בתשובה ליובל נוב, 13/07/25 9:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כחלק מההשכלה הכללית שאני מנסה להנחיל לצאצאי, שכנעתי אותם לצפות בקלאסיקות קולנועיות. מחלקן הם נהנו ("מי הפליל את רוג'ר ראביט", "ממנטו", "החשוד המידי", "מועדון קרב"), מחלקן הם השתעממו ("הטוב, הרע והמכוער", "ד"ר סטריינג'לאב") ולגבי רובן הם היו אדישים, לא מבינים למה אני חושב שמדובר בסרט ששווה במיוחד לראות אותו (הקשב של הדור הזה פשוט קצר וכל דבר שנמשך יותר מחצי שעה, גג 40 דקות, צריך להיות ממש מיוחד כדי שהם יואילו להקדיש לו את הזמן). נדמה לי ש"האחים בלוז" היה כזה - סרט נחמד, אבל אין סיבה להקדיש לו כמעט שעתיים (ככה גם "מכסחי השדים", "המטריקס", "מת לחיות", "בחזרה לעתיד", "החוש השישי" ועוד רבים וטובים). הקצב של הסרט הוא הגורם המכריע, ככל שהסרט איטי יותר, ככה הם איבדו עניין מהר יותר. סרטים משנות ה-70 ואחורה הם פשוט לא סבלו, ניסיתי היצ'קוק אחד, והם הודיעו שזאת הפעם האחרונה. סרטי פעולה ומד"ב של שנות ה-80 נראים להם מגוחכים (טוב, "זכרון גורלי" הוא באמת מגוחך, אבל מ"שקרים אמיתיים" הם דווקא די נהנו - הראיתי להם אותו כפרומו לFubar). היו כמה חריגים, סרטים איטיים שהם כן אהבו: "פרסיליה מלכת המדבר", "איש הגשם", "המכשפות מאיסטוויק", אני צריך אולי לנסות את "המספריים של אדוארד" או את "מה עובר על גילברט" - נראה שהם מצליחים להתחבר לסרטים על אנשים חריגים. לגבי הקצב, בסדרת משטרה שהבת שלי שכנעה אותי ואת אשתי לראות (The Rookie), הוזכר הסרט "משאלת מוות" משנות ה-70 (למעשה היו כמה סרטים בשם זה) כהסבר לכינוי "שיכוני ברונסון" לשכונת פשע בפרברי L.A. אני די בטוח שבפרק בן 40 דקות בסדרה הזאת יש יותר אקשן מאשר בכל סדרת הסרטים ביחד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התחושה שלי בעניין הקטן הזה הוא: א. לרוב הסרטים חייבת להיות איזשהי רמה מסוימת של ראש פתוח. נניח גיל 9 ומעלה, מישהו שמוכן לטעום משהו שונה. (הגיל שונה מילד לילד וכמו כן יש סרטים, כמו הנסיכה הקסומה שהם יותר נגישים) ב. חייב להיות איזשהו תאום ציפיות. קצת כמו לצפות במנגה. זה פשוט מדיה קצת שונה עם מוסכמות שונות. זה נכון במידה רבה גם לסרטים ישנים. מכיוון שרוב הילדים כן צופים במנגה פופולרית, אז זה מהווה אנלוגיה לא רעה.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו בתי הקטנה הסכימה שהמטריקס הוא סרט נהדר. הופתעתי לגלות שסרטים שאצלי נחשבים "מהתקופה שלי" כמו מועדון קרב והחשוד המיידי נכנסו אצלך לאותה קטגוריה של סרטים "קלאסיים" כמו סטריינג'לאב והטוב/רע/מכוער. גם בלי ההטייה הסובייקטיבית שלי, יש שלושים שנה בערך בין שתי הרשימות. גם אצלי "בחזרה לעתיד" לא החזיק כל כך, אולי בגלל הקצב ואולי בגלל שסדרות וסרטים היום כבר שחקו עד דק את כל ספקטרום הפרדוקסים של נסיעה בזמן, קווי זמן מקבילים ושאר חבריהם. בסדרות של היום ("הפלאש" למשל) בפרק אחד יש שלושה פרדוקסים שעולים ונפתרים או מסתבכים, אז זה כבר לא נראה חדשני או מרתק. לגבי סדרת הטירון - היא דוקא פחות אלימה ואגרסיבית מסדרות אחרות, מה שהופך אותה לראויה לצפייה משפחתית עם הילדות. היא יותר מתמקדת ביחסים בין השוטרים, ופחות באלימות ואקשן (יש גם, אבל במינונים לא גדולים יחסית לסדרות מהמילניום הנוכחי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמות מקרי המוות והאלימות שיש בסדרה הזאת, היו הופכים אותה ללא מתאימה לילדים כשאני הייתי ילד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר. גם אצלי היא לא מוגדרת כ"סדרה לילדים". אני רק אומר שיחסית לסדרות אחרות שיש היום (מהרשימה השחורה, בית הנייר, דרך סדרות משטרה וריגול אחרות וכמובן עד "שובר שורות"), היא די מתונה. לא לחינם היא מוגדרת כמדומני 13+ ולא 16+ כמו הרבה מאד סדרות היום. אגב - אצלי הבנות חלוקות לגביה, אחת חושבת שזה אלים מדי בשבילה ואחת לא. וזה בקורלציה הפוכה לגיל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |