 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מתקשה להבין מדוע לא הוריד הנגיד את הריבית רק **לאחר** שהממשלה תעמוד בהתחייבויותיה בהסכם? על פניו זה נראה ממש לא סביר. הרי לממשלה הרבה יותר קשה לבצע את ההסכם בינה לבין הנגיד, ולעומתה, הנגיד הוא עצמאי לחלוטין בעניין הריבית ויכל להורידה בכל עת. מה שקרה בפועל הוא שהנגיד הוריד את הריבית ואז ציפה שהממשלה תעשה את שלה. כצפוי, רבים לא האמינו, ובטח אף אחד לא *ידע* מה יקרה, החלו המהלכים הפוליטים המתמשכים והמתמוססים, שאף אחד לא האמין ולא יכול היה לנחש איך זה יגמר. הפואנטה היא, שהתגובה של המשק למהלך כזה - שהנגיד מחכה לממשלה - היא באמת צפויה לחלוטין. כל מקבלי ההחלטות הרלבנטים, כולל בממשלה והנגיד עצמו, הם אנשים מקצוענים, מן הסתם ידעו *בוודאות* שזה מה שהולך לקרות. השאלה הנשאלת היא, מדוע לא עשו את ההיפך: קודם שהממשלה תגמור את המלחמות שלה, תעביר את כל הקיצוצים הדרושים, תעשה רפורמה במיסים וכו', ולאחר שהממשלה תהיה מוכנה, ותגמור את המלחמה עם אחרון המחוקקים, רק אז יחייך הנגיד ויוריד בשלווה את הריבית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בגלל עצמאותו של הנגיד, אי אפשר היה לסגור שום עסקה שמבוססת על הורדה עתידית של הריבית, כי תמיד היתה אפשרות שגם לאחר קיום כל התנאים ע"י הממשלה יקרה משהו שיגרום לנגיד לא לעמוד בהסכם. על גורמים פוליטיים אפשר, בתיאוריה, ללחוץ באמצעים פוליטיים שיכבדו הסכם עליו הם חתמו (אני מתנצל על הנאיביות, הכל *בתיאוריה*), בעוד הנגיד כפוף רק לשיקולים כלכליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לנגיד היתה נכונות להוריד את הריבית מראש, קל וחומר שהיתה לו נכונות לעשות זאת בדיעבד, לא? האם ישנם מי שחושבים שפעולה בסדר הפוך, כפי שתיארתי, לא היתה מונעת או מפחיתה את ערעור היציבות? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |