בתשובה לטל כהן, 12/10/02 23:51
עוד משהו על ציור כמסמך חברתי 98972
באופן כללי ציור, ובפרט ציור משפחתי, יכול לשמש כמסמך חברתי, והוא טומן בתוכו את סיפור התקופה, או חלקה במובנים רבים. (ולכן, ככל שידע התקופה מעמיק יותר, האסוציאציות הנלוות יהיו חזקות יותר וברורות יותר).

אם ניקח (כדוגמא) את ציורי הפורטרט המשפחתי (זוגי) והתפתחותם:
ניתן לראות בז'אנר זה מהלך ברור של שינוי האינטראקציה בין הדמויות במהלך תקופת הרנסאנס ולאחריה. בציורים המוקדמים של תקופת הרנסאנס הדמויות תמיד מופרדות זו מזו לחלוטין, אפילו באמצעות לוחות נפרדים (פיירו דלה פרצ'סקה, "דיוקן פדריגו דה מונטפלטרו", "דיוקן בטיסטה ספורצה"), או שהן עומדות רחוקות זו מזו באותו הלוח (יאן ואן אייק. "נישואי ג'ובאני ארנולפיני ג'ובאני וג'ובאנה סנאמי", 1434), וזאת למרות שמדובר בחתונה.
לעומת זאת, בתמונות המאוחרות יותר חלה התקרבות בין הדמויות. בתמונה של רובנס – "רובנס ואשתו איזבלה על רקע נוף העיזנית" (1609-1610) קיימות נקודות השקה רבות בין הגבר לאשתו, כשהבולטת בהן – ידה המונחת בחיקו. בתמונה מאוחרת אף יותר, בציורו של האלס "זוג בגן" (בערך 1622) חובקת זרועה של האישה את מותניו של הגבר – מגע של חיבה, ללא ספק, שלא יופיע בציורים המוקדמים יותר.
עוד מעניין לציין כי תהליך דומה ניתן למצוא אפילו בציורים של דמויות תנכיות, כמו אדם וחוה. בציור מוקדם של מזאצ'ו (1425+) אין בין הדמויות כל מגע גופני, ואילו בציור של הולביין (1517) אדם חובק את כתפייה של חוה והיא מושיטה לו תפוח. עוד ניתן לראות כי בציורים אלה, שאינם מציגים דמויות ריאליות בנות התקופה, תהליך ההתקרבות בין בני הזוג חל מוקדם יותר.
בבדיקה היסטורית של תהליך ההתקרבות של דמויות הפורטרט הזוגי, ניתן לראות כי תהליך דומה עובר על הקשר הזוגי באירופה בתקופת הרנסאנס ואילך ‏1. בעוד שבתקופת הרנסאנס הזוגיות הבין-אישית רופפת, הנישואין מהווים, יותר מכל דבר אחר, עסקה בין-משפחתית, והרומנטיקה איננה בנמצא, הרי שבמאה ה- 17 חל תהליך של שינוי בו הקשר התוך-זוגי מתחזק תוך כדי היחלשות מתמדת של הקשר המשפחתי הרחב. מסתבר ששינוי זה ניכר גם בציורי בני התקופה.

1 Stone, L. Family, Sex and Marriege in England, 1500-1800. New York: Harper and Row, 1977


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים