בתשובה לדובי קננגיסר, 19/09/02 16:18
עקדת יצחק 92896
לא,אני לא אמרתי שום דבר על משפט ועל פרשנות. הבאתי ציטוט מתוך הטקסט עצמו. המילה ''ואהבת'' יורדת, אין על כך ויכוח.

התורה דוקא כן רואה באברהם מופת,העניין הוא שמדובר (בפרשנות המקובלת) באנשים, והתורה לא מתעלמת ממעלות רשעים או חטאי צדיקים, והבאת דוגמאות לכך בעצמך.

אני לא יודעת מהי ''פרשנות מקובלת'' כשמדובר בדרש. התנ''ך הוא טקסט מפליא, עמוס סימבולים וצורות ספרותיות מרתקות כמו גם סיפורים אנושיים מצמררים. אני מכירה פרשנות לפיה אברהם צלח את הנסיון, והיא ''מקובלת'' במובן שהיא הנלמדת בבתי הספר היסודיים, מטעמי פשטנות המותאמת לגיל ומטעמים נוספים. אני מכירה גם פרשנות הפוכה. בכל מקרה, העקדה איננה ''כתם'' בדברי ימי אברהם אבינו, אבל היא בפירוש נקודת דרך, סיפור עצוב ובעל ערך להבנת אברהם האיש. אגב, לאחר העקידה מתה שרה אשת אברהם- אפשר לנתח מעשרות זוויות את שאלת האמונה וההקרב האישית, רווח והפסד בעולם הזה ובעולם הבא, חובת הורה מול חובה דתית, גבולות האמונה וכיו''ב.
עקדת יצחק 92907
מה גורסת הפרשנות ה"הפוכה"?
האם אין בכך שהתורה רומזת כי במעשה העקדה אברהם הפסיק לאהוב את בנו (או הוכיח שהוא אינו אוהב אותו - גם כך אפשר לפרש זאת), משום הטלת כתם באברהם? לא כתם במובן הפיכתו לדמות שלילית, אלא במובן הפיכתו לאדם שאינו מושלם, ושסובל מנקודות בעיתיות באישיותו (פנאטיות, למשל).
עקדת יצחק 92917
עד כמה שזכור לי (ולמדתי את זה מזמן, אם זה מעניין אותך אני אלך לקרוא שוב) יש מפרש שמציין לא שאברהם נכשל כשלון חרוץ בנסיון, אלא שהיה עליו לנחש את הסוף מראש ולא לפחד או משהו כזה. ויש עוד פרשן, שלא סופר את העקידה כנסיון אלא מונה אחרת את עשרת הנסיונות. בכל מקרה אף אחד לא מזדעק שאברהם חוטא גמור.

אם אתה שואל אותי, לפרשנותי האישית והבלתי מחייבת, הפסוק שם, על הר המוריה ,מתאר משבר נפשי גדול אצל אברהם וגם אצל יצחק. לפעמים הורים מאכזבים. לפעמים הם עושים את מה שצריך, ועדיין מרגישים שהם מאכזבים. לפעמים ערכים מתנגשים בחוזקה. הורים הרבה פעמים חשים שהם מקריבים את ילדיהם, ילדים הרבה פעמים מרגישים קרבן.האם אהבת הורה לילדו חזקה מדת? מאידאולוגיה? מהגשמה עצמית? מאהבת אישה? מחובה מוסרית? האם אב צריך להסגיר את בנו הרוצח? לרצוח עבור בנו החף מפשע? אני לא חושבת שהתורה שופטת, אני לא חושבת שאפשרי לשפוט.
עקדת יצחק 92956
תוצאות בדיקה טריה ב"בראשית": שרה לא מתה /תיכף/ אחרי העקדה.
היא ילדה את יצחק כשהיתה בת 90, ומתה בגיל 127. במהלך סיפור העקדה יצחק מתואר כ"נער" ומחילופי הדברים בינו לבין אביו הוא נשמע כנער /צעיר/.
נגיד בן 15 מקסימום?
אז שרה כאן בת 105. ויש לה עוד 22 שנות חיים...

אני חושבת שאת צודקת לגבי התנך כמלא סימבולים. ובשבילי סיפור העקדה הוא סיפור סימבולי על המעבר מהקרבת קורבנות אדם להקרבת בעלי חיים. [אין לי שום דרך אחרת לחיות בשלווה עם הסיפור הנורא הזה].
עקדת יצחק 92967
על פי חז"ל, יצחק נעקד בגיל 37.
עקדת יצחק 92968
"נער" בן 37? לא נראה לי.
ואם זה כך, אז כל הסיפור משתנה לגמרי- מפני שאברהם לא היה יכול להקריב את יצחק המבוגר בלי שיצחק יסכים לזה. מה שאומר, שזה לא הקרבת אחר (אברהם את יצחק) אלא הקרבה עצמית, של יצחק את עצמו. לאדם מותר להחליט להקריב את עצמו, ואז כל הסיפור פחות נורא.
עקדת יצחק 92969
המדרש מספר שיצחק ביקש מאביו לקשור אותו היטב, כדי שלא יזוז ויפסול את השחיטה.
עקדת יצחק 92975
אם מדובר בגבר בן 37, אז כמו שאמרתי, זו הקרבה עצמית, וכל הסיפור משתנה לגמרי. וזה לא דומה בכלל למרת רחל, ששחטה את ארבעת ילדיה הרכים בשנים.

למה יצחק בן 37? כי שרה מתה בפרק הבא, ואם היא בת 127 אז הוא בן 37? לא עלה בדעת חז"ל שאולי עבר זמן בין שני הפרקים?
עם כל הכבוד לחז"לינו, הפרשנות הזאת שלהם נשמעת לי קצת מוזרה.
עקדת יצחק 92976
נו. זה לא יותר מוזר מאשר לידה בגיל תשעים...
עקדת יצחק 92970
אני מנחש שהם ספרו עונות, לא שנים, ושיש שלוש עונות בשנה (סתו? בארץ?). אבל זה סתם ניחוש בעלמא.
עקדת יצחק 93022
יש ניתוח יפה מאוד של הדרך בה מסופר סיפור העקדה על ידי נחמה ליבוביץ (אחותו של..). היא שמה לב לביטוי המיוחד "וילכו שניהם יחדיו" המופיע פעמיים בסיפור: פעם ראשונה לאחר שהם נפרדים מהנערים והולכים אל ה"מקום". אברהם שם את העצים על בנו יצחק, (מכאן שהוא היה החזק משניהם ולפיכך סביר שלא היה ילד), ולוקח את האש והמאכלת בידו. בזמן זה אברהם יודע שהוא הולך להקריב את בנו, ויצחק לא יודע. בכל זאת כתוב ו"ילכו שניהם יחדיו" באותו ראש באותה שלמות. אחר כך שואל יצחק את אביו: "הנה האש והעצים ואיה השה לעולה?" ואברהם עונה "אלוהים יראה לו השה לעולה בני" מתשובה סתומה הזו יצחק מבין שהוא השה לעולה, (חז"ל שמים פסיק אחרי המילה "השה" ומחברים את המילים "לעולה בני". כך שבעצם אברהם מספר לבנו שהוא הולך להקריבו). ובכל זאת, מיד לאחר השיחה שוב מופיע הביטוי ו"ילכו שניהם יחדיו" -באותו ראש באותה שלמות. מכאן המסקנה שהיתה הסכמה מלאה ושלמה מצד יצחק למעשה העקדה של אברהם.
לפי רוח הפרשנות הזאת נראה לי שהבעיתיות של עקדת יצחק אינה הכפיה על מישהו אחר למות למען האידאלים שלך, אלא עצם החינוך להקרבה עצמית עבור האידאלים. שניהם עמדו כאן במבחן. אברהם בלהקריב את בנו, ויצחק בלהקריב את עצמו. הנסיון נקרא על שם אברהם משום שזה הרבה יותר קשה לאדם להקריב בן על מזבח האידאלים שלו אפילו בהסכמתו של הבן, מאשר להקריב את עצמו.
עקדת יצחק 93150
אם אמו חיה עם גיל 127, אז אין לי אלא להניח ש"37" שלהם זה פחות או יותר 18 שלנו. כמובן שבשביל זה אני צריך להטיל ספק ביכולתם של כותבי התורה לספור שנים כמו שצריך, אבל אני עושה את זה בכל מקרה, כי יש להם נטייה להגיד שאנשים חיו עד גיל 900 וכאלה.
אל תפקפק לרגע 93156
ביכולתך שלך לספור כמו שצריך. מה שאתה עושה זה בטח בסדר.

(איזה כיף להיות חילוני)
שרה 93045
יצחק היה, ע"פ אחת הפרשנויות המאד מקובלת, בן כ30.
בדקת בטקסט? פשט גמור. תראי את סדר הפרשיות.
שוב שרה 93047
ראיתי שכבר ענו לך. ובכל זאת:
א. ייתכן ו"שנה" תנכ"ית איננה שנה כפי שמונים אותה היום. כך לגבי ימי הבריאה, וכך לגבי מניין השנים.
ב.כאמור, מיד אחרי פרשת העקידה מתואר מות שרה. אם לא נוח לך עם המספרים קחי רק את ההקשר- מספרים על העקידה, ומיד אח"כ על מות האם- כלומר התנ"ך יוצר את הקשר אפילו אם הוא לא קיים. למעשה, זה יותר חזק ככה.
ג.אם נזכור את מתושלח, את הגיל בו נגמל יצחק משד ואת שאר המספרים הידועים לנו, הפרופורציות אינן כה מופרכות.
בור ועם הארץ אומר: 93091
אני לא מתכוון להתווכח עם אף פרשן, אבל עד כמה שזכור לי כל הניחוח שעולה מהספור וכל האתוס שנקשר בו מדבר על יצחק הילד. בסדר, נתפשר על נער. אגב, בפרק שלפני זה מתייחסים לבנה הרך של הגר, ששולח עימה למדבר, גם כן כ"נער".

אם את מקבלת את השוני במה שקוראים "שנה" היום ואז, אזי הנער יצחק בן ה 37 היה, בעצם, בן 10?

ולסמיכות הפרשות: כמו (כמעט) כל דבר אחר שקשור בתנ"ך אין בעיה להסביר אותו בכמה אופנים. אני מניח שאם זה היה עושה שרות טוב יותר לתיזה שלך היית יכולה לטעון שסמיכות הפרשות בא כדי להמחיש את האימפקט (תוצא?) של הארוע על שרה, כך שכל עשרות השנים שעברו עליה מהפרשה ועד יום מותה אינן יכולות להיחשב חיים.
בור ועם הארץ אומר: 93097
"קח את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק". בן יכול להיות גם בן חמישים.

זה נכון שיצחק הוא ילד בסיפורי הגן ונתפס ככזה בעינינו מאז, אבל בעצם למה? האם מקובל עליך ש"נער" יכול להיות ילד של מישהו, מלשון שייכות? האם מקובל עליך ש"נער" הוא אולי מישהו לא נשוי? ש"נער" נועד להדגיש את יחסי האב-בן ואת תפקידו של יצחק כמושא?

אתה יכול להסכים, ויכול שלא להסכים. זה נכון שאפשר לפרש בכמה אופנים.

אם אני מקבלת ש"שנה" אינה שנה, אין לי מושג בן כמה היה יצחק.

לגבי סמיכות הפרשיות- זה בדיוק מה שאמרתי. האימפקט הוא יותר חזק דוקא אם טוענים ששרה לא מתה מיד לאחר העקידה. חייה לא היו חיים. בין אם מתה אם לאו, האפקט של "פרשת חיי שרה" מיד לאחר העקידה הוא חזק.
בור ועם הארץ אומר: 93103
גם אנשי מלחמה מכונים לעיתים "נערים": "ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמוני", "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו".

ישמעאל היה לפחות בן שלוש-עשרה כשגורש (שכן היה גדול בשלוש-עשרה שנים מיצחק), ואף על פי כן הגר מתייחסת אליו כאל תינוק.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים