בתשובה למאור גרינברג, 14/08/02 13:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, מערכת הבטחון לא מדברת על מלחמה גרעינית, בהקשר הזה, אלא על תקלה (מכוונת או לא) במתקן גרעיני שתביא לפיזור נשורת גרעינית. בישראל יש לפחות 2 מתקנים גרעיניים. הגדול שבהם מוקם באזור דליל-אוכלוסיה, והדבר מצמצם את הפגיעה במעגל הקרוב והמיידי (בו נמצאים גם נפגעי הקרינה). מניעת 1/6 מהתמותה במעגלים הרחוקים יותר (שמהווים את רוב האוכלוסיה שבסיכון) אינה זניחה כלל ועיקר. אינני יודע מהם הנזקים ה"תורשתיים" במעגל זה, אולם לא הייתי מזדרז לקבוע שהם מ"הנזקים החמורים" במקרה של אוכלוסיה בלתי-מוגנת (במילים אחרות: קישור?). מכאן, שגם לפי נתוניך (אגב, "בלוטת התריס"), נטילת יוד מקטינה באופן משמעותי את הסיכון למרבית האוכלוסיה, בתרחישים הסבירים, והיא לא מהווה "זריית חול בעיניים" יותר מהפלרת מי-השתייה או כריות-אוויר בדלת-המכונית, למשל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחפש בקישור הבא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכבד את הדקדקנות והדיוק שלך, אבל לדעתי בחלוקת הגלולות יש כוונות נוספות מעבר למוצהר, ולזאת כיוונתי מלכתחילה. חלוקת גלולות נגד סרטן, נגד שישית ממקרי הסרטן, תוך התעלמות מכל שאר נזקי קרינה, נשורת או פיצוצים, היא אינה אקט שניתן להסביר באופן רציונלי קר, כרצון להקטין את מספר הנפגעים. במיליוני הדולרים שעולות מיליוני הגלולות (המשתמש יצטרך לקחת הרבה יותר מגלולה אחת לאורך חודש) אפשר לערוך עוד תחקיר בטחוני, לשכור עוד כמה מאבטחים, להתקין עוד כמה טרמינלים של סיסמאות ולבנות עוד קליפת בטון, וכך להקטין את הסיכון אל הרבה פחות מחמש שישיות (או יותר נכון, חמש שישיות כפול היחס של מקרי המוות מסרטן דווקא) וגם להקטין את האבטלה באותה מכה. מה גם שבמקרה זה אין טעם בחישובי תוחלת - הקטנת הסיכון חשובה בהרבה מהקטנת הנזק. אני לא חסיד של בלבן, כי אני מאמין שהתורה שלו דורשת יותר מדי אינטליגנציה ויותר מדי נתונים - אני מעדיף תורה שניזונה מחוסר אינטליגנציה וחוסר נתונים (והוכחתי בעצמי לפני כמה מלבנים שגם בחורים עם אינטליגנציה סבירה וידע סביר סובלים מחוסר אינטליגנציה וחוסר נתונים). לכן, הפרספקטיבה שלי מכתיבה לי את האמונה שיש כאן אקט חלמאי, שהוא תוצאה של שיקולים אחרים לגמרי מאלו שאתה מציג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, סתם כותרת פרובוקטיבית. אני מסכים איתך שבפרסום ההחלטה להוסיף את הכמוסות לערכת המגן, כמו גם בעצם ההחלטה, יש כוונות נוספות מעבר למוצהר. בקווים כלליים, זו כנראה חזרה על מה שדוד לוי עשה ב- 1990 כשלחץ שיחלקו את הערכות לאוכלוסיה מראש. הבעיה שלי עם ההסבר הזה הוא שעד עצם היום הזה אינני מבין את כל המשמעויות של ההחלטה ההיא, וממילא לא את המסקנות הע"ביות/גרינברגיות הנובעות מכך. אז אני אומר: זה דומה, אבל אני לא יודע מה זה. אני נאלץ שוב למחות על "התעלמות מכל שאר נזקי...", כיוון שאני טוען שהכמוסות הן נדבך אחד מני רבים בהבטחת שלום האוכלוסיה. אגב, לעניין מיליוני הדולרים שהן עולות, קח בחשבון שממילא יש למדינה מלאי כמוסות, בדיוק כמו במקרה של ערכות האב"כ. גם לא הומלץ כאן על מבצע לוגיסטי יקר של חלוקת כמוסות, אלא בסך הכל על טפטופן מהמחסנים לאוכלוסיה במסגרת המתכונת שכבר נקבעה ב- 1990, ויש לגביה כבר די והותר נתונים, של תחזוק ערכות-מגן הנמצאות בידי האזרחים. אחד היתרונות הוא הרבה פחות פאניקה, הפתעות ועומסים במעבר למצב חירום. ובכלל – מבחינת הכסף ומה אפשר לעשות בו, זו בדיוק שאלת "החץ – כן או לא?" או "פצצה גרעינית בסלון – טוב או רע?". לסיכום, לא התיימרתי לדעת מה הם השיקולים מאחורי ההחלטות ולא להצדיק אותם. ביקשתי לציין את המשמעויות המעשיות האפשריות ולחדד את מהות הביקורת שלך, ואני חושב שהצלחנו בכך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |