 |
|
 |
||
|
||||
 |
את הבכי של הילדים אשמע לנצח לְנִשְׁכָּחִים יִרְוַח, וּלְחַיִּים יִרְפָּא. וְאֶרֶץ עוֹד תַּחֲלִיף קִצָּהּ וְגַם חוֹרְפָהּ. וַתִּמָּלֵא קוֹל אֲבָל וּנְגִינוֹת חֻפָּה. אֲבָל לְאָן נוֹלִיךְ אֶת הַחֶרְפָּה? לפי התגובות עושה רושם שמשכנעים את המשוכנעים. דו"צ וההסברה עושים נכון כאשר הם מגבילים מאד ורק לחו"ל, את תפוצת סרטון הזוועה. חכמת ההמון מיד קוראת להפיץ את הסרט ברבים כחלק מתמונת ניצחון הזוייה. יש לזכור שעיתונאי המערב יתעוררו מחר בבוקר אל הבאגט החם בחמאה טרייה והקפה הטרי של הבוקר. הם יסעו לעבודתם בתחב"צ נוחה הפועלת כסדרה 24/7 או ברכב פרטי במחיר נוח. את בכי הילדים הטבוחים יכסה שאון הילדים המשחקים בפארק השכונתי ואת זוועות האתמול יחליפו זוועות חדשות. אך אנו החיים על לוע הר הגעש של המידל איסט, לאן נוליך את הזיכרון? עולה על הדעת פרשייה ישנה מ-48. פרשת הטבח בדיר יאסין. הפלשתינאים כל כך פרסמו והפריזו בעלילת הזוועה שהתרחשה שם, עד שהצליחו להבהיל את האוכלוסיה שלהם ואלו נטשו בהמוניהם את ישוביהם מתוך כוונה למצוא מחסה בחו"ל. ויש להזכיר שפרשת דיר יאסין לא נפלה על אוכלוסיה שחציה גם כך מהרהר על רילוקיישן. כמוכן, מישהו צריך להזכיר להמון הישראלי המשתתף בחגיגה של אינפנטיליות והיסטריה, שאולפני החדשות אינם האח הגדול ובסוף התוכנית לא מחלקים פרס של מיליון דולר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם נראה לך שמישהו מפריז כרגע בעלילת הזוועה ב-7 באוקטובר? תמהני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי שאלה מכשילה. הרי העובדות לפנינו. הטבח כאן והנה הפוגרום. הבעיה היא עם הפרשנות המתלווה כמו עגלה אחרי הסוס. אומרים לנו שכל מה שהיה נכון לפני שמיני עצרת, כבר אינו נכון היום. די בהצצה בנאומו של משה דיין על קברו של רועי רוטברג מנחל עוז, כדי להבין שאין כאן שומדבר חדש מ-1956. הדברים החדשים שאנו למדים הם מן ההתנהגות האינפנטילית וההיסטרית של קרובי החטופים המתעקשים לחפש את המטבע מתחת לפנס ומלהגים דברי הבל על מחוייבותה של המדינה לשחרר את כל השבויים. איך אמר גיורא איילנד (שגם הוא בצוק העתים היסטרי למדי): הסברה זה לא לשכנע את הגויים שאנו הטובים והערבים רעים, אלא לשכנע אותם (הגויים) לעשות משהו שמועיל לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי ההתנהגות שלהם לא נראית אינפנטילית (ומי אני הקטן שבכלל ישפוט אותם), ואם היא היסטרית זו תגובה נורמלית למצבם. מחוייבות המדינה לגורל אזרחיה רחוקה מאד מדברי הבל בעיניי. אולי להיפך - זו אחת מסיבות היסוד להקמת מדינת ישראל1. 1 עיתונאי זריז שם לב לאוקסימורון כשגלנט בנאומו אתמול הצליח להנפיק את תמצית האבסורד של האסון המתרחש עלינו כשהצהיר על מלחמה ש"יוגשם בה בשנית הצו — לעולם לא עוד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 חיוך ראשון הבוקר. ובדומה, "שנית מצדה לא תיפול" תהפוך לטאוטולוגיה אם תהיה נפילה שניה, כי אחריה יכולה להגיע רק השלישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חכמת ההמון מיד קוראת להפיץ את הסרט ברבים כחלק מתמונת ניצחון הזוייה." (הדגשה שלי) - לא כחלק מתמונת ניצחון אלא כחלק ממלחמת ההסברה. אם עומדים בפנינו חודשים של לחימה אכזרית בעזה, כפי שמסבירים לנו שוב ושוב (אני ממשיך לקוות שזה במסגרת דיסאינפורמציה, אבל חושש שלא) צריך לעשות שימוש בכל אמצעי הסברתי שעומד לרשותנו, כי ראשי מדינות המערב אינם אדישים לדעת הקהל, במידה מסוימת אפילו לא לסבל האוכלוסיה האזרחית בעזה. לא רבים בעולם שמחזיקים בהלך הרוח של הישראלי השכיח, לפיו תמיכת ההמונים בחמאס והשתתפות חלק מהעזתים ה"אזרחים" במעשי הזוועה מבטלים כל התחשבות בחוקי המלחמה ובסבלם של אזרחים חסרי ישע בעזה. הייתי שולח את הסרטון , בטשטוש פרטים שיכולים לזהות את הגופות, בתפוצת נאטו של משפיענים, עיתונאים ואנשי ציבור ("הוד מעלתך המלכה ראניה, הבנו שחסרות לך הוכחות למעשי הטבח וברצוננו לתקן את המעוות...") ומניח להם להחליט אם ואיך להראות אותו לציבור שעוקב אחריהם. ההשפעה על המורל הלאומי שלנו ועידוד רוחות הירידה מן הארץ בטלים בששים לעומת מה שיקרה אם לחץ בינלאומי לא יאפשר לנו להשלים את המשימה. אי לא רואה את העמדה הזאת כאינפנטילית והיסטרית אלא כעמדה הגיונית, ורואה את הסרטונים האלה כפצצות לחדירת בונקר האטימות וההכחשה של חלקים גדולים בעולם. אם מותר להזליף קצת הומור על כל הצחנה הנוראה הזאת, הייתי קורא למבצע ההסברה הזה "have'nt the Jewish pepople suffered enough?!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אנו חלוקים ב-180 מעלות. אתה מתייחס לפרוטוטייפ של אדם שהוא לא חכם מספיק כדי להכיר בעובדות מבלי שיוצגו לפניו ראיות גרפיות של הזוועה, אבל הוא חכם דיו להסיק את כל המסקנות הנכונות ברגע שהללו יוצגו בפניו. המלכה ראניה כמשל יכולה לדעת את העובדות גם ללא התמונות. היא לא רוצה לדעת את העובדות האלו. מה שטענתי בתגובתי המקורית הוא שה"ידיעה" בחוצה לארץ היא ידיעה שטחית. הם יודעים על המלחמה בישראל כפי שאתה יודע על הטבח בלואיסטון, מיין, בו נהרגו 22 איש ונפצעו 60 מירי של מטורף. על הידיעה הזאת יכסו הידיעות הבאות. הידיעה אצלנו היא ידיעה חיונית לעצם קיומנו במקום הזה ובזמן הזה. אם תצליח לשכנע את הישראלים שהפלשתינאים בעזה ובתוך ישראל אינם בני אדם אלא זומבים צמאי דם, מי ירצה לחיות כאן? (בפרט שהדבר החדש היחיד שלמדנו מארועי הפוגרום 2023 הוא על חוסר היעילות של הגדרות). האינפנטיליות וההיסטריה אינה מתיחסת לפרסום הזוועות אלא לתופעה אחרת. אני חושב שדו"צ צדק כאשר הציג את הסרטים לעורכי החדשות הבכירים. יחד עם זאת, אם התגובות היחידות שצוטטו היו מפוקס ניוז ווושינגטון פוסט, עושה רושם שהאינפורמציה הגרפית לא עשתה רושם גדול. אני חושב שמאז פרשת הנשק הלא קונבנציונלי של סאדאם חוסיין, אנשי החדשות מתייחסים בזהירות למידע סנסציוני שמספקים להם הרשויות הרשמיות. הבעיה היא פחות עם העובדות עצמן ויותר עם הפרשנות הניתנת להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף אני מסכים איתך על משהו, והוא שאנחנו "חלוקים ב-180 מעלות". "אתה מתייחס לפרוטוטייפ של אדם שהוא לא חכם מספיק כדי להכיר בעובדות מבלי שיוצגו לפניו ראיות גרפיות" - לא, זאת לא שאלה של חוכמה אלא משהו שאמור לפעול במישור אחר לגמרי, ואין דין סיפורי זוועה כדין סרט אותנטי שמדגים אותה, גם עבור קהלים רחבים שהם פחות או יותר ניטרליים, ואפילו עבור חלק מאלה שעוינים את ישראל אבל לא באופן קיצוני. נכון שלא מדובר על זבנג וגמרנו, ברור שיהיו רבים שימשיכו לטעון שזה זיוף, או שהכל מגיע לנו, או שזה כאין וכאפס לעומת השוועות שאנחנו מעוללים וכו' וכו', וברור שהמלכה ראניה לא תשנה את עמדתה, אבל לכל הפחות היא לא תוכל לטעון ש"לא הוצגו ראיות". והציבור הישראלי ממילא חושב שערביי עזה, אם לא כולם אז לפחות רובם, הם זומבים צמאי דם, ודווקא עבורו אני לא חושב שתהיה השפעה של ממש להמחשת הזוועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הסייפא - לדעתי ההשפעה על הציבור הישראלי שייחשף לזוועות תהיה ברמה של הלם קרב עבור מאות אלפי אנשים. לא יודע על ההשפעה ברמה הפוליטית-ציבורית, אבל ההשפעה הפסיכולוגית היא הרסנית. כמובן שכל אחד רשאי ומחוייב להחליט בעצמו במה להסתכל ובמה לא - אני נמנע באופן קטגורי מכל סרטון זוועה בשבועות האחרונים - ועדיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה צודק, אני מתבסס רק על אינטואיציה שבאמת לא שווה הרבה. יש איזה ענף בפסיכולוגיה או סוציולוגיה שמסוגל לחזות את האפקט? אפשר אולי לעשות ניסוי מזורז על מדגם של מתנדבים. ובינתיים, קראתי תגובה באחד הטוקבקים שדווקא מצאה חן בעיני: הציעו שם לצלם את פני העיתונאים בזמן שחושפים בפניהם את הזוועות, ולפחות את הסרטונים האלה להפיץ. גם זה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוצאה אחת ודאית של המלחמה תהיה הגברת ההגירה החוצה ממדינת ישראל. אני לא מצליח להבחין בחוסן הלאומי שיאפשר לאזרחי ישראל להתגבר על ההשפעות השליליות של הפצה ממוסדת של סרטוני זוועה מטעם זק''א. אני מתקשה מאד להבין מה מוסיפה צפייה בפרטים הגרפיים של הזוועה למודעות ולתודעה של אדם רציונלי. להטיל את סרטוני הזוועה לתוך מוחם של אנשים אירציונליים נראה לי מעשה גם חסר תועלת וגם מסוכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל מילה. זה לא קורה הרבה :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק עליך, ומשתף פה משהו שכתבתי על כך: את סרטון הזוועות צריך לשחחר ולהפיץ. עכשיו. לצרף אזהרה, לטשטש פנים וזהויות עד כמה שניתן, אם יש בקשה מצד משפחה ספיציפית אז כמובן להתחשב ולצנזר קטעים רלוונטיים. אבל הכיוון הכללי חייב להיות - להפיץ כמה שיותר. אנחנו חיים בתרבות שיש בה דאגה ומודעות עצומה ל״הגיינה של הנפש״. תרבות של אזהרות טריגר, שעוטפת כל דבר קשה בצמר גפן רך, שמצנזרת אפילו מילים וביטויים פוגעניים, שמקדשת ומעלה על נס את הפגיעות והרגישות. הרצון להגן במיוחד על ילדים וצעירים מפני זוועות העולם - הוא בעיקרו דבר חיובי. אבל יש סיטואציות שבהן צריך להגביל אותו. אסור בשום אופן להרשות שזוועות אמיתיות שהתרחשו לא יחשפו לציבור הרחב, ידחקו אל מחוץ לתודעה האנושית - בשם הצורך להגן על נפש הצופים. אנחנו חיים בעידן ויזואלי. מה שלא קיים על מסך - נחשב כאילו לא התרחש. ואסור לנו להרשות שהשואה שקרתה לנו תחשב כאילו לא התרחשה, גם אם המחיר הנפשי גבוה. כל העולם מביע דעה נחרצת על מה שקורה כאן. ואם העולם מרשה לעצמו להתערב - אז העולם צריך לראות בדיוק מה קרה כאן. גם אם המראות קשים. ״אבל מי שלא מאמין - שום סרטון לא ישכנע אותו! יגידו שזה זיוף, אז בשביל מה? זה לא יועיל וסתם נגרום לעצמינו נזק נפשי!״ לפי ההגיון הזה צריך לסגור את יד ושם, ואין טעם לשמור עדויות מתקופת השואה. הרי מי שירצה להכחיש את השואה - יכחיש אותה למרות העדויות (כפי שאכן קורה - מכחישים את השואה עוד משנות השישים למרות העדויות הרבות) אז מה הטעם בעדויות בכלל? סתם גורם טריגר. ובכל זאת - שומרים עדויות, מספרים על מה שקרה. תמונות הזוועה של השלדים המהלכים וערימות הגופות מאשוויץ פורסמו בכל העיתונים מיד בסוף המלחמה. האם אפשר להעלות על הדעת שלא היו מפרסמים אותן, מתוך רצון להגן על הנפש של משפחות קורבנות השואה? נכון, יש כאלה ששום דבר לא ישכנע אותם. מי שיסרב להכיר בטבח יטען שזה דיפ פייק או שהסרטונים מבויימים. אבל לא כולם כאלה, אולי אפילו לא הרוב. הרבה אנשים מתנדנדים, ופרסום הסרטון יכול בהחלט להטות את דעתם לכיוון שלנו. זה חשוב גם מבחינה הסברתית. נראה שהנשיא ביידן עתיד לשלם מחיר אלקטורלי עצום על התמיכה בנו, כזה שאפילו יכול לעלות לו בבחירות. יתכן שהוא יבהל מהסקרים ויחליט להפסיק את התמיכה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו את זה. אבל הסברה, חשובה ככל שתהיה, אינה העיקר כאן. העיקר הוא לצעוק. כשקורה דבר כזה - צריך לצעוק אותו, להדהד כך שכל העולם ישמע. העולם צריך לדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלית בתגובתך כמה נקודות שעל רובן איני חולק. בכלל, איני חולק על הצורך לתעד את מעשי הזוועה בפוגרום של 7.10 ולערוך את העובדות באופן שיבטיח את מקומן בהיסטוריה. אני גם לא חולק על הצגת החומר בפני קובעי דעת הקהל בחו"ל. הטענה שהעליתי נוגעת לנושא שבעיניי הוא החשוב ביותר ואליו לא התיחסת. כל מי שמשקיף על הציבור הישראלי מבחין מייד שמדובר בנמר עשוי מזכוכית. הצורה המופקרת והאינפנטילית שבה מתבטאים קרובי החטופים, מעידה היטב על זרמים של אנוכיות, אנרכיזם, סקטוריאליזם והתפרקות. הזכרתי את פרשת דיר יאסין מ-1948, שבה הפלשתינים העלו והפריזו במקרה בו אנשי אצ"ל ולח"י בשירות צה"ל הרגו כ-100 אזרחים בכפר הערבי ליד ירושליים. התוצאה העיקרית של הפרסום הרועש של הפרשה היה הפחדה של האוכלוסיה הפלשתינית שגרם לרבים שם להמלט מן הארץ. וככל הידוע לי באוכלוסיה הפלשתינית של 1948 לא היתה מחצית שעוד לפני ארועי מלחמת 48 חשבה על רילוקיישן כעתיד המועדף עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני צריך לשחרר את הסרטון ואתו את כל העדויות שיש לנו, ובמקביל גם לקחת אחריות ולהזים את השמועות הלא-נכונות והמוגזמות שנפוצו (היתה כתבה ב''הארץ'' על חלק מהן). השמועות הפרועות נובעות בין השאר מכך שאנשים לא צופים בסרטונים ואז מפיצים מידע שגוי ובטוחים שהוא מוכח בסרטונים, כך שכל מי שלא מאמין לו בעצם מתכחש למראה עיניו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |