בתשובה לערן בילינסקי, 01/10/02 19:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז תיישמו את זה רק לגבי משתמשים רשומים, ושהדוא''ל יישלח לתיבת הדוא''ל שהם רשמו בחשבון, ולא לתיבה שרשומה בהודעה שפורסמה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, טל בטח יכניס את זה לרשימה הארוכה של פיצ'רים ליישום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחוץ מזה, נדמה לי שהנחנו (בתמימות אולי) שדווקא הקוראים הקבועים והרשומים לא ישאירו הודעות שנאלץ להסיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה אומרים: עם האוכל בא התיאבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_____ העלמה עפרונית, גם כן מכירה כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משניים על העץ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתתי לך יותר קרדיט מזה. התכוונתי לומר שעם קבלת היכולת להסיר תגובות, הסטנדרטים של העורכים לגבי מהי רמת דיון מקובלת, עברו ירידה מסוימת. מה גם, שעצם האפשרות לשלוח תגובה ל"עונש", מספקת תירוץ להסרת הודעות גבוליות, שבמקרים אחרים היו חושבים פעמיים ושלוש האם להעיפן לצמיתות. כמו כן, ההנחה שלכם כי משתמשים רשומים לא ישלחו הודעות החורגות מרמת הדיון היא בלתי מבוססת בעליל, שכן ניתן בקלות רבה לפתוח חשבון משתמש על תיבה בלתי-מזוהה, לשנות שם בכל תגובה, ולהציף את המערכת בהודעות זבל. ובכלל, לכתוב תגובות נקודתיות ירודות ללא חשבון זו משימה כמעט בלתי-אפשרית. למעשה, אם תבחנו את הנתונים - אני משוכנע שתגלו כי לפחות 75% מהתגובות שהוסרו לאזור ה"בלתי-ראויות" נכתבו בידי בעלי חשבון משתמש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל חשבתי שהתכוונת לכותבים, שהתחילו "לבדוק" את גבולות המערכת - מה לגיטימי, מה לא. במבט לאחור, אני יכול להעיד על עצמי שבהתחלה היה לי מאד קשה להפעיל את המספריים (ואגב, למי שעדיין תוהה, אין תורנות מספריים. מי שרוצה זמן חשיפה מקסימלי מוזמן להשאיר הודעות בין חצות ל 8:30 בבוקר, אבל שום דבר לא מובטח). בהתחלה התייעצתי הרבה לפני שהסרתי הודעות, אבל נכון, ככל שעובר הזמן יותר קל לי ללחוץ על ההדק. אני חושב שבנקודה מסויימת הייתה מגמה, לא כתובה או מוסכמת מראש, שיש להחמיר קצת, כדי לגרום לכולם "להיכנס לתלם". כן, האפשרות לשלוח תגובות לאי השדים מספקת תירוץ לשלוח הודעות גבוליות לשם, אבל זו בדיוק המטרה - להתרכז בדיון ולא בלהעליב אנשים אחרים (אתם רוצים לרדת אחד על השני? למה דווקא כאן? מה חטאו לכם כולם?). אני גם מנצל את הודעתך כדי לחוות את דעתי שבזמן האחרון חלה עליה אמיתית בכמות ההודעות שאני רואה שיש סיבה טובה להסירן, וחבל. המחשבה מאחורי אי-שליחת ההודעות הייתה כדי למנוע abuse מכוון שכזה, של מישהו שהודעתו נמחקה וגילה את הכלי הזה ומשתמש בו להטרדה. ההנחה לגבי המשתמשים הרשומים לא הייתה לגבי יכולתם או אי יכולתם, אלא לגבי המוטיבציה שלהם לעשות כך (או, ליתר דיוק, לא לעשות כך), לאור העובדה שהם אמורים להכיר את "כללי המשחק". אשר למספרים - אין לי מושג, אני נוטה להאמין שאתה טועה, אבל לך תדע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא הודעות עם סיבה טובה, גם רמת ההודעות הנטולות e-bravado לא עלתה במיוחד. הנה דוגמא עכשווית: תגובה 94322 ככל שהאייל קהילתי יותר, אני חש שכמות התגובות עולה על האיכות. טוב נו, עוד מעט מתחיל הסמסטר, ואז כל הילדודס (Myself included) יפסיקו עם השטויות. ------------------------ אוף, אני באמת צריך ניתוח לשליפת הצנון מהעכוז ( (C) ליאור גולגר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישית - אני מבטיחה להשתדל אפילו פחות עם תחילת הסימסטר. במיוחד בשבילך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כל מיני מדדים לבדיקת "הצלחתו" של פתיל מסוים. למשל דעתם של כל מיני טיפוסים שכותבים כל מיני ביטויים כמו e-bravado וכל מיני ממונים מטעם עצמם על ה"איכות". אישית - אני דווקא החלטתי לא מזמן, ביני לביני, לנסות ולבצע התפיידות קלה, עם תחילתה של שנת הלימודים הבאה עלינו לרעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין באמת אחידות, או קריטריוניזציה ברורה שאפשר לשים עליה את האצבע, במדיניות הסרת התגובות באייל. תגובות מוסרות או לא מוסרות לפי קפריזות ריגעיות של אחד העורכים, או לפי תחושות סובייקטיביות (נכונות או לא) של "החמרה במצב". כמו כן, נדמה לי שלפחות חלק מהעורכים פשוט לא מודע לכללים שנקבעו ע"י המערכת עצמה להסרת תגובות. אחד הכללים הללו קובע כי כל אזכור של מדיניות ההסרה, ושל אי השדים, בדיון שהוא איננו הדיון הזה, דינו הגליה. למרות זאת, במשך לא מעט ימים עמד הפתיל הזה (תגובה 94439) על תלו ואף הוסיף וצמח, עד שמישהו נזכר פתאום (או עד שדובי השלים את חובות הקריאה שלו, והגיע אליו?) שבעצם צריך להסיר אותו. אני אדגים על עצמי, כי קל לי יותר לזכור דוגמאות כאלה, אבל אני מבקש להדגיש ולציין, שהדוגמאות הללו לא מובאות מתוך מרמור אישי או תחושות דומות, אלא לצורך העניין העקרוני בלבד. (ממילא, ברוב המקרים, לא איכפת לי במיוחד אם תגובותיי נשלחות אל האי או לא). הנה תגובה שהוסרה לי, מזמן, ובצדק לדעתי (תגובה 76647). ג. שמעון אפילו תיאר אותה בפלצות מה באחת מהודעותיו, וסיפר לקוראי האתר איך נאלץ להגלות ל"אי השדים" "הודעה… שכל תוכנה היה [ה]אמירה… :'נמאסתן"'. מעניין לדעת אם כן, איזה תוכן נוסף מצא ג. שמעון (או העורכים האחרים, שמן הסתם לא התנגדו להסרה שביצע שמעון) בהודעה הזאת (תגובה 87155 ) , אשר גרמה להם לבחור שלא להסיר אותה. עוד שתי תגובות שהוסרו לי לא ממש מזמן, מעלות אצלי תמיהות. לגבי הראשונה (תגובה 91665) האם השימוש במילה "זין" אסור באייל? באם כן, האם יועילו עורכי האתר לפרסם רשימת ביטויים חלופיים מותרים? בולבול, זה בסדר? פין? איבר מין זכרי? לגבי התגובה הזאת(תגובה 92072), אין לי הוכחות כמובן, אבל משהו אומר לי שאם היא הייתה נותרת ללא כל תגובה, היא לא הייתה מוסרת. מה עוד, שכפי שניתן לראות, לפחות אחד מהעורכים לא מצא אותה כראויה להגליה. כדי ללא לירות לעצמי ברגל, לא אביא דוגמאות להודעות שכתבתי ולא הורדו, למרות שניתן היה לעשות כן, אבל בסכומו של דבר, אני חייב לציין שלמישהו כמוני, שפעמים רבות מתלבט האם ללחוץ על כפתור ה"אשר" או לא1, חוסר העקביות הזה לא מותיר שום ברירה, אלא ללחוץ על הכפתור ולקוות ל"מזג אוויר נוח". הערת סיום: ברצוני להדגיש, שלמרות הטון הביקורתי משהו בו כתובה ההודעה הזאת, היא אמורה להיות בעיקר הודעה "תיאורית". כלומר, כל מה שאני טוען (או לפחות כל מה שהתיימרתי מלכתחילה לטעון) הוא: "זה המצב". מבחינתי, תשובה כמו: "מה שאתה אומר הוא אולי נכון, אבל אין לנו זמן/עניין/כוח אדם להתעסק עם השטויות האלה, ולכן כך נראית וכך תיראה מדיניות הסרת התגובות באתר", היא לגיטימית. _____________ 1 לאחרונה פיתחתי שיטה טובה, להימנע משיגור הודעות רבות. השיטה מבוססת על מתודת ה"ספור עד עשר", אשר למדתי לפני שנים רבות בגן יוכבד. בעיקרון, השיטה אומרת שאם בא לי רעיון להודעה שנונה ומצחיקה, אני כותב אותה לעצמי, וקורא בלב2. בפעם הראשונה היא נורא משעשעת, בפעם השניה היא מעלה חיוך, בפעם השלישית גלידה, בפעם החמישית היא בסדר, בפעם השביעית אני חושב שאולי בכל זאת לא כדאי לשלוח אותה, ובפעם העשירית אני כבר שואל את עצמי מי האידיוט שכתב את ההודעה הזאת? 3 2אין בתיאור המובא לעיל, כדי להביע את דעתו של הכותב על כלל הודעותיו באתר עד כה, ואין להשליך ממנו, רטרואקטיבית, לגבי הודעותיו. 3יחד עם זאת, ומבלי לסתור את האמור לעיל, לא קל היה לי לעמוד מנגד4 בעת שכליל נאורי חלק עם קוראי האתר את העובדה שכל בגדיו נקנים ע"י אימו. 4 הזכיר לי קצת פרק מ"חברים" בו צ'נדלר לא יכול היה "לרדת" על חבריו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלבין פני חברו כאילו מביא גאולה לעולם! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלבין פני חברו. ברבים: המלבינים פני חבריהם. (Zoo ארץ Zoo) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק ! הרי אי אפשר לאכול את העוגה משני הצדדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 83651 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיד, הסיד... הנשיא רייגן (לפני שהלך לאיבוד) אמר שיש 3 שלבים בזיקנה: שלב א' - מתחילים לפגוש כל יום אנשים חדשים. שלב ב' - שוכחים לסגור את החנות לאחר שיוצאים מהשירותים. שלב ג' - שוכחים לפתוח את החנות לפני שנכנסים לשירותים. כנראה שהשלב הרביעי הוא כשמספרים בדיחות שכבר סופרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לשאול את הנחתום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משביע את הארי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"מוסף הארץ", 10.11.00, פורסם חלק מאוסף ציטוטים של מישהו - אוסף של אמרות שפר משובשות, בליווי שם האומר (בד"כ אנשי ציבור או תקשורת) ושאר פרטים מפלילים. הפרסום ב"הארץ" לא כלל את הפרטים המפלילים - אפילו לא את שם האומר - אבל הוא כן כלל את הציטוטים עצמם. הנה הטובים שבהם: * שעון החול ממשיך לתקתק. * צריך למצוא את שביל האמצע, שביל החלב. * ניצחתם בקרב - אבל החולה מת. * מה ששבר להם את הקש, זה... * ישבנו סביב המדוכה והחלטנו. * זו ממש אבן-אכילס. * אם היו אומרים לי את זה מראש - הייתי חותם על כך בארבע ידיים. * זה לחם חוק ברזל. * זה לא משנאת יעקב. * הוא הרי מבעיר בארות מים. * דחיתי אותם בלך וקש. * גם אנחנו לא שה שכולו תכלת. * לאחוז את העוגה בשתי קצותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שכל אלה הוצאו מתוך נאום אחד של פואד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ביאליק היה חי, הוא היה מתהפך בקברו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום נתקלתי ב''לנסר את הגדר עליה אתה יושב''. גם פגשתי פעם את ''תקוע כמו קוץ בגרון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך מאמר בגליון 9 של "חלומות באספמיה": "עירית לינור ירתה את אבן הפינה לרומן הרומנטי לרווקות ב'שירת הסירנה"'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה עם "ירתה את אבן הפינה"? למיטב ידיעתי זה ניסוח תקין לגמרי (אם כי אולי מעט ארכאי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מניחים אותן, בדרך כלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק. יש ביטוי כזה. לירות את אבן הפינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל: http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=4467 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ארכאי, אלא תנכ"י: "או מי ירה אבן פינתה", איוב ל"ח ו'. הבוז לי על השגיאה המביכה, והתנצלות בפני נועה מנהיים ועורכי "חלומות באספמיה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה כשנשואים עם כתב צבאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשואים לכתב צבאי? מי? מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עירית לינור ואלון בן דוד. תגובה 196196 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתב ערוץ 10, לפני כמה זמן (בדיוק כשלא היה מנוע חיפוש, לכן לא הבאתי זאת בזמן אמת): "לאופוזיציה לא נותרו שפנים בשרוולה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לטמון את הראש בקיר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם את זה שמעתי: משענת קנה קצוץ (נאמר ע"י חבר כנסת דרוזי). הגוזל הנגזל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה במקרה ח"כ איוב קרא (שצעק שלשום בביהמ"ש לעבר משפחת בכרי: נטפל בכם לפי מנהגי המגזר!) ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ! זה היה ח"כ אסאד אסעד (לפני כמה שנים), שאמר ברדיו כי אל להם לדרוזים ברמת הגולן לתלות תקוות באסד (האב), שכן הוא "משענת קנה קצוץ". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהצגה ששכחתי את שמה ("הנערים שבחבורה"?) אך עשתה בשעתה הרבה גלים בגלל העיסוק בהומוסכסואליות נשמע גם "משענת קנה מצוץ". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי בעוד אחד ששמעתי ברדיו: קורי תרנגולת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשה ימים כלילות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי פעם את נמרודי (האב) מספר בטלוויזיה שהוא פעל רבות לשחרור ''בני התערובת'' האמריקאים שהיו לכודים בשגרירות ארה''ב בטהרן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם היו אומרים ''בני תערובות''. ''תערובות'' - ריבוי של ''תערובה'', מילה נרדפת ל''ערובה''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |