 |
העצה המקראית לשתיקת המשכיל בעת ההיא מקבלת ביטוי בכל התקופות, גם במחוזות שבהן הדיון הפומבי נהנה לכאורה מחופש מוחלט ורוכב על סוסים אצילים - Houyhnhnms [Wikipedia] - אך בפועל הוא מדוכא ובמקומו הכפייה מיישבת את הדיבור בהתאם להשקפות השלטון. רדיפת המחשבה כמו רדיפת המעשה שכן הכתיבה היא ראשית הפעולה.
לשאלתו של סוקרטס, באילו אמצעים ניתן לשכנע בני אדם להאמין בסיפורים, משיב לו גלאוקון שאין אפשרות בעולם לשכנע את הדור הזה, אבל הוא יודע כיצד יש לשכנע את הבנים והצאצאים שלהם. על כך סוקרטס משיב '...אני מבין פחות או יותר למה אתה מתכוון'. אין דרך להשתיק את חופש המחשבה של בני האדם באמצעות כפייה, אבל ניתן לסלול שבילים שיובילו אותם להאמין באותה מחשבה כפויה. באם נחזור על אותו 'שקר' - היגד - שוב ושוב, ועוצמת הסתירה תפחת עד לשתיקת המשכיל, הרי שבהכרח 'אמת' הוא, כי שקרים לא יכולים להאריך ימים והאמת בסופו של יום תצמח ובוודאי כשהמשכיל הוא זה שמצמיח אותה. כמו אז, כך היום, את האמת אנחנו נספר לקרובים לנו, או ליתר דיוקו של שטראוס/אפלטון ל'ידידים בני דעת' ואת אותה האמת נכתוב 'בין השורות'. איך כותבים 'בין השורות' מבלי לשבור את השורות?
---------------
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש