בתשובה לדב אנשלוביץ, 20/11/23 12:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמדומני שבריק גם לא חזה את השביעי לאוקטובר. הוא גיבש את טענותיו על אירועי 'שומרי החומות' ובפרט על האירועים שקדמו המהומות בישראל (2021) [ויקיפדיה]. כבר אז הציבור הישראלי - לפחות מהבנתי האישית - הבין שהגרוע מכל לפניו אך לא ידע איך לתאר אותו או לנחש בדיוק מהיכן תצמח לה הרעה. מאחר והדגש היה על הפחד מיו"ש או על החלק המילטנטי של ערביי ישראל, החשש היה שיהיה טבח מבפנים ולא מבחוץ. האם בריק חזה שתהיה התקפה על ישובי העוטף מצד עזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שנראה די בטוח (טפו, טפו, טפו) זה שבריק העריך הערכת חסר גדולה את יכולותיו של צה''ל. עפ''י פרשן אחד או שניים הזמן הארוך יחסית שקדם לפעולה הקרקעית, ואשר עלול לסכן את השגת המשימה, נבע מהפחד שבריק הכניס לליבו של נתניהו אחרי השבת השחורה. אחד הדברים המעניינים שיישארו לנו לאחר המלחמה, הוא לברר מה המסקנות שצריך להסיק מהברוך. אני לא בטוח שמה שנראה כרגע ברור מאליו (''אי אפשר לסמוך על הטכנולוגיה בלה בלה בלה'') הוא באמת כזה, כלומר האם נכון להתייחס לחוק מרפי כאל עיקרון של ממש (מה שהביא, למשל, לניוון השימוש בכורים גרעיניים ליצירת חשמל ובעקבותיו להחרפת משבר האקלים). . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטענות של בריק אין שום רלאבנטיות למלחמת אוק' 23 על כל שלביה. בריק טען טענות כלליות לגבי צה"ל שיכולות להיות נכונות או לא נכונות אבל אין להן שום קשר למה שקורה עכשיו. את הקשר יצרה התקשורת. היא רצתה לפרשן את המפולת של 7.10 וכל מה שמצאה היה הדו"ח של בריק אז היא החליטה שהוא ההסבר למחדל. טענות בריק לא יכולות להסביר כיצד אותו צבא שנראה ב-7.10 כמו בית רקוב מט ליפול, נראה כעבור שלוש שבועות כאחד הצבאות המודרניים בעולם שמצליח להפעיל שת"פ צמוד בין חי"ר, שיריון, הנדסה, אויר וארטילריה מבלי לירות אחד בשני ומתוך התמודדות בלב"ב באחת הסביבות הצפופות והממולכדות בעולם. לדעתי לשתי הפאזות יש הסבר אחד שכלל אינו קשור לאבחנות של בריק. תמהני אם אני היחיד שחושב כך? בדבר אחר אני די בטוח. לדעתי המנוול הרבה יותר ב"עניינים" מאיתנו והבחין מיד כי בריק הוא בומר שמדבר על ימי המנדט. מצד שני הוא גם הבחין שהטענות של בריק יכולות לשמש אותו בקמפיין שלו להעביר את כל האחריות לאירועי 7.10 ממנו וחהטיל אותה על אנשי הצבא. יהיה מעניין לראות אם יצליח. יש לי הרגשה שזה הגשר אחד יותר מדי. נראה לי שלפחות חלק מן הקליינטורה של המנוול יבחינו בסתירה שבין "תנו לצה"ל לנצח" לבין "המטכ"ל הוא סניף של מרץ ופריבילגים אנרכיסטים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בריק דיבר על התקפה מצפון ומדרום ולחימה בעורף כשהעורף אינו מוכן לה. חשוב לציין שאני לא חושב אותו לאיזה גאון יודע כל. אולי הוא צדק בגלל שגם שעון מקולקל מורה את השעה הנכונה פעמיים ביממה1 . אני רק אומר שהיחיד שדיבר על אירוע מסוג זה שראינו או דומה לו היה בריק, וזה מדגיש את העובדה החשובה שאיש מאתנו לא חשב שדבר כזה יכול לקרות. לא אני, ואני מניח שגם לא אתה. אני חושב שכאשר מדברים על פשלות ועל אחריות להן צריך להפריד בין "פשלה טקטית" ל"פשלה אסטרטגית". הפשלה הטקטית היא המחדל המודיעיני שהעריך שהחמס לא יתקיף, ובגלל זה לא נערכנו למתקפה הזאת. בתגובה 763280 כתבתי שגם הממשלה אשמה בכך, והסברתי מדוע. אבל ברור שעיקר האשמה מוטל על כתפי הגופים הביטחוניים. אבל נושא יותר חשוב הוא הפשלה האסטרטגית. אני לא מסכים אתך שדי היה לחזק את הישובים וכו'. כדי להיערך למתקפת פתע, בהנחה שלא תהיה התרעה, דרושים בגבול כוחות מאד גדולים. המדינה לא יכולה לעמוד באחזקת כוחות כה גדולים 365 יום בשנה. לכן לא ייתכן שרצועת עזה לא תישלט שליטה ביטחונית על ידינו. הפשלה הגדולה היא הסכמי אוסלו. רצועת עזה, ועל אחת כמה וכמה יו"ש, חייבים להיות בשליטה ביטחונית שלנו. ומי אשם בפשלה האסטרטגית? שים לב שגם היום למרות ה"תמרון הקרקעי" אנו, לפחות עד כה, במצב ממש לא מזהיר. רק פחות מחצי הרצועה בינתיים בידינו ואנו סופגים יום יום אבדות כואבות. אין מניעה מלחזור על הביטוי הנדוש: אבן שנזרקה לבאר על ידי טיפש אחד, חכמים רבים יתקשו להוציאה. 1למשל, במידת הקושי להיכנס ולכבוש את רצועת עזה, אולי הוא טעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל מה שכתבת חוץ מהמסקנה. המשפט שהקדמת למסקנה שלך היה: "המדינה לא יכולה לעמוד באחזקת כוחות כה גדולים 365 יום בשנה." איך אתה מגיע למסקנה ששליטה בטחונית בעזה תדרוש כוחות קטנים יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערב ביצוע הסכמי אוסלו רצועת עזה הייתה, למעשה, נקייה מנשק. סביר שהתמודדות עם אלימות שאינה מגובה בנשק קלה וזולה מאשר להתמודד עם שטח רווי רקטות ואמל''ח אחר ומבוצר בשש קומות מתחת לאדמה. אם נתבונן בגזרת יו''ש, שם מדובר בשטח הרבה יותר גדול הממוקם ''חמש דקות מכפר סבא''. בנוסף לכך החולי של הסכמי אוסלו פגע חמורות גם בביטחון שם, ונוצר מנגנון שבו הצבא לא שולט באופן מלא בשטח, דבר שגרם לחימוש נוסף לחימוש שנמסר ישירות לרשות שעלול להיות בעתיד מכוון כלפינו. ובכל זאת למרות מאמצים גדולים שעושים שם המחבלים אנו בכל זאת מצליחים לשלוט בשטח, לא נורים משם רקטות לתל אביב הקרובה ואני חושב שאין היתכנות לאירוע כמו שהיה בשבעה באוקטובר. אני מקווה שאחרי שנפטר מאבו מאזן וכל הרעה החולה הזאת שנקראת ''רשות פלשתינית'' תגמר, יהיה אפשר אחרי תקופת ביניים מסוימת לחזור למצב שיהיה יותר נוח, וגם להוצאות ביטחוניות יותר קטנות, גם בגזרת יו''ש. ברצועת עזה הקטנה יותר זה יהיה יותר פשוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיזה סד"כ לאורך כמה זמן אתה חושב שיוכל להחזיר את הגלגל 30 שנה לאחור למצב של עזה נקייה מנשק ומנהרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, 40 שנה. הסכם אוסלו הראשון נחתם לפני 40 שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב כתב ''ערב ביצוע הסכמי אוסלו רצועת עזה הייתה, למעשה, נקייה מנשק.'' והוא שואף לחזור למצב הזה. שאלתי אותו מה לדעתו הסד''כ שידרש ולמשך כמה זמן כדי להחזיר את הגלגל לאחור במלואו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שואל לגבי המספר 40 שנה. ב - 1983 נחתם הסכם ישראל-לבנון (הסכם 17 במאי). הסכם אוסלו הראשון נחתם ב 13 לספטמבר 1993. מאיפה הגיע המספר 40 בקשר להסכמי אוסלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אז התיקון היה מיותר. 30 שנה, לך תזכור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו בחרנו בדרך האחרת, הדרך ההגנתית. השקענו מיליארדים על מיליארדים בכיפת ברזל מכשול תת קרקעי ומכשול על קרקעי ואמצעי תצפית מתוחכמים, אם כי טרם הספיקונו להפוך את כל הקיבוצים לבסיסי צבא, כפי שהציע קוזומו. אז ממש בימים אלה אנחנו הולכים לכך בלית ברירה ואת התשובה נדע מן הסתם בעתיד. אמרתי חצי שנה. ייתכן שיותר. אם נתמיד במאמץ, זה בוודאי לא יהיה יותר משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו התראות על כיבוש ישובים בצפון על ידי החיזבאלה באמצעות מנהרות וזה בהמשך לחטיפת שליט שגם בוצעה באמצעות מנהרות. ז״א התפיסה הייתה שאם תתרחש פלישה ליישוב היא תתרחש רק באמצעות מנהרות ולא בדרך המלך, כלומר מהכניסה הראשית. וזאת עם גאווה שאנחנו חזקים למעלה והם ׳העכברים׳ חזקים רק באמצעות מנהרות. כשזאת ההנחה שהגבולות הם קודש, ומאחר שהציבור קנה 1 את ההנחה שיש לנו גבול מעזה שהוא בלתי חדיר מלמטה מביך אפילו לשאול אם הוא מוגן מלמעלה. ההתקפות על יישובי העוטף תוכננו מעל שנתיים בחמאס. יתכן שלו היו יודעים - והם ידעו הכל מסתבר - שיש בכל יישוב כח צבאי חמוש, שמאומן להתמודד עם כוחות גרילה כדוגמת החמאס - יתכן שהם היו שוקלים בשנית את התוכניות שלהם או לפחות היה מאלץ אותם לצמצם חלק מהם. אני לא מכיר את העלויות של הצבת כוחות חמושים בישובי עימות על בסיס קבוע. אולי יש להקים בכל ישוב גם בסיס צבאי שיעבה את היישוב ויתן לו הגנה מכוחות פולשים. אני לא בטוח שהיישובים היו מסכימים להיות ׳כלואים׳ בתוך בסיסים צבאיים, אבל לפחות לתת הגנה חיצונית מכיוון הגבול עצמו. איני יודע מה ילד יום, אבל תושבי העוטף והצפון לא יחזרו כל עוד המציאות לא תשתנה מעבר לגבול. —— 1 נתניהו: פריצת דרך טכנולוגית אפשרה לחשוף את המנהרה בגבול עזה. ראש הממשלה אמר כי אינו יכול למסור פרטים אודות פריצת הדרך עקב רגישות הנושא, אך הוסיף כי ישראל מייצרת "סוג של הגנה ויכולת סיכול מנהרות שאינן קיימות בשום מקום בעולם" הארץ, 18.4.16 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו. בסיס צבאי בכל קיבוץ. זה מה שאתה רוצה? למה חיילנו מתבוססים עכשיו בבוץ העזתי, אם אפשר במקום זה לבנות בסיסים צבאיים בקיבוצים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחזור ברשותך שוב להיקש השכן הרוצח בשכונה. יש לי שכן שהוא רוצח בעברו שרצח *במו ידיו* בני אדם, והוא איים בעבר לרצוח אותי, והוא מנסה מידי פעם לרצוח אותי. העובדה שהמשטרה מסתובבת אצלי בשכונה ונאבקת כל ערב עם פושעים חמושים, לא מניחה את דעתי ויכולה לגרום לי לנטוש את הבית או לפחות לבקש שהמשטרה תשלח שוטרים חמושים שישהו אצלי בחצר הקדמית שלי המגודרת מול השכן. לנוכח האיום שלי לנטוש את השכונה, המשטרה שלחה ניידת לקצה הרחוב והשוטר שקפץ אלי בערב סיפר לי שהשכן קיבל מהעירייה מזוודה מלאה בדולרים כדי שלא יעשה בעיות בשכונה, ואפילו ראש העיר התקשר אלי אישית ואמר לי בנימה כזאת נינוחה ובטוחה שהשכן שלי מורתע ואין לו שום עניין ואינטרס להסתבך. בוקר אחד השכן חצה את הגדר ורצח אותי. את מי בני משפחתי אמורים כעת להאשים לדעתך - את ראש העיר או את המשטרה? התשובה פחות רלוונטית, אבל לשאלתך - התשובה בהירה יותר שרק ישובים אזרחיים שיהיו חמושים ומוגנים על ידי הצבא ברמה גבוהה ביותר יוכלו להמשיך להתקיים על הגדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מסתבר שדוווקא היו במודיעין מי שהתריעו על אפשרות כזו, כולל נגדת אחת ב-8200 שהזהירה כבר לפני חודשים שחמאס מתאמן לתסריט דומה. רק לא הקשיבו לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקציר מנהלים לתגובה הארוכה יחסית שמגיעה מיד: תמיד יש מישהו שצועק "זאב, זאב" אבל אין שום אפשרות מעשית להתייחס לכל צעקה כזאת כמשהו שדורש טיפול. הפיתרון: אין לי. קהל קוראיי זוכר בטח שאני מנג'ס כאן די הרבה בעניין הטיית האישוש (confirmation bias), תופעה שכולנו מכירים אבל נוטים להתעלם ממנה או לפחות לא נותנים לה את המשקל הראוי. את מה שקרה ב- 7/10 אני רואה כעוד דוגמא לעומק הבעיה, ולמי שפספס את הידיעה הזאת אני מציע שיטול חצי כדור ואליום ויתיישב על כסא עם משענת לפני שהוא לוחץ על הקישור. בתגובה לעיל כתבתי "כולנו מכירים גם את הדסוננס הקוגניטיבי וגם את ה confirmation bias (שהם, בעצם, די קרובים) אלא שלא נראה לי שאנחנו באמת מעניקים להם את המשקל הראוי. אין לי מושג מה אפשר לעשות עם הידיעה הזאת, אם בכלל, אבל אולי מישהו חכם יותר יכול לגזור ממנה מסקנות מעשיות" - אלא שגם התובנה הזאת נפלה קורבן להטיית האישוש, כלומר אותו קצין בדרגת תת אלוף (כך שללא ספק עונה לתואר "חכם יותר" ממני)) בחמ"ן שעוקב אחר האייל קרא את דברי ההגות העמוקה הזאת, עצר לשתי שניות ואז חשב "אולי יש בזה משהו, אבל בארור שלא בַּחַיִל שלנו כי אצלנו הכל נבדק ביסודיות ובאוביקטיביות מלאה. איפכא, נשמה," פנה ואמר לפק"צית שלו0 "מסתברא לא מגיעה היום אז תכיני לי בבקשה את הקפה במקומה". אינני יודע מה מלמדים בימים אלה בקורסים של חמ"ן, אבל למיטב ידיעתי לפחות עד לפני כמה עשורים הטיית האישוש לא הוזכרה שם כלל - גם אחרי מלחמת יום הכיפורים! - ("מיטב ידעתי" כאן מגיע משיחות עם מדגם קטן מאד של יודעי דבר כך שאולי אני טועה1) ואם זה נכון גם היום זה המחדל האמיתי ממנו צמחו פירות הבאושים עליהם אנחנו משלמים, ונשלם, את המחיר הנורא שכולנו מכירים. אותה "קונספציה" מפורסמת ממלחמת יום כיפור, שזכתה לעדנה מחודשת בימים הנוראים 23, אינה אלא הטיית אישוש אירגונית2, תופעה מתהווה (emergent phenomena) כאשר מספיק אנשים בארגון אינם מודעים דיים לכך שהם נגועים בוירוס הזה, וכך הוא מחלחל לכל הרמות בארגון וההשפעה שלו מתעצמת בהיזון חוזר וגורמת גם להפרדה לא נכונה בין עוּבדות ו"עוּבדות", כלומר התעלמות מעוּבדות מסויימות כי הן אינן מתאימות ל"עוּבדות" אחרות שאינן מוטלות בספק - אלא שאלה אינן באמת עובדות אלא דעות ואינטרפרטציות שזוכות לתואר לא להן בעקבות אותה הטיה עצמה (בתגובה שהזכרתי למעלה כבר כתבתי משהו דומה). אבל כשמתייחסים ל"קונספציה" כתקלה נקודתית שהתרחשה פעם, בלי להבין את הקשר ההדוק שלה למערכת הכללית של קבלת החלטות אצל האדם החושב, מאבדים את המשמעות האמיתית שלה ומפספסים את האפשרות ללמוד משהו בעח השלכות חשובות מההיסטוריה. רק כך אפשר להסביר איך ישראל נפלה באותו כשל בדיוק מדהים ומזעזע בפעם השניה. על הרקע הזה, קל להבין למה דיווחי התצפיתניות לא נלקחו בכובד ראש גם בלי החלק השוביניסטי של "מה הילדות האלה מבינות" מפני שהעוּבדות עליהן הן הצביעו היו ידועות, אבל נבחנו לאור "עוּבדות" מוצקות לא פחות לפיהן החמאס מורתע בלה-בלה-בלה ולכן הכל רק תרגיל או פנטזיות של ערבים פרימיטיביים שחושבים שהחיים הם עלילות אלי באבא. אותה התייחסות היתה ככל הנראה לתוכנית המפורטת שהיתה בידי צה"ל לפי הסרטון למעלה, וגם היא נרשמה אי שם בתור רעש רקע ("זאב, זאב") לא משמעותי מספיק כדי להפוך אותה לחיה ובועטת במודעותם של ראשי המערכת באותו לילה בו הם דנו בנורות אזהרה אחרות, עד כדי כך שלא התקבלה אפילו החלטה קלה יחסית על הגברת הכוננות עד לאותו "נדבר על זה מחר בבוקר". מסקנה: קורס קציני המודיעין חייב לכלול פרק רחב ומשמעותי בדבר הדרכים הערמומיות בהן אותה הטיה משתחלת בסתר למארג המחשבתי של הפרט ושל האירגון, והקורס חייב לכלול תרגילים מעשיים שמדגימים את הכשל הזה3 - אני בטוח שכהנמן ישמח לסייע בהכנת החומר, ויש לי גם רעיון לגבי מתרגל אפשרי :-). חובה להבין כי קשה מאד להפנים את גודל הכשל שעלול להיווצר כתוצאה ממשהו שהוא ביסודו ב-feature שמאפשר לתחזק השקפת עולם יציבה ולכן מעוגן עמוק מאד במארג במחשבתי שלנו. בלעדיו הדיווח על הופעתה של רחל אימנו במסיבה ברעות צריך להיבדק בכובד ראש, כל דאוזר שטוען לגילוי חללים תת-קרקעיים צריך לעמוד למבחן וכך גם מליוני דיווחים אחרים מחייזרים ועד מגלי עתידות; אלא שבה בעת מנגנון החשיבה הזה הוא גם bug, ויש לי 1400 הוכחות לכך. מציאת האיזון העדין בין שני אלה הוא אחת המטלות הקשות איתן מתמודד האדם הרציונלי (חבר סיפר לי), ומשום כך קשה לטפל בה אפילו על ידי לימוד מהנסיון אבל תנאי הכרחי לטיפול הוא שהבעיה בכל חומרתה תוכר לפני ולפנים. רק כך יש סיכוי להפחית את רמת הזחיחות שמתקבלת לאורך השנים בהן הזאב לא הגיע. ______________ 0- לפק"צית הפרטית שלי: ווינק ווינק. 1- אישית יש לי רק היכרות שטחית מאד עם מה שמתרחש שם. אולי כבר סיפרתי כאן פעם שהיתה תקופה קצרה בה הייתי יכול להזין דברים סודיים ביותר למערכת מסוימת באמ"ן אבל לא היה לי אישור ביטחוני לקרוא אפילו את מה שהזנתי במו אצבעותי. בחיי שאני לא מעתיק ממלכוד 22, זה בדיוק היה המצב. 2- גוגל לא מכיר את המושג, כך שאולי זה מתחדישי המחבר 3- בדומה לנסיונות שלי באייל להדגמת המתאם בין עמדה כללית לבין שאלות ספציפיות, שאולי יכולה ללמד אדם משהו לגבי עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''רעים'', לא ''רעות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחזק ומוסיף שבעיניי בגרות בהטיות וכשלים לוגיים, כולל התועלות שבהם, והאמנות העדינה של מיקוד הספקנות והרציונליות המוגבלות שלנו במקומות בהם הן ראויות, חשובה יותר מבגרות בלשון, תנ''כ ומתמטיקה גם יחד. חבל לחכות עד שירות ביחידות מודיעין ופיקוד, אלו כישורי חיים הכרחיים לאזרח אחראי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים מלבד עניין המתמטיקה שבלעדיה קשה להסביר עניינים רבים שקשורים לענייננו (סיסמא שהמצאתי הרגע: Bayes נגד ה- base!). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי הסתברות ובלי השפה הסימבולית (שלומדים בעיקר לפני התיכון, אם אני זוכר נכון) אי אפשר, אבל אפשר להסתדר יפה בלי גיאומטריה, חדו''א ורוב האלגברה של התיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להסתדר בחיים גם בלי התנ''ך, ביאליק, שייקספיר והיסטוריה (ידע אישי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לענ''ד אתה צודק בכל הנקודות למעט מסקנתך. בצה''ל לא מדברים על כשל אישוש, אבל מדברים על ''כשל הדמיון'' ו''דבקות בקונספציה'' והכוונה היא לאותו דבר. מסתבר שעצם הכרת הבעיה אינה בבחינת פתרונה. הפתרון היה אז הקמת מנגנוני האיפכא מסתברא והניסיון ללמד את החיילים לחשוב בצורה שונה. זה כנראה לא עובד. לחששי, הכשל דאז עובר יחד עם צה''ל טרנספורמציה והופך לכשל דומה אבל חדש וגרוע מקודמו בהיותו בחזקת מחלה חסרת מרפא במחיר סביר. צה''ל הופך לצבא מורכב, משולב ומתקדם טכנולגי יותר ויותר וככזה הוא מאבד לאט לאט את היכולת לפעול ללא מודיעין איכותי בכלל ואתרעה מוקדמת מספיק בפרט. הכשל מיום הכיפור כפי שהצגת ובכלל, מסביר מדוע תמיד קיימת סבירות, אפילו גבוהה שלא יהיה מודיעין מדוייק ולא אתרעה מוקדמת מספיק. הפיתרון המוצע, לפיו צה''ל יפעל ע''פ פוטנציאל ולא כוונות, משמעותה באזורנו, להלחם בכולם וכל הזמן. וחוששני שגם בזאת לא תוכל המדינה לעמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח, המסקנה הסופית. למשל, אם הפוטנציאל של החמאס, בהינתן כשל מודיעיני, הוא לפרוץ את המחסום תוך X זמן (דקות כיום) עם Y חיילים (כיום 3000), אזי מענה לזה יכול להיות סד"כ של Z כוחות (אוגדה? מי יודע) שמוצב בכוננות באופן קבוע סביב הגבול עם עזה. אולי יחסית להיום זה נראה מאד יקר, אבל מי שזוכר את סד"כי הכוחות שישבו קבוע ברמת הגולן מול הסורים ובסיני מול המצרים יודע שכנראה זה לא כל כך הרבה, וסביר מאד שבתוך היכולת הכלכלית של מדינת ישראל1. 1 טוב, בהנחה שהיא תפסיק לשפוך מיליארדים על אוכלוסיות שלא תורמות לא לבטחון ולא לכלכלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Not so fast, sir. אתה מניח שגם הפעם יפתיעו אותך בדיוק באותה דרך בה הפתיעו אותך בפעם שעברה.אבל בוא נניח שהחזבאללה מפתיע אותך באמצעות מטח של עשרות טילים מדוייקים אל בתי הספר של ת"א בשעה 10:00 של יום ראשון. אבל בוא נניח שהיחידה הימית של חזבאללה מעלה על סירות את כח רדואן, מפליגה איתו דרומה, מצליחה להנחית את יחידות הקומנדו על חוף הרצליה פיתוח ולכבוש אותה. אבל בוא נניח שכוח רחפנים מצליח להנחית אנשי קומנדו ונשק בדיר אל אסד ובמג'דל כרום, הם מציידים את צעירי הכפרים בנשק ויוצאים לפשוט על כרמיאל. הפוטנציאל ישנו, ולכן אין טעם לשחק משחק ניחושים עם האוייב. (במאמר מוסגר, תן לי לנחש שאם ה-64 ידאגו לנו לעוד ממשלה בצורת בית כנסת, הכוחות יפרסו שוב ליד חווארה ועל גבעת האבות ולא ליד כרמיאל). יש לחפש את ההזדמנות הראשונה להפתיע את חזבאללה ולהכות אותו ולא לחכות להפתעות שלו. וזהו שתארתי כלהלחם בכולם כל הזמן, כי היה ותצליח להכות את חזבאללה, תצטרך לתקוף את החותים ואחריהם את איראן והרי גם למצרים יש את הפוטנציאל להפתיע אותנו. מה שאני רוצה להגיד, זה שמדינת ישראל זקוקה באופן נואש למידע מודיעיני איכותי מספיק שיסייע לה להקצות את הכוחות המוגבלים שלה, תוך שהיא מסתמכת על מילואים. מידע כזה אין שום דרך להבטיחו באופן קבוע ולכן הפתעות ומחדלים הם אולי בלתי נמנעים. האלטרנטיבה שאנו צריכים להציע היא ישראל הראשונה (זו מן ההספד לרועי רוטברג) המבינה שמחדל 7.10.23 הוא ההזדמנות לה חיכינו לכבוש את עזה מידי החמאס. מדינה המבינה שעניין החטופים הוא חסר חשיבות בהיבט המדיני והצבאי. אין שום מניעה להכריז על הפסקות אש ולהחליף שבויים ובלבד שזה מאפשר בין הפסקת אש למשנתה, להוציא את החמאס מעזה, חיים או מתים. התוצאה הסופית הזאת תשמש הרתעה, אמנם לא מוחלטת, כנגד האוייבים הבאים בתור ותאפשר לישראל חופש מסויים בבחירת מועד ההתמודדות איתם. אני לא יודע איך האסטרטגיה הזאת מתיישבת עם המוני ישראלים הזועקים כילדים שלא קיבלו ממתק "עכשיו, עכשיו,עכשיו!". ימים יגידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם עיקר הנקודה שלך, שיש המון תסריטים אפשריים. אני מוחה נגד ההנחה מאחורי התסריט השלישי, לפיה יש בדיר אל אסד ובמג'ד אל כרום אחוז גבוה מספיק של צעירים ששים אלי קרב כדי להפוך את זה לתסריט אטרקטיבי לחיזבאללה. (יכול להיות בהחלט שאני טועה, לא בתוך עמי אני יושב ובטח לא בתוך עמם, אבל אם אין לך ראיה, אני מעדיף את הנחת העבודה (אלק יש לי או לך עבודה כאן שמצריכה הנחה) שאין אחוז גבוה מספיק.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין מה אתה כותב. ואני באופן אישי יכול להעיד על מסע הסתה נגד ערביי ישראל שהפיצו "חבריי" לעבודה עם כל מיני פייק על שיתוף פעולה או תמיכה של ערביי ישראל בחמאס שלא היו ולא נבראו. אין לי הוכחה להנחייה וקשר ישיר אבל המעשים האלו היו מתואמים עם הודעות ומעשים בכיוון זה של אב"ג ומפלגתו. יחד עם זאת, האירוע שתארתי אינו מצוץ מן האצבע ויוכיחו הפרעות בשומר חומה וההשתוללות מעשה קבע בחיינו של כנופיות פשע ועולם תחתון במגזר הערבי. ואני בכוונה מערבב בין אנשי עולם תחתון ופעילות בטחונית. להזכירך צבא בעה"ב בראשות אייזנהאואר, אלכסנדר ופטון כבשו את סיציליה בתוך 6 שבועות (מבצע האסקי), לא מעט בסיועם של אנשי המאפיה הסיציליאנית. קשה לומר שהמאפיוזו גילו גבורה מיוחדת בלחימה עצמה, אבל הם ידעו מצויין איפה אין גרמנים ועל איזה נקודות חשובות אפשר להשתלט בקלות. הייתי מוסיף כאן שאלמלא המטורללים מן הימין המדביקים לכל ערבי את השד הנאצי (אולי כדי להרחיק אותו ממקומות קרובים יותר), לא היינו מתקשים להבחין שללוחמי החמאס יש דימיון לא מקרי לכנופיות פשע שקנאות דתית הופכת אותן גם לםסיכופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בצה"ל לא מדברים על כשל אישוש, אבל מדברים על "כשל הדמיון" ו"דבקות בקונספציה" והכוונה היא לאותו דבר." (הדגשה שלי) - מה שניסיתי להעביר בהודעה הוא שזה ממש לא אותו דבר, גם אם זאת הכוונה! אני נמצא כעת בדילמה אם לחזור ולהסביר את כוונתי, אך דומני שאחסוך מכם את זה ואסתפק בכמה משפטים קצרים: "דבקות בקונספציה" היא רק פן אחד של הבעיה הגדולה יותר שיושבת בבסיס קבלת ההחלטות שלנו, וכאשר מתרכזים נקודתית רק בפן הזה - אני מאמין לך שצה"ל לא מתעלם מהכשל של שנת 73 - אין סיכוי לטפל בו כמו שצריך. תנאי הכרחי, אם כי בהחלט ייתכו שלא מספיק, הוא להכיר את עומק הבעיה ומורכבותה, כלומר לא מדובר בתו"ל צבאי/מודיעיני אלא בפסיכולוגיה - אותה פסיכולוגיה שהופכת "עובדות" לעובדות. כשכולם יבינו, יפנימו וישננו ש"החמאס מורתע" הוא הערכה בעוד "הם מתאמנים על דגם של מחנה האוגדה" הוא עובדה, עשינו לפחות צעד אחד בכיוון הנכון. כל עוד ממשיכים לדבר על "עיוורון זמני", "היבריס", "הכתובת היתה על הקיר" "ליקוי מאורות" וכד' - למרות שכל אלה נכונים הם מתארים סימפטומים, לא את המחלה עצמה, ואנחנו בצרות כמו אותו חולה שחפת שמתרכז במציאת סירופ טוב נגד שיעול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בכל זאת תצטרך להסביר מחדש. לא התעמקתי אבל כשל אישוש הוא בערך העדיפות שבני אדם נותנים למידע חדש המאשש את דעותיהם הקודמות ע"פ מידע שסותר אותן בתוספת איזושהי הרחבה ותובנה בנוגע לצורת המחשבה האינדוקטיבית. אני חושב שצה"ל עשה מאמץ רציני להתמודד עם זה: תמיכה ארגונית באיפכא מסתברא, הדגשת החשיבות של עידוד חשיבה עצמית, נון קונפורמיזם וחציית הירארכיות. יש כפי הנראה לא מעט סיבות מדוע זה לא עובד. אנסה בקצרה לחזור על מבנה מסויים: הצורך של צה"ל במודיעין איכותי וזמני אתרעה ארוכים נעשה חמור יותר. טיבו של מודיעין איכותי שהוא אינטגרציה של מודיעין אתרעה ומודיעין איסוף. בד"כ הידיעות הנאספות (בין אם מדובר באתרעות חירום או מידע שגרה לאיסוף) הן כמעט חסרות ערך בפני עצמן. מה שהופך אותן למודיעין איכותי הוא שילובן ופרשנותן במסגרת של תמונת מודיעין כוללת. כלומר אנשי מודיעין מעולים הם המועמדים המועדפים ליפול בכשל האישוש. כאמור, זה רק אחד מן ההסברים המובילים למסקנה שהעדר מודיעין והתרעה הם מצבים בלתי נמנעים בעולם המודיעין. השאלה היא כיצד אתה מתמודד איתם. כפי שכבר כתבתי החדשות הרעות ממש הן שצה"ל הולך ונהיה יותר ויותר תלוי במודיעין איכות ואתרעות מדוייקות. והתוצאות של כשל מודיעיני הופכים ונהיים רציניים יותר. מהון להון הסברתי גם מדוע סיפורי התצפיתניות הן רעש עיתונאי (אצל רונן ברגמן התצפיתנית היא כבר קב"רית ואז הסיפור מקבל בשר). אם מישהו אמר לתצפיתניות "אתן העיניים ולא המוח", אז הוא לוקה בגישה לא בריאה ואם הוא זרק לפח אתרעות או מידע קריטי הוא מן הסתם יילקה על כך. אבל מעבר לכך הוא אמר להן את האמת. אין זה מתפקידן לפרש ולשבץ בתמונת המודיעין את פריטי המידע שאספו. בדיוק כמו שהאחות או האח אינם אומרים לרופא במה הקרבן חולה. אחזור ואציין שגם העובדה שבישראל כמעט כולם עושים עבודה של מישהו אחר במקום את העבודה שלהם, היא כשל נפוץ בחברה שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה ברורה ש"תמיכה ארגונית באיפכא מסתברא" היא מן השפה ולחוץ, אחרת אותה תוכנית חמאסית שהיתה ידועה צה"ל היתה מביאה בהכרח לקבלת החלטה אחרת באותו ליל שבת - וליתר דיוק בכל פעם שהחמאס היה עורך תרגיל שע̲ל̲ו̲ל̲ לשמש שקרש קפיצה למבצע של ממש. ע̲ל̲ו̲ל̲ במובן שהגב' איפכא העלתה אותו לדיון, ובסוף אותו דיון התקבלו החלטות שלקחו בחשבון גם את דעתה. למשל, משהו כמו "אין כרגע עדויות תומכות שהתוכנית הזאת היא תוכנית פעולה של החמאס, ואם היא תהיה בת-בצוע נדע על זה ממקור ..., ... או ... בהתראה מספקת, אבל בהתחשב במחיר השגיאה האפשרי, בניתוח כל התנהגות חריגה של החמאס יש לקחת בחשבון גם את האפשרות הגרועה ולהערך בהתאם. הוראות בעניין זה יועברו ל.... וירועננו אחת ל... השב"כ ינסה למצוא הוכחות נוספות לקיומה/אי קיומה של התוכנית המדוברת ולהתקדמותה, וידווח את ממצאיו לא יאוחר מ...בלה-בלה-בלה." במסגרת הידיעה הכללית שהמצב הפנימי בישראל מתפרש כחולשה ע"י אירן ושלוחותיה (ידיעה שאפילו גלנט הכיר וכמעט פוטר בגללה) מסקנות אותו דיון היו מועברות שוב לגורמים הרלבנטיים בלי לחכות לתקופת הרענון השגרתית. זאת נשמעת חוכמה בדיעבד אפילו לאוזני, אבל כמה עולה העלאת הכוננות של אותו גדוד וחצי שהיה באזור? כמה עולה טלפון למפקד האוגדה שיוודא שכל השומרים נמצאים במקומם ערניים ודרוכים ואולי אף יעבה את השמירה? כשהרמטכ"ל וראש השב"כ מסכמים על "נדבר על זה מחר בבוקר" אני אומר: איפכא מסתברא מיי אס. הדיונים האיפכא-מסתבראתיים (שאני בטוח שנערכו) הסתיימו בלי שום מסקנה אופרטיבית, או לפחות בלי שום מסקנה אופרטיבית שכוללת דרכי ביצוע ופיקוח. האפשרות האחרת היא שכל ראשי מערכת הביטחון יותר סנילים ממני ופשוט שכחו את התו"ל. בחר מה יותר נראה לך. אחזור רק עוד פעם אחת על מה שאני מנג'ס עליו בפתיל הזה: הבעיה האמיתית בעיני היא שה"קונספציה" נתפסה ככשל נקודתי של טרום מלחמת יוה"כ. אני בטוח שכל איש מודיעין ראוי לשמו שהיה נשאל על כך היה אומר "קונספציה? הו, לא, אנחנו למדנו את הלקח מאז" - בלי להפנים שכולנו חיים בקונספציה כל הזמן, שבעצם אי אפשר בלי קונספציה, ושהחוכמה היא לדעת איך לטפל בקושי הזה בלי להקפיץ את כל הצבא בגלל שאיזה פלשתינאי נפח נפיחה ליד הגדר, ומצד שני לאיין, או לפחות למזער מאד, את האפשרות לקטסטרופה של ממש. כלומר: הקונספציה לא צריכה להיות נושא שנדון בפני עצמו אלא הנחת היסוד של כל דיון שמנפיק הערכות עתידיות. (סליחה שזה יצא קצת מבולבל. אגב, כמי שבקיא בהיסוריה, אתה מכיר עוד דוגמאות לקונספציות כאלה שהתנפצו אל סלעי המציאות? אולי קו מז'ינו? האם האמריקאים חשבו שהיפנים לא יעזו לתקוף את פרל הרבור או שהאפשרות בכלל לא עלתה על דעתם, וזאת הרי מלכת הקונספציות?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלא קראת את התגובה שענית עליה ביתר תשומת לב, מפני שהגבתי שם על חלק מן הדברים שכתבת כאן. א.המחקר המודיעיני- המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין רק אם הדבר ממש בוער בעצמותיך. ב. נדמה לי שמה שמסכם את הדיון הכי טוב הוא הציטוט מיהושפט הרכבי במוטו "כל העוסק במודיעין, מהלך בשדה מוקשים, שתקלות יכולות לקרות בו על כל צעד ושעל מכיוונים שאין לצפותם מראש". ג. כפי שכבר כתבתי המודיעין לגמרי התיחס למתודולוגיה של רכישת המודיעין מעבר לקונספציה הספציפית של מלחמת יום הכיפור. מעולם לא הגעתי לדרגים הגבוהים של חיל המודיעין ולכן זה יהיה מביך לספר באילו ארועים והזדמנויות שמעתי על הכשל המתודי של ניתוח המודיעין. מדובר בפעילות שהיא אקויולנטית לפעולה בקן נוער של הצופים. ד. כפי שכתבתי בתגובתי הקודמת אבחנתך היא בבחינת כלב הנושך זנבו. אנשי המודיעין המחוננים ביותר הם שלא במקרה הנתונים יותר מכולנו לכשל האישוש.אופי עבודתם דורש זאת. ה. כאשר ניסיתי להגדיר בחדות מצמצמת מה היתה בעצם הקונספציה הכי מזיקה שהביאה למפולת, הגעתי למסקנה שמדובר בכך שהתיחסו לגבול החם עם רצועת עזה כאילו מדובר בשטח עורפי. אני מזכיר זאת כאן, מפני שאחת הנגזרות מכך היתה שגם אם במקומות רבים היו נומינלית כוחות משמעותיים, חציים היו בבית (אצל המפקדים יותר), וחלק גדול מדי של הנותרים נתפסו ישנים. רוצה לומר ללא אתרעה ממוקדת מסוג "מתקפה בסד"כ חטיבה בתוך 24 שעות" אפאחד לא היה מצליח לתקן מצב שלא היה צריך להיות מלכתחילה. ו. שאלת הקונספציות ההיסטוריות מעניינת. פרל הרבור דומה ושונה ממחדל 7.10. האמריקנים אכן העריכו שהיפנים לא יתקפו אותם, אבל הערכתם היתה מוצדקת יותר. מפני שהיפנים והאמריקאים היו בעיצומו של משא ומתן. האמריקאים העריכו בצדק שאי אפשר להכות את ארה"ב במהלומת פתע אחת. הם לא העריכו שהיפנים מספיק מטורפים כדי לנסות את זה. ז. לדעתי הקונספציה הקלאסית היתה של סטלין ב-1941. הוא העריך שהגרמנים לא יתקפו את רוסיה לפני שינצחו ב"מלחמה הקפיטליסטית". איכשהו גם אחרי שהגרמנים הכניעו את צרפת במערכת בזק, הוא עדיין סבר שיש לו זמן. ידוע ש-48 שעות לפני המתקפה, חייל גרמני קומוניסט ערק וחצה את הגבול, כשהוא מביא איתו את פקודת המתקפה. חוקריו אנשי הנ.ק.ו.ד והגנרלים הרוסים האמינו לו, אבל סטלין הורה להוציא אותו להורג כמרגל ופרובוקטור קפיטליסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שמיציתי את מה שיש לי לתרום לעניין. אעיר רק (שוב) שהאמירה שציטטת מיהושפט הרכבי נכונה, אבל הבעיה היא איך מסיקים ממנה מסקנות מעשיות. תודה על סעיפים ו' וז'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב. עושה רושם שאתה מבין משהו שאני לא מבין. התחקיר של אילנה דיין מצייר תמונה חדשה. לא "תצפיתניות" אלא "נגדית מוערכת", עובדת עם ענף מחקר. היא לא אמרה למישהו במסדרון, אלא התעקשה לפנות בכתב למפקדיה וספקה אתרעה די ממוקדת למה שפחות או יותר קרה ב-7.10. נראה לי שהמפקד הבכיר שהחליט שהיא טועה יצטרך להסביר מדוע ומן הסתם לשאת בתוצאות החלטתו. תגובה 764528 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השיח (גם כאן, ובעיקר בתקשורת) על כשל מודיעני הוא, במחילה, בולשיט. זו חוכמה קטנה מאד לספר סיפורים (גם כאלה מנומקים ומגובים במודיעין קונקרטי). מן הסתם כל אנליסט זוטר יכול להעלות עשרים ושלושה תרחישי "איפכא מסתברא" מבוססים לעילא לפני ארוחת הבוקר. וכנראה רובם גם עושים את זה. על כמה תרחישי יום-הדין פרי-עטם של חוקרים נון-קונפרמיסטים מבריקים שמעו מפקדים באמ"ן בחמישים השנים מאז יום כיפור? 2 בשבוע? 10 בשבוע? אתם מצפים שעל כל אחד כזה הם יעצרו את הרכבת ויהפכו עולמות? לרשות ראש אמ"ן עומדת חטיבת מחקר, ומן הסתם הוא צריך להקשיב למסקנותיה ולא למיילים שהוא מקבל מנגדים ונגדות אקראיים. ה-"קונספציה" היא בכלל לא הבעיה. מן הסתם המערכת צריכה "הנחת עבודה", ומן הסתם הנחת העבודה שתתקבל תהיה תמיד מבוססת על הערכה מודיענית שמרנית יחסית, ואף פעם לא דעת יחיד אלרמיסטית. לא יכול להיות אחרת, ולא צריך להיות אחרת. הבעיה הייתה (ועודנה) מבצעית, פיקודית וארגונית. לא מודיענית. כל ארגון צריך הנחות עבודה, ועם זאת כל ארגון (קל וחומר צבא) צריך לנהל מדיניות מושכלת של ניהול סיכונים, ולא לשים את כל הביצים על תרחיש ייחוס אחד ולהתעלם מכל האחרים. זו פשוט איוולת, ועם זאת, ברור כבר שבדיוק כך מערכת הבטחון נוהגת כל הזמן. במקום לפרוש מרחב-אפשרויות של תרחישים, לשקלל אותם לפי סבירות, ולגזור דרכי פעולה רובסטיים (תחת אילוצי העלות-תועלת, כמובן). לא מדובר כאן על גיוס סודי של צבא מצריים שהצליח לחמוק מעיני ישראל. מדובר כאן (בהגזמה רטורית מאד מאד קלה) על 2000 איש שרצו לתוך ישראל. והמודיעין אכן ראה אותם מתארגנים לרוץ לתוך ישראל, צפה בהם ומתאמנים ונערכים לרוץ לתוך ישראל. המודיעין היה שם. אף אחד לא היה צריך לשכנע אף אחד שבוודאות זה הולך לקרות, בשביל שכוחות צה"ל יתארגנו לקראת האפשרות הזו (אפילו אם איש לא מאמין בה רצינות, מסיבות טובות מאד שבוודאי היו לחטיבת המחקר לא להאמין בכך). קל וחומר שבמקרה הקונקרטי שלנו מדובר בכוח אפסי ומאורגן בקושי. אפילו אם לא היה מודיעין כלל, ההערכות בשגרה הייתה צריכה לאפשר לצה"ל ולכיתות הכוננות להתמודד עם כזה אירוע בהפתעה מוחלטת. הבהרה: לא שירתתי במודיעין, ואין לי לא אינטרס ולא צורך פסיכולוגי להגן על המודיעין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים מאד. ומוסיף - כמו בכל בעיית קלאסיפיקציה, צ'רי פיקינג של פרמטרים דוגמאות 1,2,3 שרמזו על תוצאה A, הוא לא מספיק כדי להבין מה קורה. והרי אם היו מאתיים מקרים שבהם 1,2,3 הופיעו אבל התוצאה היתה B, זה שם באור אחר את המובהקות של הפרמטרים האלה. בהחלט יכול להיות - ודי ברור - שהיו כאן גם מחדלים טקטיים רבים. אבל מעבר לזה - גם כשל מודיעיני לא צריך להיות חזות הכל. בדיוק כמו שפריצת מכשול פאסיבי (גדר חכמה/שדה מוקשים/קו בר לב/חפיר עם מים) לא אמורה להיות כשלון קולוסאלי, אלא שהמערכת אמורה להתמודד איתו גם כשהוא קורה. כי כידוע מכשול תמיד רק מעכב, לא מונע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עומר, אני חייב לומר לך, כי לענ"ד אתה לוקח את הארועים אל כל הפינות הלא נכונות. אתן לך רק דוגמה אחת. נדמה לי שהתכנית של אילנה דיין עדיין לא שודרה ואני מדבר על סמך הפרומו שהיא עשתה לה. כך שאיני יודע מה יש שם בפועל. ע"פ התאור של דיין, הנגדת המוערכת ו' תארה במסמך ששלחה למספר בכירים באמ"ן, אימון לקראת פשיטה חטיבתית עם כיבוש בסיסי צה"ל וישובים. זה נכון שכל ארגון עובד לפי קונספציות והנחות עבודה, אבל מדוע מפקדים באמ"ן יקחו על עצמם את האחריות להתעלמות מאזהרה חמורה? האזהרה היתה צריכה להגיע לדרגים הבכירים ביותר והם היו צריכים להחליט מה לעשות. אתה צודק כי לכאורה לצה"ל היה צריך להיות די כוח על הגדר כדי לסכל את הפשיטה. אתה צודק שחלק מרכזי במחדל היה מה שננעשה עם הכוחות שהיו. אבל לדעתי יש קשר חזק בין המחדל הזה לבין התלות הגוברת של צה"ל במודיעין ואתרעות. איך אתה מסביר את שני הפנים של צה"ל, הפנים של 7.10 שם ראינו בקתה רקובה שספקה בעיטה והפנים של הכניסה הקרקעית, שם ראינו צבא מתקדם מאד המבצע בהצלחה שילובי פעולה מורכבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש בינכם באמת ויכוח. מה שהיה היה. מה שעומר מדבר לגבי העתיד - לא צריך תרחיש אחד אלא 3-4 תרחישים - מה שנקרא ניהול סיכונים. ברור שהתראה על תרחיש בלתי סביר היא מועילה מאד מאד. אבל אם יש תרחיש עם סיכון גבוה חייבים להערך אליו גם כאשר הוא בלתי סביר. באנלוגיה, ביטוח הרכב שלך מכסה טוטאל לוס, למרות שההסתברות לכך נמוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת "חציית היררכיות" בתור דבר טוב, שהמודיעין אמור לעודד כחלק מהמלחמה בקונספציות ובחשיבת קבוצה. איך זה מתיישב עם הביקורת שלך על זה ש"כמעט כולם עושים עבודה של מישהו אחר" וספציפית עם ההצדקה שלך לכך שלא הקשיבו לתצפיתניות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התצפיתניות לא הצביעו על שום דבר שלא היה ידוע, אולי חוץ מכמה אנומליות קטנות שהעלו את הטמפרטורה בסיר (ההוא עם הצפרדע המוכרת ממשל אחר) באלפית מעלה. ההנחה (שבעצם היתה במעמד עובדה מוצקת אם להציק שוב) היתה שהתרמוסטט המודיעיני יטפל בזה ממילא אם נתקרב לאזור הסכנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. חציית הירארכיות איננה זהה להפרת משמעת. הכוונה היתה שמפקדים יאפשרו לפקודיהם להציג בפני מפקדיהם דברים שהם חולקים עליהם. נדמה לי שיש מפנה בדיון עם השוטה בגלל הגילוי של אילנה דיין שמשנה את פני הדברים, לפחות מבחינתי. אני נאלץ להודות שיתכן שהשוטה מבין משהו שאני לא. לא מדובר בתצפיתניות אלא במי שמתוארת כנגדית מוערכת העובדת עם ענף מחקר. היא הפיקה אתרעה ותאור די מפורט של המתקפה כפי שקרתה. מפקדיה הישירים, להערכתי בחרו לא לנקוט עמדה והיא פנתה למפקד בכיר יותר שדחה את ההתרעה. ההתעקשות של הנגדית לעמוד על דעתה הביאה לחציית הירארכיה בידיעת מפקדיה הישירים. לא היתה כאן הפרת משמעת או עיסוק בענייניהם של אחרים, שכן זה לגמרי היה בתחום עיסוקה. אולי השוטה ידע להסביר מה הניע את המפקד הנ"ל לקחת על עצמו את האחריות ול"חסום" את ההתרעה. יתכן שפשוט אין עצה ואין גבורה כנגד מינוי של אדם לא מתאים לתפקידים קריטיים. יתכן שזה נוגע לתחומים שאלוף בריק נגע בהם: תרבות של קידום מלחכי פנכה שכישוריהם הם הגנה על האג'נדות של הפטרונים שלהם. אני בודאי לא מצדיק אי הקשבה לתצפיתניות. אני לא חושב שזה מה שהיה. הקשיבו להן והחליטו אחרת. הצדקתי זאת מפני שזה היה במסגרת הגדרת תפקידם ואחריותם. אי הקשבה לקולגות שלך בודאי אינה תכונה הראוייה לשבח. הסיפור הגדול הוא שלא מדובר בתצפיתניות שראו איזשהו אימון, אלא בקב"רית שפחות או יותר פענחה את המידע והסימנים וספקה אתרעה ממוקדת למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אני חושב שכשם שהארגון צריך לעודד התנהגות כמו של הקב''רית שהתעקשה ועלתה עם ההתרעות שלה לדרגים בכירים יותר, כדאי שהוא יעודד את זה החל מדרגת החפ''שים, וגם אם זה לא התפקיד שלהם. לא רק בענייני מודיעין, בכל עניין שבו מישהו רואה משהו לא תקין. כמובן שזה צריך להיעשות במינון ובאופן שלא פוגע בתפקיד הרגיל. מה היה עם התצפיתניות אני לא יודע. פורסמו ציטוטים שאם הם נכונים אז בפירוש השתיקו אותן. יכול להיות שזה היה מוצדק לשעתו (ורק בדיעבד מתברר כשגיאה נוראה) ויכול להיות שלא, זה באמת תלוי בפרטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שסיפור הנגדית המוערכת/קב"רית דוחק לשוליים הרכילותיים את סיפור התצפיתניות. צריך להדגיש כי לפי הסיפור החדש היתה אזהרה מפורשת שדיברה על מתקפה של חטיבת הנוח'בה בנקודות רבות לאורך הגדר עם כיבוש בסיסי צה"ל וקיבוצים. מי שלקח על אחריותו לטאטא את האזהרה מתחת לשטיח, יצטרך לתת הסברים. בקשר לתצפיתניות אני חושב שיותר מדובר בתכונות אישיות כלליות של אותו אדם שתבע מן התצפיתניות לחדול. אגלה לך שקראתי מאמר על סיפור התצפיתניות מהמילה הראשונה ועד האחרונה. מדובר לא בתצפיתניות אלא בתצפיתנית. היא, באמצע המלחמה (הנוכחית) ברחה הביתה וסרבה לחזור. הקצין שהתקשר ודיבר איתה, עושה רושם שנהג איתה בכפפות של משי. לא ממש מעורר אמון בתצפיתנית. מי שאמר "אתן העיניים של המדינה ולא המוח', מוטב היה שלא היה אומר זאת, אבל זו האמת. המכשלה כאן אינה קשורה לענייני צבא. הערות כאלו אינן דרך לעבוד עם בני אדם. ההסתייגות שלי נובעת מכך שנראה לי שמיני פוסט-פמיניסטיות התלבשו על הסיפור וכל העניין קיבל כיוון לא ענייני. אם היה מדובר בתצפיתנים, לא היו מוצאים מישהו בעל דרגות שהיה חייב להזכיר להם את רום מעמדו מעליהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו בכל זאת צריך לשים על השולחן האיילי את 'החלק השוביניסטי של "מה הילדות האלה מבינות"'. זו נקודה מעניינת, שלמיטב הבנתי אין לה בדל ראייה (אין קבוצת בקרה של תצפיתנים בנים, נכון?), אבל אינטואיטבית היא נראית סבירה מאוד. זה לא רק שבהיותן נשים הן נתפסות כפחות מבינות, אלא יותר ספציפית הן נתפסות כנוטות לדאגנות-יתר, שלא לומר היסטריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוך. אלו הגברים שנוטים לשאננות ול"סמוך, יהיה בסדר". הצגת הנשים כדאגניות היא מתוך נקודת המבט הגברית שלוקה בהערכה עצמית מופרזת. האגו הגברי טח את עיניהם מלראות. הנשים מאוזנות יותר. העדפה מתקנת לקצינות בחמ"ן עכשיו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חררמפף (אבל הרחבתי קצת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אופתע אם באמת, סטטיסטית, נשים מעריכות סיכונים יותר מגברים. בטח היו על זה מחקרים. אם כן, כדאי אולי לנצל את זה ולשאוף ליותר נוכחות של נשים בכל דרגי ההערכה המודיעינית. לא מספיק אחת מעשר: אישה יחידה בחדר הישיבות, גם אם היא באמת יותר דאגנית מעמיתיה, תיטה באופן טבעי לדכא את זה, כדי לא להוכיח-לכאורה את מה שממילא חושבים עליה לשלילה. צריך להתקרב לחצי (ואולי לעלות משם). חוץ מהתרומה המגדרית לחשיבת-קבוצה, אני משער שיש לה גם מרכיב גילי. אני תוהה אם גם מנצלים מספיק מודיעימניקים בדימוס, כולל אחרי גיל המילואים, לתרום את דעתם, בעיקר כאלה שכבר חוו מחדלי הערכה1. 1 ואם לדחוף את הפלאג שלי נגד "מסקנות אישיות", גם ובעיקר כאלו שגרמו למחדלי הערכה. להעיף אותם זה הפסד מצער מאוד של ניסיון שנקנה בדם, שגם אם זה דם של אחרים הוא נחרט חזק. כמובן צריך לקחת בחשבון שהם עלולים להיות מוטים לכיוון הזהיר (או אפילו רק להיחשד ככאלה, מה שיקטין את האימפקט שלהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים מנהלות השקעה בני''ע טוב בממוצע מגברים. תחום שבו ניהול סיכונים הוא החלק החשוב ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בקיא בדינמיקה שהיתה שם, ובהחלט ייתכן ששוביניזם גברי היה חלק מהבעיה, אבל מה שהתצפיתניות אמרו לקצינים שלהן לא עשה יותר מדי רושם כי העובדות האלה היו ידועות לכל הדרגים, אלא שהן קיבלו את הפרספקטיבה ה"נכונה" (אבוי כמה שהמרכאות האלה דרושות) ע"י הדרגים שראו את "התמונה הכוללת" - והתמונה כללה עוד "עובדות" שהתצפיתניות לא הכירו. הציפיה שקצינים מקצועיים שמתמחים בשטח הזה שנים יתרשמו מזה שאיזה חייל/חיילת עם נסיון צבאי של חצי שנה מספרים להם בהתרגשות משהו שאותם קציניים מכירים ויודעים כבר הרבה זמן, ובכן, זאת לא ציפיה הגיונית במיוחד, עם או בלי שוביניזם. אתה מכיר את התופעה שמישהו חדש - למשל כאן באתר - מגיע עם בשורה (בד"כ בספירה הדתית/לאומית) שאמורה לפקוח את עינינו, בעוד שלמעשה הוא חוזר על מה שניטחן כאן עד דק? אותי זה לא פעם מרגיז, בבחינת "הוא/היא באמת חושב/ת שלא שמענו את זה אף פעם"? אני משער שאותם קצינים הרגישו משהו דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד כתבה מעניינת בהקשרנו, פסיכולוג שעבד חצי שנה באמ"ן מסביר יותר בפרטים את התרבות הארגונית וכשליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני התרשמתי שהוא התקבע על דרך מחשבה מסיומת (ניתוח פסיכולוגי) ולא מבין איך יכולים לא להסכים איתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע כמעט כמו תיבות התהודה שאנחנו מכירים על בשרנו, וממש חממה ל group think. אם לפרוט שוב על עוגבי: הטיית האישוש זוכה למשוב חיובי בסביבה כזאת, ומתקבלת מה שכיניתי קודם בשם "הטיית אישוש ארגונית". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |