 |
אתה מצדד בעריכה שתנפה עבורך את הסיפורים הרעים מהטובים. עפ"י איזה שיפוט ערכי עורך מוזיקלי אמור לנפות עבורי את הלהקות הרעות מהטובות כשיש אין סוף זרמים מוזיקליים, חלקם לא מסחריים בעליל?! בגלל עורכים כאלה קמו בשנות השבעים חברות אינדי קטנות שנתנו לאמנים לא מסחריים אפשרות להדפיס תקליטים. בגלל העריכה שבחרה את החומר הטוב, להקות נפלאות הדפיסו באינדי, בלי תקציבים, בלי פרסום וקידום מכירות.
מה אסף אומר לך - אולפני הקלטה יש היום כמו זבל. אמן משלם כמה מאות שקלים ועומד לרשותו ציוד הקלטה איכותי. הוא מקליט שיר, מעלה אותו לרשת לאתר שאסף ציין ושלא הכרתי עד היום (תודה!), ושם הציבור שופט את השיר, לא עורכים מוזיקליים מאובנים, ולא סוחרים שמחפשים ביצי זהב ולא אמנים. רק לפני שבוע טענת שהציבור רצה את פרס ומי אלו חברי הכנסת שישמשו מסננת, והיום אתה טוען ההפך, שהעורכים יחליטו עבור הציבור מה טוב ומה רע. אם היית חושב קצת יותר, היית מציע מנגנון ניקוד ומיון על ידי הציבור, שהיה מבליט עבורך את הסיפורים הטובים, ולא נותן הכל בידי איזה עורך על שיעצב את הטעם הספרותי שלך לפי שלו.
פתרון המוזיקה באתר לשיפוט הציבור הוא מודל נפלא. זה מקצץ לאפס את הבזבוז על חברות התקליטים, נותן לצרכנים ולאמנים את כל מה שהם צריכים, בלי מתווך שגזל את רוב הרווח. אמן מקבל על כל דיסק פרוטות. את רוב הרווח לוקחים חברות ההקלטה, האמרגנים, מפיקים, מייצגים, פרסום, חנויות מכירה ועוד. דחפו את האמנים להפגין נגד גניבת כספם בציניות, כמו שעושים תמיד. גם התעשיינים שמתנגדים לחוק שכר מינימום 1000 דולר לא אומרים שהנשים שלהם לא תוכלנה לטוס 19 פעם בחודש לפאריז, אלא שיהיו יותר מובטלים בערי הפיתוח. גם חברות ההפקה לא אומרות שסוני ווורנר ירוויחו פחות כמה מאות מליוני דולרים בשנה, אלא שהאמנים המסכנים יידפקו ויעבדו בחינם ולכן יפסיקו לשיר. כאילו שהשירה תלויה בכסף, וכאילו שואן גוך ראה לירה מהאמנות שלו. אמנות לא תלויה בכסף, היא התקיימה ותתקיים במחיר אפס - כי מה שאסף אמר נכון - ההכנסות יבואו ממקום אחר.
אתה מעיד על עצמך שאתה לא קונה מרצ'נדייז. כאילו שאני קונה. אבל אני ואתה לא מחזיקים פרומיל של פרומיל מהכנסות חברות התקליטים, למרות שיש לנו מאות דיסקים בבית. מי שמחזיק אותם הן המעריצות של בריטני ספירס, שכל יום רצות וקונות איזה קישקוש אחר של הזמרת. אתה סתם עונש בשבילם, כי אתה (אני מרשה לעצמי לנחש) צורך מוזיקה לא רווחית. ככה אני לפחות. רוב הדיסקים שקניתי הם מסוג אלה שבקושי חברות ההקלטה יוצאות מהם מאוזנות. השוק בעולם הוא שוק של להיטים - היום ספירס, מחר ג'קסון, מחרתיים הביטלס החדשים. ובשוק הזה המרצ'נדייז והתוספות מכניסים הון עתק, ממנו הזמרים יכולים להתפרנס בכבוד.
ומה יעשו הזמרים הקטנים, שהכנסות מהדיסקים הן משמעותיות עבורם? אני לא מקבל את מה שאסף אמר, שהם יצטרכו לבנות לעצמם ערך. יכולת לבנות ערך היא מוגבלת ותלויה בקהל היעד. אבל אף אחד גם לא אמר שמכירת הדיסקים תיעלם מהעולם. היא תקטן משמעותית, נכון, אבל עדיין נלך להופעות, עדיין ישלמו על הופעות בטלויזיה, עדיין יש במות ביום העצמאות. זה לא סוף העולם עבורם. אפשר גם להבטיח להם תשלום מינימום מאתר שאליו הם יתקשרו כדי להעלות מוזיקה. האתרים האלה יחליפו את חברות התקליטים, וזמר יקבל משכורת תמורת חוזה בלעדיות - שהוא יעלה מוזיקה רק לשם. אפשר גם להציע לו תשלום על כל שיר, ולממן את זה מפרסומות וחסויות, או לשלם לו לפי מספר ההשמעות/ההורדות.
כל ויכוח בעניין הוא מיותר, משום שהמגמה כבר נקבעה - תהיה מוזיקה חופשית ברשת. כל מה שנשאר זה להחליט אם משנים את הגישה, או נלחמים בטחנות רוח. אי אפשר לעצור את המגמה משום שהיא כבר עברה מזמן את נקודת האל-חזור. יסגרו את נפסטר, ואפילו את כל שאר התוכנות, אז נחזור להוריד קבצי מפ3 בזיפ מגיאוסיטיז, כי הם מוחקים קבצי מפ3 וצריך להחביא אותם בזיפים. זה בכלל לא משנה.
לכן כל הדיון ב"מחירי הדיסקים סיבה או מסובב" הוא תפל לנושא - מה יהיה מכאן והלאה. יש לי דיעה על מחירי הדיסקים, אבל זה מיותר. מה זה רלבנטי כשכבר נקבע כמו שאסף אחר שאולי מחיר הדיסק הוא 70 ש"ח, אבל המחיר האמיתי שלו הוא 0 למי שרוצה? ההתלבטות היא בין 70 ל-0 ולא בין 70 ל-40, וכל דיון אם מחיר גבוה או נמוך יעלה את המכירות הוא תפל, כי אין פה שאלה של מחיר בכלל, אלא שאלה של הסתגלות למחיר אפס. מי שלא יסתגל ויצא לחפש פתרונות חדשים להתפרנס מאמנות, לא ישרוד. מי שיגמיש את המחשבה, יגלה מהר מאוד שלא רק שהוא לא יפסיד, אלא שהנגישות שלו לקהל היא הרבה יותר גדולה מאשר בעבר, והחשיפה שלו חוצה גבולות ותרבויות. וזה יכסה בקלות על ההפסד ממכירת דיסקים בחנויות.
ולראיה - ראה אותך (ואותי). מי היה נותן לנו לערוך מגזין בממסד העיתונות הישן? מי היה נותן לי לכתוב? מי היה מפרסם אותך אם זה היה תלוי בעורך שקובע מה הציבור רוצה לקרוא? המודל האינטרנטי אומר שהציבור קובע, לא העורכים. וכך זה בכל תחומי התוכן - ספרים, מאמרים, שירים וכד'. ואין שום סיבה שהמוזיקה תהיה שונה. כולם מתייצבים על מחיר אפס, מהעיתון האדיר ביותר עד המגזין הנידח ביותר, כשהציבור קובע מי הפופולרי ביותר, וההכנסות באות מפס הפרסומת שבראש הדף. כך יהיה גם עם הזמרים, ומי שלא יבין את זה, שילך לקיבוץ כבר היום.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש