 |
|
 |
||
|
||||
 |
התפתח כאן פתיל בשאלה האם החמאס הופתע או לא ממידת ההצלחה של הפיגוע שלו. השאלה הזו היא חסרת חשיבות. בכל פעולה פוליטית (צבאית, מדינית או חברתית), אתה מתכנן כמיטב יכולתך, מפעיל את המערכת ומקווה לטוב. מידת ההצלחה של כל פעולה כזו תלוייה מאד בארועים אקראיים ובמזל שלך. פיגוע החמאס תפס את צה"ל עם התחתונים מופשלים. אין זה אומר כי כל מה שתוכנן בוצע. התרשמותי היא כי השלב הבא של הפיגוע לא התממש. בנקודה זו ברצוני להעביר את המוקד אל הפעולה שלנו. האותות והסימנים המקדימים מבלבלים וסותרים. ההוראה לפנות את צפון הרצועה היתה נכונה. ואז נקלט האויל המתכנה שרהב"ט פולט לעבר חיילים "הרבה כוחות, כוח!". ה-CNN משדר ריכוזים של שיריון על הגדר ו-NYT עם רונן ברגמן מדבר על מבצע קרקעי רחב בימים הקרובים. אני לא רואה שום התארגנות של צה"ל לסייע לאוכלוסיה האזרחית בעזה. למשל לא מקימים בי"ח שדה שיאפשר להציע לקלוט את החולים והפצועים מבי"ח שיפא ועוד שני בתי חולים קטנים בצפון הרצועה. הסימנים הולכים ומתרבים שצה"ל הולך לעשות את כל הדברים הלא נכונים ולקוות לטוב. יש סיכויים מסויימים שזה יעבוד, אבל הלב כבד מאד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאותי מטריד (עם עוד כמה דברים), זה שנראה שהממשלה מתנהלת כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם. כבר שמונה ימים מפתיחת המלחמה, ועדיין לא התחילו או יזמו שום מהלך משמעותי התקפי. בינתיים מיליונים רצים למקלטים, מאות אלפים במילואים ומספר כפול של משרות לא מאוישות (כי מערכת החינוך מושבתת ומישהו צריך לשמור על הילדים בבית), הכלכלה מן הסתם סופגת הפסדים של מיליארדים, ושלא נדבר על מפלסי החרדה ונלחץ של מיליוני אזרחים. למה משדרים שזה 'בקלות יכול לקחת חודשים'? אפילו מלחמת כיפור, מול שני צבאות גדולים וחזקים, נמשכה שבועיים וחצי. לא חודשיים וחצי. מלחמה זה לא צוק איתן, ואנחנו לא אוקראינה. מלחמה צריך לעשות חזק וקצר ככל האפשר (ולזה גם צה"ל בנוי, אגב). ומתחת כל זה רוחשת התחושה הנוראית שיש רק אדם אחד שחרוויח ממלחמה ארוכת חודשים, ותשעה מיליון יפסידו. והוא זה שלוקח את ההחלטות כרגע. זוועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשרוצים לחסוך בחיי חיילים, ה"ריכוך" של עזה סביר. אפשר לקוות/להניח שחלק לא מבוטל מהמלכודות שהכינו לנו נקבר תחת הריסות בניינים או התרסק יחד איתם. כמה כסף שווה פיר אחד של מנהרה שנסתם בטונות של פסולת בניין? אבל באתי הנה1 רק בשביל שאלה: למה דו"צ מבקש פעם אחר פעם שחיילים ימשיכו להודיע לו על חוסרים בציוד כדי לסייע בפתרון הבעיה הלוגיסטית? אין ליחידות מפקדים שאמורים לטפל בזה באופן מסודר דרך המערך הפיקודי, בלי שחיילים צריכים להתלונן בנפרד אצל דו"צ? לפני שבוע עם גיוס הפתע ההמוני אולי היה אפשר להבין שיש בלאגן גם בתחום הלוגיסטיקה, אבל עכשיו? זה לא ממלא אותי ביטחון ביכולותיו של צה"ל. ___________ 1- משום מה הדיונים בקשר לממדי האסון האפשרי בעבר ובעתיד לנו לא עוזרים לי אלא להיפך, מאחר שהרגישות שלי יותר גדולה משל מערכת ההתרעות בצפון; אני קורא מטאפורה תמימה של שוקי ומתחיל לבכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשרה ימים לאחר ההודעה הקודמת שלי, התועלת השולית של ה"כתישה" האווירית הולכת ופוחתת, וכמובן כל יום שעובר מגביר את הסיכוי לאיזו פצצה שתנחת במקום הלא נכון ותגרום להרג המוני של "בלתי מעורבים" - בדומה למה שהרקטה התועה של הג'יהאד הדגימה - והעולם יעצור את המלחמה, כמו שקרה במבצע "ענבי זעם" עם הפצצת כפר קאנה. נחמיה שטסלר כתב ב"הארץ" ביום שישי שזה מה שביבי מקווה שיקרה, כי זה יאפשר לו להגיד "רציתי, אבל לא נתנו לי". אני עדיין מפקפק בכך, אבל אם הסיבה להתמהמהות היא הרצון להגיע לשחרור חטופים אזרחיים, נראה לי שהחמאס שוב עושה לנו בית-ספר. אם על כל שני חטופים הוא מרויח שבוע, ישראל תתמוטט כלכלית הרבה לפניו גם אם לא תקרה תאונה מבצעית גדולה שתעצור הכל. אם אכן החמאס מנסה לעכב את הכניסה הקרקעית, כפי שנראה, יש לי שתי הבחנות, אחת אופטימית והשניה לא: 1. הניתוחים לגבי ההפתעות הנוראות שהוא הכין לנו, והידיעות כאילו הוא *רוצה* שנכנס קרקעית אינן נכונות. 2. ההפצצות האויריות של הימים האחרונים לא פוגעות בתשתיות שלו בצורה משמעותית, מה שמחזיר אותנו לתחילת ההודעה הזאת. שתהיה לכם לולאה שמחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שהעיכוב קשור במו''מ על שחרור שבויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שזה אכן כך (וגם כתבתי בהודעה בהסתייגות "יתכן"), אבל בכל מקרה כדאי לצה"ל לקחת שולי ביטחון גדולים מאד בהפצצות בימים אלה. לא מזמן שאלתי כאן כמה כסף שווה פיר מנהרה אחד שנחסם, אבל עכשיו צריך לשאול מה התועלת מעוד פיר אחד שנחסם מול הסיכון לאבד את היכולת להגשים את מטרות המלחמה. בכל מקרה, אני מקווה שיש דדליין ברור למו"מ הזה (תחזית: השחרור הבא יהיה של קצת יותר משני חטופים, אולי ארבעה או חמישה, כדי לתת לממשלה ובעיקר לציבור הרגשה שמשהו מתקדם גם ב*קצב* השחרור. תוך שנתיים הבעיה נפתרת ואפשר להתחיל לפעול קרקעית), וגם שהדרישה תהיה לשחרור מיידי של *כל* אזרחי החוץ (אני משער שחלק מהדחיה נובע מלחץ של המדינות של אותם אזרחים) וכן הילדים והתינוקות עם אמהותיהם - שום דבר פחות מזה. מצידי אפשר לשחרר מחבלות בתמורה, אני לא חושב שבמהומה הכללית יש לכך חשיבות רבה, וממילא אם הן יחזרו לעזה בימים אלה הן בטח יתחננו לחזור לכלא הישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לדעתי היה נכון לנצל את הסנטימנט הציבורי והבינלאומי כמה שיותר מהר. אבל לוקח יומיים-שלשה לגייס ולחייל את אנשי המילואים. ויש גם לרכז מודיעין עדכני, לעדכן תכניות מגירה, וכמובן לקבל את ההחלטה לאור המידע המעודכן. וגם לוקח זמן לשלוח את תושבי הרצועה דרומה. ציפיתי שהפעולה הקרקעית תתחיל לכל המוקדם ביום חמישי, לכל המאוחר מחר. אבל זה לא שרון ורפול שם למעלה. יש צמד הססנים בצמרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאורעות והשעונים מתקדמים אל נקודות הכרעה שעומדות בפתח. מסביב למשחק המלחמה הקטן שהתפתח בין ישראל ובין עזה, החל לתקתקהשעון של משחק המלחמה הגדול מול איראן. הגורם המחבר הוא הפרוקסי של איראן בחזית: החזבאללה. בנקודה זו ברצוני להמר הימור שיכול מהר מאד לטפוח על פניי. לדעתי היזבאללה לא יכנס לסכסוך all in. מה שהחזבאללה עושה כעת נראה לי מחושב עד הסוף ומתואם עם בעל הבית בטהרן. החזבאללה יעסוק בקרב על אש קטנה עם צה"ל ולא יפעיל את מאגר הטילים והרקטות שלו על ערי ישראל המרכזיות. לישראל ולשותפתה הבכירה ארה"ב פעולת החמאס יצרה הזדמנות יוצאת מן הכלל (זו כנראה הסיבה להזדהות הכל כך נלהבת של ממשל ביידן עם ישראל וצרותיה). נשאלת השאלה האם האיום האיראני על ישראל יכול ליצור עליית מדרגה בפגיעה האסטרטגית בישראל ביחס לעוצמתו הרקטית והאחרת של חזבאללה. אני מעריך שהתשובה היא לא. ולכן במשחק הגדול ישראל צריכה לאחד את איראן והחזבאללה. מתקפה all in של החזבאללה צריכה לתת לישראל ואולי גם לארה"ב הזדמנות יוצאת מן הכלל להרוס את התשתית הגרעינית של איראן. האוזן צריכה להיות כרויה ל-2 הכרזות: א. האם ישראל יוצרת את הקשר בין מלחמה עם החזבאללה לבין אחריותה של איראן. ב. האם ארה"ב מחברת בין מתקפת חזבאללה לאחריות איראנית. כעת ברור מדוע חזבאללה (לעת עתה) אינו תוקף את לב ישראל. ברגע שיעשה זאת, העלות השולית לישראל של הצטרפות איראן עצמה למשחק הגדול היא קטנה מספיק כדי להצדיק תקיפה ישראלית על התשתית הגרעינית של איראן. כעת נסגור את המעגל. איך משפיע המשחק הגדול על המשחק הקטן? כניסה קרקעית של ישראל לעזה הופכת לחובה ולא אופציה. האיום של החזבאללה ואיראן הוא מזוייף. לאיראן אין שום עניין להכנס למשחק הגדול. במידה ותעשה זאת בכל זאת, זו תהיה ביחס לישראל (וארה"ב) יותר הזדמנות מאשר איום. יחד עם זאת, כניסה קרקעית מאסיבית הופכת לסיכון חסר הצדקה. אסור בשום אופן שהמשחק הקטן ישאב לתוכו את חה"א ויותר מכך את היכולת הקרקעית של צה"ל שתדרש מול החזבאללה. אפשר להסתפק בביתור הרצועה והטלת מצור על העיר עזה. פריצה לתוך עזה עם "הרבה כוח" יכולה להצליח אם הנהגת החמאס תברח מן העיר. האפשרות היותר סבירה שהם יתחפרו מתחת לבי"ח שיפא וינהלו קרב מבית לבית עם צבא שלהערכתי אינו מאומן ללוחמה כזו. משמעות הקרב תהיה הקזת דם ישראלי שתשאב עוד ועוד כוחות אל המשחק הפחות חשוב. העדיפות של כניסה קרקעית קטנה שמטרתה המיידית אינה השמדה של חמאס אלא ריסונו וניטרול יכולתו ההתקפית. החמאס לא הולך לשומקום ויהיה אפשר לסיים את הטיפול בו לאחר שיתבררו תוצאות המשחק הגדול. ללא איראן וציר הטרור שלה, החמאס אינו אלא דחליל מאוד מפחיד אך חסר אויר לנשימה ארוכה. לענ"ד כניסה קרקעית לרצועה היא חובה מפני שכרגע אין סיבה לא לעשות זאת. כניסה קרקעית מאסיבית לתוך העיר עזה היא הימור מסוכן שמחירו עשוי להיות גדול מתועלתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד השלכה של המשחק הגדול: תגובה ישראלית תקיפה ולא מכילה על כל פעולה חזבאלאית אינה יוהרה וחוסר אחריות אלא מהלך נכון ומדוייק. האינטרס של החזבאללה להימנע מהתנגשות טוטאלית עם ישראל גדולה כעת מן האינטרס הישראלי בכך. עקירת החמאס מעזה אינה אינטרס מיידי של ישראל. הצורך בכך צריך להישקל שוב כאשר יתבררו תוצאות המשחק הגדול. יש לקוות שמנהיגי ישראל מבחינים בסתירה שנוצרה בין חשיבות הזירות (המשחקים) לבין עצמת הפעילות בהן. האבחנה הזו מבהירה שמנהיגי ישראל וצה"ל צריכים להרים את עיניהם מן המשחק הקטן ולא לאפשר לצה"ל לרתק את כוחותיו למשימה משנית בזמן זה. המשחק הקטן חשיבותו פוחתת בכל רגע ואילו המשחק הגדול רק החל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי השבוע האחרון לכתוב "החמאס אינו אלא דחליל מפחיד" שם באור מפוקפק את כל שאר ניתוחי המציאות שלך. סירייסלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם הוכיחו שהם ברבריים מעבר למה שהדמיון שלי, אפילו בדיעבד, מסוגל להכיל. והם הוכיחו שהם רדיקלים ופאנטיים באופן מקסימלי, ולא רק שאי אפשר לראות בהם פרטנר, אלא גם אי אפשר להשלים עם נוכחותם. אבל ככוח? הם דחליל. כל האירוע על תוצאותיו הנוראיות, מעבר למחדלים האסטרטגיים והמודיעינים1, הוא בעיקר אופרטיבי. אילו סידורי האבטחה, הפיקוד והשליטה באזור לא היו כה רשלניים, הוא ככל הנראה היה נגמר ב-2000 מחבלים מתים ולא הרבה מעבר לכך. 1 שהיו עצומים, למען הסר ספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי המגה פיגוע החמאסי בוצע ע"י 500-900 לוחמים. אליהם אתה צריך לצרף כמה מאות לה פמיליה פלשתינאית (חטיבת מפגיני הגדר) שהסתערו עם נשק קל, סכינים, חרבות וכלי עבודה בעקבות הלוחמים בעיקר במטרה לבזוז. יתר על כן, אימוץ הטקטיקות של דאעש ע"י הגרילה העירונית של חאמס היא שגיאה. למזלם של לוחמי החמאס הם נתקלו בקרב הפתיחה בקריסה מוחלטת של צה"ל. הכישלון הגיע במהלך הבא שתוכנן. התיכנון היה שלוחמי הנוח'בה יתפזרו וינסו לחדור עמוק ככל האפשר לתוך העורף הישראלי ויבצעו שם פיגועי התאבדות (ע"ע המחבל החיזבאללאי שהגיע עד מגידו). זה עובד יפה בשביל דאעש הפועל מול צבאות דלילים של לוחמים מאומנים למחצה. צה"ל הוא אמנם כבד, כבד מאד, אבל לוחמיו חמושים היטב ומאומנים בלוחמה מול טרוריסטים. פעולות ההתאבדות של עשרות רבות של מחבלים לא הותירו כמעט רושם על ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
“לא הותירו כמעט רושם על ישראל”? מאות חיילים ועשרות שוטרים הרוגים השאירו עלי רושם עצום. אבל אולי אני לא מהווה דוגמה טובה ל”ישראל”. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שקראת את דבריי ברפרוף? ישנה הפרדה בין המתקפה הפותחת (היום הראשון) שבה נהרגו רוב הקורבנות הישראלים, לבין מהלך ההמשך שכנראה תוכנן. החמאס מן הסתם הביא בחשבון שבשלב מסויים, צה"ל יביא תגבורות ויתגבר על התוקפים. התוכנית היתה כנראה שאותם תוקפים יתפזרו וינסו לחדור לעומק העורף הישראלי (חצרים, אופקים, מצפה רמון ובסיסי הצבא בסביבה, ...) ולבצע שם פיגועי התאבדות בנוסח דאעש. אני לא יודע כמה חמושים ישראליים נהרגו בימים השני, שלישי וכן הלאה. לדעתי מדובר בבודדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים ומוסיף - כדוגמה נוספת לישראלי, ההרתעה שהחמאס השיג מולי אחרי 1400 הרוגים גדולה הרבה יותר ממה שהיה משיג אחרי מאה הרוגים. ובייחוד כשאני מכפיל את התוצאה ביכולות הלא-'דחליליות' של החיזבאללה בצפון, צר לי לומר שאני מורתע הרבה יותר מאשר לפני שבועיים. להערכתי, גם אם המערכה הזו תיגמר בלי מחיר עצום נוסף לישראל, נראה פה הגירה החוצה של עשרות אלפי משפחות בזמן הקרוב מאד. מה זה קרוב? זה כבר התחיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככוח הם דחליל? אני מזכיר לך שהם הרגו עשרות לוחמים מהיחידות המובחרות ביותר שיש בצה"ל, ועוד עשרות מ"סתם" יחידות קרביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אבל כל זה כבר אחרי שהם התפזרו בשטח ובתוך ישובים, התבצרו, התערבבו בין אזרחים, לקחו לעצמם בני ערובה ומגינים אנושיים וכו'. כל זה לא היה מתאפשר מלכתחילה אם צה''ל היה ערוך כראוי. זאת ועוד, בחלק גדול מהמיקרים לוחמי צה''ל היו מופתעים ולא מוכנים כלל לסיטואציה. ועדיין, למרות המצב הנוראי הזה, במיקרים שאני מכיר יחסי האבדות נטו בכבדות לטובת לוחמי צה''ל. אני מודה שקשה לי, ריגשית, לנהל את הדיון הזה לאור התוצאות הטרגיות. אבל עד כמה שאני מבין, הקרדיט עליהן שייך יותר לפיקוד צה''ל מאשר לבניין הכוח בחמאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר על חיילי צה"ל שהופתעו. אני מדבר על עשרות הלוחמים שנהרגו למטכ"ל, שלדג, שייטת 13, ימ"מ, צוות טקילה, מגלן, אגוז, והסיירות החטיבתיות (צנחנים, גולני, נח"ל). אלה לוחמים מיומנים ביותר לסיטואציות שציינת ("בני ערובה ומגינים אנושיים וכו"'), שהוקפצו למקום בדיוק בגלל המיומנות הזאת שלהם. בלכסיקון שלי, מי שמצליח להרוג מאסות כאלה של לוחמים מובחרים הוא ממש לא "דחליל". ובנפרד - היו אכן הרבה חיילי צה"ל שנהרגו בהפתעה גמורה, והיו טעויות קולוסאליות בהיערכות של צה"ל. על זה אין לי איתך ויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התאור "דחליל" לא התכוון למעט במעלליו, בזדונו או בסכנה של ארגון החמאס, אלא להעמיד את הסכנה הפוטנציאלית שלו ביחס לאלו של החזבאללה ואיראן. הטענה היתה שהמימון, אספקת הנשק, האימון והחסות המדינית של איראן הם שאפשרו לארגון להפוך לסכנה גדולה כל כך. אאז"ן, השתמשתי בהשוואה שבלעדי התמיכה האיראנית חמאס עזה היה הופך לחמאס יו"ש. לכן המאבק מול החזבאללה ואיראן (המשחק הגדול) חשוב יותר מן המאבק בחמאס (המשחק הקטן). ולכן נוצר לדעתי הפרדוקס שצה"ל חייב להיכנס לעזה, אבל אסור שהכניסה תרתק את צה"ל לעזה. שני הדברים הם שיקולים של המשחק הגדול. אם צה"ל יכה בחמאס ויפספס הזדמנות שעשוייה להתפתח להכות בחזבאללה ו/או במפעל הגרעיני של איראן תהיה זו טעות מדינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לשימוש במילה "דחליל" בתגובה 762868 של עומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי תשובות נקודתיות, ותשובה עקרונית. נקודתית: 1. חיילי צה"ל הם רק בני אדם. גם אלו שבסיירת מטכ"ל. 2. אני חושב שאתה ממעיט באפקט ההפתעה והקצרים בתקשורת שהיו באזור, לפחות בחלק גדול מהיום הראשון. 3. למיטב ידעתי אין אפילו חייל אחד בצה"ל שהתאמן לקראת הכאוס ששרר בדרום בשביעי לאוקטובר. אין שום דמיון בין פעולות עומק מורכבות אך נקודתיות בשטח האוייב, או שחרור בני-ערובה באירוע ומיקום מבודדים (כמו במקרה של נחשון וקסמן ז"ל או אנטבה, למשל), או פשיטות על מפקדות או בתי מבוקשים בג'נין - לבין הכאוס המוחלט, בזירה מאד רחבה ופתוחה, רובה אזרחית לחלוטין וכולה ישראלית, בה מצאו עצמם הלוחמים בישובי הנגב הצפוני. 4. למרות כל האמור לעיל, למיטב הבנתי בשורה התחתונה לוחמי צה"ל תפקדו טוב בהרבה מהטרוריסטים של החמאס, ועל אחת כמה וכמה כאשר המגע היה דומה ל-"קרב". הנקודה העקרונית, והחשובה יותר: הדיון על אודות יכולות השדה של החמאסניקים אליו שנינו נגררנו כאן הוא שולי. אפילו אם נניח שכל עזה מאוכלסת כפילים של צ'אק נוריס, חמאס כארגון צבאי (מבחינת אמל"ח, בניין כוח, פו"ש ושו"ב...) הוא לא איום רציני, בפני עצמו, על ישראל וצה"ל. כמובן שבמקביל נכון גם שתושבי ישובי הגבול יהיו תמיד בסכנה כל עוד הוא חי קיים, וכיבוש צבאי של עזה - שלדעתי נראה שאין מנוס אלא לבצע אותו כרגע - יהיה נורא ורבים, גם מצה"ל, יפגעו במהלכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 3 - אני מאד אופתע אם זה נכון ולו בגלל שלפחות עבור יישובי הצפון השתלטות של מאות (או אלפי) חיילי חיזבאללה על יישובים הוא תרחיש שנדון כבר יותר מעשור בכל ידיעה ומדיום. אז אני מניח שחיילי צה"ל התאמנו גם התאמנו לתרחיש כזה. זה שזה קורה בדרום ולא בצפון לא צריך להיות כל כך שונה. הייתי מצפה שרוב רובו של החי"ר הישראלי התאמן עשרות פעמים על תרחיש כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם התרחיש שהתממש בפועל בצפון הנגב נדון ודובר עליו. אבל עובדה שלא נערכו אליו. כאמור, מחדלים על גבי מחדלים. ולהבנתי, מצב בו חיזבאללה משתלט על ישוב אינו דומה למה שקרה בדרום: מאות\אלפי טרוריסטים מסתובבים חופשי בשטח פתוח ולא תחום המכיל עשרות ישובים וערים כשכל האזרחים עדיין בתוכו. אני מכיר יחידות המוקדשות ללוחמה בשטח בנוי, קומנדו, חילוץ והצלה, אבל לא למשחק doom בחיים האמיתיים. עם זאת, כשאני כותב ש-"אני לא מומחה צבאי" אני מתכווץ קצת מרוב שמדובר באנדרסטייטמנט. אתה, או מישהו אחר כאן, מכיר איזשהו יחידה שהפוקוס שלה הוא בתרחישים שדומים למה שהתרחש לפני שבוע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מבלי שום ידיעה ישירה, אני מניח שחלק ממה שהתאמנו עליו זה איך מונעים את הכניסה ליישובים, ולו חלקית. לדעתי מול החיזבאללה כל הזמן דובר על תרחיש של הרבה יישובים לאורך קו הגבול. אם זכרוני אינו מטעני, גדי אייזנקוט עוד הספיק להוביל מבצע להריסת עשרות מנהרות טרור בגבול הצפון. בראש שלי עשרות מנהרות אומר עשרות (אולי חלקי 2) יישובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם - במקומות רבים נכתב שחלק משמעותי (עשרות אחוזים) מאוגדת עזה הופנה בחגים לאיו"ש בגלל התחממות הגזרה שם ("התחממות" היא שפה מכובסת ל"הבערה מכוונת של חבית חומר הנפץ על ידי בן גביר ועוזריו"). רוצה לומר - המלחמה הזו, עקרונית, היא לא הפתעה בכלל למאות אלפי האנשים שנלחמים נגד הממשלה המשוקצת הזו כבר 40 שבועות. אמרנו וחזרנו ואמרנו (ואמרו רבים וגדולים וטובים) שההפיכה המשטרית ומה שהיא גורמת יביא אותנו לאסון לאומי ובטחוני. גם אם לא היה ידע נקודתי, הכתובת היתה על הקיר עם מאות אלפי אנשים שצועקים אותה כל שבוע. אבל לממשלה לא היה אכפת. וגם עכשיו לא אכפת לה. מה שאומר, שמשאבי המדינה כלל לא היו מופנים למניעה והתמודדות עם מלחמה כזו. והתוצאה ברורה וידועה עכשיו לכולנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בגדול עם התשובה העקרונית: חמאס כארגון צבאי לא מהווה איום רציני על צה"ל וישראל (במובן שאני מחשיב כסביר ל"רציני"). אבל הדיון שלי איתך הוא על השימוש במילה "דחליל" בהקשר של לוחמת החמאס בעוטף עזה בשבת, בהינתן תנאי הפתיחה שהתקיימו. אז בהקשר הנקודתי הזה - 1. כולנו יודעים שחיילי צה"ל, לרבות לוחמי סיירת מטכ"ל, הם בני אדם. אני לא רואה איך זה רלוונטי לדיון. 2. אני לא ממעיט. 3. למיטב ידיעתי, חיילי היחידות המיוחדות האלה מתאמנים ומצטיידים (בין השאר) בדיוק לתרחישים כאוטיים כדוגמת אלה שהיו בקיבוצים בעוטף עזה. הם כמובן מתאמנים ומצטיידים גם לפעולות ומבצעים אחרים. 4. לא אמרתי שלוחמי צה"ל תפקדו פחות טוב ממחבלי החמאס. אבל כן חשבתי שברגע שהכוחות המיוחדים מגיעים לקיבוץ עם בני ערובה ומתחילה לחימה, תוך זמן קצר כל המחבלים מחוסלים. המציאות העגומה היא שהקרבות נמשכו שעות ארוכות, במקומות מסוימים עד אמצע הלילה. דחלילים לא נלחמים ככה. במקום לשמוע אותי (בסיסט לשעבר בלהקת פיקוד צפון), הנה מה שחברנו איזי, קצין בגולני אאז"נ, כתב פה אתמול: "ה'ערסים עם רובים ו-RPG' האלה הצליחו לכבוש מספר בסיסים של צה”ל ומספר ישובים אזרחיים ולהחזיק בהם יום שלם. ... הם הראו לא רק כושר ארגון מרשים מאוד אלא גם יכולות צבאיות ובעיקר נחישות והתמדה מרשימים למדי." קראתי את מה שענית לאיזי, ואני מסכים אתך שעם היערכות מתאימה אפשר היה להדוף את מתקפת החמאס יחסית בקלות, אבל שוב - הדיון שלי איתך הוא על השימוש במילה "דחליל" בהקשר של לוחמת החמאס בעוטף עזה בשבת, בהינתן תנאי הפתיחה שהתקיימו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק להבהיר - הייתי בגולני (מסלול מלא וקצת רובאית) והוכשרתי כקצין חי''ר, אבל בשום שלב בחיי לא הייתי גם וגם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה שאני עומד, זה אותו הדבר ;-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קפץ לי מתגובתך ההגיג (שאפשר היה גם בלעדיו, מודה) ש"בסיסט" בהקשר צבאי יכול להיות חייל שמופקד על / מרותק ל-/... בסיס.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי היה מפקד הבסיסט שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. אני לא מבין למה חשבת ככה, ואולי כאן טמון ההסבר לפער ביננו. מילא, המחבלים היו מבוצרים בכמה בתים מוגדרים, או בחדר האוכל. אבל בסיטואציה שנוצרה, כשהם בכל מקום, ממלכדים מבנים וגופות(!), מחזיקים בני ערובה (או שלא, מי יודע), בשטח מאד לא סטרילי בו הם יכולים להגיע (ומגיעים) מכל כיוון, בלי חזית ובלי עורף, כשלאף אחד באף דרג אין ממש מושג מה בדיוק קורה? לכך התכוונתי ב-"גם חיילי צה"ל הם רק בני אדם". ברור שיהיו נפגעים וחללים. אני לא חושב שאבדות צה"ל, גם לא מהיחידות המובחרות וגם אחרי שמניחים בצד את המיקרים (הרבים!) בהם החיילים אפילו לא ידעו שזו הסיטואציה בה הם נמצאים, מעידות על כך שהכוח הלוחם היה כוח עילית יוצא דופן. בעיקר לא כשיש את כל הדוגמאות הנגדיות, כמו כיתות הכוננות שקיבלו התראה מאד קצרה, הספיקו להתארגן בזריזות, והצליחו להדוף לחלוטין ללא אבדות או נפגעים מצידם, את הכוח התוקף מהיישובים עליהם הם שמרו. בכיוון ההפוך: אתה חושב שכיתת הכוננות של קיבוץ מפלסים הייתה הודפת בכוחות עצמה את סיירת מטכ"ל, לו היא זו שהייתה מוציאה לפועל את הפשיטה על הקיבוץ? ה-clusterfuck התרחש בעיקר בשל ההפתעה, ואחריה הכאוס, לא בגלל עוצמתו של חמאס. כל העניין עם התואר "דחליל" (שאני רק אימצתי, לא טבעתי) הוא בכך שהחמאס הפתיע בכוונותיו ולא ביכולתיו, ושמדובר באירוע שהיה אפשר למנוע או לפחות למזער בשלושה סדרי גודל רק באמצעות היערכות סבירה בנושאי האבטחה, התקשורת ותחזוקת כוחות בכוננות מתאימה. והיה צריך לעשות זאת בלי קשר להתראות מודיעיניות ספיציפיות. חמאס לא התגלה כאן כאיזה כוח צבאי to be reckoned with, אלא רק חשף את עצמו כגוף רצחני וברברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה *בדיוק* מה שהייתי צריך לקרוא עכשיו. כי השאלה אם מחכות לנו עוד הפתעות בשלבי הכניסה הקרקעית (שמתחילה, אגב, להזכיר את פינוי חאן אל אחמר) מטרידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעית בהבנת דבריי. איראן היא הרוח המניעה את דחליל החמאס. איראן לדעתי, היא זו שעומדת מאחורי ציר הטרור האיסלמי והיא שחיברה בין אירגון הטרור המקומי של חמאס לבין הטקטיקות הקרביות ההתקפייות של דאעש. ללא איראן מאחורי החמאס, מי יממן ויחמש את המערך הקרבי של החמאס? ללא איראן, חמאס עזה יסוג למעמד חמאס יו"ש. כאשר חמאס מתחפר מתחת לקרקע ונצור בתוך עזה, מה הקף יכולתו? כמה אש רקטית הוא יכול ליצור בתנאים אלו? זו שאלה שאולי נדע בקרוב את התשובה לה. איך היית אתה מדרג את העדיפויות בין השמדת החמאס להשמדת המערך הגרעיני של איראן? אשמח אם תשקול שוב ותגיב שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין פצצת אטום לדחליל יש ספקטרום מאד מאד רחב, אז בבקשה בלי אנשי קש. לקרוא לארגון שגרם לישראל את הנזק החמור בתולדותיה 'דחליל' זה מגוחך, מנותק, ובעיקר ממש עצוב. בעיקר כשהקונספציה שהביאה למחדל המחריד הזה היא בדיוק הזלזול באויב הדחלילי הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד נקודה. איך צריך להקשיב לארה"ב/ביידן? יש ביטוי אמריקאי שנהיה פופולארי לאחרונה ואומר שכל מה שנאמר לפני המילה 'אבל' אינו חשוב. על משקל זה אומר שאפשר להתעלם מכל מה שביידן ואנשיו אומרים על חטופים ועל ערכים. הדבר החשוב היחיד הוא האם ארה"ב מחברת בין מתקפה חזבאללאית לבין אחריות איראנית. לארה"ב, אני מעריך, אין ערך שולי מוסף גדול ביחס להתקפה על חזבאללה. החשיבות שלה היא של עמדתה ומעורבותה ביחס לתקיפת איראן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין גדול ביחב"ל, אבל יש כמה דברים שברורים לי: 1. ברור שארה"ב שולחת נושאת מטוסים שניה לאיזור (מתוך 11 בצי כולו) לא כדי לאיים על חיזבאללה אלא על איראן. 2. ברור שאיראן לא עומדת בפני עצמה אלא היא חלק מציר. אין דין איראן כדין אפגניסטאן או עיראק. מה שאתה קורא לו "המשחק הגדול" הוא משחק שמשחקות שלוש המעצמות. תקיפה ישירה של המאמץ הגרעיני האיראני עלולה להוביל למלחמת עולם. שתי נושאות מטוסים כאן זה לפחות נושאת מטוסים אחת פחות ליד טאיוואן. 3. חשיבות האקט ההצהרתי האמריקני עבורנו היא עצומה. אלמלא נושאות המטוסים אין לי ספק שיום אחרי הפלישה הקרקעית לעזה החיזבאללה היה פותח את החזית הצפונית במלוא עוצמתה. גם עכשיו אני לא משוכנע שזה לא יקרה על אפם וחמתם של האמריקאים. צה"ל הקטן והחכם של היום לא בנוי למלחמה ארוכה בשתי חזיתות ויותר כפי שהוא היה ב 73', כך אומר לנו בריק. לענין הכניסה הקרקעית: לדעתי מטרת המלחמה חייבת להיות חיסול החמאס כולו. לא "חיסול יכולותיו הצבאיות"- חיסולו הכללי. חיסול החמאס ישרת שתי מטרות- 1. החזרת הבטחון של אזרחי ישראל ביכולות הצבא להגן עליהם. 2. הצגת תכלית בפני כל הזירה המזרח תיכונית. שלא יתפסו תחת. עצירת המלחמה בטרם חוסל החמאס עלולה להיות הרת אסון בטווח של שנים בודדות. שכן אי השגת שתי המטרות הללו פוגעת קשות ביכולת הקיום של המדינה. לכן לדעתי אנחנו חייבים לשלם את המחיר הכבד של כניסה קרקעית ומלחמה ארוכה ורוויות קורבנות מבית לבית וממנהרה למנהרה. אחרת בתוך שנים בודדות יגבה מאיתנו מחיר כבד בהרבה. ארה"ב פתחה לנו את חלון ההזדמנויות, ומעודדת אותנו להשתמש בו בכל לשון. כולי תקווה שננצל אותו עד הסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. מובן שאני לא מסכים. יש הרבה נקודות בהן אנו נמצאים על מישורים מקבילים שאין ביניהן כל כך מגע. כך שקשה להתווכח נתחיל מזה שסין ורוסיה אכן אנטי אמריקאיות. זה לא בהכרח עושה אותן בעלות ברית הגנה עם איראן. רוסיה לא הזדרזה להכריז מלחמה על ארה"ב למרות שזו התייצבה בכל דבר למעט נעלי חי"ר קרקעיות, לצד אוקראינה. הסיכוי שרוסיה תעשה זאת בגלל התקפה אמריקאית על איראן, הוא קלוש. מנגד, אתה שוכח שארה"ב של ביידן, זה עתה הרימה דגל לבן ונמלטה מאפגניסטן עם הזנב בין הרגליים. הרפובליקנים התאהבו ברוסיה והדמוקרטים תמיד הסתייגו מהרפתקאות צבאיות בחו"ל, כך שביידן יודע מצויין שמדיניות של נושאות מטוסים ועמידה אמיצה לצד בעלי ברית, שכרה בצידה. ברגע שזה הופך למגפי צבא אמריקאיות על הקרקע, זה רע מאד בסקרים. אני מניח שאנשי ביידן רואים בישראל, תואמת אוקראינה. בעלת ברית, המסוגלת להגן על עצמה בכוחות עצמה ובכל מקרה לא תחייב מעורבות קרקעית של ארה"ב. אם ישראל תתקוף את איראן, ארה"ב תסייע לה מרחוק ותספק לה מטריה בינלאומית. האם היא תיקח חלק פעיל בתקיפה? הסיכויים נמוכים מאד. אני פחות נחרץ ביחס למתקפה (בפרט מוטסת) על חזבאללה. ההסתייגות שלי כאן נוגעת לכך שמתקפה אמריקאית על החזבאללה לא תוסיף הרבה מעבר למה שישראל מסוגלת לעשות לחזבאללה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המשחק הגדול בין ארה"ב רוסיה וסין אני יודע שאני לא מבין לעומקו. יש בו כל מיני קודים שהם מבינים ואני לא. אני יודע שנושאת מטוסים זה קוד, ושתי נושאות מטוסים זה עוד קוד. והתמיכה המופגנת של ביידן בהתקפה ישראלית על עזה זה עוד קוד. אם ישראל תתקוף את איראן תקיפה גלויה? עכשיו? לאיזו מטרה? מה שאנחנו זקוקים לו יותר מכל כרגע הוא הגבלת מספר החזיתות, כדי שהטיפול שלנו בחמאס יהיה כמה שיותר יעיל. בזה לדעתי באו האמריקאים לעזור לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה שום תוצאה צבאית שמשיגה את מטרה 1. לא קרוב אפילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוצאה הצבאית היא חלק מהעניין. אני מכין תגובה כוללת יותר בעניין הסולידריות ועתיד המדינה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף לשוקי, רק מנסח את זה כשאלה (לכולם) ולא כקביעה: מה יכולות נושאות המטוסים האמריקאיות לעשות לחיזבאללה שצה"ל לא יכול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נושאת המטוסים יכולה לשלוח מטוסים למשימות כשלמטוסים הללו יש הילה מיוחדת שהיא לא תוצאה של יכולת טייס או יתרון טכנולוגי. מי שיצליח/יעז להפיל מטוס שכזה, יסתבך עם מעצמה עולמית. ״אבל הם התחילו״ לא ממש יעזור למצב של זה שהכניס את עצמו לסיטואציה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, אבל מנחש (לא רק בהקשר של נושאות מטוסים, אלא כל הכוחות האמריקאים שהוסתו לאזור): (1) לאפשר לחיל האוויר להתמקד בזירה יחידה, (2) לשחרר את ישראל מלחץ בינלאומי ודיפלומטי בגלל תקיפות בלבנון או סוריה, (3) לתקוף או לפחות לאיים גם על מטרות באיראן, תימן וכו', (4) גם מבלי להוסיף יכולת איכותית חדשה, מדובר בהכפלת כוח מאד משמעותית (בהגזמה רטורית: נושאת-מטוסים = צה"ל אחד). זה נשמע לי כמו איום רציני על כל מי ששוקל להכניס את עצמו לזירה. (5) זו הוכחה במעשים לכנות ההצהרות הפומביות והדיפלומטיות של האמריקאים בדבר תמיכתם בישראל, וממזער משמעותית את הסיכון שמישהו יחשוב בטעות שהם מבלפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים ומוסיף: (6) נושאת מטוסים, והצי הקטן שצמוד אליה, יכולים לעזור במניעת אספקה אירנית / סורית לחיזבאללה בלבנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיליתי עכשיו שרון בן ישי סיכם את רוב נושאי הפתיל הזה שלשום | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מעניינת, אני יכול לחשוב על כמה אופציות (לא בטוח שכולן נכונות): א. אפילו אם נניח שזה שקול 'רק' לתוספת של שני בסיסי חיל אוויר1 - וכאלה שלא עסוקים כבר ברובם בעזה - זו תוספת מכובדת. ב. לבסיסי חיל אוויר יש מסלולים ושאר נכסים שאפשר לתקוף בטילים מדויקים. ומיקומם ידוע בדיוק ממזמן. זה לא תקף (במידה כלשהיא) לנושאת מטוסים. ג. על פי מלחמות המפרץ, לאמריקאים יש טילי שיוט בכמות ועוצמה שלנו אין. ד. נושאת המטוסים היא גם איתות ברור לאיראן עצמה, לעניות דעתי. וראה טילי השיוט וכו'. ה. יש מצב שזה איתות אפילו לרוסים שכידוע חלק ממטוסיהם נמצאים באיזור. ראה Don't. ו. דומני שנושאת מטוסים לא באה לבד - היא מלווה בצי של משחתות שנזקן מהים ליבשה יכול להיות משמעותי. 1 לא בדקתי לאחרונה כמה מטוסים יש בנושאת מטוסים הספציפית, וכמובן שאפילו היה לי ידע על סד"כ בסיס ח"א, לא הייתי חולק אותו כאן. סתם זרקתי מספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נושאת מטוסים" היא עסקת חבילה של נושאת המטוסים עצמה, המטוסים שעליה (סד"ג של 5-10 טייסות קרביות, אם הבנתי נכון), טילי תקיפה ושיוט, משחתות, מודיעין, נחתים וכנראה איזה צוללת אחת או שתיים. זו באמת לא הגזמה מטורפת לומר שהסד"כ קרוב יותר ל-"כל צה"ל" מאשר ל-"טייסת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לעונים. להבהיר את השאלה שלי, ברור שמול איראן ואולי גם רוסיה התמיכה האמריקאית משמעותית מאוד, לכן שאלתי ספציפית מול חיזבאללה. אני מבין את כל עניין הכפלת הכוח, פשוט נראה לי שזה עוד מאותו דבר שיש לצה''ל ושלצה''ל ממילא יש בו עליונות מוחלטת מול חיזבאללה, ולא כל כך עוזר היכן שצה''ל עלול להתקשות. אני מקבל שהכמות היא בכל זאת חשובה, וגם את העניין החשוב שבחלוקת נטל הפגיעה באזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף על מה שכולם אמרו, זה גם מהווה מנוף לחץ *נגד* ישראל. אין מתנות חינם. הממשל האמריקאי יוכל - אם ירצה - לאיים להרחיק את נושאות המטוסים (ומבחינה פוליטית זה איום עם שינים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, בדיוק התכוונתי לכתוב הערב שלנושאת המטוסים יש שני צדדים. מהכותרות כבר ניתן להרגיש שהיא מפעילה לחץ רב כיווני. כמו גם ביקורו של הנשיא האמריקאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני צדדים לא מתאים לאוניה. נושאת מטוסים גם עושה גלים או אולי: האמריקאים שלחו ספינתם על פני המים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשל שלי היה בראש זו חרב. נושאת מטוסים זץנושאת מטוסים זו חרב גדולה. ואפשר להניף אותה לשני הכיוונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סקפטי בנוגע לחיסול החמאס. קודם כל, אני לא בטוח שזה מוגדר היטב, הרי לא כתוב לאנשים על המצח "חמאס"/"לא חמאס". אז תאמר, אתה רוצה להגיע למצב שאין ברצועת עזה פלסטינים חמושים בכלל: נניח שניקית כמעט את כל הנשק, מרקטות ועד רובים, וכל אחד שם שאי פעם בחייו החזיק רובה או ירה רקטה מת או נכלא או גורש. זו כבר שאלה קלישאית בימים אלה, אבל מה אחר כך? אנחנו כבר יודעים שנשק יכול לזרום בחזרה די מהר, ונערים הופכים ללוחמים חדשים. האם אתה יכול לחסל את רוח החמאס, שממנה יצמח שוב חומר? וכמובן, החומר החדש לא חייב להיקרא "חמאס" דווקא כדי למרר את חיינו באותה מידה. אני לא אומר שאין תועלת בהשגת הניקוי הנ"ל, יש תועלת גדולה. אבל אם גם המחיר שלו כבד, באבדות שלנו ו/או בשואה (סליחה) הומניטרית לאוכלוסיה בעזה, אז אני פחות בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבזק טרי ב-ynet: 11:11 אהוד ברק: "אי אפשר למחוק לגמרי את החמאס, צריך להתמקד בחיסול היכולות המבצעיות" ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק אמר בריאיון ל-ynet Live כי "אנחנו לא יכולים למחוק לגמרי את החמאס. החמאס הוא אידאולוגיה, הוא נמצא בחלומות של אנשים, בלב שלהם, בראש שלהם. הצעד המעשי שהפעולה צריכה להשיג יהיה חיסול כל היכולות המבצעיות של חמאס ברצועת עזה, וזו משימה מספיק מסובכת, אז בה צריך להתמקד". ... (ניר (שוקו) כהן, שרון כידון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמפרש את הסיסמה ״חיסול החמאס״ במובן של מחיקת האירגון מעל פני האדמה ומראשם של האנשים, האכזבה שלו מהכישלון ידועה מראש. יש לפגוע ביכולות המבצעיות של החמאס בעזה (פעולה צבאית) ולפעול כדי למנוע את שליטתו של החמאס בעזה בעתיד (וכאן נפתחת קופסת השרצים של הדיון על האופק המדיני). לא נראה שהישראלים החליטו שצריך לעשות את אשר צריך לעשות. הסנטימנט והדמיון הישראלי עדיין קיים רק במישור האידאי/פנטסטי ולו שני מצבים דיסקרטיים: לשטח את עזה או צריך לא לעשות כלום כי סטינג שר פעם שהוא אף פעם לא ראה פתרון צבאי. ישראל לא מוכנה לקחת את האחריות על הנעשה בעזה על ידי הסדרי ביטחון שיפעלו בעזה בשיגרה. הישראלים בכלל לא חושבים או מוכנים להרהר בדברים כמו כיבוש הרצועה וגם ( מצד שני) לא על מאמץ בינלאומי, בהובלת ויוזמת ישראל, להעברת השליטה על עזה לידי הראשות הפלסטינאית. אין תוכנית סדורה או אופק מדיני. מפלגה שיכולה להיות לה בייס אלקטורלי מאוד רחב בישראל היא מפלגה ששמה יהיה ״קסמים עכשיו״. בסבירות גבוהה (לדעתי) מה שאנחנו רואים היום זה בסה״כ עוד סבב וחלק מהסיפור הטראגי, המעגלי והמדמם של עזה. החמאס והאידיאולוגיה שלו שולטים בשני הצדדים. מדכא, אבל נראה לי שזה המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 685191 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנמשל? שאולי ישראל, ככובשת של עזה, תזכה לשיתוף פעולה נרחב של מקומיים? לא הייתי עוצר את נשימתי. אני ספקטי אפילו אם הרשות הפלסטינית תזכה לשיתוף פעולה כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנמשל שאנחנו חייבים לעשות בהם שפטים. רק עכשיו שמתי לב כמה ביטויים יש בעברית לנקמה. כמו 100 המלים לשלג שיש לאינואיט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 762880 לא הזכרת נקמה בין מטרות הכניסה הקרקעית. איפה זה נכנס? למה אתה מתכוון בנקמה (או בלעשות שפטים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כנראה צודק (ולצורך הדיון נניח שאתה צודק), ולכן מעניין אותי לדעת: מדוע? וצר לי שאין לי ידע היסטורי בגרוש ולכן הדוגמה היחידה שעולה בדעתי היא הכנעת הרייך השלישי, אז אשאל: מה, רוח החמאס איתנה יותר מהאתוס הנציונל סוציאליסטי? או שזו הכלכלה, טמבל? מה ההסבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הרייך השלישי וגם יפאן באותה מלחמה. אני לא מפסיק לשאול את עצמי אם זה יכול לעבוד גם בעזה, ולמה נראה לי שלא. הבדל אחד לרעתנו הוא שלפלסטינים יש מטען היסטורי כבד של שנאה לציונים, ואנחנו גם לא מפסיקים לתת להם דלק לשנאה. לנאצים וליפנים לא היה כזה מול בעלות הברית. כלומר, כן, ההפצצות בסוף המלחמה היו אכזריות מאוד, אבל הן היו אפיזודה קצרה ואחריה כיבוש נאור. האפיזודה שלנו ארוכה וצרובה, ואני לא חושב שאנחנו (יהודי ישראל כקולקטיב) מסוגלים לכיבוש נאור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא חושב שאנו מסוגלים, אבל בגלל מי שאנחנו. לא בגלל מי שהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, לכך התכוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמה שמעניין בהקשר הזה הוא ההבדל בין מלחמת העולם הראשונה לשניה. בסוף הראשונה בעלות הברית החליטו לנקום ולהשפיל את הגרמנים, ולהבדיל בסיום מלחמת העולם השניה בעלות הברית השקיעו מליונים בשיקומה (הכלכלי והפוליטי) של גרמניה. אני לא רואה סיכוי שישראל תשקיע בעזה (ובתושביה) אחרי המלחמה משאבים דומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אבל בכל זאת לא נראה לי שזה העניין. ארה"ב לא השקיעה עשרות מיליארדים באפגניסטן? מדינות אירופה לא השקיעו וישקיעו הון ברצועת עזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השקעה כספית בפני עצמה לא מבטיחה הצלחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי תמיד לזכור שמלחמת יום כיפור הסתיימה בהסכמי שלום עם מצריים וירדן. זה למעשה בלתי אפשרי לנחש איך יתגלגלו הארועים. זה בעיקר תרגיל אינטלקטואלי מרתק. חיסול החמאס זה מושג מאד בעייתי. החמאס הוא כנופיה וכדרכן של כנופיות, לעולם לא חסרים מועמדים להחליף את ראשי הכנופיה שהצלחת להיפטר מהם. זה די מזכיר מלחמה בפשע המאורגן. הייתי רוצה להטות את הדיון לכיוון אחר. אזכיר כאן את האמרה הידועה של קלאוזביץ: המלחמה היא המשכה של המדינאות בדרך אחרת. בישראל יש כרגע שני מדינאים: המנוול ולפיד. אצל שניהם המדינאות היא יצור המתקיים ברובו במדיה התקשורתית-חברתית ולא במציאות. שניהם בעצם מנסים לשמר את הסטטוס קוו בכל מחיר ונעדרים חזון או תכנית אב של ממש לגבי העתיד. הסכמי אברהם ומשהו עם סעודיה בד בבד עם מדיניות התנחלות ביו"ש אינם אלא תמרונים לשומקום. בכל מקרה, נראה שלשניהם גם יחד יש תמיכה ציבורית מצומצמת מאד. במקומם בחרה הציבוריות הישראלית להתבצר מאחורי השילוש גלנט, גנץ ואייזנקוט. אני חסיד לא קטן של אייזנקוט, אבל ברגע של צלילות דעת, צריך להודות שהסיבה העיקרית לתמיכתי בו היא שהוא אדם שאינו מרבה דברים. ניגוד מבורך ביחס למנוול. שלושת חברי הדירקטורט הם אנשי צבא בעלי רשימת הישגים אפורה למדי. עד עתה אפאחד מהם לא הציג תמונת עולם וחזון מדיני של ממש. אין להם שומדבר להציע מלבד הפצצות מן האויר וטורי שיריון הנעים לשומקום. שמעתם ממי מהם השערה כלשהי לגבי מה יעשה בעזה לאחר שתיכבש? לעומת זאת שורו והביטו מה קורה במשרד החוץ. אין דבר שמלמד על חומרת המצב כמו הרוטציה בין שני פעילים פוליטיים שאחד מהם הוא אישחדש בתחום הלאומי והשני עסקן פוליטי שהישגו העיקרי הוא איחור של עשרות שנים בהכנסת תחב"צ המונית לישראל. נכון שבישראל אפשר למנות גם את שקלי ומאי גולן ברוטציה לשר החוץ מפני שמדיניות החוץ מנוהלת ממשרד רוה"מ. וכאן הגענו לאחת המכשלות הבסיסיות ביותר של ישראל בעשורים האחרונים. ישראל מונהגת ע"י המנוול, הנפוליון החדש, המתמודד עם ארבע משימות שאין מדינאים רבים בעולם המתמודדים אפילו עם אחת כמותן: מדיניות הביטחון והחוץ של ישראל, המאבק הפוליטי בין פלגי ישראל ומערכה משפטית כנגד שלטון החוק. אני מניח שיש בזה תרומה לא משנית למפולת הנוכחית. בנסיבות אלו איני רואה סיבה רבה לאופטימיות ביחס למה שמחכה לנו. מצבנו מזכיר מצבו של אדם לא בריא העומד בפני ניתוח קשה. התקווה הריאלית במצב זה היא שנצליח לשרוד את הניתוח ולהישאר בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להגיד "שמלחמת יום כיפור הסתיימה בהסכמי שלום עם מצריים וירדן" זה כמו להגיד שמלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהקמת צ'כוסלובקיה ומדינת ישראל. יש אמנם פער של עשרות שנים בין הארועים וכמה דברים שוליים שקרו באמצע (מלחמת לבנון, האינתיפאדה, הסכמי אוסלו), אבל פוסט הוק ארגו פרופטר הוק [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאום סאדאת בכנסת 1977 מלחמת לבנון הראשונה 1982 אינתיפאדה ראשונה 1987 הסכמי אוסלו 1993 מאחר ואני לא כותב כאן דוקטורט או ספר היסטוריה, אמשיך באריגת הנאראטיבים שלי שחלקם אכן מבוססות על ניחושים והערכות ולא על עובדות מוצקות. (במה יגרע חלקי לעומת פרשנים "מוסמכים" אחרים כמו ממשלת ישראל וצה"ל?) מלחמת יוה"כ והסכמי השלום היו פרי חזונם של שני אנשים: אנואר סאדאת והנרי קיסינג'ר. סאדאת הוביל מדיניות של שבירת הסטטוס קוו שנקבע בתום מלחמת ההתשה. סאדאת הבין שהמצב הכלכלי המדרדר במצריים מחייב שיפור היחסים עם ארה"ב, פתיחת תעלת סואץ והחייאת תעשיית התיירות. הוא יזם הצעות שונות (די בכיוון הסכם השלום שנחתם בסופו של דבר). מתווכים שונים ניסו לברר אפשרויות (צ'אוצ'סקו, קרייסקי, גולדמן), כאשר הניסיונות הגיעו לשיא במסעות התיווך של קיסינג'ר. היה ברור שלמנהיגי ישראל אין חזון ואין תמיכה ציבורית לויתורים מרחיקי לכת לטובת העתיד. לכן הורה אסאד על מתקפה צבאית מצרית-סורית כוללת על ישראל. למרות התוצאות הצבאיות המאכזבות, סאדאת הצליח בעזרת קיסינג'ר לשמור על שני הישגים חיוניים: הצבא המצרי הצליח להחזיק במאחזיו ממזרח לתעלת סואץ וזה איפשר לשכנע את הציבור המצרי לפחות שהכבוד הערבי נגאל. המצב החדש שנוצר יצר מציאות חדשה תודעתית וגם בשטח. המציאות הזו הניעה את התהליך שהחל בהסכמי הפסקת האש והסתיים בהסכמי השלום של 1978. בראייה היסטורית בין 1973 ל-1978 כהרף עין.בהרף עין זה התרחשו עד כמה שאני זוכר שני ארועים משמעותיים: התמוטטות לבנון ועליית הימין לשלטון בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מערער על הקשר הברור בין מלחמת יום כיפור ובין הסכם השלום עם מצרים (כמו שאני לא מערער על הקשר בין מלחמת העולם הראשונה ובין הקמת צ'כוסלובקיה). הזינוק הלוגי משם להסכם השלום עם ירדן נראה לי חסר בסיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן לעולם לא היתה חותמת על הסכם שלום ללא הסכם השלום עם מצריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה, לא הכרתי את זה בלטינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השעון צלצל לשעה חדשה. דעת הקהל העולמית שינתה פאזה וכעת המוקד הוא על האסון ההומאניטרי בעזה. ה-CNN משדר כתבה אוהדת מאד ("powerful words") על יהודי ארה"ב התומכים בפלשתינאים וקוראים להפסקת אש. המהלך המתחייב מישראל במשחק הקטן הוא לשכנע את דעת הקהל הבינלאומי שהיא נוהגת לפי דיני המלחמה הבינלאומיים ופניה אינם לפגיעה מכוונת באוכלוסיה אזרחית בלתי חמושה. תפקידו הנוכחי של המנוול במשחק הקטן הוא לסכור את פיהם של הבבוניסטים בממשלתו. דרישתו המוקדמת של יאיר לפיד מתבררת כמוצדקת. בעוד צה"ל בהחלט נוהג בדרך הזאת. התנהגותו של המנוול עד כה, מלמדת שהוא הולך להיכשל גם כאן ותוכלו לצרף את הכישלון של לשים מחסום לפיהם של אנשי ממשלתו שלו, לרשימת הכשלונות שלו. בנוסף לכך, מי שמשתוקק למתקפה כותשת ומשמידה ברצועת עזה, צריך לדעת שזה מהלך שגוי של קוביוסטוס מכור. הכניסה הקרקעית צריכה להיות זהירה ומבוקרת. בשום מקרה אסור לרוץ לתוך אסון. להפיכת עזה לאיי חורבות יש ערך מוסף שולי הפוחת במהירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם לא בריא העומד בפני ניתוח קשה, כשהמנתח הוראשי הוא זה שפצע אותו מלכתחילה. זו האימה האמיתית. כל בר דעת שחרד לגופו היה מבין שקודם כל צריך להחליף את המנתח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שדרוקר ניבא אתמול: אל דאגה, זה יקרה, מיד כשוועדת החקירה שתקום תפרסם את הדו"ח הסופי (כפוף לשימוע וכמובן לתקנון1!) בעוד שבע שנים וחצי. ___________ 1- סיסמת הכוחות הצפון: אין כפל מבצעים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביה"מ העליון בהודו דחה עתירה לאפשר נישואים חד-מיניים בחוק. נקלט באוזני ביטוי בו השתמש אחד העותרים. הוא אמר שרבים בביה"מ הביעו אהדה למטרה וכעת לא נותר אלא לפנות אל "The messy process of Democracy". אני מניח שאיני מביא הבשורה כאן, אעפ"י שאיני הכי פסימי פה. אני יכול רק לומר שאני מקווה שהפרוסס הזה יוכיח את עצמו בסופדבר, גם כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה מוצלחת. כמה הערות א. תלוי מה האמצעים שיש בידי החולה.אם יש לו מספיק כסף הוא יכול לממן ניתוח ברפואה הפרטית ולבחור את המנתח כרצונו. לאדם הממוצע האפשרויות מצומצמות בהרבה. במערכת הציבורית החולה לא יכול לבחור את המנתח. הוא יכול לסרב לניתוח. ב. אני לא שותף לאלה מאיתנו המנסים להמשיך את המלחמה הקודמת במלחמה החדשה. מהלך הפתיחה היה סנוקרת מצלצלת כל כך שספג צה''ל, עד שהזירה עדיין חורקת ונאנחת. כאשר צה''ל בגזרת אוגדת עזה, בזמן אמת מוצא עצמו בפיקודם של סג''מ לא קרבי ואחמ''שית תצפיתניות, הצבא לא יכול להטיל את האחריות על המנוול, ערסלם, שקלי ושאר הירקות הרקובים האלו. ג. אפופידס כאן מאשים במדיניות ההכלה של החמאס בכלל את אהוד ברק. הייתי מפקפק מאוד בעדותו של אפופידס כיוון שהיא מבוססת על עדותו של העד ה''מהימן'' חיים רמון. כמו אירים כאן, אני חא חושב שמדיניות ההכלה היתה שגוייה בבסיסה. היא בבחינת הכרח בל יגונה מכיוון שהאלטרנטיבה היא תקיפת כל העולם ואשתו, החל במשפחות מרובות ילדים בקוסרא וכלה בארמונות השרד של טהרן ואנקרה. ד. לישראל יש כעת הזדמנות יוצאת מן הכלל לתקוף את איראן. אני לא רואה התלהבות גדולה בכיוון זה, גם לא בקרב אלו המצפים בחוסר סבלנות לפתיחת התמרון הקרקעי בעמק שננדואה של עזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. ובדיוק בשביל זה ביידן שלח לכאן שתי נושאות מטוסים ובוא לביקור מחר. כדי שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חולק עליך מכל וכל. "החיפזון מן השטן" נראה לי המוטו שצריך להנחות כרגע. כדי שלא אותקף שוב, אומר מראש, אין בידי מידע ודאי לגבי אילוצי המשאבים והזמן. וכל מה שאני כותב הוא הערכה אישית, נעדרת בסיס עובדתי מוצק. לדעתי, עדיף להמשיך בסבלנות בריכוך החמאס מן האויר. למשל עד שהקף הריקוט יפחת. יש לנסות לשחוק/להתיש את כוחות החמאס מספרית מערכתית וגם נפשית. הכניסה הקרקעית לא צריכה להיות מאסיבית אלא זהירה ומבוקרת. יש כל מיני סיכונים שחייבים להיות מודעים אליהם: חוסר מיומנות בלוחמת שטח בנוי, דשדוש, כשלים וקריסה פנימית של מערכות צה"ל. למהלך איטי של כיבוש הרצועה יש הרבה מאד יתרונות לעומת מתקפת בזק all in. דווקא למתקפת בזק מאסיבית יש את כל החולשות המזמינות כישלון. לכן כתבתי שצה"ל כנראה מתכוון להיכנס בכוחות גדולים כבר בזמן הקרוב ולכן ליבי כבד ואני מודאג. כדי לא להאריך בדברים, לא אפרט את כל הסכנות בניסיון לשטוף את העיר עזה בכוחות (ע"ע אוקראינה). אסתפק בשתי דוגמאות: מתקפה מוגבלת בכוחות קטנים יחסית תאפשר במקביל החזקת כוחות גדולים מאד מול חזית לבנון, רמה"ג, יו"ש וערביי 48. המשך ההפצצות על עזה יאפשרו יצירת פסים רחבים של חורבות ברחובות העיר שיאפשרו הגנה טובה יותר על כוחות שיריון קטנים שיתפסו נקודות שליטה בתוך העיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלת משך המלחמה- ההשוואה הנכונה היא לא ליום כיפור אלא לביירות 1982. וההשוואה היא לרעת המצב הנוכחי כי ביירות לא היתה חפורת מנהרות כולה. יש להניח שהחמאס התכונן למה שהולך לקרות עכשיו במשך שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וצה''ל בסופו של דבר לא נכנס לביירות אלא הסתפק במצור עליה (למעשה על חצי ממנה, כאשר הפלנגות הנוצריות מחזיקות למעשה בחצי השני ומשלימות את הכיתור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזה קטנה בהרבה מביירות ויש לה גבולות טבעיים ברורים. מהלכים צבאיים שבוצעו בהצלחה בעופרת יצוקה מלמדים שזה אפשרי במחיר קביל. אפשר כאן גם להפתיע וגם לאגף. מזל ובהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע זה לא נראה כמו ניסיון לכתר את העיר, אלא ניסיון לחדור לעיר ולכבוש אותה. מה שאולי יקצר את משך הזמן הצפוי של הלחימה. צריך להגיע לנקודות מסויימות כדי לתקוף את המפקדות של החמאס. זה יכריע את הקרב על העיר. הבעיה היא שהמפקדות הללו הן גם ריכוז של אזרחים שתפסו מחסה בבתי חולים ובתי ספר. לכן עדיף לא ''לכתר'' אלא להשאיר דרכים פתוחות שיאפשרו לאזרחים, לצוות הרפואי והחינוכי ולחולים להתפנות מן האיזור. בריחה של ראשי החאמאס מעזה אינה תואמת את ההצהרות ה''נקמניות'' של דוברי ישראל, אבל אפקטיבית משמעותה התפוררותו הארגונית של חאמאס כמסגרת שלטונית ופיקודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. אולי רוצים לכבוש את צפון הרצועה, לטהר אותה מכל יושביה ומגיניה ואז להודיע שאם אתם רוצים את החלק הזה בחזרה, החזירו את כל החטופים והשבויים, אחרת, אזור דיר אל-בלח הבא בתור לאותה פרוצדורה (ואחריה חאן יונס). אם גם זה לא יעזור ובסוף ישארו 2 מיליון תושבי הרצועה (עם כל מי שישרוד מהחמאס) ברפיח, נודיע שאנחנו רואים ב80% מהרצועה פיצוי הולם על ההרוגים החטופים והנזק ואנחנו מסיימים כאן את המלחמה ומתחילים בהתנחלות מסיבית בשטח שנכבש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות החאמאס חושב שאני טועה. לפי הדיווח של החאמאס צה''ל נמצא דרומית לעיר עזה בצומת נצרים. המשך תנועה בכיוון זה עם או בלי חבירה מהים תנתק את העיר עזה וצפון הרצועה מדרומה. ואז חוזרים לתסריט המצור שלך. כנראה שביום יומיים הבאים נדע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי סרטון של טנק בצומת נצרים, כך שנראה שהטענה של חמאס נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אפילו מלחמת כיפור, מול שני צבאות גדולים וחזקים, נמשכה שבועיים וחצי. לא חודשיים וחצי. המלחמה ה"רשמית" אכן נמשכה רק 19 יום, אבל אחריה המשיכה מעין מלחמת התשה, בעיקר בחזית הסורית, עם עשרות (מאות?) אלפי מילואימניקים ששירתו חודשים ארוכים. הסכמי הפרדת הכוחות נחתמו רק בינואר 74 (עם מצרים) וסוף מאי 1974 (סוריה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אני יודע היטב - אבי נשאר במילואים כמעט עד פסח, ואנחנו (אמי ואחי התינוק דאז) בילינו חצי שנה אצל סבא וסבתא בקיבוץ. ועדיין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |