בתשובה להאייל הקוטב, 14/08/25 18:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי החרדים אנחנו אומרים אותו הדבר. לגבי הפריפריאליים אני מסכים (ונראה לי מוסכם על הכל) שאכן דפקו אותם. היי, עדיין דופקים. ההבדל היחיד בינינו הוא שאני מדגיש את הקורבנות כתמה וכמניע המרכזיים של ההוויה שלהם וכתוצאה מכך של דפוסי ההצבעה שלהם. אני לא שופט אותם. לא עמדתי במקומם (למרות שגדלתי בפריפריה גיאוגרפית זו היתה פריפריה של מעמד ביניים וההורים שלי ילידי הארץ). רק אומר מה שאני רואה. מה שכן, נתניהו עשה עבודה טובה בניצול הרגשות שלהם. זה מסביר איך הוא זוכה לאמונם המתמשך בקלפי למרות שהוא ממשיך לדפוק אותם. והכי אירוני זה שמי שמגן עליהם זה בג''צ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
> ׳זה מסביר איך הוא זוכה לאמונם המתמשך בקלפי למרות שהוא ממשיך לדפוק אותם.׳ בהנחה וכ-31% מאוכלוסיית המדינה הם הפריפריאליים החברתיים, בכמה אחוזים /מנדטים נתניהו מקבל את אמונם בקלפי - או בקביעת מעמדו כמתאים לראשות הממשלה- לדעתך/הערכתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להעריך, יש מספרים. בתוצאות הבחירות לפי ישובים אתה רואה שבפריפריה (החברתית בעיקר) 75-80% מצביעים לקואליציה (לצורך הענין ניתן להניח שמצביעי ש"ס ובן גביר בטבריה ונתיבות תומכים בראשות הממשלה של נתניהו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. באם נחזור לתחילת הפתילון, ובאם אלו הם הנתונים, לפיהם, רוב גדול (הגדרת ג׳ימני ל-80%) מהפריפריה החברתית, מצביעים לנתניהו או למפלגות החוסות תחת כהונתו כרה״מ - אז מהי הפלגותה בנינו בעניין טענתי שהמאבק הפוליטי בישראל בעשוריים האחרונים הוא מאבק בין פריפריה לבין המרכז? האם רק אופי האפולוגטיקה העצמית היא זאת שמנתבת מאבקים פוליטיים בישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> ׳היא זאת שמנתבת מאבקים פוליטיים בישראל?׳ - ניסוח אחר : היא זאת שמגדירה את אופי המאבק הפוליטי. ימין-שמאל ; דתי - חילוני ; פריפריה- מרכז, וכו׳ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שאם גם 80% מירושלים מצביעים לנתניהו ועוזריו, וירושלים היא בהגדרה לא פריפריה, זה שובר את אלגוריתם הסיווג שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירושלים נכללת בגדר פריפריה חברתית, כמו שערים אחרות/שכונות גדולות/מקבצי דיור גדולים/במרכז נכללים בפריפריה החברתית. הגדרתה כעיר בירה, לא מקרבת אותה ל׳מרכז׳, גם אם היא במרכז. חיפה היא מרכז, ירושלים היא לא מרכז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נמנע מלשפוט אותם, וכמוהם את ערביי ישראל ואת הפלשתינאים בכלל, כי הם לא הציבור הראשון בעולם שנתקל באפליה או באי-צדק. ההתקרבנות היא עמדה נוחה פסיכולוגית, בהיותה הג'וקר שפוטר את הקורבן מכל אחריות למצבו, ובמידה רבה גם מהצורך לקום ולעשות מעשה לשינוי אותו מצב. אם כל האשמה נעוצה ברשע חיצוני די נוח לצפות ממנו שיתקן את העוולה. הבעיה היחידה היא שהגישה הזאת כמעט מבטיחה את המשך קיומו של המצב, או לפחות מקטינה מאד את הסיכוי לשינוי1. אז כל עוד אנשי שדרות ממשיכים להצביע לנתניהו, ערביי ישראל לא מצביעים בהמוניהם למפלגות שרוצות להשתלב במדינה ומצטרפים לתנועות שרוצות לקדם גם את האינטרסים שלהם, והפלשתינאים ממשיכים להטיל את כל האשמה מהנכבה ועד היום על ישראל, האמפטיה שלי כלפיהם לא משהו. אפשר לטעון שבכך גם אני אוחז מטעמי נוחות בהשקפה שפוטרת אותי מאחריות, ואולי זה נכון; בכל אופן, כשעבר חוק הלאום ובהפגנות נגד ההפיכה המשטרית לא ראיתי ערבים2 למרות שהם המגזר שייפגע הכי הרבה, כך שמצפוני די שקט בעניינם. אם אין אתה לך, מי לך? בטח לא אני. __________ 1- אני לא חושב שיש צורך להצביע על גישות אלטרנטיביות שהצליחו להשיג משהו, מהצבעת נשים ועד ביטול אפליה ממוסדת נגד השחורים בארה"ב. בהקשר הזה יש לי כמה מחשבות על עם ישראל לדורותיו, אבל די נמאס לי לנבוח ביער כשאף אחד לא שומע (אני מודה: יצירת המופת שלי שעברה בשתיקה רועמת עשתה לי משהו; כמעט חתכתי את האוזן). 2- אבל כן ראיתי דוכן של אנשים שקוראים לדו-קיום עם שלטים בעברית ובערבית, מה שגרם לי לגחך עד שפעם אחת לא התאפקתי ושאלתי מישהו בדוכן ההוא כמה קוראי ערבית לדעתו נמצאים בקהל. התשובה היתה שהשלטים והפמפלטים אינם מיועדים דווקא להפגנה הזאת (קשיי תקציב מן הסתם), אבל על השאלה איזה דו-קיום הוא מעודד אם אין לידו אף אחד מהצד השני שמניף איתו את השלטים הוא כבר לא היה מעוניין - או מסוגל - לענות, ונפנף אותי באיזו אמירה סתמית שניתן לסכם אותה ב"תפסיק לנדנד, אתה לא מוכרח להסכים איתי". אז הפסקתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה המקום גם להזכיר שהם הפילו את ממשלת בנט לפיד. גול עצמי שקשה להגזים בחומרת תוצאותיו לגבי המגזר שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״אפשר לטעון שבכך גם אני אוחז מטעמי נוחות בהשקפה שפוטרת אותי מאחריות, <מוגדש ואולי> זה נכון״ אני מתקשה לחשוב על עולם בו זה לא נכון. אם יש משהו שמאפיין את הסכסוך במזרח התיכון הוא שכל השחקנים רואים את עצמם כקורבן ואף שחקן לא מוכן לעשות כלום מלבד לדפוק על החזה של שאר השחקנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה אני הולך להפגנות עם חולצה שכתוב עליה גם בערבית (זו הסגולה, של ''עומדים ביחד''). אני די בטוח שחלק מהסגולים בהפגנה בחיפה הם ערבים - חלק די קטן. בכל מקרה, אני מספר לעצמי שהשלטים והחולצות האלו לפחות מזמינים ערבים להצטרף. (בנוגע להשתתפות ערבים בהפגנות - אני חושב שבמידה מסוימת הם במלכוד, שהשתתפות שלהם בהפגנות, לפחות מזוהים כערבים, עלולה להזיק למחאה ולהם. נדמה לי שהנהגת המחאה אפילו רמזה לכך בהזדמנויות שונות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו אם נניח שזה נכון, מה מונע מהדרוזים לצאת להפגנות שאינן קשורות אליהם ישירות (כמו בבית ג'אן בשעתו)? ומה מנע מהערבים למחות נגד חוק הלאום בשעתו? ר"ל תירוצים תמיד יש בשפע, ואותי באמת לא צריך ללמד את זה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |