בתשובה לeasy, 19/10/02 0:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם להתעלם מפרשנותו הגועלית של אבירי הטמפיט, אין לאסור על כל התפנוקים המזיקים שהזכרת, גם אם משתלם למשרד הבריאות לחנך את הציבור לתזונה מאוזנת, הימנעות מעישון ושתיה מבוקרת. למי שניסה להתאבד ונכשל נוהגים במחוזותינו לסייע, נפשית וסוציאלית. רק בצה''ל גם יעמידו אותו לדין, אך גם יתנו לו לראות קב''ן. אני מבין שבדיון הזה אני מצוי בדעת-יחיד, אך כדאי לזכור שכרגע אני מייצג את החוק במדינת ישראל. מסקרן אותי לשמוע איזה מין תיקון לחוק הייתם מכניסים כדי שפסיקת השופט המחוזי תהיה ברוח החוק (ולא ברוח הנאורות המתקדמת והרצחנית אליבא דאותו שופט). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, אפילו בצה"ל (כבר?) לא מעמידים לדין חיילים שניסו להתאבד. (פשוט משחררים אותם, שינסו במקום אחר) אני מפריד בין שני דברים. א. זכותו של אדם שלא לקבל טיפול רפואי גם אם הדבר יביא למותו. אני חושב שדבר זה מעוגן בחוק יסוד כבוד האדם ואולי גם בחוק זכויות החולה. ב. זכותו של אדם לדרוש (ולקבל) הפסקה של טיפול רפואי אותו הוא מקבל באופן רציף גם אם הדבר יביא למותו. נקודה זו (כנראה) אינה מעוגנת בחוק ויתכן שכאן אתה צודק. (אם כי פרשנות מספיק רחבה של חוק יסוד כבוד האדם עשויה להספיק גם כאן) אם חוק יסוד כבוד האדם אינו מספיק כאן, יתכן שיש מקום לשנות את חוק זכויות החולה ולקבוע, שזכותו לקבוע את הפסקת הטיפול אותו הוא מקבל גם אם הדבר יביא למותו, ובמקרה זה לא ישא הצוות הרפואי בכל אחריות פלילית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |