 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא השתילו, שני הסיפורים מופיעים בילקוט הכזבים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויום טוב לאדוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Reference לא לינק, אבל מס' עמוד, שם הכזב, פרק, משהו.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבדיל מברקת, שהיה נדמה לה, או לאמיר שהתעקש על המכנסיים הקצרים במיין קאמפף תחת שמו המלא, האייל האלמוני קובע נחרצות, בלי תימוכין או סימוכין, אך מקפיד לשמור על אלמוניותו, והוא יודע למה. שכן ילקוט הכזבים קצר בהרבה ממיין קאמפף, ואף כתוב בשפה העברית,והוא זמין יותר לקורא הישראלי המצוי, כך שכל אחד יכול להווכח ששני הסיפורים אינם מופיעים בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעסקן טריוויה מאז כיתה ד' (כשפתרתי את התשבץ הראשון שלי בחוברת בהוצאת רמדור?) הרשה לי לתמוך בטענתך,שני הסיפורים לא היו ולעולם לא יהיו בילקוט הכזבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר שנים שאין ברשותי הספר (ובכל זאת הזיכרון שריר וקיים). הייתי הולכת לחפש אותו בספרייה הציבורית הסמוכה למקום מגוריי - דא עקא, שזכור לי גם הדיסקליימר ''ספריות ההשאלה שודדות את פרי עמלם וגו''' שהופיע בעמודו הראשון. אוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר שנים שיש ברשותי הספר, ואפילו בגילי המתקדם הזיכרון שריר וקיים. אלא שאצלי, בנוסף לזכרון, גם הספר מונח מולי ברגע זה ממש. הדיסקליימר "ספריות ההשאלה שודדות את פרי עמלם וגו"', המופיע בעמודיהם הראשונים של רבים מספרי דב"א, לא מופיע על ספריו המוקדמים מאד, וחד משמעית לא מופיע על ילקוט הכזבים אשר נכתב (או לוקט) יחד עם חיים חפר (יצא לאור 1956). על הדף הראשון של ילקוט הכזבים מופיעה ההקדשה "לאגודת דוברי אמת ברגשי נחיתות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה שיטת הציד בעזרת מצלמה ? (לא זוכר דבר כזה) אם תספר לי, אשלם באיך צדים אריה בסיביר ואיך צדים אריה בעזרת טלפון ציבורי, ואיך בעזרת מחט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור - כל החברה ירדו לשפניה עם תרמילי צד ומצלמה. הוציאו שפן מהשפניה, ואז, אם ראו אותם, עשו פוזה של תיירים, והצטלמו עם השפן. אם לא ראו - דחפו את השפן לתרמיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעזרת טלפון ציבורי: עומדים ליד התא, וצועקים: "אריה (במלעיל). טלפון !" האריה רץ מהר, ונכנס לתא לקבל את השיחה, ואז סוגרים מאחריו את דלת התא. בסיביר (זה עוד מתקופת ברית המועצות וה KGB ): תופשים דב וחוקרים אותו עד שהוא מודה שהוא אריה. בעזרת מחט: מחזיקים את המחט מול האריה עם הקוף (החריר), למעלה, ובצד השני ביד השנייה מחזיקים חתיכת בשר. האריה מזנק דרך הקוף כדי להשיג את הבשר, ואז הבולקלה שבקצה הזנב שלו נתפסת במחט. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מודה שאתה אריה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בעובדה שאני קשיש כמעט כמוך, אני מכיר את כל השיטות האלו, ועוד (למשל עם ספר משעמם, זכוכית מגדלת, קופסת גפרורים ופינצטה), אבל עם כל הכבוד, מקורן אינו בילקוט הכזבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אני הצעתי את השכר הזה, ולא אמרת שאתה מביא את עניין המצלמה בחינם, ואינך זקוק לו. אבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה. ולא טענתי שזה בילקוט הכזבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמיר, אגב, צדק: תגובה 91676 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לומר שהוא צדק. יש שם בסך הכל פסקה אחת שמדברת על כך שמכנסיים ארוכים מעודדים את הצעירים שלא להתעמל. כמו שכבר אמר אז האממ''ה, זה לא שהיטלר כתב פסקאות על פיסקאות והפך את הנושא למשנה סדורה שעליה נסוב מיין-קאמפף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמיר לא טען שמכנסיים קצרות הם התשתית הרעיונית של מיין קאמפף - הוא כן אמר שהן מופיעות בספר, ושהיטלר עוסק בזה ובחינוך גופני של בני הנוער (וזה כן נמשך פסקאות על פסקאות). אבל זה באמת לא חשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון המקורי של אמיר היה שהיטלר מדבר במשך עמודים על חשיבות המכנסיים הקצרים. כששאלו אותו, התברר ש''חבר אמר לו את זה'', ושהוא מעולם לא קרא את ''מיין קמפף'' בעצמו. בדיעבד, נוכחנו כולנו שהיטלר לא דיבר במשך עמודים שלמים על חשיבות המכנסיים הקצרים אלא, כמו שכתבת וגם אפשר לראות במקור, על חשיבות הכושר הגופני, ובפסקה אחת ציין את השפעת אורך המכנסיים על הנכונות של הנוער הגרמני לשמור על כושר. כלומר, לדעתי הסובייקטיבית, אמיר עיוות את המקור מעבר לכל פרשנות סבירה. מה שיוצא זה שבעיני אמיר איבד מעט מאמינותו עקב כך שהציג טענה מסויימת שהתבררה כלא-סבירה בעיני ולכן כעת עלי להיות זהיר יותר לפני שאני מקבל טענות שאמיר מביא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה אתה צריך להיות ספקן לגבי עובדות שאמיר מביא. הטענות עומדות בזכות עצמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר "הוכח", אגב, בלא מעט הזדמנויות כולל ע"י אמיר עצמו שאמר:"אין לי מושג למה אמרתי עמודים שלמים. אני לא חושב שידוע לי מספר העמודים, ויתכן שכתבתי את ההערכה הזו כאמצעי רטורי עלוב של הרגע". הנה, אגב, טענתו המקורית של אמיר (שכזכור לא טרח לקרוא את הספר המדובר בעצמו): "אתה קראת את מאיין קאמפ? קשה לי להאמין. כי אם היית קורא, היית יודע שהיטלר מדבר עמודים על גבי עמודים כמה מכנסיים קצרים הם תועלתניים לאדם, וכמה יש לחשוף את גופו ולפתחו". ע"ב, אגב, אמר את רוב זה, אבל הוא שיבש את רה"ת המקובלות של שמי, שנכתבות כפי שניתן לראות כאן (תגובה 76114), כאן(תגובה 89854) וכאן (תגובה 94857), אבל זה באמת לא חשוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |