 |
אבל הרגע הזה נראה לי שיבוא בזמן הזקנה, כאשר אתה חי בתוך מבול של פטירות.
בכל מקרה, אני בהחלט מסכים. הדמיון אינו יוצר יש מאין.
נניח שאני אומר לך שאני גר בדירת שלושה חדרים. ישר, מיידית, אתה מדמיין דירה שאתה מכיר. אין יש מאין, כל יש נבנה על יש.
לגבי מה שאנו מרגישים כשרואים סרט על ספר - פשוט מאוד. הבמאי בונה את מראה הדמות על ה"יש" שלו ולא על היש שלך ולכן היא שונה. ואולי התכונה המצייגת שלה שונה בעיניו וגם כי: פשוט מאוד, הוא מחוייב ליצור דמות שלמה ולך לנגד עיניך אין דמות שלמה ולכן ההבדל ותחושת הזרות.
אתה מוסיף טענה על שלי: אני טענתי כי מקור תחושת המציאות הוא בתכונה המייצגת של הדמות ואילו אתה מוסיף מאפיין נוסף שלה: הידע הפנימי שלנו. נראה לי שהשניים בהחלט מספיקים כדי ליצור איזה יציר דמיון שאינו תמונה מלאה.
דרך אגב, זוהי הסיבה שאיני מסוגל לקרוא ספרות ישראלית עכשווית: כל שם יזכיר לי מישהו שאני מכיר וכל ציון של רחוב או מקום יזכיר לי כיצד נראה המקום הזה בעיניי. כך גם עלולות להיווצר סתירות בין מה שנוצר בדמיוני למה שקורה בספר וזה מהווה בעיה, אבל מעבר לכך: הסיפור מאבד את הקסם שלו! הוא נעשה קרוב, כאן ועכשיו, וזה הדבר שבדיוק אני לא מחפש בספרות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש