בתשובה להאייל האלמוני, 30/05/23 16:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. מה אומר לך שהפער קטן? גם הפער בין מחירי בקבוקי קולה בשתי פיצוציות קרובות (גיאוגרפית) הוא די קטן. ב. אני מסכים שלא תמיד טוב להוסיף חופש, יש אפילו תחום שלם בכלכלה של כשלי שוק [ויקיפדיה] שפר-הגדרה לא מייצרים את ההקצאה היעילה ביותר. בכל זאת, כלכלת השוק טובה ביותר מעבר למוצרי צריכה כמו אורז ופלאפל, ואנחנו משתמשים בה גם לדברים רחבים יותר כמו ביטוח, מכוניות, נדלן, פנסיה, בנקים, ניירות ערך, אנרגיה וכו'; מערכת החינוך אולי שונה מקניית אורז בקריטריונים שהבאת, אבל יש תחומים לא מעטים שזהים לחינוך בקריטריונים הללו ובכל זאת אנחנו מאפשרים בהם חופש בחירה. לבחירה לא טובה של קרן פנסיה יש משמעויות עם סיכון גבוה, פידבק איטי, ואין וודאות בסיבות; מעצב פנים יכול להיות עם חיבור מדהים לזוג א' אבל לא "להתחבר" כלל עם זוג ב'. השפעה חיצונית משמעותית יש למידת הבריאות האישית שלך, ובכל זאת אתה בוחר רופא. אתה יכול לקנות "חבילה" של חופשה בחו"ל שאפילו בעצמה כוללת את המילה "חבילה". צרכי הביטוח משתנים עם הזמן ובכל זאת אני יכול לבחור סוכן וחברת ביטוח. לסיכום - אני כמובן לא יכול להוכיח שמערכת החינוך לא נמצאת תחת פרדוקס ברס, אבל גם לא ניתן להוכיח ששוק הברגים באורך 10" לא נמצא תחת אותו פרדוקס גם כן; מדובר בכלל אצבע, וכרגע אנחנו נמצאים "אפס חופש". ג. "להדגים הבדל קטן" זה לא כמו "לא להצליח להדגים הבדל" ושניהם שונים מלהגיד "לא ניתן טכנית לבצע את ההשוואה". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש פה 2 עניינים מוכרים. ראשית סתירה בין האינטרס הציבורי לפרטי. לך הכי מיטבי חופש מקסימלי בבחירת בית הספר לילדיך. אני לא בטוח שזה גם האינטרס שלנו כחברה. מדינת ישראל הצליחה להקים מערכת חינוך ציבורית עד גיל 18, די טובה. סביר להניח שברמת החופש המיטבית לך, מערכת החינוך הציבורית היתה הופכת ללשכת הסעד ומפלט אחרון לכל ה-unteachable, כמו בארה"ב. הזכירו באייל את פרדוקס המרעה המשותף. שנית, צריך לחשוש מעוד מופע של רפורמה משטרית. עושה רושם שהחינוך הממלכתי במשבר כבד. ראשית החינוך החרדי גדל ומשתלט על משאבים, כמו אתם יודעים מה ושנית קבלתי את הרושם שהילדים ברמה גבוהה יותר בזמן שהיכולות הלימודיות שלהם מתדרדרים. במילים פשוטות, ממוצע הילדים נראה חכם למדי, אבל הביצועים שלהם במתמטיקה ואנגלית מאכזבים. רפורמה של הגברת חופש הבחירה בבחירת בתי הספר, תשרת היטב את מגמת ההתנתקות של המגזר שלנו מן המדינה, אבל ממש לא תטיב עם מערכת החינוך עצמה, מפני שהיא אינה מתיחסת לגורמים היוצרים את הבעיות הקרדינליות מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדינת ישראל הצליחה להקים מערכת חינוך ציבורית עד גיל 18, די טובה"?! קצת קשה להעריך את מערכת החינוך משום שאין מדדים אובייקטיביים פנימיים (כי למה שיהיו?), הפתרון היחידי שיש לנו כרגע הוא השוואה בינלאומית. אני אצטט את מכון שורש: "(ללא החרדים) רמת הידע של ילדי ישראל בתחומי היסוד - מתמטיקה, מדע וקריאה – נמצאת מתחת לכל המדינות המפותחות. הזרם ממלכתי של דוברי העברית נמצא מתחת לשליש מהמדינות המפותחות בעוד הזרם הממלכתי דתי נמצא מתחת ל 80% מאותן מדינות. רמת הידע של דוברי הערבית בישראל נמצאת מתחת לזו של מדינות עולם שלישי רבות. כשעורכים השוואה דומה בין המגזרים הגדולים בארה"ב – מדינה הטרוגנית מאוד עם ממוצע שאינו מזהיר - מסתבר שרמת הידע של האסיאתים והלבנים בכל זאת גבוהה מהממוצעים של כל המדינות המפותחות. הרבה מתחתם נמצאים ההיספנים, עם ציון שבכל זאת מעל הממוצע הישראלי. בתחתית דרוג האמריקאי נמצאים השחורים, עם הישגים הגבוהים בהרבה מדוברי הערבית בישראל שבעצמם נמצאים מעל מרבית חרדים שאינם לומדים את החומר. הממוצע בתחומי היסוד של ישראלים דוברי ערבית אינו רק הרבה מתחת לכל העולם המפותח. הוא נמוך יותר מכל המדינות המוסלמיות, מלבד אחת, שהשתתפו במבחן ה-PISA האחרון" כאילו שלא הספיקה הפסימיות המדכאת של פרופ' דן בן דוד, גם משרד החינוך לא מפרסם השוואות מחמיאות למערכת החינוך הישראלית. מילא אם מערכת החינוך הייתה עוד בתחום הסביר, היית עוד יכול להגיד משהו כמו Don't fix what ain't broken. מאידך, אחרי שנים של מערכת חינוך שהיא גם גרועה וגם מאובנת, ארכאית, מנוהלת מלמעלה וחסרת גמישות ניהולית, שבשליטה מוחלטת של וועדי עובדים, ללא כל אמצעי מדידה או תגמול עובדים מבוסס הצלחה - אני חושב שכל שינוי יהיה מבורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נכנס לויכוח מפני שאנו מדברים במישורים נפרדים. אתה מדבר על קריטריונים של הישגי התלמידים בתחומי הלימוד השונים. התחושה הבלתי מנומקת שלי היא שבעבר ההישג הממוצע של התלמיד הישראלי (חינוך ממלכתי) היה טוב ואילו בתקופה האחרונה (נניח פוסט קורונה) יש הדרדרות מהירה. אני מדבר על איזשהו קריטריון כללי ולא מוגדר היטב של ביה"ס הממלכתי המסודר, בו ההבדלים בין בתי הספר השונים אינם קיצוניים ותלמידים אינם נדקרים בהפסקות ע"י סכינאים בני עשרה בנוסח המוכר בארה"ב וברוסיה. יתכן שאני שוגה באשליות אבל נדמה לי שבעבר לא היה תמריץ גדול להעביר ילדים מבי"ס אחד למשנהו, מפני שתלמיד טוב יכל להגיע לאקדמיה כמעט מכל בי"ס ורוב בתי הספר לא היוו סכנת חיים לתלמידיהם. גם כאן יש הרגשה שחלה הדרדרות. אני מקווה שאיני מסיט את הדיון לנושא תקשורתי-סנסציוני סתם, אלא נשאר בעניין עצמו מנקודת מבט שונה. אני חושב על הסיפור של חרמות על תלמידים. אני לא זוכר דברים כגון אלו מימי תלמודי. השאלה המנקרת במוחי למשמע סיפורי החרם בגילאים הצעירים מאד, שהגיעו אפילו עד השאת משואה ביום העצמאות, היא היכן הם המורים בכל הסיפור הזה? משהו רע מאד קרה למעמדם אם הם אינם מעורבים, אפילו כאשר הדברים מדרדרים עד סכנת חיים לחיי הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מבחן הפיז"ה שצוטט ע"י מכון שורש הוא מ 2018, שזה שנתיים לפני הקורונה. ב. כן, יכול מאוד להיות שלפני 20 שנה המצב היה יותר טוב. בתשתיות ציבוריות קורה לא-אחת שהמערכת מסוגלת להתמודד עד כמות מסויימת, אבל מעבר אליה - לא. האוכלוסיה גדלה אקספוננציאלית אולם את המערכת ניתן להגדיל רק ליניארית. באופן דומה, גם מערכת התחבורה בישראל "הסתדרה" באופן סביר למדי, אבל בשנים האחרונות ניכר שהמצב מחמיר: תשתיות הכבישים הנוכחיות לא מצליחות להכיל את כמות הנוסעים, ויכולת נסועה שהייתה הגיונית בשנות ה 90 לא מתאימה לימנו. אם לפני שנים היו משכילים לבנות מערכות הסעת המונים (כמו מטרו) ולאפשר תחב"ץ בין-מטרופולינית בשבת המצב לא היה כ"כ גרוע; מערכת החינוך לא שונה מכך, קשה לה לשמור על איכות במדינה בה אוכלוסיית הילדים שגדלה הכי מהר במערב. ג. אולי סיפורי החרמות זה עניין תקשורתי? הרי פעם, מי היה מספר את סיפורו של התלמיד שעבר חרם? לא היה לו אמצעי תקשורת משלו, לא עיתון ולא תחנת רדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרמות: יכול להיות. הנקודה היא שאני לא זוכר שהיו דברים כאלו כאשר אני הייתי תלמיד. החרמה של ילד היתה מאד מאד מאד נדירה ולא היו מצבים שמישהו מוחרם ע"י כל הכיתה. יכול להיות שזה הטכנולוגיה, התקשורת החברתית, שעושה את ההבדל. ועדיין קשה להבין איך המורים לא מבחינים שההתעללות בילד מסויים עוברת את גבול הסכנה. יש פה הרגשה של אבדן שליטה, שהשלכותיה רחבים יותר מן התופעה בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הפערים בין מחיר של בקבוק של ליטר וחצי של משקה ממותק מוגז שאתה יכול לקנות באותו איזור יכול להגיע למאות אחוזים. זה מה שתחרות עושה כשהיא עובדת. מן הסתם, תחרות בין פיצוציות סמוכות על אותו מוצר מגיע למיקסום יעילות די מהר. ב. העובדה שאנחנו מאפשרים תחרות וחופש בחירה בתחומים מסויימים לא אומרת שהתחרות מביאה ליעילות ביצור. יש עוד סיבות לאפשר תחרות (ובדרך כלל היא ברירת המחדל, פעם היתה תחרות גם בשירותי מכבי אש למשל). הסיכון בקרן פנסיה פחות גבוה מבחירת בית ספר לא נכון (בזכות הרגולציה הקיימת). הפידבק אולי איטי, אבל עדיין מדובר על פעם ברבעון באורך חיים של כ-30 שנה, זה פידבק הגיוני הרבה יותר ממערכת חינוך. בנוסף, שאר הקרטריונים לא קיימים לגבי פנסיה, וכמובן, אני בכלל לא משוכנע כמה התחרות בשוק הפנסיה מביעה ליעילות. כשמעצב פנים לא מתחבר עם זוג א' הם יכולים להחליף אותו בלי לשלם מחיר. לא רק שזה לא דומה, זה הפוך, וזה הופך את התחרות בתחום עיצוב הפנים למשהו שיש לו סיכוי די טוב להביא להתייעלות. אני לא בטוח כמה האפשרות לבחור רופא מגבירה את היעילות בסיפוק שירותי בריאות. אבל, שוב, אין דמיון מהסיבות שנתתי. בחירה בספק שירותי בריאות (כמו קופת חולים) דומה, ובאמת השתמשתי בדוגמא הזאת. בבחירה של חבילת חופש אין כמעט סיכון, לכן זה לא רלוונטי. יכול להיות שבאמת יש דמיון מסויים בין ביטוח לחינוך (לא מכיר מספיק). "לא ניתן להוכיח ששוק הברגים באורך 10" לא נמצא תחת אותו פרדוקס גם כן" העניין הוא שתחרות לא מביעה ליעילות בגלל קסם, יש לזה סיבות ידועות. הן מתקיימות בשוק הברגים, ולכן סביר מאד שתחרות בשוק הברגים תביע להתייעלות, הן לא קיימות בשוק החינוך, לכן אין שום סיבה לחשוב שתחרות בשוק החינוך תביא להתייעלות. לא צריך להוכיח, צריך לנמק ולהדגים. ג. אם לא הצלחת למצוא משהו נחרץ, אז יש לנו מספיק נתונים שזה לא חד משמעי. איך שלא תהפוך את זה, זה ישאר נכון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |