בתשובה להפונז, 25/05/25 21:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוא נגיד זאת כך: תלוי איך אתה מגדיר חרדי. אנשי ש"ס שרתו בצה"ל, אבל עד להקמת ש"ס, איש לא ראה בהם חרדים. היום כולם רואים בהם חרדים. יש לי בני משפחה שאורח חייהם תמיד היה חרדי למהדרין, שלא רק שרתו בצה"ל אלא גם במשטרת ישראל. עצם העובדה ששרתו במשטרה, הגדירה אותם כחב"דניקים ולא כאנשי אגו"י. מה שאתה כותב, זה פשוט לא נכון. בגין הרי לא אוייב המדינה כמו BB. הסיבה שהוא החליט לשחרר את כל החרדים משירות צבאי, היתה שכל עניין גיוס החרדים היה פארסה כבר אז. חרדים לא שרתו בצבא גם אז. גם אלו שלא ראו ישיבה גבוהה מבפנים. הם הביאו כל מיני אישורים מפסיכולוגים ועו"סים על אי-התאמה, בעיות נפשיות ובני משפחה התלויים בהם לקיום. כל הקרקס הזה הביא לגיוס של מלש"בים בודדים שעלה לצה"ל הון לתמוך במשפחותיהם. בגין ומשהב"ט העדיפו לוותר על התענוג הזה. מה שהם לא הביאו בחשבון היה הגידול הדמוגרפי של הקהילה הזו. בדיעבד זו היתה טעות, אבל בראייה סובלנית, אין הצדקה לבוא בטענות למנהיגים שהשאירו לצאצאיהם כמה בעיות לפתור בעתיד. מי שמכיר את אורח חייו של אברך משי חרדי, היית מבין שאין שום דרך לשלב אותו עם שירות בצבא. ומי שמכיר את יחסי הגומלין שבין הרבנים לקהילותיהם, היה יודע שאף רב לא היה מרשה לעצמו להתבטא כפי שהם מתבטאים כנגד המתגייסים, אם בקהילותיהם היתה מסורת של שרות בצבא. (תראה את התגובות בש"ס לרבנים שלהם המתבטאים נגד שרות בצה"ל). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבר 40 שנה אין מסורת כזו, אז היום הם מרשים לעצמם להתבטא כך. "אנשי ש"ס התגייסו אז אבל לא נקראו חרדים ומכאן שחרדים לא שירתו אז" זו התפלפלות לוגית שמגדירה מראש מה שהיא מנסה להוכיח. זה לא משנה אם היו הרבה השתמטויות על בסיס אישי גם אז. גם היום הרבה מעלימים מס ועובדים בשחור - בין זה לבין לתת פטור ממס הכנסה לכולם רובצת תהום רחבה שלא חוצים אותה. וכמובן שלא אמרתי שבגין היה אויב המדינה כמו ביבי, זה סתם איש קש. הוא נתן אתנן פוליטי שהפך לבעייה אסטרטגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות הויכוח בינינו החלטתי לבדוק "מדגמית" את חה"כ של יהדות התורה לגבי שירות בצה"ל ואני נאלץ לחזור בי ולהודות שצדקת: למעלה ממחציתם שרתו בצה"ל או מישהו מן הדור הקודם שרת. איני חוזר בי מן ההערכה שמנחם בגין לא ראה בפטור הגורף אתנן פוליטי. רוב החרדים שרתו במסגרת הנקראת שלב ב. מדובר במגוייסים מבוגרים יחסית. רובם ככולם נשואים והורים לילדים. בעובדה ההחלטה לא נתקלה בהתנגדות רבה, לא בצה"ל ואפילו לא בציבור. אני מניח שאיש לא ראה בה פגיעה משמעותית בביטחון ישראל. נראה כי מאז 1977 חל שינוי גדול לא רק בהגדרה מיהו חרדי אלא גם בדעות והאורח החיים של מי שמאז ומתמיד הוגדרו כחרדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתנן פוליטי הוא הליך מקובל ונפוץ. אני לא מאשים את בגין בזה כשלעצמו - הוא פוליטיקאי שצריך עוד מפלגות איתו. הבעייה היא שהוא כשל מלראות את ההשפעה ארוכת הטווח, ולא 'גידר סיכונים' - למשל להגדיל את הפטור לאלפיים, אבל עדיין להשאיר תקרה. במסחר בנגזרים (וגם במגזרים - הה!) זה מקביל למכירת אופציה בלי קניית אופציה הפוכה בשער אחר. זה חושף אותך להפסד בלתי מוגבל אם השוק קורס או עף למעלה, תלוי בכיוון. תמיד צריך לגדר הפסדים, נכון אריק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל אסור גם לעשות הפשטה מופרזת של הסוגיה. אאז"ן, כבר היה לי את הויכוח הזה עם אביב. זה לא שב"ג פטר 600 בחוריי ישיבה משירות ואז בא בגין ופטר את כל העדה. היה כאן תהליך על פני עשרות שנים, שכל שלב בו היה סביר כשלעצמו ורק ההצטברות של כל השלבים הביאה למצב דהיום (שגם לגביו, יש לי ספקות אם הבעיה היסודית היא הסדר "תורתו אומנותו" או הקונסטלציה המטורפת שבה מדינה מסבסדת את הפרזיטים שלה). כבר ב"ג הגדיל את הפטור לכמה אלפים ואח"כ במשך שנים, שמעון פרס כמנכ"ל משהב"ט, הגדיל שוב ושוב את המכסות כאתנן פוליטי לבני הברית מן המפד"ל. אח"כ היה הסידור של ישיבות ההסדר, במסגרתו כל הישיבות (גם הלא חרדיות) שלא היו בהסדר זכו לפטור. אני הייתי משער שגיוס אברכי משי אמיתיים נזקו רב מתועלתו וצה"ל ממש לא מעוניין לגייס אותם. בכל אופן בזמן שבגין שחרר את כל החרדים משירות צבאי, לא היתה לכך כמעט משמעות מעשית. צה"ל כפי הנראה הסתדר היטב בלי השירות בן כמה החודשים של מגוייסי שלב ב, ברבנות הצבאית וכיוב'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמו בויכוח איתי, הכשל נשאר אותו הכשל. זה שניתן לתת הסבר מכניסטי שמסביר איך התרחש כל צעד קטן בדרך אל התהום, לא אומר שלא ניתן להעביר ביקורת על חוסר החזון ועל עצם הצעידה אל התהום. הסבר דטרמניסטי על תהליכי העבר זה משהו שנמצא בקטגוריה אחרת מהשיח שהוא ביקורתי במובן הערכי. ברור שבגין לא גרם לבעיה בכוחות עצמו ואני לא ראיתי שהפונז טוען אחרת. ״צה"ל כפי הנראה הסתדר היטב״ נו אז? אז הסתדר. צה״ל הוא פה בשבילנו. לא אנחנו בשבילו. שאלת הגיוס לצה״ל היא לא רק שאלה של סד״כ. לצה״ל יש משמעות ותפקיד סוציולוגי לא קטן בחברה הישראלית. אפשר לא לאהוב את זה (אני, למשל, מאוד לא אוהב את זה), אבל אי אפשר להתעלם מזה. לשאלה ״מי מתגייס לצה״ל״ (ומה עושים לזה שלא מעוניין) יש אוסף מורכב של הקשרים וזה לא נכון לבחון את הסוגיה אך ורק כשאלת סד״כ פנים צה״לית. להחלטה לגייס חלק מהציבור בכפייה, בעוד חלק אחר פטור (ועוד בשיטת הישראבלוף והקומבינה ולא עפ״י חוק) יש משמעויות שחורגות מהצרכים של צה״ל. תחושת האי-צדק, בקרב ציבור החמורים-של-המשיח, הוא לא רק מובן, אלא היה צריך להיות לגמרי טריביאלי עבור הפוליטיקאים בעבר, כפי שהוא מובן מאליו היום. קל היה לצפות את השבר מראש1. אי התיחסות של מנהיגי העבר לשחיקה שהם גורמים לאתוס הישראלי היתה חסרת אחריות וחסרה את ההסתכלות קדימה. נכון שהיו להם אילוצי קואליציה לפה ולשם (כולל לממשלות אחרי בגין. בעיית ה״הופה הולה״ איתנו מהקמת המדינה ועד היום), אבל זה תירוץ די גרוע, במישור הערכי, כשהתוצאה זו החברה בהפרעה שאנו רואים היום. _ 1 כפי שניתן לראות במכתבים שכתב בן גוריון בשנות ה-50 וה-60, כבר אז הוא הבין שהכיוון הזה הוא (בלשון המעטה) בעייתי והוא התחרט בדיעבד על החלטותיו בנושא. אז לבן גוריון מותר לבקר את ההחלטות של בן גוריון, אבל להפונז אסור? ״ירושלים, חשוון תשי״ט 10.11.1958 לכבוד הרב הראשי לישראל מר יצחק הלוי הרצוג שלום וברכה, לצערי הרב לא יכולתי להיפנות מיד לענות למכתבך מיום י״ג מרחשון תשי״ט. הצטערתי צער רב לשמוע כי אינך בקו הבריאות, ולפני הכל אני רוצה לאחל לך החלמה מהירה ושלמה. ואשר לבחורי הישיבה, הדבר, נדמה לי, אינו כה פשוט. כשפטרתי לפני עשר שנים בחורי הישיבה משירות בצבא היה מספרם מועט וגם, כפי שנאמר לי אז, היתה זו הארץ היחידה, שבה נשארו לומדי תורה לשמה, אם כי עליי לציין בשמחה כי בחורי הישיבה לקחו חלק במלחמה על הגנת ירושלים כשאר צעירי ירושלים. המצב מאז נשתנה. בחורי הישיבה רבו. אינני יודע אם יש יסוד לאשמה כי יש כאלה שהולכים לישיבה לשם השתמטות. אני רוצה להניח כי אין לטענה זו שחר. אבל אין ספק כי משך הזמן רבו בחורי הישיבה, ומספרם הגיע לאלפים. בארצות הנכר אין הגויים נזקקים למגיני ישראל. פה כולנו יהודים, וביטחוננו תלוי אך ורק בנו; וזוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות. אני לא אעז לבוא אליך בהלכה מפורשת של הרמב״ם, כי במלחמת־מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, כי אתה, כמובן מאליו, בקי בהלכה יותר ממני, אבל נראה לי כי במדינת ישראל ׳תורת הקשת׳ היא חלק מהתורה, ולא ייתכן שאלפי צעירים לא יהיו מסוגלים לאחוז בנשק ביום פקודה. אין גם להתעלם מהאפשרות, כי ירושלים, חלילה, תנותק ותותקף על ידי אויב, ומאות צעירים לא יהיו מסוגלים להגן על עצמם ועל חבריהם והוריהם ועל עיר הקודש. והוא הדין במרכזים אחרים של הישיבות. ולכן הצעתי (לא הוריתי, אלא הצעתי) שבני הישיבה המקדישים כל חייהם ללימוד התורה – ילכו לאימונים בסיסיים של שלושה חודשים, ואחרים – ישרתו בצבא ככל צעיר בישראל. דבר זה הצעתי לחברי הכנסת של אגודת ישראל, והמנהל הכללי של משרד הביטחון הציע זאת לכמה מראשי הישיבות. אסור לשכוח שאין אנו ממשיכים פה חיי הגלות, ותלויים בחסדי זרים, ונמשיך לנהוג כעם הסמוך לשולחן אחרים. אנו עומדים ברשות עצמנו, ועול המבחן מוטל עלינו בעצמנו. זוהי זכות גדולה שזכינו לה אחרי מאות בשנים. וזכות זו מחייבת לדעתי כל צעיר בישראל. איני יכול למצוא בתורה או בנביאים או בכתובים, שלומדי תורה היו פטורים מהגנת המולדת, ויש לזכור שהתנאים בימינו השתנו: אף פעם לא היינו מוקפים מכל העברים אויבים הרוצים להכחידנו, ואמצעי הלחימה בימינו אינם כאמצעי הלחימה בימי בית ראשון או שני. עכשיו זוהי תורה מורכבת הדורשת אימון רב. איני יכול להסכים בשום אופן לדבריך ש״בגלל בחורי הישיבות הגענו עד הלום״. לא הם בנו את הארץ, לא הם חרפו נפשם למות על עצמאותה (אם כי כמה מהם עשו זאת), ואין להם זכויות מיוחדות, שאין ליהודים אחרים. חז״ל אמרו: גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים. ואין בשירות הצבאי בכדי למעט לימוד התורה; ובישראל העצמאית אין התורה שלמה אם אינה כוללת גם תורת הגנת העם והמולדת. בלי קיום עם ישראל – לא תהיה תורה, ופיקוח נפש האומה קודם לכל. ודווקא מי שמכבד לומדי תורה (ואני מעז להגיד שאני אחד מהם) ורוצה ביקרם, צריך לדאוג, שהם לא יתבדלו מהמחנה ולא יפטרו עצמם מהחובה הקדושה ביותר – החובה להגן על הוריהם, קרוביהם, יישובם ועמם. ואני מבקש ממך להשפיע על ראשי הישיבות, שהם בעצמם ידרשו, לפחות, אימון בסיסי של כל בחורי הישיבה לשלושה חודשים. ושוב אני מאחל לך כל טוב ובריאות שלמה. בהוקרה ובידידות, ד. בן־גוריון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, בן גוריון... יש לך במלאי עוד אחד כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין. יחיד בדורו (וכנראה עוד דור או שניים). אבל! אני חושב שמה שהוא כתב בסוגרים ״(לא הוריתי, אלא הצעתי)״ מתמצת בקצרה את הסיבה לכך שזמנה של מדינת ישראל היה קצוב לעשרות שנים בודדות כבר בראשית דרכה. יש מי שיפרש את המילים הללו כנימוס בן גוריוני או ניסיון דיפלומטי לקדם עניין, אבל אני קורא בזה משהו אחר לחלוטין. עבורי זה מה שמיצג את החשש/אי היכולת/חוסר המוכנות של היהודים לסיים את הקמת מדינתם. נרקומנים לגלות, שניסו להשתחרר קצת, אבל זה חזק מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים שיש משהו יותר מדי מכבד בשפה שבה פנה ראש הממשלה לרב הראשי. אבל כמו שכבר אמרתי- היו לו מספיק דברים על הראש. אלו ממשיכיו שלא בנו מדינה מתוקנת, ובראשם שמעון פרס, ממציא שיטת ההנהון והקריצה למתנחלי סבסטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי זה לא מיצג רק ״משהו יותר מדי מכבד בשפה״ או נימוס יתר של דב״ג. לדעתי זה יצוג היסטורי מדויק לאופן (הפחדני) של החילוניות היהודית והציונות מול מנהיגי הציבור הדתי. תרבות שטעטל ופחד אימים מ-״לריב עם אחינו״ שהוא כה עז, שהוא כל כך מקפיא, כך שמוכנים לוותר על הקמת המדינה, לוותר על ערכים בסיסיים כמו צדק/שוויון/שלטון חוק או אפילו לוותר על מושג כל כך בסיסי לקיום מדינה כמו ריבונות, כי זה יותר קל ופחות מפחיד להיות כנועים/מתנצלים/מתחנחנים מאשר לעשות את מה שהיהודים צריכים לעשות כדי לממש את הרעיון הציוני. כאמור, הביקורת היא לא ספציפית נגד דב״ג. התמונה היא של שעון חול. ברור שאי אפשר (ואין שום ערך) בלהאשים כל גרגר חול לגופו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מציג תמונה נכונה לעניין הערכתך. בתגובה 756842, תמצתתי את סאגת הפטורים מתחילת קום המדינה, וזאת בהסתמך על בראון: > ב-9.1.50 משלחת רבנים ביקשו מדב"ג להסדיר את הפטור והוא השיב להם שהם מתפרצים לדלת פתוחה שכן בקשתם כבר קויימה ולאחר שנה מודיע דב"ג למנכ"ל משרד הבטחון ולרמטכ"ל כי 'בהתאם לסעיף 12 לחוק שירות הבטחון שחררתי בחורי ישיבה משירות סדיר.' למרות הפטור הזה ולמרות מלחמות הדת בשנות החמישים ומלחמות החינוך, ולפחות עד סוף שנות השישים, מרבית הצעירים כן התגייסו לצה"ל. > בשנת 1957 ראשי הישיבות נפגשו עם מנכל משרד הבטחון שמעון פרס וסיכמו איתו כי הסדר הפטור ימשך ובן ישיבה מגיל 25 יוכל לבחור בין המשך הלימודים לבין גיוס לצה"ל. בהמשך דב"ג מרחיב את הפטור לא רק ללומדים אלא גם למלמדים. > בשנת 68 בממשלת האחדות לאחר מלחמת ששת הימים, הוקמה וועדת שרים שאישרה להמשיך את הסדר הפטור - ' ישאר בתוקפו ההסדר לפיו תלמיד ישיבה הלומד תורה ברציפות מגיל 16 ידחה גיוסו כל עוד ' תורתו אומנתו'. הוועדה הדגישה כי ההסדר הזה יחול רק על מי שרשום בישיבות מוכרות ומסיימת ב - 'בסופו של דבר רוב רובו של הציבור הזה מגיע לצה"ל לתקופת שירות מלאה'. החל מתחילת שנות ה-70 (תופעת החזרה בתשובה) צעירים חרדים רבים קיבלו פטורים על בסיס נפשי (קב"ן), 45% מהפטורים בגין סעיפים נפשיים בצה"להגיעו מהחרדים. החל משנת 75' הוסרו כמעט כל המגבלות על בני הישיבות ומאז הניתוק הולך ולובש צורה של מלחמה עקרונית עם גוונים דתים נטולי פשרות נגד גיוס. לסיכום, בשנת 77׳ החרדים כבר היו בשלב אל-חזור לכיוון שורות צה״ל ובתוספת 50 שנה ללא עשייה ומעש בנושא, אפשר להניח שזה ימשך כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להציע את ההנחה שגיוס מלש"בים מעל גיל 25 שלא עברו שום הכשרה צבאית הוא ברכה לבטלה. למי שרוצה לראות קרן אור בימים חשוכים אלו, אני מציע את התזה הבאה: החרדים בסרבנותם, דוחפים את ימין ב'(בנט) ואופוזיציית המרכז-שמאל זה לזרועות זה. הסדר רדיקלי אך ישים הוא רפורמה מקיפה של עניין הגיוס, הרפורמה תבוסס על מערך חוקים שיעניקו העדפה משמעותית למשרתי צה"ל בהקצאת משאבים ציבוריים. הסדר "תורתו אומנותו" ימשך, אך מי שיבחר בו יתקשה מאוד להתקיים וקהילתו תצטרך לתמוך בו. פרוגרמה כזו תציב מכשול גדול בפני הליכוד וש"ס. שתי המפלגות האלו יקלעו לדילמה בין מחוייבותם לבני בריתם הפוליטיים (החרדים) לבין מחוייבותם לתומכיהם הרבים בפריפריה. המפלגות האלו יתקשו להעמיד מכשולים בפני רפורמה שתסייע ליוצאי הצבא בפריפריה. נראה סביר שבמפלגות האלו יצטרכו לבחור בין בין חישוב מחדש של הדרך הפוליטית לבין אובדן בוחרים ונבחרים מן הפריפריה. יתר על כן! אין שום צורך להמתין לבחירות. יש לסכם את מתווה הרפורמה כבר עכשיו, לגייס את תמיכת המחותנים וללכת עם זה כמצע לבחירות. נראה את הימין הביביסטי מתנגד להקצאת קרקעות וסובסידיות ליוצאי צבא והענקת העדפה ליוצאי צבא בקבלה לשירות המדינה (כולל מורים, מוניציפליות ומפעלים בטחוניים). מה דעתכם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומר - תעזוב את בני ה-25. שלח צווים לבני ה-18-19 החל ממחר ואת כל השאר תפטור ואל תשלם להם גרוש. שילכו לעבוד ולהתפרנס. ותקצץ את כל התמיכה בכוללים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודת אי ההסכמה בינינו היא היחס לגיוס מסות של בני 18-19 עם גישה שלילית לצבא ואידאולוגיה סרבנית, הנשענים על סביבה קהילתית אירידנטית ותומכת. אני חושב שזה לא ישים ובכלל לא רעיון טוב. השארת סידור ה"תורתו אומנותו" על כנו, הופכת את שאלת הגיוס להחלטה אישית. מי שירצה יוכל לבחור בכך ולשלם את המחיר הסוציו-אקונומי. אני מניח שהסינון הזה יפחית ההתנגדות בקרב אלו שיבחרו כן להתגייס. אני צופה שדי מהר מספר הבוחרים בפטור יהיה קטן. אני חושב גם שרובם ינסו להתקמבן על תפקידי הרבנות הצבאית, באותו אופן שרבנים חרדים היום מתקמבנים על משרות המועצות הדתיות של הממלכה שנואת נפשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוח האנושי הוא פלסטי, בטח שבקרב אנשים צעירים. זה לא מקרי שמנהיגי העדה החרדית כל כך חוששים מגיוס של מסות בני 18-19 מהעדה לצבא. הם מבינים את השבריריות של אותה ״אידאולוגיה סרבנית״. אנשים נוטים לתת ולהעניק משמעות לחייהם, גם כשזו נכפת עליהם והצבא יודע טוב מאוד איך לבנות מבנים סוציולוגיים שיכולים להכיל תחת מטריה אחת המון אנשים שונים ומשונים. אני לא משוכנע שאותה ״אידיאולוגיה סרבנית״ תשרוד את הגיוס הכפוי, טירונות ושיבוץ בתפקיד (קרבי יותר או פחות). לא כל (או אפילו רוב?) החילונים מתגייסים לצבא בשמחה ובששון ולא כולם קופצים אל תוך הבקו״ם עם ״רעל״ בעיניים. יש סיבה לכך שקיים המושג ״הלם בקו״ם״ ואת היכולת לקחת ילדים מכל מיני רקעים שונים ומשונים ולהפוך אותם לחיילים לא המציאו אתמול ואפילו לא המציאו בישראל. גם עבור חילונים גמורים הגיוס לצבא הוא כמו מעבר לארץ אחרת או אפילו לכוכב אחר ורחוק מאוד מהתרבות וההתנהלות המוכרת להם מחייהם לפני הגיוס. אז יגיעו עם אידיאולוגיה סרבנית. ירדו ל-30 כמה פעמים ויעבור להם. נשמע לי כמו אוי יוי יוי. גם הדבר האחרון שאני רציתי לעשות הוא להתגייס לפאקינג צה״ל. הרעיון לשים אותי במדים ולתת לי נשק הוא מופרך/אבסורדי לא פחות מלהעביר חרדי את אותו המסלול. אף אחד לא באמת שאל אותי מה אני רוצה ומה אני מעדיף. גם אותם לא צריך לשאול. הם יתמודדו. הקרב על גיוס חרדים הוא לא באמת קושי פרקטי של הצבא לגייס חרדים. הקרב הזה הוא קשה רק בגלל מבנה הכנסת ויחסי הכוח המפלגתי. זה ה״הופה הולה״ בכנסת ולא אתגר חברתי. בקיצור, זו סוגיה פוליטית ולא איזה קושי סוציולוגי בלתי ניתן לפיצוח. אם יהיה גב פוליטי וחוקי לגיוס חרדים, אין באמת סיבה לחשוב שצה״ל לא יוכל לעמוד במשימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אנו טוענים את אותו הדבר. ההבדל הבסיסי והמהותי בינך לבין המלש"בים החרדיים הוא שלך לא היתה סביבה תומכת באידאולוגיה של סרבנות. בדיוק לפי מה שכתבת, אני לא חושב שהצעירים החרדים ימשיכו לסרב, ברגע שהמדינה תפסיק לסבסד ו"לפנק" את הסרבנים והקהילה שלהם תצטרך לממן את קיומם (אני לא חושב שהיא תוכל לעמוד בכך). ההיגיון של ההתעקשות לגייס בכוח את "תורתם אומנותם" הוא ההיגיון מהשיר של חווה אלברשטיין המספר על תור ארוך של סקרנים הממתינים להכנס לאוהל פלאות של הקרקס. בתוך האוהל מוסתר מתאגרף המעניק לכל הנכנס אגרוף כזה שאזני הנכנס מצלצלות. כל אחד שעובר באוהל אומר לעצמו: "אם אני חטפתי בומבה, למה שהיא תחסך מן הבאים בתור". זה נכון שמדובר בבעיה פוליטית ולא באיזה תכונות קסומות ההופכות את הצעיר החרדי לבלתי מתאים לגיוס. וזוהי בדיוק ההזדמנות הפוליטית המאחדת את כל מרכיבי האופוזיציה בהסכמה. יותר מזה. הכנת חקיקה כזאת תיצור סדק אמיתי ומהותי גם בליכוד וגם בש"ס, בין העסקונה החרד"לית הסקטוריאלית לבין הבייס הפריפריאלי של הבוחרים. כל מה שצריך לעשות זה לקחת את חוק הגיוס המטופש של גנץ מלפני המבול ולהחליף את המכסות וה"יעדים" המטופשים שצה"ל והממסד החרד"לי הקלריקלי המסואבים יזייפו כהרף עין, בתמריצים ועונשים כלכליים אמיתיים ולא משפטפטת ומשטרה צבאית. עלינו לזכור שהמטרה היא מציאת שיווי משקל פוליטי שיאפשר קיום ממסד שיספק שירותי דת נדרשים ועדיין יהיה במימדים מתקבלים על הדעת, שהחברה תוכל לקיים ולא תיקון איזושהן תחושות "עוולה" שמישהו חש שהוא נדפק. ישראל זקוקה לקבוצה של "כלי קודש" בדיוק כפי שהיא זקוקה לקבוצות של עילויים אקדמיים, בועטים בכדור ומופיעים עלי במה. הבעיה האמיתית אינה עצם קיומה של גילדה של "כלי קודש" אלא תפיחתה למימדים של פתולוגיה סרטנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אני מסכים שהפתרון צריך להיות מערכתי וע״י חקיקה של מקל וגזר, עם דגש על טיפול ב-״הסביבה התומכת״. אז אני מסכים עם הפרקטיקה. עם הסנטימנט ״לא תיקון איזושהן תחושות עוולה שמישהו חש שהוא נדפק״ אני לא מסכים. גם אם אישית לא ממש אכפת לי ואני לא הייתי יוצא למאבק עפ״י תחושת אי הצדק הזאת, אני חושב שלא כדאי לזלזל בתחושת ״אי הצדק״ שמבעבעת ומחמירה בקרב הציבור שטוחן בסדיר ובמילואים. מדיניות רציונלית חייבת להתחשב בקיומם של רגשות בקרב בני אדם (גם אם לך הם נראים קטנוניים / לא רציונליים או מעליהם). הרגשות הללו אמיתיים, הם באמת קיימים בעולם, הם משפיעים על העולם והם כן מהווים היום סכנה ביטחונית של ממש (יש משקל ל-״אתוס הישראלי״ על כוחו של צה״ל. יותר מידי חלודה ויותר דברים יפסיקו לעבוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שאני מעל לתלונות מהסוג הזה (נהפוך הוא. אני חש שהשירות הצבאי שלי דפק אותי, הרבה מעל המקובל), אבל זה פשוט לא סיבה מספיק טובה לבנות מדיניות לפי זה. עובדה שמדינת ישראל מנהלת כבר שנים רבות מדיניות המעדיפה אוכלוסיה אנטי-ממלכתית ע''פ אזרחיה ה''טובים'' וכפאחד לא עלה על בריקדות בגלל זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לא להסכים ואנו אכן לא מסכימים על נקודה זו. הטענה שלי היא שגם אם אנחנו אישית לא מיחסים יותר מידי חשיבות לרגש הזה בעצמנו, לא הייתי ממהר לזלזל ביכולת של הרגש הזה בציבור להשפיע על העולם. תחושת מרמור בקרב מגויסים זה משהו שמדיניות רציונלית כן צריכה להתיחס אליו. מה שאמור לקבוע מה היא ״סיבה מספיק טובה״ למדיניות היא לא ההשקפה איך רצוי שאנשים ירגישו או יתנהגו, אלא איך אנשים ירגישו ויתנהגו למעשה עם ובלעדי המדיניות המוצעת. להערכתי מלחמת 600 הימים (כמה מוזר לכתוב את המשפט הזה) מתחילה להביא את החוזה הבלתי כתוב בין ציבור המגויסים למדינה לנקודת משבר שאין לזלזל בה. משהו שבן גוריון תהה לגביו בשנות ה -50 באיזה הרהור מנומס על מה ראוי ומה לא יאה, עלול להתפרץ בקרוב בזעם שעלול לרסק את צה״ל מבפנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו עוד לא נתקל בזה.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף, מרוב אנשים שעוזבים את הארץ, המשפט ''לכל עם השליטים המגיעים לו'' יהיה נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב למתח שיש בין הטענה שלך ש״אף אחד לא עלה על בריקדות״ לבין היעוץ שלך לאנשי המחאה שלעלות על בריקדות לא תורם למאבק המחנה. אבל זה בדיוק האופי של תחושת אי צדק - הציפיה שציבור הולך ומתמרמר ימשיך להיות ילד טוב ירושלים היא ציפיה שמתעלמת מהטבע האנושי. התיחסות בביטול לתחושת ה״אי צדק״ בציבור עלולה כן להוביל, בסופו של דבר, לנקודת שבר. ההיסק שמשהו לא קרה עד עכשיו ולכן הוא לא יקרה זה כשל לוגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול שישים מפגינים נעצרו במצודת זאב. השוו ל3 בקושי שנעצרו בפריצה לבסיס הצבאי שדה תימן, בפוגרום האלים ברעננה ובמצעד ניפוץ הזכוכיות המסורתי ביום ירושלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות אותם שישים שוחררו מהר ולא הואשמו בפעולת טרור. מהפוגרום אתמול ביפו לא היו עצורים בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. זה מראה על מיקומן השונה של מערכת המשפט והמשטרה במדרון השליטה הדיקטטורית. מזל שהמפגינים לא הובאו בפני השופט מזרחי מראשון לציון (זה שמצדד באוריך ופלדשטיין בכל עתירה של סוכני קטאר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הגישות שלנו כל כך שונות שכמעט בלתי אפשרי לערוך ביניהן השוואות. יש הפלת שלטון ע"י מהומות רחוב, אבל ה"אלקטורט" של המחאה מתאים לשבלונה הזו בערך כמו הציבור של המחאה החברתית של 2011. זה לא נראה תחום ההגדרה של הפונקציה. הפלת שלטון אחרת היא באמצעים פוליטיים-פרלמנטריים כפי שעשו BB לממשלת בנט. לצערי, גם בתחום ההגדרה הזה, האופוזיציה שלנו כושלת. בעבר הצעתי לאופוזיציה להתחזת בחזית משותפת מאחורי אייזנקוט כמועמד לרוה"מ וכך ליצור מומנטום של ניצחון אלקטורלי נראה לעין. זה לגמרי היה מהלך ניתן ליישום. ברגע זה ממש, האופוזיציה מסוגלת להתארגן בסוג של חקיקת צללים ולחוקק מערכת חוקים שתבטיח הזרמת כספי הציבור ליוצאי צה"ל ולא לחרדים ובכך תהפוך את חוק הגיוס לתקנה פשוטה שתאפשר מסגרת של "תורתו אמונתו" בממדים ברי קיימא. "תורתו אמונתו" לא יהיו שונים ממסגרות גיוס מיוחדות כמו העתודה האקדמית, ושירות לאומנים, ספורטאים ומקורבים מצטיינים. חזית כזאת שמציגה פיתרון אפשרי לבעיית הפרזיטיות החרדית עשוייה להיות דבק מספיק חזק להביא את האופזיציה לשלטון. למרבה הצער, נראה שגם את ההזדמנות הזאת האופוזיציה תצליח להחמיץ. נ.ב. התשובה לטענותי אלו היא בד"כ, "אתה רואה בחירות באופק?". בראייה שלי 2026 זה עכשיו. אופוזיציה יכולה לנצח בבחירות גם בלי לעשות כלום. (בד"כ זה קורה מפני שהשלטון הקודם מאד גרוע). השאלה מה עשתה האופוזיציה כדי לזכות בבחירות היא רלאבנטית לסיכויי ההצלחה של הממשלה הנבחרת החדשה. במצב הנוכחי, נראה שהממשלה הבאה, ממשלת בנט-ליברמן, תעביר את הזמן בישיבה על הידיים, עד שתמצא ההזדמנות הבאה שלהם לחבור מחדש לימין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאתה מגיב למשהו (לא יודע בדיוק למה) אבל לא נראה לי שזו באמת תגובה למה שכתבתי בתגובה אליה אתה מגיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך להיות כל כך לעומתי. התיחסתי לנושא העלייה על הבריקדות. אני פשוט לא חושב שציבור המחאה הוא ברובו המוחלט ציבור של בריקדות. בקיצור אני לא חושב שהמחאה ברחובות יכולה להפיל את הממשלה בשום תסריט ריאלי. אני רואה את המחאה כסוג של צורך לבטא עמדה אתית. מבחינה זו עניין המחאה מנותק מהערכת התוצאות. עצם המחאה היא התוצאה המבוקשת. ככל שהשלטון הנוכחי מדרדר במורד של משטר פאשיסטי-טוטאליטרי נפח המחאה יפחת ולא יגבר. העניין שלי במחאה הוא מבחינת הניתוח התיאורטי של העמדה שהיא מבטאת ואני חש שלגביך זה אחד הדברים הפחות חשובים. אני נוטה יותר לחשוב על ההתנגדות והניסיון להפיל את הממשלה בדרכים הפרלמנטריות-פוליטיות של האופוזיציה. מבחינת הפוליטיקאים של האופוזיציה שנינו כנראה מיואשים מהם. אבל מאחר ובעיניי זו התקווה היותר ריאלית, הייאוש לא יכול להיות איסטרטגיה. נראה לי שאתה סבור שאין מה לצפות מהנהגת האופוזיציה הנוכחית ולכן כל עיסוק בהם הוא בזבוז זמן. מאחר ודוקא העיסוק בזה, הוא במרכז העניין שלי, אני מבין שהתגובות בינינו קצת עקרות. אני לא מנסה אפילו להתווכח. אני בסה''כ מנסה להביע דעתי. להסכים או לא להסכים. ואתה מגיב הרבה פעמים באיזשהו סוג של תרעומת או אגרסיביות. בד''כ אתה טוען, שאני מתווכח עם דחליל קש שיצרתי בעצמי. בויכוח איילי עשיר בתגובות קצרות ותמציתיות, קשה לזכור ולדעת מי כתב מה. לכן אני חושב שלא צריך כל עך להתחפר בזה. כתוב אתה מהי עמדתך באמת ודי בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי אנחנו צריכים ללחוץ, כי גם על נתניהו יורד גשם. לדוגמה: ביום שלישי הבא מתחילה החקירה הנגדית שלו למרות כל מאמציו למנוע אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אענה לך בצורה לא ספציפית, אלא באופן קצת גנרי. לדעתי, צריך לבטל את המשפט של נתניהו (ואגב אורחא אפשר גם לפטר את שלושת השופטים). העניינים הנידונים בביה"מ הם עניינים שוליים וחסרי חשיבות ביחס להתנהגות הפושעת של BB בממשלה האחרונה. והעבירות האחרונות שלו הם בתחום השיפוט של הבוחר ולא הרשות השופטת. אם הבוחר יבחר בממשלה שעוברת בראש חוצות על החוק, אין לביה"מ מה לעשות בעניין. אנשים שהם בדעתי, יכלו לחשוב שהמקרה הזה דומה למקרה של אל קפונה שהמערכת הצליחה לתפוס אותו על עבירות מס ולא על פשעיו הקרדינליים. הטכניקה הזו בנוייה על מבחן התוצאה. שם שלטון החוק הצליח וכאן לא. סוף עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה מחיר? לבטל את כתב האישום ולשכוח מהכל? ומה עם פשעים עתידיים שלו ושל עוזריו? מה עם הבעיות של ביטן? כרגע בסביבת נתניהו לא מוכנים להתפשר על פחות, בכל מיני הזדמנויות שבהן זה עלה. ולא ממש מוכנים להתחייב שהוא יפרוש מהחיים הפוליטיים (בפרט אחרי התרגיל של דרעי). אז זה לא שלא שוקלים את זה. זה פשוט לא בהכרח יעזור. יש לנו משפט מתנהל שכן משיג תוצאות כלשהן. לוותר עליו בשביל כלום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח כי מבחינה משפטית ואתית אתה צודק. בפועל BB ותומכיו הצליחו לכופף את מערכת המשפט. ברור שהשופטים מפחדים ממנו ונותנים לו אפשרויות שאף נאשם אחר לא היה מקבל. רוב רובו של הדיון בביה"מ עוסק בפרטים טפלים שאינם מעלים או מורידים. והסיבה היחידה שהשופטים מאפשרים להגנה לעסוק בהם היא כדי שהנאשם לא יוכל לטעון שלא נתנו לו להציג את כל טענותיו. מה הצפי שלך מן המשפט? במקרה הטוב מבחינתנו BB יקבל מספר חדשי מאסר. בפועל אני חושב שהשופטים לא יעיזו ובמקרה שיורשע יסתפקו בעונשים פחותים (ע"ע הרשאתו השנייה של דרעי). השפעת המשפט על גזר דינו של הבוחר כבר מוצתה ולא תשתנה. לדעתי, שומדבר חשוב וחדש לא יתגלה במהלך המשפט, שלא ידוע כבר עכשיו. האם כל זה שווה את ההפרעה לרוה"מ לנהל את ענייני המדינה בזמן מלחמה? במחשבה שנייה, זו אולי הסיבה היחידה להמשיך במשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מאשר בשביל התעמולה של נתניהו, אנחנו לא באמת בזמן מלחמה עכשיו. המלחמה מול חיזבאללה נגמרה לפני חודשים, ובעזה יכולנו להיות במצב דומה ללא השיקולים הפוליטיים. גם מול החותים זו לא מלחמה (וגם היא היתה נפסקת עם הפסקת אש). אגב, מי שהבין זאת ומתנהג כך נחרצות אלו הליכוד ועוזריו שחזרו בעוצמה לחוקי המהפכה, שהם הצהירו בגלוי שיעצרו בזמן המלחמה. אז זה התירוץ האחרון להפסקת משפט נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> האם כל זה שווה את ההפרעה הפוך, גוטה. אתה מודד את משפט נתניהו במדדים תועלתניים בזמן שמלכתחילה משפט לא אמור להיות תועלתני אלא לעסוק בצדק. הנזק לדמוקרטיה ולאימון הציבור במדינה מזה שנתניהו יקבל הנחות (כלומר, מעבר למה שהוא מקבל בלאו הכי) גדול לאין שיעור מהרווח של כל המהלכים הגאוניים שראש ממשלת "חמאס הוא נכס" יכול להמציא בזמן שיתפנה לו1. אתה חושש שהעונש לא יהיה "מרשים מספיק"? לגיטימי. גם זו סיבה גרועה מאד לוותר על המשפט. כדי להשלים את התמונה, אציין את קבוצת הפייסבוק עם אחד השמות הספיציפיים שאפשר למצוא.. אזרחים בעד מיצוי ההליך המשפטי של נתניהו - לא לעסקת טיעון. בקבוצה הזו יש 60000 חברים. --- 1 וזאת, רק אם מאפשרים שימוש ליברלי במיוחד במונחים "גאוני" ו"רווח". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר פייסבוק: אם מחפשים את המילה "קולונוסקופיה" מקבלים בדיחות נמוכות מאד בעניין נתניהו והבדיקה. אני ממליץ לא להכנס לשם בכלל, באמת לא יפה. אגב אפשר למחוק היסטוריית חיפוש בפייסבוק, פרטים בציאט ai החביב עליכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתיימר לראות את העתיד, אבל התרחיש הנראה לי הכי סביר הוא שהשופטים המפוחדים, כדי לצאת בסדר עם כולם, ירשיעו את BB בזוטי דברים ויטילו עליו עונש מזערי. בעיני חסידיו, תהיה זו הוכחה לתאוריית הרדיפה שלהם. "ראו איך הדיפ סטייט רדף את המנהיג העליון על זוטי דברים". ביטול המשפט לא יזכה את BB. ביטול המשפט יהיה בגלל שהשופטים כשלו בתפקידם. גם צדק מאוחר הוא סוג של עיוות דין, ממש כמו הלנת שכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני חסידיו: - אם יורשע ויכנס לכלא לשנים, זו תהיה הוכחה לתאוריית הרדיפה שלהם. - אם יורשע ויטילו עליו עונש מזערי, זו תהיה הוכחה לתאוריית הרדיפה שלהם. - אם יזוכה, זו תהיה הוכחה לתאוריית הרדיפה שלהם. - אם ישמעו לעצתך ויבטלו את המשפט, זו תהיה הוכחה לתאוריית הרדיפה שלהם. לכן, אולי זה לא רעיון כל כך מוסרי, טוב או אפילו פרגמטי, להתנהל על פי הקריטריון ״איך חסידיו יפרשו את האירועים?״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר למה שאביב כתב, ואני מסכים איתו - לדבר על עיוות דין זה היפוך היוצרות. זה הנאשם שמעכב את המשפט בכל דרך, ומי שסובל מהעיכוב זה המאשים - מדינת ישראל ואזרחיה. מבחינה משפטית זה לגיטימי שההגנה מעכבת, מתישה את התביעה ואת העדים, מנסה למסמס את זכרונו של הציבור וכו. מי בכלל זוכר שיש "שוחד והפרת אמונים" מאחורי כל הטקס הזה? אף אחד. אז בעצם למה לא לקצץ את זה. אבל להגיד שהעיכוב הוא עיוות הדין? חה. חשוב לך הצדק? אל תתן פרס למי שמעכב את המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון את הנימוק: זה נימוק מעשי: נגרום לכך שלא יהיה ניגוד עניינים בין בנמין נתניהו למדינת ישראל (כאמור למעלה, אני לא מסכים איתו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שקיימת סכנה לקיום שלטון החוק, עקב זה שראש ממשלה מואשם בפלילים, צריך להתעלם מהחוק ולתת לו פטור? משכנע. עם אותה האסטרטגיה אני ממליץ על נוהל של ריסוק מטוסים מיד אחרי ההמראה כדי להלחם בסטטיסטיקה של תאונות תעופה, לערוף לתינוקות את הראש במימון האגודה למלחמה בסרטן וששמאלנים יצביעו ליכוד בבחירות כדי לדלל את כוח ההשפעה של הביביזם על תוצאת הבחירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שעמדתי לעניין זה לא לגמרי מחודדת. זה נכון שאני לא מדבר על צדק ומוסר, אלא על שיקולים מעשיים. יתכן שעמדתי נשמעת לא עקבית מפני שאני סבור שמערכת המשפט זקוקה לרפורמה. רק שזו לא הרפורמה שמעביר האוייב מבית. אנסה לחדד לדייק ולצמצם את עמדתי: אני לא מצפה לצדק שיצא מתחת לידו של תמהיל השביסים, הכיפות והמושחתים שהנחילו לנו בנט, סער, שקד ונווה בתור שופטים. בעיניי, מערכת הסבורה שמשפטים יכולים להגרר שנים במדינה בה מה שארע לפני שבוע הוא פרהיסטוריה, היא משענת קנה רצוץ בזמן מלחמת אזרחים. 90% ממה שקורה בביה"מ המחוזי המבוטן של כבודם הפרידמנים, הם דקדוקי עניות וטחינת מים משפטיים שאין להם שום רלאבנטיות לפסה"ד. השופטים ממשיכים לנהל את קרקס השוטים הזה למרות ש-99% מן הציבור כבר פסק לעצמו את הדין במשפט זה. אני בטח לא מזכה את המנהיג העליון. אני מרשיע את שופטיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא לעומתי. אני פשוט לא מתחבר לטריק הרטורי של להגיב בשיטת ה - ״הכול בכל מקום בבת אחת״ או לנהל דיון עם צבאות של אנשי קש מסביב, במקום להתיחס למה שכן נאמר ו/או לתת משקל סביר כלשהו לקונטקסט. עמדתי הספציפית בקונטקסט הספציפי למעלה היתה שיש מקום, סיבה ופרגמטיזם בלקחת את רגשות הציבור ברצינות, כאשר מנסחים מדיניות וזה לגמרי רציונלי/פרקטי לנהוג כך, גם אם באופן אישי אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להתעלות מעל הרגשות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש״ז, ההסדר המעדיף יו״צ על פני אלו שלא, היה בתוקפו עד תחילת שנות ה-90 ומאז הוא נשחק לאור שינויים חקיקתיים או פרשנויות משפטיות שצמצמו העדפה זאת מטעמים שיוויוניים. עד כאן זכרוני הקלוש. ראיתי בעניין כתבה בגלובס 1 שדנה בשאלה : האם קצבת יוצאי צבא הביאה בעבר חרדים להתגייס?. בכתבה, ח"כ משה סעדה מעלה את זכרונותיו- "לא יודע אם אתם זוכרים, כשאני הייתי ילד, הייתה קצבת יוצאי צבא… קצבת ילדים הייתה תלויה אם אתה משרת בצבא או לא, וחלק מהחרדים היו עושים צבא אך ורק בגלל זה, כי זה סכום משמעותי. ואז בג"ץ הוריד את זה". הזכרון הזה, הזכיר לי שהיו חרדים שכן הלכו לצבא - או למשהו מקוצר - רק כדי לקבל את הקצבה הזאת שאני מניח שהייתה משמעותית באותם זמנים לצורכי כלכלת הבית. ----------- 1 הכתבה עושה סדר בנשכחות. ״בשנים 1970־1996 הייתה קצבת יוצאי צבא, שצורפה לקצבת הילדים, החל מהילד השלישי, מתוקף חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה). לפי האתר, הקצבה "שולמה למשפחות שאחד מבני המשפחה שבהן שירת בצה"ל או בשירות ביטחוני אחר כמוגדר בחוק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפי השמועה שמעתי משהו אחר. אכן היה דבר כזה שנקרא קי"ץ (קצבת יוצאי צבא). בשלב מסויים, אחרי 1977, התלוננו החרדים מדוע בוגרי הישיבות שלהם מקופחים לעומת בוגרי ישיבות ההסדר שמקבלים קי"ץ. כדי לפצות אותם הוסכם שאברכי הישיבות שאינן בהסדר, המקבלים קצבאות קיום, יפוצו בתשלום מיוחד ששמו, כפתור ופרח, קי"ץ. קי"ץ של המשרתים בצה"ל לא עודכנה במשך שנים רבות ובסופו של דבר, הסכום הזניח צורף לסעיף אחר והסעיף המקורי בוטל. מי היו היחידים שהמשיכו במשך שנים רבות לקבל קי"ץ, כמובן אברכי הישיבות שאינן בהסדר. זה רק מפי השמועה ולא מתועד ברשומות כמו גרסתך. (מצד שני אם מקור הסמכות שלך הוא ח"כ משה סעדא, אולי השמועה עדיפה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |