![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אצלי זה היה די הפוך. בתי הכנסת בארץ הם דחוסים בדרך כלל, ילדים עוברים השתקה מתמדת, ובסופו של דבר התפילה הופכת להיות בייבי-סיטינג מתמשך, שאפשר לעשות בבית במזגן ועל הספה. ולכן בתי הכנסת של ישראל ראו אותי מעט מאוד. לעומת זאת כאן (ארה''ב, ניו הייבן, קונטיקט) בית הכנסת הוא מאוד פרו-משפחתי. יש חדר משחקים לילדים, בחגים מביאים בייביסיטר בצורה מאורגנת, המחיצה נמוכה מספיק כדי שהנשים יוכלו לראות את הטקס ולשמוע את החזן. חדוות ההליכה לבית הכנסת עלתה פלאים. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ואז, לנצל את הבייביסיטר, לשלוח את הילדים שאלוהים ידאג להם, ולצאת לבלות. | ![]() |
![]() |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |