בתשובה לדב אנשלוביץ, 02/11/25 18:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשכתבתי אמש תגובה זו, הייתה בי בצד כל הכעס על הפצרית בשל מעשיה, גם איזו תחושת רחמים והבנה לאדם הנמצא במצוקה. היום, כשמסתבר, וגם כפי שהמשטרה סוברת, אירוע ה"התאבדות" היה אך משחק ומסווה להעלמת מכשיר הטלפון הנייד שלה, הרגש הזה נעלם לגמרי מתוכי. כשמדווחים על כך שהיא יושבת עכשיו בתא מבודד בנווה תרצה, אני נזכר בקטע מהשיר של ג'ורג' ברסאנס (בתרגום דן אלמגור ובבצוע יוסי בנאי), שבו השופט משמיע אנקה בדומה לאיש ששלח בבוקר לגרדום. ומעבר לתחושות, אני שואל את עצמי איזו סיבה הייתה לפצרית להעלים את הטלפון שלה? הרי היא כבר הודתה במעשה, והודאתה לא באה בצד לחץ ועינויים במרתפי השב"כ או המשטרה. האם לא רק על עכוזיהם של המפלצות הכלואות בשדה תימן היא שומרת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השיר הוא כמובן "זהירות הגורילה" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים מסתבר שה"נאנס" שוחרר לעזה ביום שבו סיפר הרמטכ"ל למְאֵרָה אם הגנב על ה"פצצה" שנפלה. מסתבר שכרגע אין לנו עד מרכזי ואין גם המכשיר הנייד של הפצרית, שנעלם בנסיבות מוזרות אחרי שיחה של הפצרית עם המְאֵרָה אם הגנב. נראה לי שכל עוד הגברת הזאת לא יושבת בנוה תרצה יחד עם הפצרית באותו תא או בתא סמוך, אתחיל כאן סדרה של תזכורות חודשית בדבר רקבון ושחיתות המערכת כפי שנהגתי עד כה. עושה רושם שזה הרבה יותר מסריח ממה שהורגש עם התפוצצות הפרשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לדעתך עשתה היועמ"שית? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |