 |
|
 |
||
|
||||
 |
משהו ממה שכתב השופט רוזן, לגבי התערבות הנחקר בחקירתו, שנראה לי ששווה התייחסות (מתוך הכתבה ב YNET): האזרח והחקירה השופט התייחס באריכות גם לשאלה העקרונית האם אזרח היודע על חקירה משטרה המתקיימת בעניינו "חייב לשקוט על מקומו ולא לעשות דבר לעצמו". וכך הוא כותב: "חקירת המשטרה אינה הליך מקודש. לא מדובר במעין צו טבעי עליון, הליך נעלה ורם שהכל מצווים בשתיקה רועמת סביבו... האזרח אינו יודע מה החוקרים מבקשים לדעת וממילא אינו יודע מה היא התלונה ומה החשדות שהתעוררו בעינו. על פי גישת התביעה, אב אסור בשיחה עם בנו לאחר שהבן זומן לחקירהו. הדעת אינה נותנת כי אסור על אזרח לקיים שיג ושיח בכל נושא שעלול לגעת באופן כלשהו בחקירה עליה שמע בצורה מעורפלת או אחרת בדרך שמועה... אין זה מן המידה לדרוש מאזרח להפקיר את הגנתו ולהותירה לחוקרי המשטרה בלבד. זאת לתקופה ממושכת הנמשכת לעתים שבועות, חודשים ארוכים ושנים. אין כל רע ברצונו ללמוד על חקירתו, כדי שיוכל לסייע לדידו לחקירה ולגילוי האמת בעניינו". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אתה צודק... השופט רוזן שדווקא היה אחד מהחביבים עלי הוציא תחת ידו כתב איוולת. "...לדרוש מאזרח להפקיר את הגנתו ולהותירה לחוקרי משטרה.." - חוקרי המשטרה אינם אחראים על הגנתו המשפטית של החשוד לשם כך יש עורך דין. אם אזרח נתקף דאגה משום שהוא חש שמתנהלת נגדו חקירה הוא רשאי ואף צריך לפנות לעורך דינו, האחרון יספק יעוץ לאזרח מה בכוחו לעשות במסגרת החוק על מנת להגן על עצמו. "אין כל רע ברצונו ללמוד על חקירתו..." - יפשפש השופט הנכבד בזכרונו וימצא כמה תיקים גדולים נתקלו בקשיים וחלקם אף נסגר בשנים 98-02 לאחר שהחשוד הנכבד פשוט רצה ללמוד על חקירתו, שלח אבא או אח שיבררו מי הם העדים ופשוט מתוך סקרנות תמימה אך עזה דאג שמשפחתו החמה והאוהבת תדאג להשתיקם. שכח כבוד השופט שלא מדובר כאן בחשוד שניסה מתוך סקרנות או כוונה רעה לברר על חקירתו אלא על פוליטיקאי שמסר מידע לחשוד. על החשוד הצדיק לא צריך להכביר במילים אך יש לתת את הדעת לצורה בה השיג הפוליטיקאי את המידע - תוך כדי שהוא מנצל לרעה את כוחו ומוסר מידע שלא כחוק לעבריין. לא שאני כועס על קהלני, עם תרבות השחיתות שצמחה כאן בעשרים השנים האחרונות המעשה של קהלני מחוויר לעומת שחל או פוליטיקאים אחרים, חוץ מזה מדובר בקהלני והוא בקושי מצליח לשרוך את נעליו. מה שמרגיז אותי שבתיק כל כך פשוט שיש לו גם ערך ציבורי מצליח השופט להסיט את הדיון למחוזות פילוסופיים אשר אין להם ולא נגיעה למהות העבירה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |