בתשובה לאריק, 07/08/25 11:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני איכשהו לא הצטרפתי לקהילת מעריצי משחקי הכס. אולי הצטרפתי לצפייה מאוחר מדי, ולא מהתחלה. וגם לקראת הסוף היא ממש התדרדרה. זה אגב אחד הקריטריונים הקשים לסדרת מופת - שהיא מצליחה לסיים היטב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש עלילות שאני לא רואה בכלל אפשרות לסגור אותן יפה, ומעדיף כבר שישאירו אותם פתוחות. הסוגה של ''אבודים'' מייצרת לכותבים בעיה אינהרנטית. כדי לסגור את העלילה הם צריכים להחליט איך להפגיש את הפנטזיה עם המציאות. אני חושב ש''אבודים'' הצליחה במשימה, כלומר הצליחה לחמוק מסוף שהורס הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך, גם לגבי העקרון וגם לגבי אבודים. דיימון לינדלוף, שאחראי לסדרה וגם לסיום הזה (שמאד שנוי במחלוקת בין המעריצים), בהחלט למד מן הנסיון וגאל את עצמו ב''הנותרים''. אבל למשל לגבי משחקי הכס, זו סוגה שאפשר לסיים אותה היטב. מן הידועות שהסדרה ''השיגה'' את הספרים הכתובים, ומשם כנראה שהכותבים לא עמדו ברף של ג'רר מרטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. למרות שזו סוגה שמאפשרת לסגור את קו העלילה הראשי בלי בעיה, אני חושב שדווקא משחקי הכס לא היתה חייבת לסגור אותו. השאלה מי יישב בסוף על כס הברזל, למרות שהיא קו העלילה המרכזי, לא חייבת להפתר. עיקר העניין שלי בסדרה היה בעלילות המשנה, במעקב אחר התפתחות של דמויות (מעניין שרוב הדמויות שחווות1 התפתחות הן נשיות) ובקונפליקטים שהן פותרות, ולא בקרבות האפיים. מה שהסדרה לא פתרה בכלל מבחינתי זה את המניעים של ההלכים הלבנים. איכות סיפורי גבורה היא כאיכות הנבל, ולמרות שהסדרה הצליחה להפיק נבלים אנושיים מעולים, היא כשלה מבחינתי ביצירת סיפור לנבלי העל. מבחינה זו כל קו העלילה הדי מרכזי של "החורף מגיע" כשל. ל"מלתעות" ול"נוסע השמיני" מותר להיות כח הרסני חסר סיפור רקע, לא להלכים הלבנים. ___ 1 שלשה ווים או ארבעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי באיזו סוגה: לדעתי, לא לסגור עלילות מסתורין (ו"אבודים" בכלל) זה פשע תסריטאי מדרגה ראשונה. נורא קל לייצר מסתורין עלילתי ("הרצח התרחש מאחורי דלת נעולה, איך זה יכול להיות?!" או "הספינה נמצאה שטה כשהיא ריקה מנוסעים ומצוות!") ובעוד שבמציאות חייב להיות הסבר הגיוני, לא כך בתסריט. לפעמים התסריטאי עושה ממש Double Down על המסתורין, מה שמגרה אותך לסקרנות - אך בד בבד איתה, את האכזבה כשהעניינים לא נפתרים. אם ה Hook העלילתי מבוסס על משהו אחר, כמו קרבות אפיים או עלילה פוליטית, אני יכול להתמודד עם מסתורין לא פתור; אבל אם התסריטאי הולך למסלול ה"קל" של הפקת מסתורין עלילתי, חצוף מצידו לא לחשוב על פתרונות מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה הכללית היא לא בהכרח ''עלילות מסתורין'' או לחשוב על פתרונות מראש. אלא איזה ציפיה אתה יוצר אצל הצופה. באבודים פיזרו רמזים (אפילו מחוץ לסדרה אאל''ט) והיתה ציפיה לאיזשהו פתרון ובסוף הרבה צופים הרגישו מרומים. גם בסדרה טווין פיקס או בסדרה הותיקה יותר ''האסיר'' היתה עלילה מבוססת על מסתורין. אבל הן היו בנויות בצורה שונה והצופים לא הרגישו מרומים למרות שהמסתורין לא נפתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתי עדה לכך שצפינו ביחד בשניים/שלושה הפרקים הראשונים של אבודים. בערך באמצע הפרק השלישי פרשתי והכרזתי שאני לא מתכוון להמשיך לצפות בדבר הזה וכי זה נראה מסוג הסדרות שהולכות להמון כיוונים ולא מגיעות לשום מקום. היא המשיכה לצפות בלעדי בכל הסידרה (כשמידי פעם דיברנו על הסידרה קראנו לה Lost in plot). אחרי שהיא ראתה את הפרק האחרון היא אמרה לי שצדקתי ושזה היה בזבוז זמן לראות את הסידרה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להשוויץ שפרשתי אחרי שתי עונות, מאותה סיבה, ומאז זכיתי להערצתם של לפחות שלושה גיקים שסיפרתי להם את זה, ושבעצם כנראה הפרישה הזו היא אחד מהישגי השיא של חיי - אבל ההישג שלך מגמד את שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עונה 4 היא הכי טובה :-) אבל רק הערה שקצת מתקשרת עם פתיל האנימציה שהיה כאן לאחרונה - התחום הכי חזק באבודים זה הדמויות. כמו הויזואליזציה באנימציה. מי שבא רק בשביל העלילה (אני טוען שברוב העונות גם היא מעל לממוצע, אבל ניחא), יתאכזב. מגרד לי לכתוב שגם המשחק מצטיין, אבל כשאני כותב את זה נראה לי שזה קצת מוכל בקריטריון הדמויות. אי אפשר לפתח דמות טובה בלי משחק ממש טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוגה הזאת של מד"ב/פנטסיה שמתרחשת בכאן ועכשיו אני מקבל את זה כמעט כנתון שהיוצרים לא יצליחו לפתור את זה יפה. אפילו טווין פיקס המקורית לא ממש סגרה את רוב הקצוות (וגם לא היתה צריכה). צפיתי ב"אבודים" רק לפני שנה, וכבר ידעתי מראש שהאוהדים של הסדרה לא היו מאושרים מהסוף, אבל נהניתי מהסדרה בכל זאת. לפני כן צפיתי ב"מניפסט" שהיא חיקוי של "אבודים", בתחילה בהתלהבות, אבל די מהר ההתלהבות הלכה ודעכה, ואיפשהו פרשתי. היה ברור לי די מההתחלה שלא ניתן לפתור את התעלומה הראשית בצורה סבירה, אבל זה לא מה שהניע אותי להמשיך או להפסיק לצפות. בניית הדמויות, הקונפליקטים שהן מתמודדות איתן (כלומר כל עלילות המשנה), הדיאלוג, המשחק, אלה גורמי המשיכה העיקריים שמאפשרים לי למתוח את השעיית אי האמון שלי עוד ועוד. ברגע שהללו יורדים ברמתם לפתע מתגלה התפלות של העלילה המרכזית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה האחרונה (''בניית הדמויות...'') מנסחת טוב ממני את מה שרציתי לומר. הדיאלוג והמשחק ב''מניפסט'' ממש הפריעו לי. לפחות אצל חלק מהדמויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה הא! צפית! :) בניית הדמויות וכו' זה מה שכל כך אהבתי ב"סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי". אתה אמנם צריך לשכוח שקראת את הספרים, כי זה רימייק, אבל לדעתי עשוי למופת. דבר חשוב נוסף ששכחתי להזכיר הוא הליהוק. ב"אבודים" הליהוק היה מעולה (חוץ מזה שהיו יותר מדי חתיכים וחתיכות על מטוס אחד1) וב"דירק ג'נטלי" הוא פשוט יוצא מהכלל. לא רק הדמויות הראשיות אלא גם הנבלים (מג'ון האנה שעושה להטוטים עם הגרסה המודרנית של המכשפה מצ'יטי צ'יטי בנג בנג ועד אהרון דאגלס שעושה דמות של "חרא קטן" להפליא2) ודמויות המשנה (ריצ'רד שיף! מיגל סנדובל!). אני לא מדבר על בניית הדמויות אלא איך השחקן מצליח ליצוק בהן נוכחות אקסטרא מעבר לתסריט. ________ 1 את זה שהיו הרבה יותר מדי פושעים על מטוס אחד אפשר לייחס לעלילה המרכזית. 2 גורדון רימר הוא בעצם סוג של וולטר וויט, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו בא לי לצפות שוב בדירק ג'נטלי. נדמה לי שהיא גאלה אצלי את אלייג'ה ווד והסירה ממנו את כתם ההוביט-שכל-הזמן-נראה-בעיקר-סובל. ________ להתלונן על זה שבטלוויזיה או בקולנוע יש חתיכים וחתיכות זה קצת כמו להתלונן על זה שבאולימפיאדה האנשים שריריים. (אבל הארלי1? וצ'רלי? ולוק? וברנרד?) 1 הדמות הכי טובה ביי פאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשצפיתי ב"אבודים" עד כמה שזכור לי אהבתי את הדמויות, אבל לא מאוד-מאוד. בדיעבד ההערכה שלי עוד ירדה. יש סדרות שאני מתגעגע לדמויות, ב"אבודים" לא. הן נראות לי קצת מפלסטיק, עם רקע מפלסטיק וקונפליקטים מפלסטיק, קצת כמו ליהוק ל"אח הגדול". האמת שאין לי סדרת פנטזיה, אפילו במובן הרחב, להצביע עליה כדוגמה חיובית. ב"טווין פיקס" לא צפיתי לצערי, את "דברים מוזרים" אהדתי עוד פחות מאת "אבודים" (מההתחלה בעצם, אבל משכתי שתי עונות למען שלום בית). בספרות כמובן מקובל לסגור דברים יפה, לפחות מהמדגם הקטן שלי, כש"הארי פוטר" הוא דוגמה מופתית במיוחד. זה חייב להיות פחות טוב בטלוויזיה? בגלל המודל הכלכלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי דברים מוזרים לא בליגה של אבודים. ובכלל לא בליגה הלאומית. העונה הראשונה עוד שילבה פאן של אייטיז עם אימה של סטיבן קינג ושחקנים כריזמטיים ברובם. משם זה התדרדר. העלילה צפויה בדרך כלל, המשחק לא אחיד והרבה מאד פתרונות מופרכים. היא עדיין סדרת אימה/נוסטלגיה סבירה, אבל רחוקה מלהיות סדרת מופת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מחפש סדרת פנטזיה (במובן הרחב) להצביע עליה כדוגמה חיובית - אני ממליץ על הילדה1 והמקום הטוב2. 1 הילדה (סדרת טלוויזיה) [ויקיפדיה] 2 המקום הטוב [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוקון: בקישור הראשון למדתי שויקיפדיה העברית כותבת שהסדרה עלתה "בשירות ההזרמה נטפליקס". משהו בתרגום הזה, שלא נתקלתי בו עד כה, צורם לי באוזן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ! מצטרף להמלצה על הילדה שהיא סידרה מקסימה ומלאת הומניזם. You snooze you lose you shoes. כמובן שמדובר בסידרת אנימציה ולכן אני חושב וממליץ לאלו שפחות מתחברים לסדרות אנימציה, להאבק בעצמם ובכל זאת לראות. לא להמתין ל״הגירסה המצולמת״ כי אלו בדרך כלל מוציאות ו/או רומסות את כל הקסם שהיה ביצירה המקורית. אחזור גם על ההמלצה לנסות לראות את שלושת העונות של סידרת האנימציה Avatar - The last airbender. אם תצליחו להלחם בתחושות של ״למה לעזאזל אני צופה בסידרת ילדים של ניקלודיאון? זה לא ילדותי?" ולצפות בסבלנות, תגלו סיפור שלא נופל ברמתו ועומקו מכל רשימת ה״סדרות למבוגרים״ שתוארו למעלה בפתיל. על קצה המזלג, מה הנושאים שהסידרה הזאת נוגעת בהן באופן קצת מפתיע לתוכנית של ניקלודיאון? - רצח עם ופשעי מלחמה - אי סדר חברתי, מאבקי כוח ופוליטיקה - חיים אחרי אובדן ושכול - התמודדות (ומאבקים פנימיים) בשל היותך אזרח או אפילו בן אצולה במשטר דיקטטורי - גזענות והבדלי תרבויות - היתרון בסינתזה של מספר נקודות מבט והשקפות - זהות והתבגרות - סליחה וגאולה - איזון בין האדם לטבע - בחירה חופשית מול גורל הדמות האהובה עלי, דמותו השמחה-עצובה של האב השכול והגנרל בגלות Iroh. חמלה וחכמה, כוח דרך איזון, גאולה אישית והדבר שאני הכי מזדהה איתו - פילוסופיה של חיים פשוטים (עד כמה שרק ניתן). אם רק יותר בני אדם היו עוצרים הכל כדי לשתות תה ולשוחח עם Iroh, ברגעים הנכונים, העולם שלנו היה מקום טוב יותר. ועוד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הסדרה שהוא רוכב על ספק דובון ספק סן ברנרד ענק מעופף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השנים הייתי בטוח שזה נסיון להעביר את העולם של הסרט הנורא של קמרון לאנימציה, בזכותך גיליתי שזה ממש לא, ושזה פנינה אמיתית. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זו אכן זוועה שלשני הדברים הלא קשורים הללו יש שם דומה. אני תמיד אומר שהשם (הרשמי!) של סידרת הסרטים המשעממת (אך מרשימה טכנית) של קמרון זה ״רוקד עם דרדסים (בחלל)״. זו פגישת הפיטצ׳ של סרט ההמשך. החדשות הרעות הן שקמרון מתכנן שסידרת הסרטים המיותרת הזאת תמשיך עד 2031 ותהיה בסה״כ בת חמישה סרטים. האימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רוב הדמויות די סכמטיות, והחיבור הנפשי אליהן הוא לא ברמה שאתה צועק עליהן "אידיוט! מה אתה עושה??" מהכורסה אלא רק מניד בראשך. אבל אלו עדיין דמויות עגולות למדי. חלק יותר (לוק, צ'רלי, הארלי, הקוריאנית) וחלק פחות. הדמות של ליינוס היא מעניינת ולא סכמטית בכלל. יש לה כמה גליצ'ים קטנים של חוסר עקביות פנימי, אבל לא ברמה שתשעה עבורי את השעיית אי האמון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליינוס הוא מהנבלים המוצלחים בתולדות הטלויזיה לטעמי. מעט דמויות שנאתי כך (זה ציון לחיוב) עד וולטר ווייט. דוקא בגלל שהוא מורכב. כשאני חושב על זה בדיעבד - יש בו וייבים קילגרייבים. ולגבי שאר הדמויות - יחסית למקובל היום בז'אנר (נניח דברים מוזרים שהוזכר), הן מורכבות לאין ערוך. אפילו הטייפ קאסטים הקלאסיים (ג'ק) מכילים לא מעט סטיות מהסטנדרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את וולטר ווייט אתה ממש שונא, מה אתה חש כלפי ג’ימי מק’גיל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי לא הספיקותי לחזות בקשת השלמה של עלילותיו, התחלתי עונה אחת כמדומני ואיכשהו לא מעבר לזה. אומרים שכדאי לי לחזור לזה, אולי זה יקרה. חלק מהקטע הפחות חיובי בסדרות ארוכות ועם קשת עלילתית ארוכה, זה ההתחייבות להתחיל בצפייה בהן, כי זה לא ייגמר בכמה ערבים מול המסך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי BCS עולה על BB, אבל אני מודה שההתחלה קצת איטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. ליינוס נבל מאוד מוצלח. הסיפור של הנבל הוא אולי הסיפור הכי חשוב. אגב, אחד הנבלים הכי אידיוטיים בעיני הוא ת'אנוס (בסרט). דמיגוד שלא מבין כלום בדמוגרפיה. דמיגוד דמיקולו. נרדמתי באמצע הסרט (בכל ימי חיי זו היתה רק הפעם השניה שנרדמתי בסרט, וראיתי סרטים גרועים בימי חיי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרטי ת'אנוס הם דוגמה די קיצונית גם בעיניי לחוסר איזון בסדרי גודל בין התקציב והאפקטים לבין הכתיבה החלשה והעצלנית. בכל זאת נהניתי חלקית מהם, אבל ת'אנוס ממש Sucks. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא *חייב* להיות פחות טוב בטלוויזיה. הרי בזמנן היו סדרות שהייתי מחכה בכליון עיניים שבוע לפרק הבא. בדרך כלל זה פחות טוב בטלוויזיה בגלל ריבוי כותבים ובמאים (מה הסיפור שכל פרק מבויים בידי במאי אחר?), אילוצי הפקה שונים ומשונים, והנחיות מהתאגיד. וכן, יש עכשיו הרבה (הרבה) יותר זיבורית בגלל הסטרימינג. כשהיו ערוצים בודדים הדברים שזכו למשבצת שידור היו כאלה שעברו מסננת יותר קפדנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום נזכרתי בהנפילים (סדרת טלוויזיה) [ויקיפדיה]. אני חושב שראיתי רק את העונה הראשונה, והיא היתה מצויינת בעיני. לדעתי היצירה הכי מוצלחת של רובי דואניאס, וסדרת המד"ב הכי טובה בעברית. שם סלחתי להכל בזכות העלילה המרתקת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |