בתשובה לדב אנשלוביץ, 27/10/25 8:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איזה כף זה לחיות בתיבת התהודה של ערוץ 14! אני הנחתי מראש שלא יהיה אפשר לשכנע אותך שגדעון סער (השופר שפרש את גרסת הBB שתארת באופן המפורט והמוסמך ביותר) משקר. הצעתי לך משהו הרבה פחות מזה: הצעתי להסכים שיש כאן כמה גרסאות/נאראטיבים של האירוע. הדבר הבעייתי הוא שאתה ראית את התכנית 60 דקות של רשת CBS (אני לא). שם ספרו ויתקוף וקושנר גרסה קצת שונה (סיפרו על הדיונים עם BB כדי להחתים אותו על המסמך שהכינו) ועדיין אינך מוכן אפילו להודות שקיימת עוד גרסה מלבד הגרסה של רוה"מ שלך. הדבר העוד יותר משעשע הוא ששר הספורט מיקי זוהר חזר על גרסה שיותר דומה לגרסת 60 דקות מאשר לגרסת סער. או שלא הספיקו לעדכן אותו בדף המסרים או שהשמזמז הזה טיפש מכדי להבין את מה שהוא צריך להגיד. ממה שהבנתי, חלק נכבד מן הימים הספורים שבהם BB "תכנן" את מסמך העקרונות הלכו על ניסוח הנוסח המיוחד של כתב ההתנצלות לאמיר של קטאר (לא לחינם BB הקריא את ההתנצלות מן הכתב אל הטלפון, כאשר רוביו וקושנר משגיחים שהוא לא "מפספס" משהו). והכי חשוב: המזה"ת בזמננו משחק את התפקיד ששיחק הבלקן עד 1914. בפרט האוטובוס הזה של ישראל-פלשתין לא מגיע אף פעם לשום מקום טוב. על כל הסכם במזה"ת חל הכלל של "את הכסף סופרים במדרגות", אלא שבמזה"ת כמעט אפפעם לא מגיעים למדרגות. הסכמים מתגלים במזה"ת כחסרי ערך בתוך שבועות או אפילו ימים. לעומת זאת צריך לחכות עשרות שנים כדי להיות בטוח שהסכם כזה או אחר היה טוב. לא הייתי מזדרז לחגוג את ההצלחות הגדולות של מסמך 20-21 הנקודות. לישראלים יש איזה נקןדת קיצון ואידיאה פיקס בנושא של בני ערובה. מבחינת רבים בישראל עצם ההחזרה של 20 חטופים היא עולם ומלואו וכל השאר משני. ברמה של פוליטיקה אזורית, 20 חטופים זה כלום ושומדבר. מה זה באמת 20 בני אדם לעומת 100,000 ההרוגים האחרים (אלפיים מתוכם ישראלים). בתוך כלום זמן הערבים יחפשו בני ערובה אחרים וכל הסיפור יתחיל מחדש. קו כזה או אחר בשטח זה בערך באותה חשיבות. החלקים היותר מעניינים בהסכם הם הסעיפים האחרים, שבהעדר משהו חתום אחר, הם מפת הדרכים היחידה להסדר ישראלי פלשתיני. הבעיה איתם היא, שהם ברובם עקרונות כלליים הכתובים על הקרח. קשה כרגע לדעת אם יש בהם משהו מעבר למילים פורחות באויר כמו ציפורים. מציע לכולנו להימנע מהצהרות על הישגים אדירים, בין אם מדובר בBB או בטראמפ. ימים יגידו מה יעלה מן ההסכם הזה. טראמפ ככל הזכור לי, מעולם לא הצטיין בהישגים לטווח ארוך. זה היה נכון לפני 5 שנים וזה נכון גם עכשיו. אמריקה עדיין אינה גדולה יותר ממה שהיתה בימי אובמה או ביידן. מה שבטוח הוא שיש לה הרבה פחות בני ברית (ע"ע מדינות דר-מז אסיה, אוקראינה, האיחוד האירופי, ברזיל, מקסיקו, קנדה). אני לכל הפחות, איני באופוריה של פעמי המשיח. אני שמחמעל ההסכם, מפני שזה ההסכם היחיד שישנו. האלטרנטיבה היא מלחמה שאפפעם לא די לה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |