בתשובה ליהונתן בר, 30/05/23 5:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. כאמור, ינסו לרמוז לתמלמידים שבית הספר הוא כיפי ולהורים שבית הספר יתן לתלמידים ציונים טובים. כן, יש אתרים שמשווים בתי ספר שונים לפי אינדקסים שונים, ושים לב שלרוב הפער בין בתי ספר קרובים (גיאוגרפית) הוא די קטן, זה לא במקרה. ב. פרדוקס ברס מלמד אותנו שלא תמיד טוב להוסיף חופש. אבל יש סיבות שתחרות משפרת את המוצרים שהיא משפרת, סיבות שלא באמת קיימות בשוק החינוך (לפחות כל זמן שהתחרות היא בין בתי ספר), למשל: 1. סיכון נמוך. כשאתה בוחר אורז במכולת אתה לא לוקח כמעט שום סיכון, מקסימום, בחרת אורז לא טעים, אז תקנה אחר בפעם הבאה, תזכור את המוצר הזה, והפסדת 10 שקל. כשאתה בוחר בית ספר לא מתאים לילד שלך הוא (במקרה הטוב) לא יקבל בגרות, ולא יוכל למקסם את יכולת ההשתכרות שלו. זה סיכון שהורים לא יקחו על עצמם. לכן, אם תמציא שיטת יצור אורז שתיעל את היצור ב-90% תמצא מישהו שיקח סיכון, אבל אם תמצא תהליך שייעל את החינוך ב-90% תתקשה למצוא מספיק הורים שיקחו את הסיכון. לכן, מנהלים בבתי ספר נוטים להיות שמרנים בבחירות שלהם. לכן, גם במקומות בהם יש תחרות בבתי הספר המוצרים מאד דומים זה לזה. 2. פידבק איטי. בחרת אורז לא טעים, תדע שהוא לא טעים תוך שבוע. בחרת בית ספר לא מתאים, תדע שהוא לא מתאים אחרי 6 שנים. 3. ודאות בסיבות. האורז לא יצא טעים, קל לדעת מה הסיבה (=האורז שבחרת). הילד שלך נכשל בבית הספר, האם זה בגלל שבית הספר לא מתאים? בגל שהילד לא מוכשר? בגלל שהסביבה החברתית של הילד? בגל מורה ספציפי? הממוצע בבית הספר בשנה האחרונה היה מעל הממוצע הארצי, זה בגלל שהיה להם מחזור טוב? מורה טוב? במקרה למדו את השאלות הנכונות לבגרות? 4. יציבות. אם הצלחת להמציא שיטת יצור אורז טובה, היצרן יוכל להשתמש בה אחרי שתעזוב (או תמות). להבדיל, המחליף של מורה, יועץ, או מנהל שעוזב לא יהיה בהכרח טוב באותה מידה (לאותם סוג של תלמידים). במהלך 6 שנים לא סביר שאף חבר בסגל לא יעזוב, ולך תדע, אולי הוא היה המפתח להצלחה? 5. התאמה אישית. לכל ילד יש צרכים אחרים. כשאתה בוחר את בית הספר אתה לא יכול לדעת אם בית הספר יתאים לצרכים הספציפיים של הילד שלך, ואם הם התאימו לצרכים שלו בכתה ח' זה לא בהכרח אומר שהם יתאימו לצרכים שלו בכתה י"א. 6. השפעה סביבתית חזקה. בשורה התחתונה, השפעה של בתי ספר נובעת בעיקר מהסביבה ולא מהמנהלים. מה שהילדים מביאים מהבית ומהשכונה משפיע יותר מכל החלטה של כל מנהל. 7. עסקת חבילה. כשאתה בוחר בית ספר אתה בוחר במאה גורמים שונים שבשום עולם סביר לא יהיו כולם טובים מהחלופות. 8. צרכים משתנים. הצרכים של ילדים משתנים במהלך ההתבגרות שלהם. בזמן שאתה בוחר את בית הספר אתה לא באמת יודע מה תצטרך ממנו בעוד 4 שנים. תחשוב על זה ככה, אמנם אין לך בחירה של בית ספר, אבל אתה יכול לבחור איזור מגורים, ומאיזור המגורים נגזר בית הספר, אז בעצם אתה כן יכול לבחור את בית הספר... למה זה לא מוביל להתייעלות? ג. אם לא הצלחת למצוא משהו נחרץ, אז יש לנו מספיק נתונים שזה לא חד משמעי. אני לא חושב שמערכת הבריאות הפסיכיאטרית בישראל ענתה לכשלים מלמעלה (אבל זה נושא שאני שמח לא להכיר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. בעצם הורים שבוחרים סביבה חברתית בוחרים את רמת החינוך של הילד. בשכונה הקודמת שלי, שהיה בה בית ספר יסודי מהטובים בארץ, מחירי הדירות היו גבוהים במיוחד בגלל הביקוש של הורים שהחינוך היה חשוב להם. דנו בכך בפתיל הזה ולמרות שהגענו למסקנה דומה נראה לי שלא התחוורה לי מלוא המשמעות של העניין. גניזת בחינות המיצ"ב היתה צעד פחדני ועלוב, שמלמד על הדנא של מערכת החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. רק משיקולי פרטיות (ובושה) לא אספר בדיוק כמה עלה לי ולמשפחתי המעבר לשכונה הנוכחית שלנו, שהיה בעיקר בשביל בית הספר של הבכורה שעלתה אז לכיתה א'. אבל ארמוז שזה הרבה אלפי שקלים בחודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש חבל שאתה ככה יכול לעבור דירה - מה שקורה זה שאנשים כמוך יוצרים שכונות חלשות כשהם משנים מקום מגורים. אולי עדיף שתוכל לבחור דירה רק בשכונה בה נולדת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאני שמח שאני יכול, אבל מאחורי מסך הבורות הייתי רוצה שזה לא יהיה המצב, או לפחות חיזוק מכוון של החלשים. למשל שהמדינה תעניק תקצוב לפעילות העשרה לבתי ספר בישובים באשכולות הנמוכים בלבד, ללא השתתפות הורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הכוונה "הייתי רוצה שזה לא יהיה המצב"? שלא תוכל לעבור דירה או שמעבר הדירה שלך לא ישפיע על השכונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה מערכת חינוך טובה לכולם, לא רק למי שמשלם הרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדרבה, ר' מה כתב הפונז בתגובה 759296: "רק משיקולי פרטיות (ובושה) לא אספר בדיוק כמה עלה לי ולמשפחתי המעבר לשכונה הנוכחית שלנו, שהיה בעיקר בשביל בית הספר של הבכורה". עיניך הרואות: מה שהמערכת הנוכחית מייצרת זה שרק מי שיכול לשלם הרבה יכול להרשות לעצמו לשפר את החינוך של ילדיו. זה עוד פחות שוויוני מבחירת בית-ספר: מעבר דירה, לשכונה יקרה, זה לא עניין של מה-בכך. הפונז היה אולי יכול להרשות לעצמו את ההוצאה, אבל כמה הורים לא יכולים? הרי אם היה אפשר פשוט לשלוח את הבכורה לבית הספר הנ"ל מבלי לעבור דירה, אולי עוד כמה הורים מהשכונה לשעבר של הפונז היו יכולים לקבל חינוך יותר טוב? אם נכליל את הסיפור של הפונז לכלל האוכלוסיה ולכלל השווקים, לעשירים תמיד יש יותר אפשרויות; הרי אם אי אפשר לבחור בית ספר, הם יעברו דירה. אם המורה בבית הספר לא מספיק טוב, הם ידאגו למורה פרטי. אם גם המורים הפרטיים לא מספיק טובים, הם ישלחו את הילד ללימודים בבית-ספר פרטי בחו"ל. קשה מאוד (ולעיתים בלתי אפשרי) לייצר שוויון מלא בחברה קפיטליסטית מערבית, ולא משנה באיזה שוק תבחר - כולל דברים שאנחנו רוצים שיהיו שוויוניים, כמו חינוך או בריאות. כל עוד יש אנשים עם כסף, הם יכולים לבחור לנצל את הכסף שלהם ו"לשבור" את השוויון. הפתרון הוא מערכת חינוך *טובה* *לכמה שיותר אנשים*, גם אם לא לכולם. מערכת החינוך הישראלית היום לא רק שאינה שוויונית, אלא שהרגולציה הממשלתית גורמת לכך שכדי לקבל חינוך איכותי צריך לשלם סכומים אדירים שמעטים יכולים להרשות לעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטפת לי בדיוק את מה שאמרתי. מה ההצעה שלך לשינוי המצב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והתוספת העוד יותר מדאיגה לסיפור - אפילו בית הספר הנחשב בשכונה החדשה, מהסתכלות של כמה שנים ושתי בנות, היה פחות מהציפיות ולימד הרבה פחות מבתי הספר שהיו לנו כילדים. עד כדי כך מצב המערכת גרוע. (כן כדאי לתת כאן הנחת קורונה - זה לבטח הרס לדור שלם שנות לימוד וחינוך יקרות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לפני שהפכתי להורה בעצמי היה לי ברור שהשכלת ילדי היא בעיה שלי, ואין שום סיכוי שאעשה לה outsourcing12. אבל אני לא חושב שזה חדש, ואני חושד שאתה אולי נותן יותר מידי קרדיט לבתי הספר בהם למדת. 1 אני לא מתנגד בכלל למסגרות פורמליות, אבל בעיני הפונקציה שהן מסוגלת למלא הן של מסגרת חברתית - ואין להם שום ערך מבחינה חינוכית או אקדמאית. 2 ברור לי שזו לא אופציה שעומדת בפני כולם, וגם ברור לי שזה מצב עניינים רע גם עבור מי שבפניו היא עומדת (הייתי רוצה לחיות בחברת אנשים משכילים ומתורבים).. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היפותזה חלופית (שלמיטב ידעתי יש לה תמיכה מחקרית רחבה): רמת התלמידים היא זו שמשפיעה על רמת המוסד החינוכי (ולא להפך). אני לא מתכוון לכך באיזשהו מובן טאוטולוגי לא מעניין, אלא במובן מעשי וחשוב, לפיו המקור העיקרי לערך שמפיק כל תלמיד מהמוסד הוא קבוצת-השווים (=התלמידים האחרים, רמתם האקדמאית והנורמות בקרבם) ולא המורים או תוכניות הלימודים. ראה למשל The One Parenting Decision That Really Matters. ציטוט - Almost none of the choices you make are as fraught as you think they are... we find that one factor about a home - its location - accounts for a significant fraction of the total effect of that home. אפשר אמנם לפרש את ההשפעה של מקום המגורים בדרכים רבות ושונות, אבל לאור כל שאר הידוע לנו בעניין, אני חושב שזו ראייה נוספת שתומכת בהיפותזה לעיל. ב-"שאר הידוע לנו בעניין" אני מתכוון למשל למחקרים קונקרטיים רבים, אליהם הפניות רלוונטיות אפשר למצוא בספר (הלא מאד מומלץ בפני עצמו) The Case Education, כמו כן לתזה הכללית - בלי קשר לבתי-ספר דווקא - אותה פורשת ג'ודית ריץ' האריס בספריה (כן מומלצים) The Nurture Assumption ו-No Two Alike. לטעמי, ייתכן שזו התאוריה הכי מבוססת במדעי החברה.ואם כך (וסביר שבמידה רבה זה אכן כך), אין שום סיכוי לתועלת רבה בהצעות מהסוג מהסוג שאתה מקדם אודות הפרטת מערכת החינוך (ולדעתי, יש בהן פוטנציאל גדול לנזק). בפרט, הבחירה הנכונה עבור הפונז בכל מקרה מקרה הייתה לעבור דירה. ואגב, דוגמא ליישום ההצעה שעלתה כאן להכריח\לתמרץ אנשים לגור ליד הוריהם כדי לא ליצור סגרגציה על בסיס הצלחה וכו' אפשר למצוא במדינה שבמובנים רבים היא הכי ליברטריאנית2 שאני מכיר, סינגפור. שם היא מיושמת בסינרגיה אם עוד כללים מאד דרקוניים בעיניים מערביות כמו הדרישה3 שבכל שכונה ואפילו בכל בניין מגורים בנפרד יהיה ייצוג אתני לכל הקבוצות העיקריות במדינה (סינים, הודים, מלאזים) לפי שיעורם באוכלוסיה הכללית. למיטב הבנתי, המדיניות הזו מוצלחת ומצליחה (הבהרה: זה לא אומר שאני תומך בה). 1 מדובר ממש ברמת השכונה, לא מדינה או עיר, ומן הסתם יש סיבות רבות וטובות לחשוב שהקשר הוא סיבתי ולא סתם קורלטיבי, או שזה לא היה מעניין. 2 תוך שהיא רחוקה מאד מלהיות הכי חופשית, ובכך מספקת הוכחה לאי-התלות בין הרעיונות. 3 אני כותב מהזיכרון, ולכן אולי לא מדייק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך היה להיות "The Case AGAINST Education", כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ההיפותזה שהצגת נכונה, אני חושב שהיא מחזקת את עמדתי האופוזיציונית ביחס לרוב הדעות כאן. אני איני מתלהב מבתי ספר בנוסח כיתת מחוננים בה אזרחים ילחמו עד זוב דם כדי לשבץ את ילדיהם ההו כה מוכשרים. אני רוצה לבחון את האפשרות של גוש מונוליטי של בתי ספר ברמה די אחידה של טוב מספיק, שיספקו לכלל האזרחים אופציה זמינה לשלוח את ילדיהם לביה''ס בביטחון סביר שלא ידקרו בהפסקה ושלא יכתבו בכיתה ט בא עם ה. אם ההיפותזה שלך תקפה, היא מדגישה את הצורך למנוע הקמת איים של מצויינות באוקינוסים של בורות וחוסר תקווה. הייתי מרחיב את ההיפותזה וחוקר את התלות של מיצוי הפוטנציאל של המחוננים בסביבה תומכת של אזרחים בעלי השכלה וכישורים מתקבלים על הדעת הן בתחומם המקצועי והן בכלל. כיתות מחוננים והשקעה בהשכלת יוצאי הדופן היא חיונית במדינה טכנולוגית מתקדמת. אבל פרוייקציה של זה לריכוז בעלי הכישרון בבתי גידול אולימפיים בנוסח בריה''מ עשוייה להיות הרסנית. איני בקיא במה שמתרחש במערכת החינוך הממלכתית-דתית אבל יתכן ששרידי המערכת הזו שוכבים מתחת להריסות הניסיון היומרני לקלוט שם את ילדי העליה מאתיופיה. הדת''לים ביומרנותם האוילית התעקשו שכל ילדי העלייה יקלטו במוסדותיהם וההורים הגיבו בהגירה למוסדות חרד''ליים תחת הכותרת של תל''י (תגבור לימודי ישראל). זה יכול להיות אחד ההסברים לקיצוניות של הדת''לים בימים אלו. החינוך של ילדיהם תלוי בהשתייכותם למגזר החרד''לי. אצלנו מקובל להשמיץ את מערכת החינוך האמריקנית. זוהי מערכת שיש בה איים של מצויינות, אבל לא נראה לי כי משם באים המצביעים של טראמפ. וניסוח אחרון של אותו דבר, אם בתי ספר בכלל אינם מסוגלים להעניק למחוננים את הטיפוח המיוחד הנדרש, ספק רב אם הם מסוגלים לחנך טוב גם את כל האחרים. רק מורים לא כל כך טובים עשויים למצוא את סיפוקם המלא בחינוך הממוצעים. התנתקות, ניחשול, סגרגציה, שבטיות וג'נטריפקציה עלולים לקרוע את הרקמה החברתית שכפי שמתגלה בימים אלו היא דקה למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר של כיתות מחוננים, יש את המחקר של ויקטור לביא שהובא פה בדיון 4119, שאומר בגדול ש"ללימוד בכיתות מחוננים השפעה אפסית על ההישגים, השכר והתעסוקה". מאידך יש עליו ביקורת מתודולוגית: ר'הרחבה בקישור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לגבי ההיפותזה שלך: אין לי שום ספק שרמת התלמידים ביסודי שלי היתה נמוכה לעין ערוך מרמת התלמידים ביסודי של בנותי. ולמרות זאת, החינוך שקיבלתי ביסודי היה טוב בהרבה (ואני מדבר על החומר הנלמד, כמותו ורמתו) מהחינוך שהן קיבלו ביסודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה סולם אתה מודד את רמת התלמידים? אני חושב שאחד הקריטריונים החשובים ביותר לאיכות התלמידים, אם לא החשוב שבהם, הוא רמת תחושת המסוגלות שלהם. זו מוקנית להם גם על ידי ההורים וגם על ידי הסביבה. מורה טוב יכול להקנות לתלמידיו תחושת מסוגלות שהוריהם לא נתנו להם1, ולא חסרים סרטים על זה. _________________ 1 בטח כבר הזכרתי את זה בעבר- ליד סניף איקאה שמעתי במו אזני אמא אומרת לילד שלה- לא נקנה את השולחן הזה כי לא נצליח להרכיב אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אקח את זה צעד הלאה- הואיל והגדלת התקציבים המהותית למערכת החינוך בעשור ומשהו האחרונים לא נראה שהניבה תוצאות מדידות כלשהן. והואיל ותחושת מסוגלות גבוהה היא אבן יסוד בהצלחה. על כן מערכת הלימודים זקוקה להזרקה של "התפתחות אישית", למורים ולתלמידים כאחד. אפשר להתחיל כפיילוט שבו אלון אולמן, נניח, מלווה בי"ס יסודי בעל ציוני מיצ"ב נמוכים מהפריפריה - את המורים, התלמידים וההורים. ובודקים בכמה מצבו השתפר אחרי שנתיים. אז נכנסתי לאתר של אלון אולמן ובאמת יש שם תכנית לבתי ספר ש 15,000 תלמידים כבר למדו אותה. עכשיו כל מה שצריך זה למדוד את ההצלחה שלה (תוצאות מיצ"ב לפני ואחרי) וככל שההצלחה מוכחת להפעיל אותה בכל בתי הספר, ולכל הפחות באזורים חלשים1. _______________ 1 בהתחלה כתבתי "מוחלשים" אבל זה הגעיל אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נגיד אותה תחושת מסוגלות שדיברתי עליה- האם המורים של פעם העניקו לתלמידים תחושת מסוגלות שההורים שלהם לא הצליחו להעניק להם? האם ההורים של היום מעניקים לילדיהם יותר תחושת מסוגלות ובית הספר חונק אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הלולאה הלוגית שלך. אני דיברתי על רמת התלמידים האפריורית, מול מה שבית הספר נתן להם. אתה מערבב את מה שבית הספר נתן עם רמת התלמידים, זו לולאה לא מתכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר שהתוצאות של התלמידים היום פחות טובות מפעם, למרות שרמתם (בכל פרמטר) גבוהה יותר. אני בוחר את פרמטר המסוגלות. כשאני מציב "מסוגלות"1 במה שאמרת אני מקבל- התוצאות של התלמידים היום פחות טובות מפעם למרות שרמת המסוגלות שלהם גבוהה יותר. כלומר- ההורים והסביבה של היום מעניקים לילדים מסוגלות גבוהה יותר מפעם, אבל איכשהו בית הספר מצליח להרוס להם. האם אתה מסכים עם המשפט האחרון? _____________ 1 סוג של אמונה בעצמך וביכולותיך. ע"ע הקטר הכחול שיכול [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למדוד רמת מסוגלות של ילד שעולה לכיתה א'. אני יודע למדוד מעמד סוציו אקונומי, השכלת הורים, עשירון כלכלי, אינטלגנציה (ברמה כלשהי), מבחנים לאומיים כאלה ואחרים (מיצב, מפמר, מחוננים), ילדים מבתים בעייתיים וכן הלאה. וכמובן - השקעה של הורים בחוגים/מורים פרטיים/הכשרות חוץ בית-ספריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה אחד הפרמטרים החשובים להצלחה. וודאי יש דרך למדוד אותו, ובטח מישהו כבר מדד. בכל זאת הסוציולוגיה קוראת לעצמה מדע. אגב- מחצית מהמיצ''ב עוסקת באקלים הלימודי בבית הספר. לא במפתיע יש מתאם גבוה בין ציוני בתי הספר בשני הפרקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה גודל לא מדיד עבור ילד בכיתה א'. אבל הפרמטרים האחרים דוקא כן מדידים ומסןרתית דוקא מראים מתאם להישגים בלימודים. לכן כל כך מאכזב ומפתיע כשהמערכת הנוכחית מצליחה לקלקל אפילו את המתאם הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה אומר לך שהפער קטן? גם הפער בין מחירי בקבוקי קולה בשתי פיצוציות קרובות (גיאוגרפית) הוא די קטן. ב. אני מסכים שלא תמיד טוב להוסיף חופש, יש אפילו תחום שלם בכלכלה של כשלי שוק [ויקיפדיה] שפר-הגדרה לא מייצרים את ההקצאה היעילה ביותר. בכל זאת, כלכלת השוק טובה ביותר מעבר למוצרי צריכה כמו אורז ופלאפל, ואנחנו משתמשים בה גם לדברים רחבים יותר כמו ביטוח, מכוניות, נדלן, פנסיה, בנקים, ניירות ערך, אנרגיה וכו'; מערכת החינוך אולי שונה מקניית אורז בקריטריונים שהבאת, אבל יש תחומים לא מעטים שזהים לחינוך בקריטריונים הללו ובכל זאת אנחנו מאפשרים בהם חופש בחירה. לבחירה לא טובה של קרן פנסיה יש משמעויות עם סיכון גבוה, פידבק איטי, ואין וודאות בסיבות; מעצב פנים יכול להיות עם חיבור מדהים לזוג א' אבל לא "להתחבר" כלל עם זוג ב'. השפעה חיצונית משמעותית יש למידת הבריאות האישית שלך, ובכל זאת אתה בוחר רופא. אתה יכול לקנות "חבילה" של חופשה בחו"ל שאפילו בעצמה כוללת את המילה "חבילה". צרכי הביטוח משתנים עם הזמן ובכל זאת אני יכול לבחור סוכן וחברת ביטוח. לסיכום - אני כמובן לא יכול להוכיח שמערכת החינוך לא נמצאת תחת פרדוקס ברס, אבל גם לא ניתן להוכיח ששוק הברגים באורך 10" לא נמצא תחת אותו פרדוקס גם כן; מדובר בכלל אצבע, וכרגע אנחנו נמצאים "אפס חופש". ג. "להדגים הבדל קטן" זה לא כמו "לא להצליח להדגים הבדל" ושניהם שונים מלהגיד "לא ניתן טכנית לבצע את ההשוואה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש פה 2 עניינים מוכרים. ראשית סתירה בין האינטרס הציבורי לפרטי. לך הכי מיטבי חופש מקסימלי בבחירת בית הספר לילדיך. אני לא בטוח שזה גם האינטרס שלנו כחברה. מדינת ישראל הצליחה להקים מערכת חינוך ציבורית עד גיל 18, די טובה. סביר להניח שברמת החופש המיטבית לך, מערכת החינוך הציבורית היתה הופכת ללשכת הסעד ומפלט אחרון לכל ה-unteachable, כמו בארה"ב. הזכירו באייל את פרדוקס המרעה המשותף. שנית, צריך לחשוש מעוד מופע של רפורמה משטרית. עושה רושם שהחינוך הממלכתי במשבר כבד. ראשית החינוך החרדי גדל ומשתלט על משאבים, כמו אתם יודעים מה ושנית קבלתי את הרושם שהילדים ברמה גבוהה יותר בזמן שהיכולות הלימודיות שלהם מתדרדרים. במילים פשוטות, ממוצע הילדים נראה חכם למדי, אבל הביצועים שלהם במתמטיקה ואנגלית מאכזבים. רפורמה של הגברת חופש הבחירה בבחירת בתי הספר, תשרת היטב את מגמת ההתנתקות של המגזר שלנו מן המדינה, אבל ממש לא תטיב עם מערכת החינוך עצמה, מפני שהיא אינה מתיחסת לגורמים היוצרים את הבעיות הקרדינליות מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדינת ישראל הצליחה להקים מערכת חינוך ציבורית עד גיל 18, די טובה"?! קצת קשה להעריך את מערכת החינוך משום שאין מדדים אובייקטיביים פנימיים (כי למה שיהיו?), הפתרון היחידי שיש לנו כרגע הוא השוואה בינלאומית. אני אצטט את מכון שורש: "(ללא החרדים) רמת הידע של ילדי ישראל בתחומי היסוד - מתמטיקה, מדע וקריאה – נמצאת מתחת לכל המדינות המפותחות. הזרם ממלכתי של דוברי העברית נמצא מתחת לשליש מהמדינות המפותחות בעוד הזרם הממלכתי דתי נמצא מתחת ל 80% מאותן מדינות. רמת הידע של דוברי הערבית בישראל נמצאת מתחת לזו של מדינות עולם שלישי רבות. כשעורכים השוואה דומה בין המגזרים הגדולים בארה"ב – מדינה הטרוגנית מאוד עם ממוצע שאינו מזהיר - מסתבר שרמת הידע של האסיאתים והלבנים בכל זאת גבוהה מהממוצעים של כל המדינות המפותחות. הרבה מתחתם נמצאים ההיספנים, עם ציון שבכל זאת מעל הממוצע הישראלי. בתחתית דרוג האמריקאי נמצאים השחורים, עם הישגים הגבוהים בהרבה מדוברי הערבית בישראל שבעצמם נמצאים מעל מרבית חרדים שאינם לומדים את החומר. הממוצע בתחומי היסוד של ישראלים דוברי ערבית אינו רק הרבה מתחת לכל העולם המפותח. הוא נמוך יותר מכל המדינות המוסלמיות, מלבד אחת, שהשתתפו במבחן ה-PISA האחרון" כאילו שלא הספיקה הפסימיות המדכאת של פרופ' דן בן דוד, גם משרד החינוך לא מפרסם השוואות מחמיאות למערכת החינוך הישראלית. מילא אם מערכת החינוך הייתה עוד בתחום הסביר, היית עוד יכול להגיד משהו כמו Don't fix what ain't broken. מאידך, אחרי שנים של מערכת חינוך שהיא גם גרועה וגם מאובנת, ארכאית, מנוהלת מלמעלה וחסרת גמישות ניהולית, שבשליטה מוחלטת של וועדי עובדים, ללא כל אמצעי מדידה או תגמול עובדים מבוסס הצלחה - אני חושב שכל שינוי יהיה מבורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נכנס לויכוח מפני שאנו מדברים במישורים נפרדים. אתה מדבר על קריטריונים של הישגי התלמידים בתחומי הלימוד השונים. התחושה הבלתי מנומקת שלי היא שבעבר ההישג הממוצע של התלמיד הישראלי (חינוך ממלכתי) היה טוב ואילו בתקופה האחרונה (נניח פוסט קורונה) יש הדרדרות מהירה. אני מדבר על איזשהו קריטריון כללי ולא מוגדר היטב של ביה"ס הממלכתי המסודר, בו ההבדלים בין בתי הספר השונים אינם קיצוניים ותלמידים אינם נדקרים בהפסקות ע"י סכינאים בני עשרה בנוסח המוכר בארה"ב וברוסיה. יתכן שאני שוגה באשליות אבל נדמה לי שבעבר לא היה תמריץ גדול להעביר ילדים מבי"ס אחד למשנהו, מפני שתלמיד טוב יכל להגיע לאקדמיה כמעט מכל בי"ס ורוב בתי הספר לא היוו סכנת חיים לתלמידיהם. גם כאן יש הרגשה שחלה הדרדרות. אני מקווה שאיני מסיט את הדיון לנושא תקשורתי-סנסציוני סתם, אלא נשאר בעניין עצמו מנקודת מבט שונה. אני חושב על הסיפור של חרמות על תלמידים. אני לא זוכר דברים כגון אלו מימי תלמודי. השאלה המנקרת במוחי למשמע סיפורי החרם בגילאים הצעירים מאד, שהגיעו אפילו עד השאת משואה ביום העצמאות, היא היכן הם המורים בכל הסיפור הזה? משהו רע מאד קרה למעמדם אם הם אינם מעורבים, אפילו כאשר הדברים מדרדרים עד סכנת חיים לחיי הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מבחן הפיז"ה שצוטט ע"י מכון שורש הוא מ 2018, שזה שנתיים לפני הקורונה. ב. כן, יכול מאוד להיות שלפני 20 שנה המצב היה יותר טוב. בתשתיות ציבוריות קורה לא-אחת שהמערכת מסוגלת להתמודד עד כמות מסויימת, אבל מעבר אליה - לא. האוכלוסיה גדלה אקספוננציאלית אולם את המערכת ניתן להגדיל רק ליניארית. באופן דומה, גם מערכת התחבורה בישראל "הסתדרה" באופן סביר למדי, אבל בשנים האחרונות ניכר שהמצב מחמיר: תשתיות הכבישים הנוכחיות לא מצליחות להכיל את כמות הנוסעים, ויכולת נסועה שהייתה הגיונית בשנות ה 90 לא מתאימה לימנו. אם לפני שנים היו משכילים לבנות מערכות הסעת המונים (כמו מטרו) ולאפשר תחב"ץ בין-מטרופולינית בשבת המצב לא היה כ"כ גרוע; מערכת החינוך לא שונה מכך, קשה לה לשמור על איכות במדינה בה אוכלוסיית הילדים שגדלה הכי מהר במערב. ג. אולי סיפורי החרמות זה עניין תקשורתי? הרי פעם, מי היה מספר את סיפורו של התלמיד שעבר חרם? לא היה לו אמצעי תקשורת משלו, לא עיתון ולא תחנת רדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרמות: יכול להיות. הנקודה היא שאני לא זוכר שהיו דברים כאלו כאשר אני הייתי תלמיד. החרמה של ילד היתה מאד מאד מאד נדירה ולא היו מצבים שמישהו מוחרם ע"י כל הכיתה. יכול להיות שזה הטכנולוגיה, התקשורת החברתית, שעושה את ההבדל. ועדיין קשה להבין איך המורים לא מבחינים שההתעללות בילד מסויים עוברת את גבול הסכנה. יש פה הרגשה של אבדן שליטה, שהשלכותיה רחבים יותר מן התופעה בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הפערים בין מחיר של בקבוק של ליטר וחצי של משקה ממותק מוגז שאתה יכול לקנות באותו איזור יכול להגיע למאות אחוזים. זה מה שתחרות עושה כשהיא עובדת. מן הסתם, תחרות בין פיצוציות סמוכות על אותו מוצר מגיע למיקסום יעילות די מהר. ב. העובדה שאנחנו מאפשרים תחרות וחופש בחירה בתחומים מסויימים לא אומרת שהתחרות מביאה ליעילות ביצור. יש עוד סיבות לאפשר תחרות (ובדרך כלל היא ברירת המחדל, פעם היתה תחרות גם בשירותי מכבי אש למשל). הסיכון בקרן פנסיה פחות גבוה מבחירת בית ספר לא נכון (בזכות הרגולציה הקיימת). הפידבק אולי איטי, אבל עדיין מדובר על פעם ברבעון באורך חיים של כ-30 שנה, זה פידבק הגיוני הרבה יותר ממערכת חינוך. בנוסף, שאר הקרטריונים לא קיימים לגבי פנסיה, וכמובן, אני בכלל לא משוכנע כמה התחרות בשוק הפנסיה מביעה ליעילות. כשמעצב פנים לא מתחבר עם זוג א' הם יכולים להחליף אותו בלי לשלם מחיר. לא רק שזה לא דומה, זה הפוך, וזה הופך את התחרות בתחום עיצוב הפנים למשהו שיש לו סיכוי די טוב להביא להתייעלות. אני לא בטוח כמה האפשרות לבחור רופא מגבירה את היעילות בסיפוק שירותי בריאות. אבל, שוב, אין דמיון מהסיבות שנתתי. בחירה בספק שירותי בריאות (כמו קופת חולים) דומה, ובאמת השתמשתי בדוגמא הזאת. בבחירה של חבילת חופש אין כמעט סיכון, לכן זה לא רלוונטי. יכול להיות שבאמת יש דמיון מסויים בין ביטוח לחינוך (לא מכיר מספיק). "לא ניתן להוכיח ששוק הברגים באורך 10" לא נמצא תחת אותו פרדוקס גם כן" העניין הוא שתחרות לא מביעה ליעילות בגלל קסם, יש לזה סיבות ידועות. הן מתקיימות בשוק הברגים, ולכן סביר מאד שתחרות בשוק הברגים תביע להתייעלות, הן לא קיימות בשוק החינוך, לכן אין שום סיבה לחשוב שתחרות בשוק החינוך תביא להתייעלות. לא צריך להוכיח, צריך לנמק ולהדגים. ג. אם לא הצלחת למצוא משהו נחרץ, אז יש לנו מספיק נתונים שזה לא חד משמעי. איך שלא תהפוך את זה, זה ישאר נכון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |