בתשובה לדב אנשלוביץ, 01/11/25 7:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי איך שנראים הדברים כרגע הפצרית כנראה התאבדה. ייתכן שלו היועצת המשפטית הייתה מאשרת את בקשת המשטרה לעצרה היא הייתה נמצאת עדיין בחיים. ואני מקווה שהאירוע הטרגי לא יעצור ולא ימנע את חיפוש האמת בפרשה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וברגע זה העסק מתהפך. יש הודעה של המשטרה שהפצרית אותרה בריאה ושלימה. אני נאנח אנחת רווחה (בין אם תאמינו או לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ינון מגל מצייץ : "אפשר להמשיך בלינץ"'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקור """ ההסתה שקדמה להיעדרות: בשעות האחרונות נערכו חיפושים נרחבים במטרה לאתר את הפרקליטה הצבאית הראשית היוצאת, אלופה יפעת תומר ירושלמי, אחרי שמשפחתה דיווחה למשטרה על היעדרותה - עד שיצרה קשר עם בעלה. לאירוע קדמה הסתה פרועה נגד הפצ"רית ברחבי הרשתות החברתיות, וגם מצד שרים וחברי כנסת. """ הפרטים בכתבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי כבר במקרה של ההסתה הפרועה במקרה של אפרים ברכה זצ״ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במקרה של ברכה הטלפון שלו נעלם ולא נמצא עד היום. למות ולא למסור את הטלפון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין לך ומודה לך שאתה כותב על אנחת הרווחה. אנחנו בשפל בו צדדים שונים כבר לא חלוקים על מטרות או דרך אלא מייחלים למות האחר. אני מקווה שנצליח להתרומם מכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שבצד שלי מישהו מייחל היום למותו של מישהו מהצד שממול. אבל בצד שממול כבר ראינו גם ניסיון רצח, ובעיני ניסיון רצח הוא מתועב בדיוק בדיוק כמו רצח כי יכולת כשלעצמה אינה בהכרח תכונה רעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיכנס לפורום רוטר ותראה עשרות תגובות ברמה היומיומית שמאחלות מוות בייסורים ליועמ"שית, למשפחות החטופים, לחטופים עצמם, לשקמה ברסלר, לרונן בר, ועוד ועוד. כולל ינון מגל שצייץ אתמול אחרי שהתברר שהפצ"רית עדיין בחיים "אפשר להמשיך בלינץ' ". הקישור גם מספק עשרות תגובות שקוראות לקפד את ראשה של הפצ"רית, אז הבה נפסיק להיתמם. מייחלים היום, איחלו אתמול ויאחלו גם מחר מהצד שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי אמש תגובה זו, הייתה בי בצד כל הכעס על הפצרית בשל מעשיה, גם איזו תחושת רחמים והבנה לאדם הנמצא במצוקה. היום, כשמסתבר, וגם כפי שהמשטרה סוברת, אירוע ה"התאבדות" היה אך משחק ומסווה להעלמת מכשיר הטלפון הנייד שלה, הרגש הזה נעלם לגמרי מתוכי. כשמדווחים על כך שהיא יושבת עכשיו בתא מבודד בנווה תרצה, אני נזכר בקטע מהשיר של ג'ורג' ברסאנס (בתרגום דן אלמגור ובבצוע יוסי בנאי), שבו השופט משמיע אנקה בדומה לאיש ששלח בבוקר לגרדום. ומעבר לתחושות, אני שואל את עצמי איזו סיבה הייתה לפצרית להעלים את הטלפון שלה? הרי היא כבר הודתה במעשה, והודאתה לא באה בצד לחץ ועינויים במרתפי השב"כ או המשטרה. האם לא רק על עכוזיהם של המפלצות הכלואות בשדה תימן היא שומרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר הוא כמובן "זהירות הגורילה" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים מסתבר שה"נאנס" שוחרר לעזה ביום שבו סיפר הרמטכ"ל למְאֵרָה אם הגנב על ה"פצצה" שנפלה. מסתבר שכרגע אין לנו עד מרכזי ואין גם המכשיר הנייד של הפצרית, שנעלם בנסיבות מוזרות אחרי שיחה של הפצרית עם המְאֵרָה אם הגנב. נראה לי שכל עוד הגברת הזאת לא יושבת בנוה תרצה יחד עם הפצרית באותו תא או בתא סמוך, אתחיל כאן סדרה של תזכורות חודשית בדבר רקבון ושחיתות המערכת כפי שנהגתי עד כה. עושה רושם שזה הרבה יותר מסריח ממה שהורגש עם התפוצצות הפרשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לדעתך עשתה היועמ"שית? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |