בתשובה לסמיילי, 03/08/00 21:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנושא שאותו העלתי כאן ואני חוזר ומעלה אותו בכל הזדמנות שאני יכול הוא ההיגיון והחכמה שמאחורי הסכמי אוסלו גם בהנחה שלמען המטרה : השלום, כדאי לותר על הרבה. טענתי היא שללא קשר למחיר שאותו נהיה מוכנים לשלם תמורת השלום, שיטת אוסלו אינה הגיונית והיא שטות מוחלטת. בשיטה זו לא תשיג דבר אלא אם כן תביא למימוש מטרתם של הפלשתינים - חיסול הישות הציונית. מאז החל מה שקרוי "תהליך השלום" לא התקרבנו אליו אפילו במילימטר אחד, והדבר היזה היה יכול להיות נצפה מראש. מה אני מוכן לתת עבור שלום הוא נושא אחר. בעוד שהנושא הראשון , מתאים יותר לויכוח כי הוא קשור בכל זאת בנושאים של "שכל". הנושא השני פחות מתאים לויכוח כי הוא קשור יותר בנושאי "רגש". למרות שנושא ה "רגש" מהווה לדעתי את רובה של המהות שנקראת אדם קשה להתווכח על נושאים שקשורים בו. (זה מזכיר קצת את הביטוי "על טעם ועל ריח אין להתווכח") לכן, בויכוח הזה השאלה מה אני מוכן להקריב תמורת שלום אינה לעניין. אתה אומר שאם איני מקבל את הפשרות האחרונות אני מעמיד את עצמי במחנהו של ערפאת, ואני לא נפגע מאמירתך זו. אני חושב שמותר לפלשתינים לחשוב שאין מקום למדינת ישראל באזורנו. לכל אחד מותר לחשוב מה שהוא רוצה. יש לי אולי טענות על השיטות שבהן הם נוקטים כדי לממש את מטרתם: פגיעה באוכלוסיה אזרחית נשים וילדים, אך מבחינתם מותר להם לחשוב שאין מקום למדינה "זרה" כאן. עמדה כזאת אינה בלתי מוסרית, ולכל אחד מותר לחשוב מה שהוא רוצה. מאידך גיסא, אם נחזור לעניני השכל, אני חושב שהיה סיכוי דווקא ע"י עמידה נחושה ואי התנדבות לזרוק בקלות טריטוריות להגיע לשלום. עמדתי זו נובעת מכך שגם אצל הפלשתינים יש מעבר ל רגש גם עניני שכל,והם שואלים עצמם כל העת מה הם יכולים להשיג באופן מעשי. אילו היינו מעמידים מראש את העניין על כך שרק תמורת שלום יקבלו (מבלי להגדיר כרגע מה) וללא שלום לא יקבלו דבר, ייתכן והיו מסכימם מתוך שיקולים פרגמטיים. אבל בהסכמי אוסלו זרקנו להם כבר בתחילה את כל הקלפים הטובים ללא כל סיבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניסיתי לפגוע בך אלה לשאול שאלות על מנת להבין את כוונותיך ואם הבנתי את מה שכתבת לא ענית לי עדיין על אף שאלה. לא ניסיתי לטעון שאסור למישהו לחשוב על מה שהוא רוצה ולקוות למה שהוא רוצה רק ניסיתי להעביר את הדיון לרמה שכלית. בכל זאת יש לי מספר נקודות מחלוקת איתך: לא הבנתי למה השאלה מה אתה מוכן להקריב למען השלום לא לעניין, במדינה דמוקרטית אמור להיות דיון על השאלות (לפחות החשובות) ואי אפשר להשאיר אותו למנהיג שיודע הכל. אם אני לא טועה, ישראל ניסתה לשמור על השטחים (מתוך אמונה ,אולי, שהערבים יעלמו בסופו של דבר) במשך יותר מעשרים שנה. הניסיון הזה נכשל כשלון גמור, ובסופו הפכה החברה הערבית לאנטישמית יותר, אלימה יותר וסבלנית פחות (דרך אגב אותן בדיוק תופעות קרו לחברה היהודית). בשיטת אוסלו ויתרו (וממשיכים לוותר) שני הצדדים. הפלשתינאים ויתרו כבר על הדרישה להשמיד את ישראל ולגרש את היהודים, כמו כן יש הכרה בגבולות 67 ובקמפ דיוויד הם הכירו גם בגושי התנחלויות ובשליטה יהודית בירושליים. עזה ,לדעתי, לא היתה קלף טוב אלה קן צרעות. לפי מיטב הבנתי, ברק ניסה בקמפ דיוויד להוציא מהפלשתינאים הצהרה על סיום הסכסוך, זאת אומרת שבמידה ודרישתו היתה מתקבלת ,לפי העמדה שהבעת בתגובתך, היית צריך לתמוך בהסכם כזה (שיכלול כמובן ויתורים "כואבים") אבל יש לי הרגשה שלא הבנתי אותך כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר ומבהיר. אפשר להעלות כל דבר. יכולת גם לשאול אותי שאלות בדבר יחסי ליצירה מתיאוס פסיאון של באך, ואפילו יש לי דיעה בעניין. אבל אי אפשר לדון בכל בבת אחת. אני התייחסתי רק לשאלת החכמה שבדרך אוסלו גם מנקודת הראות של כאלה שמוכנים לותר על הרבה, וניסיתי להסביר שדרך זו לא מקרבת גם אותם למטרתם. החלק של דבריך בהודעתך האחרונה בו הסברת שבהסכמי אוסלו הפלשתינים ויתרו על דרישתם לחסלנו הוא דווקא כן לעניין, אבל אני פשוט חולק על כך. בעבר כבר התייחסתי לשאלה הזאת בהרחבה, וניסיתי להראות שלמרות מכתבו של ערפאת לרבין שהוא נספח להסכמי אוסלו ובו הכרה במדינת ישראל (אבל ללא הגדרת גבולות), ולמרות ההצגה המגוחכת בעזה בה בוטלה כביכול האמנה הפלשתינית, לא היה שום דבר מהותי שמצביע על ויתור כזה. דרך החינוך שלהם את ילדיהם, ההסתה בטלויזיה הרשמית שלהם, הצהרות ערפאת ומנהיגים אחרים כשהם מופיעים מול עמם מצביעים בדיוק על מגמה הפוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ,כמו שאני מבין, אתה תומך בהצעה של ברק בקמפ דיוויד (הכרזה פלשתינית על סיום הסכסוך) או שאתה מצפה ליותר מהצהרה. גם בישראל מחנכים את הילדים על הבטחה אלוהית על הארץ כולה (בשיעורי תנ"ך כמובן). האם פלשתינאי ,שבודק את תוכנית הלימודים הישראלית ,צריך להגיע למסכנה שאין אם מי לדבר? ואילו היתה דרישה פלשתינאית לבטל חלק מהתורה (או אפילו לא ללמד את החלק הזה, לא לקרוא את החלק הזה,...) האם מישהו היה מתייחס לדרישה זו ברצינות? הביטוי להכרה הפלשתינאית בישראל הוא בעצם המשא ומתן עם מנהיגי ישראל, וההתיחסות לישראל בתור מדינה (ולא ישות) בעלת דרישות לגיטימיות. במשך זמן רב סירבו מנהיגי מדינות ערב לקבל את מדינת ישראל וביטאו זאת ע"י החרמה של מנהיגיה וחוסר התייחסות אליה בתור מדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצפה להסכם שלום, כלומר להסכם שבו הערבים שהיו תמיד בעלי התביעה בסכסוך, וגם לגבולות החלוקה לא הסכימו, יגידו שהם מסתפקים במה שניתן להם בהסכם ואין להם תביעה נוספת. לא כל כך הבנתי את ההשואה בין חינוך ילדינו לחינוך ילדיהם. איני יודע איך הם מלמדים את הקוראן ואת לימודי הקודש שלהם וזה גם לא מעניין אותי, ואני גם בכלל לא מבין איך זה קשור לעניננו. בדברי הקודמים לא דברתי על לימודי דת, אלא למשל על קייטנות בהן הילדים מנופפים בכלי נשק וקוראים לחיסול מדינת ישראל. אני חושב שדבריי הקודמים היו די ברורים, ואיני חושב שאטרח לפרשם שוב ולנסות כל פעם להחזיר את כוון הויכוח מכל מיני דרכים צדדיות לדרך הראשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שניסיתי להבהיר היתה שגם ישראל מחנכת את ילדיה למה שניתן לראות במבט מבחוץ כהסתה. בסיפורי התנ''ך(בתור דוגמה) שנלמדים בארץ מוזכרת בין השאר (מספר פעמים) הבטחה אלוהית לשייכות הארץ לישראל (ולישראל בלבד). אי אפשר לשפוט אחרים בצורה נוקשה מאשר את עצמנו (אדם ישר שופט את עצמו קודם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר על דברים שכבר כתבתי שלא מדובר בשיפוט נוקשה שלהם אלא בהכרה בכך מצדנו שמטרם היא הכל (וזה כלעצמו לא מצביע על רוע ולכן לא מדובר בשיפוט נוקשה. מותר להם לרצות הכל.), ושיסכימו למשהו אחר רק אם יאולצו להסכים. עקרון אוסלו שבו מקרבים אותם למטרתם מבלי להוציא מהם שום דבר לגבי הסכמות על קו הסיום (כדי להראות להם כמה אנחנו נחמדים ? כדי לשחוק את ההתנגדות בקרב הצבור היהודי בישראל ?) הוא עקרון מוטעה. ההשואה למה שקורה אצלנו מבחינת המטרות אינה נכונה. אנו תמיד היינו מוכנים לשלום על בסיס המצב הקיים ומעולם לא תבענו יותר. הסכמנו לגבולות החלוקה. לאחר שהם לא הסכימו ופתחו במלחמה הסכמנו לשלום על בסיס תוצאות מלחמת השחרור, שבה אבדנו עשרה אחוזים מהאוכלוסיה. האם היינו צריכים לאחר מלחמת השחרור להסכים על שלום על בסיס גבולות החלוקה ? אני (וכנראה גם אתה) חושב שלא. הם לא הסכימו ובגלל אי הסכמתם פרצה מלחמת ששת הימים. הסכמנו לשלום על בסיס תוצאות מלחמת ששת הימים. האם היינו צריכים להסכים לשלום על בסיס מה שקדם למלחמת ששת הימים ? אני חשבתי שלא אבל רב הציבור חשב ככל הנראה שכן ובכל זאת לא הצלחנו ואיננו מצליחים להגיע לשלום גם על בסיס זה. הסיפור על לימודי התנ"ך אינו במקומו. ההבטחה האלוהית קיימת בתנ"ך ואי אפשר ללמד תנ"ך תוך שינוי הטקסט. אבל אין זה אומר שעמדת מדינת ישראל היא על סמך הטקסט הזה וכולנו (כולל המתנחלים הנוראים) למעט אולי קומץ תמהונים מכיר בכך. לעומת זה, כשערפאת מדבר על זכות השיבה (שפרושה חיסולנו) הוא לא מצטט מהקוראן אלא מתוך ההשקפה שלו ומתוך המדיניות הרשמית שלו. כל הדברים האלה הם ברורים לכל מי שאינו מוכן לטמון ראשו בחול, ואיני יודע כיצד אתה מצליח למשוך אותי להגיב שוב ושוב ולחזור שוב על אותם הדברים. אני מקווה שזו תגובתי האחרונה בנושא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במלחמת השחרור נהרגו ~6000 איש מתוך ישוב של ~600000 איש, דהיינו בערך אחוז אחד מהאוכלוסיה, שיעור גבוה לכל הדעות, הגבוה ביותר מכל מלחמות ישראל, אבל לא 10%. מעבר לכך - מסכים אתך, אם כי נוטה לייחס את קיצוניות העמדה הפלשתינית לרודנות שהוצבה בראשה ולא לעם הפלשתיני, איתו לדעתי ניתן היה להגיע לשלום, לא יודע אם נצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התיקון הטעות שהייתה כמובן פליטת קולמוס (מסוג זה שקורות אצלי, לצערי, לעיתים תכופות מדי) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |