בתשובה לאיילת בועזסון, 11/07/02 10:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאז שאנחנו כאן הוא לא. בתי כנסת אמריקאים הם אמנן חוויה אנטרופולוגית מענינת, אבל לא ממש מועילים להתעלות הדתית, לדבריו. כשהיינו בישראל הוא היה בבית הכנסת בכל שעות הערות שלו, על מנת להתפלל, להעביר את הזמן, ולא להציק לי יותר מדי (אני לא צמה ממניעים אידיאולוגים, ואנחנו למדנו לחיות בדיו קיום דתיים-חילוניים מהסוג שש''ס ומרצ לא יכולים לדמיין אפילו) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם את שומרת שבעס כשרויס נידה אין בעייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא במגבלות ההגיון בטח שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי זה היה די הפוך. בתי הכנסת בארץ הם דחוסים בדרך כלל, ילדים עוברים השתקה מתמדת, ובסופו של דבר התפילה הופכת להיות בייבי-סיטינג מתמשך, שאפשר לעשות בבית במזגן ועל הספה. ולכן בתי הכנסת של ישראל ראו אותי מעט מאוד. לעומת זאת כאן (ארה''ב, ניו הייבן, קונטיקט) בית הכנסת הוא מאוד פרו-משפחתי. יש חדר משחקים לילדים, בחגים מביאים בייביסיטר בצורה מאורגנת, המחיצה נמוכה מספיק כדי שהנשים יוכלו לראות את הטקס ולשמוע את החזן. חדוות ההליכה לבית הכנסת עלתה פלאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז, לנצל את הבייביסיטר, לשלוח את הילדים שאלוהים ידאג להם, ולצאת לבלות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |