותן בהקשר אחר.
יומן קריאה (2022) 755745
"קשה עד בלתי אפשרי לנחש"..

בגלל זה שאלתי: האם אתה יכול לתת דוגמא למגבלה <מודגש> שסביר שתשאר? אתה לא צריך להתחייב מה יקרה באמת ואני מבטיח לא לתפוס אותך במילה עוד מיליון שנה..

ושוב אני נותן דוגמא. מסע בזמן. האם נוכל בעזרת טריק כלשהו לבקר ממש בעבר? לא פתרון בסגנון VR. ממש לחזור לבית הספר התיכון ולגלות לעצמנו את התשובה במבחן ההוא בספרות.
יומן קריאה (2022) 755746
אני רואה שהתגובה המקורית שלי לא היתה מנוסחת כהלכה. מה שעניין אותי במקור זה הדוגמאות. לא האם איזשהו שריד של הידע המדעי יישאר..
יומן קריאה (2022) 755747
אין לי דרך לתת דוגמא כזו. להטיל ספק בוודאות של ההנחות שלנו לגבי העתיד רחוק זה ההיפך הגמור מלהתנבא על מה כן סביר שיהיה בעתיד הרחוק.
יומן קריאה (2022) 755748
טוב. אני מקווה שלפחות בעתיד הטכנולוגיה תתפתח כך שכן יהיה אפשר להתנבא על מה סביר שיהיה בעתיד הרחוק..

prophetGPT זה הדבר הבא!
יומן קריאה (2022) 755756
לאא!!
prophetGPT יקח גם לי את הפרנסה!
יומן קריאה (2022) 755750
Welcome back!
יומן קריאה (2022) 755779
:-)
יומן קריאה (2022) 755141
אבל מה התועלת בלשלוח מכונות פון-ניומן ליישב את הגלקסיה? מה התרבות שיצרה אותם מרוויחה מזה?
יומן קריאה (2022) 755142
יכולות להיות כמה אפשרויות
אבל הכי פשוטות הן:
1. סקרנות (גם אנחנו חוקרים את מערכת השמש שלנו על ידי גשושים רובוטיים)
2. הכנת הקרקע להתיישבות
3. התרבות שיצרה אותן לא מרוויחה מכך, אולי היא אפילו נכחדה. אבל מכונות פון ניומן הן בעצמן תרבות ש"מרוויחה" מזה שהיא מתפשטת.
יומן קריאה (2022) 755143
1. אנחנו משיגים את תוצאות המחקרים שנים ספורות או עשרות שנים אחרי תחילתו. זה סביר. כשתוצאות המחקר מגיעות מאות או אלפי שנים אחרי תחילתו, אני בספק אם מישהו ישקיע בזה מאמץ.
2. כאמור, אני מתקשה לדמיין יצור תבוני שיוצא למסע מסוכן בכיוון אחד ושיימשך רוב חייו (אם לא יותר מכך) כדי להתיישב במקום חדש.
3. למה למין תבוני לטרוח עבור "מין" לא ממש תבוני שיתפשט בגלקסיה?
יומן קריאה (2022) 755146
1. אבל זה כבר קרה.. יש את תקליט הזהב בוואיג'ר. אפילו במובן הצר של "יצירת קשר עם מין זר" בני אדם משקיעים מאמץ שאם ינשא פרי, זה יהיה עוד הרבה דורות. לא קשה לדמיין פרוייקט יותר יומרני מזה.
מעבר לכך בלאו הכי הלוגיסטיקה של מסע בין כוכבי היא כזו שמשתלם להתבסס כמה שיותר על משאבים במקום שאליו הגעת. אז אפילו כדי לחקור את המערכת הקרובה, יש מצב שהטכנולוגיה הרלוונטית תתפתח.
ולגבי סבלנות: אתה מניח שתוחלת החיים של מין יהיה תמיד כמה עשרות שנים לכל היותר. אפילו לגבי המין האנושי, זו הנחה קצרת רואי. מספיק שתת קבוצה תאריך את החיים שלה בדרך כזו או אחרת. אבל בהקשר של פרדוקס פרמי? שאף מין תבוני לא יאריך את תוחלת החיים ליותר מכמה עשרות שנים? קצת מוזר.

2. מספיק מעטים שיסתכנו. לחלופין יש אפשרות של ספינת זריעה שבה אף אחד לא מסכן את ישבנו (אם לאותו מין יש איבר כזה). באופן היסטורי האנושות התפשטה שוב ושוב ושוב.. והתיישבה במקומות לאו דווקא מסבירי פנים. יש כאן תבנית גם אם קשה לך לדמיין מישהו שנוטל סיכון כזה.

3. אבולוציה. דברים מתפתחים. אף מין לא "טורח" עבור "מין" אחר.
אני מפנה אותך לסרטים טרמינטור, מאטריקס, הרוח במעטפת, באטל סטאר גלקטיקה, wall e, אינטר-סטאלר ועוד
יומן קריאה (2022) 755149
נזכרתי בעוד משהו. בספר המד"ב מעוף השפירית, מתוארת משלחת אנושית ראשונה מחוץ למערכת השמש. המסע אורך 40 שנה, והצוות לוקח תרופות מעכבות זיקנה. זהו מסע בכיוון אחד. המשלחת מונה מספר קטן של מדענים וטייסים, כל אחד מוביל בתחומו.

בתחילת הספר, מכר של אחת המדעניות שואל אותה מה פתאום היא מוכנה להצטרף למסע מסוכן כזה שממנו היא לא תחזור. היא אומרת שלא רק שהיא מוכנה, זהו חלום חייה.

אני מאמין שהחלק הזה של הסיפור לא רחוק מהמציאות. יצר ההרפתקנות של אנשים יכול להיות חזק מאד. לא יהיה קשה למצוא אנשים כאלה.
יומן קריאה (2022) 755157
40 שנה זה הרבה, אבל עדיין סדר גודל 'סביר' הן מבחינה פרסונלית של הנוסע והן של הממסד ששלח אותו.
סדר גודל ובטח שניים מעל זה, זה כבר בלתי סביר. לאנושות כדאי עכשיו להשקיע בטכנולוגיה (ולצורך הענין מסע בחלל הוא סוג של טכנולוגיה) שתניב פירות בעוד 40 שנה. נניח - היתוך לא מזהם.
לא כך הדבר בטכנולוגיה שתניב פירות בעוד 400 שנה. שלא לומר 4000.
בין השאר כי יכולת החיזוי לטווחים כאלה היא אפסית. לפי ההבדל בין המדע של היום למדי לפני 400 שנה, לא יהיה מפתיע אם בעוד 300 שנה כבר יקרה אחד מהתרחישים הבאים:
א. תהיה לך טכנולוגיית היפר-גרביטתיה קוונטית שתשיג בשנה אחת את החללית ששלחת לפני 300 שנה.
ב. הבעיה שבגללה נסעת (התחממות גלובלית לצורך הענין) תיפתר טכנולוגית (מצד אחד) או תחסל חלק ניכר מהאנושות (מצד שני).
ג. יתגלו בעיות הרבה יותר מאז'וריות שיצריכו משאבים דחופים יותר מתקשורת יקרה ומסורבלת עם גשושית נידחת ועתיקה.
וגם:
ד. כולם ימותו. או - לא פחות חשוב לדעתי - כל מי שנוסעי החללית העתיקה הכירו - ימותו.
אודיסאוס היה מוכן לצאת למלחמה 7 שנים ואז לחזור בתלאות אינספור לפנלופי שלו. זה לא תקף ל-‏700 שנה.
יומן קריאה (2022) 755168
אם 40 שנה זה סביר, אז בשיטת האינדוקציה אותו מין (סליחה, רק אלו מתוכו שמעוניינים להגר) יגיע לכל הגלקסיה. וזה עוד לפני שלקחת בחשבון ש 40 שנה זה אולי הצעד הראשון ואחרי זה המספר ירד.

לגבי "לאנושות כדאי", אתה לא טועה. אבל זוהי הסתכלות לא מועילה כאשר מנתחים את העתיד בטווח הרחוק (והנושא הוא הרי פרודקס פרמי, שזה ניתוח בטווח זמן בלתי נתפס כמעט). האנושות היא לא מונוליט, ואנשים לאו דווקא מונעים על ידי "כדאיות". מספיקה קבוצה קטנה מאד שרוצה משהו, ויכולה להיות לזה השפעה עצומה בטווח הרחוק.

אם אני אגיד שלאנושות לא כדאי להחזיק נשק להשמדה המונית - זה כמובן משפט נכון. אבל מספיק שקבוצה קטנה תרצה להחזיק נשק כזה (מסיבה אנוכית) וקבוצה אפילו עוד יותר קטנה תרצה להשתמש בו - ותהיה לזה השפעה אדירה.

אותו דבר נכון גם למסע בין כוכבי. אם תחכה מספיק זמן למישהו בעולם יהיה את המשאבים הטכנולוגיה והרצון לעשות משהו שיקח גם מאות ואלפי שנים.

לסיום אני אספר על פרוייקט תיבת נוח שהוא כספת של זרעים שנועדה לשמר את המגוון הביולוגי במקרה של קטסטרופה. האו"ם ונורווגיה השקיעו בזה כמה מיליונים. אני מצטט את מנהל המתקן: "(הכספת) לא תתמלא בימי חיי, וגם לא בימי חייהם של נכדי".

ועכשיו שכ"ג אמור להגיד: עוד 20 שנים נוכל להגיד לג'פטו "תייצר לי בבקשה דינוזאור חי. ושהוא ילבש כובע מצחייה הפוך ויידע לגלוש על סקייטבורד". אז למה צריך את הכספת? ייתכן מאד שהוא צודק. אבל כנראה הסלמון עלה לנורווגים לראש והם בנו את הממותה הקפואה הזו.
יומן קריאה (2022) 755169
המוטיבציה של החלקים ב"אנושות"‏1 לפיתוח נשק להשמדה המונית היתה המוטיבציה הכי חזקה, עתיקה ובסיסית בהיסטוריה - הישרדות.
זו מוטיבציה שכרגע לא קיימת במסע בחלל שלך.
רוב הזינוקים הטכנולוגיים כבר מזמן לא מושגים על ידי יחידים בגראג' עם פלייר ומברג. הם מושגים על ידי השקעה עצומה של מדינות וחברות כבירות משאבים.
הכספת שלך היא פשוט פרוייקטון נחמד, ההבדל בין זה לבין מסע ארוך בחלל הוא כמו ההבדל במרחק בין תל אביב לבאר-שבע לזה של באר-שבע לאלפא קנטאורי.

1 שלא היו חלקים קטנים כלל וכלל, בין השאר כי המוטיבציה היתה הכי-לא-אזוטרית שיש.
יומן קריאה (2022) 755186
לפחות אנחנו מסכימים על החלק הראשון.
אם 40 שנה זה סביר, אז יתר הגלקסיה היא פשוט חזרה על אותו צעד.
יומן קריאה (2022) 755187
לא ממש. נניח שהגעת אחרי 40 שנה עם 10 אנשים לכוכב לכת מרוחק ואפילו קל לחקר מבחינת האויר, המים וכו'. בין זה לבין להקים שם התיישבות מאורגנת וברת קיימא, שיכולה גם לבנות יכולת לשיגור חלליות חלל-עמוק, יש מרחק גדול מאד (וזמן גדול מאד).
יומן קריאה (2022) 755188
לא אמרתי שהצעדים יקרו מייד אחד אחרי השני.
תן איזה 500 שנה לפלנטה להתפתח.
יומן קריאה (2022) 755172
אבל מאיפה ההנחה שנדרשת קפיצה טכנולוגית אחת ענקית? סתם למקרה הבודד שלנו: חשבו על ההתקדמות הטכנולוגית ההיפותטית שתאפשר לנו להגיע לגרמי שמיים בפאתי מערכת השמש, כי אולי יתברר שיש שם משהו מעניין. ואולי אפשר להתחיל אפילו ליישב שם משהו. ואז זה כבר חלק לא מבוטל מהדרך לפרוקסימה.

ושוב: יישוב אמריקה על ידי הוויקינגים נכשל, הסינים זנחו את הצי הגדול שלהם, הפורטוגזים חקרו דווקא את השיט להודו, אבל בסופו של דבר דווקא הספרדים הצליחו להגיע לאמריקה ולהתבסס שם. אז יכול להיות שיהיו כישלונות.
יומן קריאה (2022) 755181
מי אמר קפיצה אחת ענקית? כשאני משווה את הטכנולוגיעה היום ל-‏400 שנה אחורה, אני רואה אלפי קפיצות כאלה, ומן הסתם יהיו אלפים כאלה גם ב-‏400 הבאות.
המרחק של נפטון מהשמש הוא 4 שעות-אור, לפרוקסימה 4 שנים. אני לא רואה איך שעה מתוך שנה זה 'חלק לא מבוטל'.
ובשביל פאתי מערכת השמש לא צריך 400 שנה, אז למה זה רלוונטי לדוגמה כאן?
יומן קריאה (2022) 755184
פאתי מערכת השמש זה הרבה יותר רחוק מנפטון. אנחנו יודעים על כל מיני עצמים בעננת אורט. אין לי מושג כרגע למה מישהו ינסה להגיע אליהם, אבל אולי יתברר שיש סיבה. ואולי: פשוט כי הם שם.
יומן קריאה (2022) 755192
ה''הרבה יותר'' צריך להיות ''פי אלף יותר'' כדי שזה יעמוד בחלק הבלתי מבוטל ההוא.
יומן קריאה (2022) 755202
ההנחה שיש ביכולתנו לחזות מה תרבויות שונות לחלוטין מאיתנו תמצאנה לנכון לעשות היא הנחה חזקה מאד. בצד השני יש טוענים שאי אפשר להניח אפילו יכולת לתקשר עם ציוילזציות מסוימות, מפותחות ככל שתהיינה.

בהנחות פחות מרחיקות לכת דומני שאפשר לשער שלפחות חלק מהציוילזציות המתקדמות תהיינה מעוניינות להמשיך את קיומן ככל הניתן, ובשלב מסויים של התפחותן, אחרי שהבעיות הלוקאליות שלהן נפתרו (בעזרת השילוש הקדוש: היתוך גרעיני, AI והחשוב מכל:סעיף ההתגברות), הצעד ההגיוני שלהן יהיה לבדוק מה קורה ביקום הגדול, גם מפני שסקרנות לשמה נראית כמו משהו שיש בו תועלת הישרדותית ולכן היא תהיה מאפיין שכיח, וגם מפני שאף אחד לא יכול להיות בטוח שמישהו אחר לא יודע דברים שהוא לא ועלול לסכן אותו (די לזרוק כאן "חור תולעת" כדי שהרעיון יהיה ברור). למה? רק מתוך אותה ארגומנטציה שגם הם לא יכולים לנחש את המוטיבציה של תרבויות זרות.

באופן קצת משעשע, הפרדוקס של פרמי פותר את עצמו: כשהקלינגונים שואלים את עצמם למה לא רואים עדות לכדורי דייסון (אגב, שם הם נקראים כדורי Olaf Stapledon), אחת האפשרויות היא שמי שהיה טיפש מספיק לבנות משהו כזה ובכך להסגיר את מיקומו, כבר חוסל בידי איזה נבל גלקטי. בהנחה שאף תרבות מתקדמת לא תרצה להעמיד את עצמה בסכנה כזאת, המצב השכיח יהיה שתיקה מוחלטת - ושום כדור דייסון במטותא! - ומאידך נסיון ללמוד על היקום בלי להסתכן, גם בגלל הסקרנות שהזכרתי קודם, וגם כדי לגלות סכנות פוטנציאליות. אז איפה כולם? שואלים את עצמם אותה שאלה ומתחבאים במרתף. אולי הם שולחים ציים של אוטומטים מתרבים, תוך וידוא שלא יהיה להם שום קשר ישיר לכוכב האם, אבל רשת של כמה מילארדי אוטומטים חשאיים כאלה שמדווחת, בסתר, רק אם היא נפגשת בסיכון רציני (וגם לומדת עליו מספיק כדי להבטיח שהתקשורת לא תסגיר את השולחים) היא משהו שהייתי חושב עליו במקומם.

אם כך, שידורי הרדיו שלנו הפוכים אותנו לאחת התרבויות המטומטמות בגלקסיה, או בקוסמוס כולו. כמובן, ההסבר הקצת פחות אידיוטי הוא ההיפך מזה: אנחנו הכי מתקדמים ביקום, וזה שהיסטורית ההנחות בדבר הייחודיות והחשיבות הקוסמית שלנו הופרכו אחת אחרי השניה לא אומר שגם זאת תלך בעקבותיהן. כמו פיי.
יומן קריאה (2022) 755212
אני מתפלא שלא עליתם על הכיוון שבו תרבות מפותחת יכולה להאריך את תוחלת החיים לאלפיים שנה, וזה מבטל חלק מהשיקולים שכתבתי.

לא ברור לי על איזה "שידורי הרדיו שלנו" אנחנו מדברים - על עצם כך שיש לנו תחנות טלויזיה "מקומיות" שמשדרות, או שאנחנו עושים שידורים חלליים עוצמתיים וממוקדים יותר? כי המצב ההפוך של "שתיקה אלקטרומגנטית מוחלטת" נשמע לי מאד לא ישים אם אתה רוצה לפתח ציויליזציה מתקדמת כלשהי. זה יהיה קצת קשה כשכל מה שיש לך אלה יוני דואר.

ואסיים באנקדוטה - פגשתי פעם את פרימן דייסון סכבודו ובעצמו באיזה אירוע פתיחת שנה של אוניברסיטה מסוימת בחו"ל. כשהבנתי שזה הוא, יכול להיות שאמרתי משהו (דוקא בהתלהבות מה) על "דייסון מכדורי דייסון", ויכול להיות שהוא נעלב. כנראה שהוא לא החשיב את זה כאחד מהישגיו הראויים. ובדיעבד אני הרגשתי כמו אידיוט.
יומן קריאה (2022) 755219
==== אני מתפלא שלא עליתם על הכיוון של להאריך את תוחלת החיים..

גנבתי את מכונת הזמן של השכ"ג ועדכנתי את תגובה 755146. לידיעתך בשנת 3071 האבוקדו ינצח בתוכנית זמר במסיכה (אבל אני לא אגלה מי זה)
יומן קריאה (2022) 755222
יפה!
אשמח לתחזיות שישפרו את מצבי הפיננסי בטווח שאוכל ליהנות מתוצאותיהן.
יומן קריאה (2022) 758045
רגע של אסקפיזם: תודה על ההמלצה על Being You. אחרי קריאת 40% אני משוכנע היטב בעיקרי התזה של המחבר, והיא אבן דרך: הבעיה הפסיכו-פיזית (או משפחת הבעיות) כנראה הופכת בזו מבעיה פילוסופית קשה (ופתירה לדעתי, אבל קשה לשכנע בפתירותה ובפתרונה) לשלאה מדעית בת-חקר, שכנראה בקרוב תאייד את הבעיה הפילוסופית. חוץ מזה הספר אכן מהנה לקריאה, אם כי לטעמי לא אחד מההכי מהנים אי פעם.
יומן קריאה (2022) 758049
נשמע מאד מרחיק לכת!
הוספתי לרשימה האישית באמזון.
יומן קריאה (2022) 758058
אני שמח שאתה נהנה!

אם כתבת במפורש שהוא לא אחד מהכי מהנים אי פעם, זאת אומרת שיש לך בראש דוגמאות קונקרטיות למד"פ מוצלח יותר? אל תשאיר אותנו במתח.
יומן קריאה (2022) 758102
רגע, אנחנו תוחמים את זה למד"פ, או לכלל ספרות העיון? עניין של טעם מן הסתם, אבל The Unfolding of Language של גיא דויטשר, רוב הספרים של הופשטטר ודניאל דנט, "משפט גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה" של אברון, ואפילו (מסיפור אחר) "הביתה" של ענברי. שזה בעצם לא מעט מכל ספרי העיון שקראתי, כי לפחות כמותית אני קורא עלוב. בולטים בהיעדרם ספרי היסטוריה, אני בטוח שהמדפים מלאים בכאלה שאני מאוד אהנה מהם כשיום אחד אגיע אליהם (אני מתקשה להיזכר ולו באחד שקראתי חוץ מ"הביתה").

אדגיש שוב שהמטריקה שלי בנקודה הזו היא כמה הספר היה מהנה לי לקריאה, לא כמה חשוב או תקף או מחכים התוכן שלו. זו מטריקה פחות חשובה. במדד התקף/חשוב/מחכים הוא עובר את כל הנ"ל בקלות (אזהרה: הטיית-הלאחרונה).
יומן קריאה (2022) 758107
טוב, כן, אני מסכים איתך לגבי דויטשר, הופשטר ואברון (קצת פחות לגבי דנט), ואת ''הביתה'' הוספתי לרשימה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים