בתשובה ליובל נוב, 02/04/24 22:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באיזה מובן המחאה מחלישה אותנו מול האויב? (יש לי תחושה מעורפלת שיש בזה משהו, אבל כשאני מנסה לנסח את זה באופן קונקרטי אני לא מצליח.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המחאה עשויה להגביר (וכנראה הגבירה) את המוטיבציה של האויב לתקוף - לכאורה קל יותר להילחם בנו כשאנחנו מסוכסכים. זה לא בדיוק ''החלשה'' שלנו אבל די שקול. בנוסף, המשאבים והזמן שהמחאה ''גוזלת'' מהמשטרה ומהממשלה היו עקרונית יכולים להיות מופנים לטובת המלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. להגביר את המוטיבציה לפתוח במלחמה ממצב של שלום, זה נראה גם לי נכון. תשומת הלב הקולקטיבית שלנו נתונה למאבק הפנימי, זמן טוב להפתיע אותנו. אבל אני לא מדבר על השישה באוקטובר אלא על עכשיו, כשאנחנו כבר במלחמה, כולל מול חיזבאללה (אמנם מולם לא בעצימות מלאה, אז מה). משאבי המשטרה - איך הם משרתים את המלחמה? (בשבעה באוקטובר שוטרים מילאו תפקיד קריטי בעוטף, אבל זה לא עכשיו ולא מצב שגור כמעט בשום מלחמה.) משאבי הממשלה - לא אמורים להיות מופנים למחאה. טענה של רוב המוחים היא הרי ש"תפקוד המלחמה" של הממשלה מזיק, והיה כזה עוד כשהמחאה היתה פצפונת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסייפא שלך מרמז מאד בעדינות על הבעייה בשאלה מלכתחילה - שהניתוק הסטרילי בין "המחאה" ומחיריה ולמה שגרם לה הוא מופרך. כששואלים אם משהו מועיל או מזיק, הרפרנס ההכרחי הוא האופציה הנגדית של לא לעשות אותו *באותם תנאים*, לא במנותק מהם. זה קצת כמו לשאול, במשפחה שבה האב מתעלל בילדיו, והאם בורחת איתם לבית הוריה, "האם להוציא ילדים מהבית זו פעולה מזיקה". אם בבית האב מרביץ להם במקל ופוגע בהם מינית, אז לא רק שזו לא פעולה מזיקה, אלא זו פעולה שתועלתה יכולה להיות עצומה (חיי הילדים למשל). יצחק בריק1 כותב היום שההנהגה שלנו ושקריה הם האיום הקיומי על מדינת ישראל. אז אם הברירה היא בין לצאת למחאה שאולי תחליף את האיום הזה לבין להישאר אדישים לציפורני ההנהגה ולצעוד אל החורבן מהספה, נראה שדי ברור מה הבחירה הרציונלית. 1 מי שהיה האורים ותומים של דב בתחילת המלחמה, דב בטח תוהה מתי נהפך לשמאל קיצוני וזך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין המוטיבציה: גם מרגע שהתחילה הלחימה, אני מעריך שאויבנו בעזה שואבים עידוד מהסכסוך הפנימי שלנו, ואולי אצל חלק מהם זה עושה את ההבדל בין להמשיך להילחם לבין להניח את הנשק ולהיכנע. בצפון, כשעושים בחיזבאללה את השיקולים של איך ועד כמה להמשיך עם ההליכה על הסף מולנו, נראה לי שהחוסן הלאומי שלנו הוא אחד הפרמטרים. משאבי המשטרה: אני הדיוט בכל מה שנוגע לעבודת המשטרה, אבל המג"בניקים שאני רואה בהפגנות אולי היו יכולים להחליף גדודים סדירים שנמצאים בשטחים, ולאפשר לגדודים האלה להתאמן עוד, לחזק את ההיערכות בצפון, לשחרר מילואימניקים וכו'. לפעמים אני רואה בהפגנות חניכי קורסים של המשטרה, והנוכחות שלהם שם היא מן הסתם על חשבון ההכשרה שלהם, ולזה יש השלכות על התפקוד שלהם בכל מיני תרחישי מלחמה. משאבי הממשלה: לא חושב שהבנתי את מה שניסית לומר. ולא הזכרנו בכלל עוד עניין (דווקא אתה ואני דיברנו עליו במקום אחר): המחאה עלולה לרפות את ידי לוחמי צה"ל שדווקא תומכים בממשלה, וללבות מחלוקות בינם לבין הלוחמים שמתנגדים לממשלה. אבל כאמור, האלטרנטיבה של לא למחות, ולתת לממשלה הנוכחית להמשיך לנהל את המדינה בדרכה, היא יותר גרועה. לכן עוד שלוש שעות אני מעמיס את התוף על האוטו, אוסף את הטרמפיסטים שקבעתי איתם, ונוסע (שוב) לבית של ביבי קיסריה. מוזמנים להצטרף! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר קישורים: ביקורת פנימית אצלנו מותרת. ביקורת פנימית (נגד חמאס) בצד השני אסורה. אבל גם היא תגיע, בסופו של דבר. ר’ לדוגמה כתבה מהיום של שלומי אלדר. כמו שהארץ נותן במה לביקורת פנימית נגד חרדים (עוד דוגמה מהיום) כך הוא גם נותן מקום לביקורת עניינית נגד החמאס (שווה לקרוא את עמירה הס, שאוהבת לבקר את כל העולם, כולל את ישראל, הרשות ואת החמאס). לא טוב לשלטון להתעלם מביקורת. כרגע זה עובד לו רק בגלל שמולו יש עוד שלטון שמתעלם מביקורת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, אני מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תם, מה הוא אומר? "הרסתם את עזה, צה"ל חייב לצאת משם". ואמרת אליו: "אם לעזתים דאגתך ולשלומם אתה חושש - אל תקרא לצה"ל לצאת מעזה, אלא קרא לחמאס להתפרק מנשקו ולהשיב את החטופים; רק זו הדרך להטיב עם תושבי עזה". רשע, מה הוא אומר? "הפגנות מפלגות את ישראל, הפסיקו את המחאה". ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: "אם לישראל דאגתך ומהפילוג אתה חושש - אל תקרא למפגינים לעצור, אלא קרא לממשלה להתפטר; רק זו הדרך לאחדות.". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיובל אמר זו הגרסה שדי בקונצנזוס. הגרסה הפשוטה יותר, שגם השתמעה מדברי גלנט ערב פיטוריו- האויב יעדיף לתקוף מדינה שהממשלה אינה זוכה בה לאמון העם על פני מדינה שהעם מאוחד בה מאחורי הממשלה. ממנה נובעת הגרסה הפופוליסטית שכל הבעת אי אמון בממשלה בעת מלחמה מעלה את המורל של האויב, ומכאן שהיא סיוע לאויב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצד השני של המטבע (בעקבות מאמר של ידידה שטרן ב"הארץ" של יום שישי) הוא שלאחר קיום הבחירות מי שיוביל הוא ממשלה שזכתה לאמון העם. האמון שניתן לממשלה המכהנת כרגע היה בנסיבות שונות לחלוטין, ודומני שמלבד צופי ערוץ 14 כל אחד מבין שהיא איבדה אותו, לכל הפחות מאז הז' באוקטובר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |