בתשובה לערן בילינסקי, 14/10/02 9:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מי זה בדיוק "סיכמנו"? מה שכתבת הוא אכן טעות שכיחה שכן לא בוואנזה הוחלט על ההשמדה -זו היתה התכנסות של הדרג המנהלי הבכיר (במושגים שלנו: ועידת מנכ"לים של משרדי הממשלה הרלבנטיים) שנועדה להבטיח שיתוף פעולה מלא מצד כל זרועות הממשל במימוש הפתרון הסופי, ומה שלא פחות חשוב - להבהיר כי זרוע הממשל שמובילה את כל הענין ושלה ניתן מנדט לכך ע"י הפיהרר היא המשרד הראשי לבטחון הרייך בראשות היידריך - יו"ר הועידה ומי שיזם אותה. לגבי מועד ואופן קבלת ההחלטה על הפתרון הסופי - הנושא נתון במחלוקת בין החוקרים. ולגבי "הנאצי הטיפוסי" - מה שחשוב לדעתי הוא לא מספר הרוצחים בפועל (שאם מרחיבים את היריעה כמו שעשה גולדהאגן ניתן להגיע למאות אלפי אנשים): מחקרים שנעשו בשנים האחרונות חשפו תמונה על פיה כל קבוצה כמעט אקראית של גרמנים שהוטל עליה לקחת חלק במעשי רצח המוניים עשתה את המוטל עליה ביעילות רבה - גם אם אנשיה לא היו נאצים מושבעים פעילים. אם תרצו, יש בכך אולי קווים מטרידים לדמותו של "הגרמני הטיפוסי". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קווים מטרידים לדמותו של "הגרמני הטיפוסי"? מה גורם לכך? שילוב קטלני של בירה עם כרוב כבוש? אולי מדובר בכלל בקווים מטרידים לדמותו של "האדם הטיפוסי" ללא קשר ללאומיותו? האם ידוע לנו על קבוצה כמעט אקראית של אמריקאים/שוודים/סינים או בני כל לאום אחר שהוטל עליה לקחת חלק במעשי רצח המוניים ושלא עשתה את המוטל עליה ביעילות רבה? נדמה לי שלא. אותם מחקרים שנעשו בשנים האחרונות, שכחו לבדוק את קבוצת הביקורת. מישהו רוצה לבדוק מה תהיה תוצאת המחקרים אם נבדוק כל קבוצה כמעט אקראית של {X} שהוטל עליה לקחת חלק במעשי רצח המוניים, עבור X= פלסטינאים? X= ישראלים? X= קמבודים? X= אמריקאים? _______ רק למען הסר ספק: אין צורך לחזור על הנסוי. רק לבדוק את התוצאות מהנסוי שכבר נערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה שאין מחלוקת שהמאפיין את הגרמני הטיפוסי - יותר מעמים האחרים - הוא: סדר. יעילות. צייתנות. הפיקוד הנאצי בנה את תוכניותיו על התכונות המוצקות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומה שאין מחלוקת שהמאפיין את הישראלי הטיפוסי - יותר מעמים האחרים - הוא: החשש לצאת פריאר כושר אילתור חברותא על סמך תכונות אלו אפשר לצפות לאחוזי הצלחה שאינם נופלים מאלו של הגרמנים, אם וכאשר (1) הפיקוד ישראלי יבנה תוכניות מסוג התוכניות האמורות. ________________ רק למען הסר ספק - אני מאמין ומקוה שהפיקוד ישראלי לא יבנה תוכניות מסוג התוכניות האמורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו מקרה מבחן: טבח כפר קאסם ב-1956, המעשה הזוועתי ביותר בתולדות צה"ל. מחלקה בפיקודו של סגן פירשה פקודה עמומה ומעורפלת של מפקדת הגדוד פירוש רצחני, ואכן ביצעה רצח נתעב של לא-לוחמים. אכן: מקרה של צייתנות אטומה ועיוורון מוסרי. אבל יש לנו גם קבוצת ביקורת: שתי המחלקות האחרות באותה פלוגה ושתי הפלוגות האחרות (שש מחלקות) של אותו הגדוד פירשו אותה פקודה ברוח צבאית-חיילית אנושית, וביצעה את פקודת העוצר תוך הקפדה על כך שאיש לא ייפגע (פרט למקרה אחד שהיה למעשה תאונה). בלי אפולוגטיקה וצדקנות: בתוך מרחב הפעולה, ההכרעה, השיקול המוסרי והאחריות האישית שיצר מצב המלחמה הקיצוני היה היחס 8:1 בין כישלון מוסרי מחפיר לבין הכרעה מוסרית נכונה. מותר לשער שגם כמה תכונות יהודיות-ישראליות הנחשבות טיפוסיות מילאו כאן תפקיד: רגישות יהודית למצב הקורבן, האינסטינקט האינדיווידואליסטי היהודי והישראלי, היוזמה האישית והראש הגדול (הקשורים ביכולת האילתור). וכמובן ההקשר הכללי של מערכת צבאית-פוליטית המחוייבת רשמית לערכים שאיפשרו אחריות מוסרית זאת, להבדיל ממערכת (הגרמנית למשל) שעודדה רשמית אכזריות ורצחנות. יש לנו סיבות טובות לביקורת עצמית; אין סיבות טובות לשינאה עצמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, ראשית הניסוח שלי ("אם תרצו, יש בכך אולי קווים מטרידים לדמותו של "הגרמני הטיפוסי"") היה בלשון מהוססת משהו ולא נחרצת או קטגורית -כפראפראזה על הכותרת אודות הנאצי הטיפוסי. שנית רציתי להדגיש שמחקרים עדכניים (ולא רק בהקשר היהודי - ראה למשל ספרו של פרופ' עומר ברטוב "צבאו של היטלר") מערערים על תמונה קודמת על פיה רוב הגרמנים היו אדישים/בורים/חסרי אונים/תומכים פאסיבים לנוכח מעשי הזוועה שבוצעו על ידי גרעין קשה של נאצים קנאים. אגב, קבוצת ביקורת מסוימת יכולים לשמש האיטלקים - באזורי הכיבוש שלהם פקודות דומות על זיהוי היהודים, ריכוזם, מצוד אחריהם וגירושם בוצעו בצורה חלקית ביותר - לא רק בגלל יעילות פחותה או שחיתות אלא פשוט בגלל הזדהות מועטה עם המטרות ואי תפישת היהודים כאויב שיש לרודפו עד חורמה. עבור יהודים בצרפת או יוון - המעבר מאזור הכיבוש הגרמני לאיטלקי היה שקול להצלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה אחת קשורה לפקידים איטלקים באיזור הכיבוש בצרפת. הם קיבלו פקודה לסייע לגירוש היהודים משטחם, ולשתף פעולה באופן מלא עם הגרמנים. בתגובה גילו האיטלקים מפגן מדהים של חוסר יעילות ביורוקרטית (במכוון. היה פקיד אחראי שכל פעם היה מופיע, מוריד פקודה ונעלם לחודש, בעוד הגרמנים מחפשים אותו והאיטלקים אומרים ''הנושא בטיפול''). עד שהגרמנים לא הצליחו לגרש מאותו אזור יהודי אחד. הצרפתים, לעומת זאת, שיתפו פעולה יפה מאוד. אנשי הס''ס בתפקידים דומים, גילו התלהבות הרבה מעבר לתפקידם. על הדוגמה הזו קראתי אצל יעקב לזוביק, ''הפקידים של היטלר'' (קראתי את גרסת הדוקטורט, לה קראו ''פקידים לא רגילים''. נדמה לי שהספר הוא כפי שהזכרתי קודם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני ספרו של לזוביק נקרא ''הבירוקרטים של היטלר''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |