בתשובה לל.ב.פ., ניו יורק, 10/07/02 23:02
תגובת הדוס המשפחתי: 77563
אז מתי הוא הולך לבית כנסת?
תגובת הדוס המשפחתי: 77694
מאז שאנחנו כאן הוא לא. בתי כנסת אמריקאים הם אמנן חוויה אנטרופולוגית מענינת, אבל לא ממש מועילים להתעלות הדתית, לדבריו.
כשהיינו בישראל הוא היה בבית הכנסת בכל שעות הערות שלו, על מנת להתפלל, להעביר את הזמן, ולא להציק לי יותר מדי (אני לא צמה ממניעים אידיאולוגים, ואנחנו למדנו לחיות בדיו קיום דתיים-חילוניים מהסוג שש''ס ומרצ לא יכולים לדמיין אפילו)
תגובת הרב: 77697
אם את שומרת

שבעס
כשרויס
נידה

אין בעייה.
תגובת הרב: 77700
לא
במגבלות ההגיון
בטח שלא.
תגובת הרב: אוי ויי איז מיר 77702
תגובת הרב: אוי ויי איז מיר 77705
בדיוק.
תגובת הדוס המשפחתי: 93083
אצלי זה היה די הפוך.

בתי הכנסת בארץ הם דחוסים בדרך כלל, ילדים עוברים השתקה מתמדת, ובסופו של דבר התפילה הופכת להיות בייבי-סיטינג מתמשך, שאפשר לעשות בבית במזגן ועל הספה. ולכן בתי הכנסת של ישראל ראו אותי מעט מאוד.

לעומת זאת כאן (ארה''ב, ניו הייבן, קונטיקט) בית הכנסת הוא מאוד פרו-משפחתי. יש חדר משחקים לילדים, בחגים מביאים בייביסיטר בצורה מאורגנת, המחיצה נמוכה מספיק כדי שהנשים יוכלו לראות את הטקס ולשמוע את החזן. חדוות ההליכה לבית הכנסת עלתה פלאים.
וואו, זה נשמע מדהים 93115
מישהו צריך לעשות את זה גם כאן.
וואו, זה נשמע מדהים 93486
ואז, לנצל את הבייביסיטר, לשלוח את הילדים שאלוהים ידאג להם, ולצאת לבלות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים